סיכום העונה הסדירה: היי, ביי, סיאף אלהואשלה

עונת הכדורגל המעולה, שנקראת גם 2012/13, מגיעה ליישורת האחרונה. בצמרת נפתח פער שיהיה קשה מאוד לסגור, אבל לא בטקסט זה תבוא ההכרזה הסופית על אליפות מרגשת של מכבי תל אביב. גם אם מכבי חיפה תפסיד בנתניה, הצהובים יגמלו לבית"ר על הגביע והפער יהיה 13 נקודות, עדיין יש 30 בקופה. 30 נקודות של ראש בראש. פלייאוף עליון שבו מכבי תל אביב תפגוש חמש קבוצות שמול כולן היא התקשתה. והיא תפגוש כל אחת פעמיים. בתחתית, בכלל אין מה לשכנע. המאבק לוהט ושורף. חמש קבוצות, אם לא שמונה, ייאבקו על ההישארות בליגת העל, שכל משחק ישפיע.

אז כשאי אפשר לצאת בהצהרות על העתיד, נצא בהצהרות על העבר. להלן סיכום העונה הסדירה, עם דגש על "הסדירה". הבחירות מבוססות על 25 מחזורים של כדורגל ישראלי (המחזור ה-26 והאחרון בעונה הסדירה יסלח לנו), ללא השלכות עתידיות או צפויות. וכן, היה הרבה מה לראות.

גילוי נאות: השם של מהראן ראדי כבר היה כתוב כאן, והטיפקס היה עמוק במגירה. זה לא רק התיקולים, הגרזנאות והשליטה במרכז המגרש. אלו לא רק שבעת השערים, שמונת הבישולים והעובדה שגם במכבי יודעים שהוא היחיד שאין לו תחליף.

אבל בליגה שמשוועת לכוכבים וגיבורים, אלירן עטר הוא הכוכב הכי גדול של העונה הזו. גם בגלל המאבק האישי להכרה – חברתית ומקצועית – אבל בעיקר בגלל הקופים שירדו מהגב. שער מול בית"ר, צמד בדרבי, שער בנגיחה, שער של מיקום. 21 שערים ב-24 משחקים זה נתון יפה בכל קבוצה, אבל במכבי תל אביב של השנים האחרונות זה נתון פסיכי. אלירן עטר קבר את קללת החלוצים, והראה שעל הדרך הוא גם חלוץ שנוח לשחק איתו.

לעטר יש 11 משחקים לחזק עוד יותר את מעמדו בהיסטוריה, ולנפץ סופית את מיתוס המשחקים הגדולים (העונה: 3 נגד הפועל ובית"ר, 0 נגד חיפה; 18 נגד השאר). נכון, במכבי של העונה אין שחקן חשוב יותר מראדי, אבל אין שחקן גדול יותר מעטר, ובקטגוריה זו – דרוש כוכב.

המהפך שאריק בנאדו עשה במכבי חיפה עצום וחסר תקדים. לקח חבורה ירוקה מפורקת והפך אותה ל-81 אחוז הצלחה. מקו אדום למועמדת לאליפות. אבל בשבועות האחרונים, כשהמרוץ באמת הגיע לתכלס, חיפה איבדה חמש נקודות יקרות – בהפסד לבני יהודה ובתיקו בדרבי. באותו זמן, הצהובים של גרסיה רושמים שישה ניצחונות ליגה רצופים, ופתאום גם במספרים המאבק קרוב. גרסיה על 74.6 אחוז הצלחה, ובזמן שבנאדו קטף 39 נקודות, הספרדי השיג 35. זניח.

ובגלל שבמספרים המאבק כל כך קרוב, בינתיים המאמן חייב להיות אוסקר. כי גם בנאדו ראה כמה דוחק האוויר בפסגה, כמה כל טעות יכולה להשפיע על כל משחק. גרסיה, מאמן זר בקבוצה הכי בעייתית בישראל, על סף זכייה בתואר היסטרי. אין להסתכל על ה-2:6 או על ה-0:5, ונכון – הספרדי לא תמיד בחר את ההרכב שנראה הכי הגיוני לבחור, ואלוהים - כמה שהוא משעמם. אבל מבחן התוצאה שהילל את בנאדו לאורך כל העונה צריך להלל עתה גם את אוסקר. מקום ראשון, 10 נקודות הפרש, 0:4 בדרבי, והכי חשוב – בשום שלב של העונה הצהובים לא צברו מומנטום שלילי. וזה עם חמישה הפסדים – מספר מכובד מאוד יחסית למוליכה אחרי 25 מחזורים.

בויאן שראנוב – 18 משחקים, ספג תשעה שערים. המספרים של ברק לוי מעט טובים יותר (3 ב-7), אבל אין להשוות. שראנוב נהנה מעונה מצוינת, וגם בנבחרת סרביה לא נשארו אדישים.

שרן ייני – 25 משחקים, 10 עמדות. עשה העונה מכל וכל, ייצב את ההגנה ונתן קונטרה לצוות הזר של מכבי תל אביב עם ייצוג ישראלי מכביסטי. בחנות המזכרות של המועדון צריכים למכור את הפלסטר מעל העין. סמל.

אדין צוצאליץ' –פה לא צריך מספרים. לכו לקלטת של הדרבי החיפאי, תראו מה אבוקרט עשה שם לפיליאבסקי ותבינו – לבוסני אין תחליף. אחד הבלמים הטובים שהיו פה בשנים האחרונות.

איתן טיבי – בלי ששמנו לב רץ מתחת לרדאר קמע. הבלם בדרך לאליפות שלישית (בית"ר, קרית שמונה), אבל הראשונה שבה יהיה לו חלק עצום. השער מול סכנין היה רק הקינוח. עבודת הגנה עצומה, המון שקט, פחות טעויות. ביחד עם ראדי, הרכש הכי טוב שקרויף הביא בקיץ.

יואב זיו – אין ספק שטאלב טואטחה הוא הדבר הבא, והמגן השמאלי הכי מוכשר בישראל. אבל לאורך העונה הזו, עד כה, מה שזיו עושה עולה על הילד. שלושה בישולים, שני שערים וחוש סחיטת עבירות ראוי להערכה (אם אתה בקבוצה שלו). חזר לגדולה העונה. המשתפר.

מהראן ראדי - שחקן הכדורגל הכי יעיל העונה. החמיץ רק חמש דקות משחק, ובשאר הדקות כבש שבעה שערים, בישל שמונה וחיסל את קשרי היריב - במיוחד את הפועל תל אביב בדרבי. ירוץ ראש בראש עם אלירן עטר על תואר שחקן העונה.

דריו פרננדס – 0 שערים, בישול אחד. מעל ההגדרה של "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה", יש תמונה של הארגנטינאי האדיר של בית"ר ירושלים. כל גליץ', כל תיקול, כל שאגה. השחקן הכי טוב, הכי חשוב, הכי מקצוען, הכי גדול בעיר הבירה. הזר.

אבי ריקן – שמונה שערים, ארבעה בישולים, הגיבור החדש של בית"ר ויותר חשוב – הווינר החדש של בית"ר. אם תרצו, ערן זהבי של לפני האגו. ניצח את בני יהודה, גבר על רמת השרון על הבאזר, השווה בדוחא, ניצח גם את נתניה על השריקה וקבר את הפועל תל אביב בבלומפילד. הפריצה.

דויד מנגה – בלי להחשיב פנדלים, הוא במקום השני במצעד הכובשים. 10 שערים, ארבעה בישולים, מהירות לא מובנת ובעיטה אדירה. החלוץ הכי טוב בליגה, עם פוטנציאל חסר תחרות. לרמת גן יש זכות רכישה, והיא כנראה תעשה הרבה כסף בקיץ. המציאה.

עומר דמארי – השחקן היחיד בהפועל תל אביב שמתפקד העונה. לצערו, עד כה היה לבד מדי, ולכן המאזן מרשים עוד יותר. 12 שערים, 5 מ-5 מהנקודה הלבנה וים של קור רוח. ארבעה שערי ניצחון בבעלותו, שמתלווים להתנהגות מופתית. הווינר.

אלירן עטר – 21 שערי ליגה. ברגל, בראש, מקרוב ומרחוק. צמדים, שלישיות, בדרבי, מול בית"ר. קדימה, שבור כבר את השיא של נסים אלמליח – 30 שערי ליגה, מ-1955. בהצלחה. השחקן.

סופר סאב – שלומי אזולאי

חמישה שערים במאזן, ארבעה מהם כמחליף. מול באר שבע נכנס בדקה ה-62 וכבש בדקה ה-71; מול רמת גן נכנס בדקה ה-70 וכבש כעבור שש שניות; מול רמת השרון נכנס בדקה ה-64 וכבש שניים בשלוש הדקות האחרונות.

המחליף התמידי – דיא סבע

14 פעמים החליף בהפועל באר שבע, החליף גם קבוצה, ומאז החליף גם פעם אחת בסכנין. רק שתי הופעות בהרכב במצטבר העונה.

המוחלף התמידי – אדריאן פרננדס

אולי בגלל שהוא חם מזג, נשלח כל כך הרבה פעמים להתקרר. רק ארבע פעמים החל משחק וגם סיים אותו.

הפנדליסט הרע – יניב קטן

קטן, עם 1 מ-3. הפקיד לאחרונה את התחום בידי ויאם עמאשה, וטוב שכך. במסגרת הקבוצתית, סכנין החלשה מכולן עם 0 מ-2 מהנקודה.

התגלית – אופיר קריאף

ההתברגות הדרמטית להרכב ב-0:2 בבלומפילד על הפועל תל אביב בישלה סיפור אגדי, אבל קריאף – לפני ואחרי – נבחר קודם כל בזכות עצמו. כמו שהוא כותב בפייסבוק, כך הוא על המגרש – מלא מוטיבציה וחום, וחסר מעצורים. בשבועות האחרונים התגלה גם ככלבויניק. מפוצץ בכישרון.

המומחה – פדרו גלבאן

הארגנטינאי עובר עונה די שקטה, למרות תשעה כיבושים וארבעה בישולים. בתחום אחד הוא חסר מתחרים – בלעקוף חומה. שלוש בעיטות חופשיות של הזר הזהוב חדרו לרשת.

המשחק – בני יהודה – מכבי תל אביב 3:2

יש מעט מאוד רגעי ספורט שגורמים לאוהדי שתי הקבוצות שבאצטדיון להגיב בצורה זהה לחלוטין. בדקה ה-99 של המשחק הכי טוב בישראל, 22 שחקנים, אלפי צופים בבלומפילד ומאות אלפי אנשים בבית עשו בדיוק את אותו הדבר: שמו את הידיים על הראש. הרי עוז ראלי עשה 1:2 בדקה ה-90 ונראה שזהו, שמכבי חיפה שוב ממש בעניינים. ואז ברק לוי נשכב, מבזבז זמן לרעתו. ואז הכדור פוגע בעורף של דאבור ומגיע לרגל השמאלית של פריצה, שיורה וולה בזמן שאביב חדד נופל. 2:2. משחק גדול, 2:2. מהפכים, דרמות, שני שערים בתוספת הזמן.

אה, רגע, עוד לא נגמר.

שער העונה – מושיקו לוגסי

הכדור בכלל היה ברגלי שחקן זהוב כשהשעון הראה 97:58. הרחקה פשוטה ונגמר, ראו את זה על המשרוקית של גרינפלד. אבל הכדור בחר לשוט בחולשה כחמישה מטרים. פס, עוד פס, והכדור ברגליים של לוגסי. ואז בא הטיל הכי שקט בהיסטוריה של המלחמות. רעש לבן. שער שבדרך כלל מביא אליפות. שער שבונים סביבו קלטת.

הרגע – זאור סדאייב

אבי ריקן לזאור סדאייב, כתף (יד?), גלגול לרשת. בלי ספק, רגע מצמרר ומרגש בטדי. לאלו שמנסים להקטין מעוצמתו, שיהיה ברור - סדאייב זה לא פאצ'ה. השער של סדאייב הוא סיפור לא כי החלוץ מוסלמי, אלא בגלל כמות הגועל שחטף הצ'צ'ני מאז הגיע ארצה. ניצחון אישי שלו, ניצחון כללי של בית"ר.

פרס "צ'אקיר" להחלטת השיפוט הרעה – אוראל גרינפלד

אוראל גרינפלד, שקיבל הרבה מחמאות על תוספת הזמן הארוכה מדי ב-2:3 של מכבי תל אביב על בני יהודה, יכול היה שלא להרחיק את טוטו תמוז על תנועת ההשתקה בטדי. ציון בדוח וקנס סביר היו מספיקים. להרוס משחק זה קל מדי, בואו ננסה לשפר אותו.

כן, גם קודיש באשדוד הרס את מכבי תל אביב וכמעט שכל פנדל לזכות ולטובת הפועל תל אביב עורר מחלוקת העונה, אבל כותב שורות אלה לא מתייחס לטעויות ראייה. או שיתירו שימוש במצלמות, או שימשיכו לבכות.

המאכזבים – טוטו תמוז ואחמד סבע

טוטו תמוז כבר כמעט שבר את הסטיגמה של השחקן הבעייתי, סטיגמה שנבדקה בו אחרי יותר מדי עונות. בהפועל תל אביב הוא היה נהדר, עם 34 שערים בשתי העונות הקודמות. אבל כנראה שתקרית מונאקו סובבה את החלוץ. תמוז הפך לשחקן לא יציב, לשחקן מושך אש מתוך המועדון ומבחוץ, לשחקן בעייתי. וזה משפיע – בליגה הוא לא כבש מאז ה-22 בדצמבר. שמונה משחקי ליגה בלי שער. צריך לחזור הרבה אחורה כדי למצוא נתון דומה של טוטו. אולי בפיניש של העונה הוא יחזור לעצמו, בקרב על החוזה בקבוצה הבאה.

אחמד סבע, כמו תמוז, עומד על שמונה שערי ליגה. בהתחשב שחלוץ נתניה נבחר בעונה שעברה לשחקן העונה, הנפילה גדולה עוד יותר. מקצועית, אבל בעיקר מחוץ למגרש. ההתעסקויות בקבוצה ממקום הולדתו מג'ד אל כרום, השמועות על יותר מדי התכסחויות בחדר ההלבשה וחוסר השקט שמופגן במשחקו בולטים לעין. יכולת יש, בטח שיש, ראינו זאת גם בסוף המשחק האחרון בטדי. אבל אם נתניה רוצה להישאר בליגה, היא חייבת לאפסן בבוידעם את סבע של העונה, ולמצוא בזריזות את החלוץ הכי מסוכן בארץ של העונה שעברה.

היי, ביי – סיאף אלהואשלה

19.1.2013, בלומפילד, בני יהודה נגד סכנין. סיאף אלהואשלה נזרק למים בדקה ה-89. משחק אחד, דקה אחת. יותר הוא לא שיחק העונה בליגת העל.

איש הברזל – גל כהן ומתן בראשי

אחרי שראדי יצא מהרשימה בדוחא, נשארו שמונה שחקנים שלא החמיצו דקת ליגה העונה. יסלחו השוערים (איינוגבה, הרוש, גורש, קנדיל וארקין), אבל נוריד אותם, ונגיע לשלושה שחקני שדה. ניר ביטון (מ.ס. אשדוד), גל כהן (בני יהודה) ומתן בראשי (בית"ר ירושלים). קשר אשדוד לא ישחק ביום שני בגלל צהובים, ולכן בפרס איש הברזל הזמני יחלקו כהן ובראשי. אלא אם לקשטן ולאלי כהן יהיו תוכניות אחרות.

ועדה רפואית – הפועל תל אביב

הגיליון כבר מתפוצץ. בשיא היה מספר דו ספרתי של נפגעי שריר אחורי, והתוצאות היו בהתאם. מעל כל הפצועים בולט גילי ורמוט. השחקן הגיע להניח אליפות בכיס. הסגל נראה טוב מדי. אבל מאז רק שש הופעות בהרכב, 547 דקות בעונה, שער אחד בלבד. מגיעות להפועל תל אביב המון הקנטות על סיבוב שני נוראי. אבל מעניין מה היה קורה עם גילי ורמוט בריא.

הקצב – קובי מויאל

11 צהובים, מופרע ותזזיתי כהרגלו. הנקודה השלילית: יותר מדי ברדק ואש מהשופטים. הנקודה החיובית: לא זוכר שחקן כזה נמוך זוכה בכל כך הרבה כדורי גובה.

המוצהבת – בית"ר ירושלים

74 כרטיסים צהובים נשלפו לשחקני בית"ר העונה. הפועל תל אביב במקום השני, עם 70.

המורחקת – הפועל תל אביב

שבעה שחקנים אדומים – אלרואי כהן, טוטו תמוז, נעאל חוטבא, בוריס קליימן, אריק דג'מבה דג'מבה, רועי גורדנה וכפיר אייזנשטיין – סיימו העונה משחקים מוקדם מהצפוי. סכנין (5) במקום השני בקטגוריה הלא מחמיאה. בני יהודה והפועל חיפה הוגנת מדי ואולי לא אגרסיביות מדי, עם אפס הרחקות.

הראש – ולדימיר גלושצ'ביץ'

ארבעה שערי נגיחה יש לחלוץ הארוך הזה – על 193.5 סנטימטריו – מתוך שבעה שערים כלליים. בית"ר ירושלים והפועל באר שבע הן הקבוצות שכבשו הכי הרבה בעזרת המצח – שמונה שערים כל אחת. סכנין הקבוצה שספגה הכי הרבה מראסיות – תשעה שערי נגיחה.

התופעה – הבליצים של מכבי תל אביב

לא ברור מה מאמן הכושר טוריחו עושה לחייליו, ולא ידוע מה אוסקר אומר להם, אבל מחדר ההלבשה מכבי תל אביב יוצאת עם פלפל חריף. ברבע השעה הראשונה של כל מחצית הצהובים מרשיתים 25 שערים במצטבר. כמעט כל משחק מול הצהובים נגמר בדקות האלה. בהצלחה לסקאוטים.

הפנדליסטית – הפועל תל אביב

שמונה פנדלים נשרקו נגד האדומים – הכי הרבה העונה (וחמישה נכנסו). שישה פנדלים נשרקו לטובתם – הכי הרבה העונה (וכולם נכנסו). מה שבטוח, שבמשחקים של הפועל תל אביב נמצאים השופטים והשוערים העסוקים ביותר.

איש ההרס – ערן לוי

במשחק מול קרית שמונה עם החילוף המוקדם, באימונים, בתקשורת. יותר מדי פעמים אומר השחקן הכי מעניין בכדורגל שלנו כמה כדורגל זה כל מה שיש לו בחיים, ויותר מדי פעמים הוא בועט בדלי הזה. מול אלי כהן היה ברור שהפיצוץ הגדול יגיע, אחרי כמה פיצוצים עמומים. ערן לוי חייב להבין - הוא כבר קיבל הרבה יותר מדי צ'אנסים. בשלב כלשהו ההזדמנויות מפסיקות להגיע, ואז אתה נשאר עם כדורגל חופים.

בשבוע האחרון הגיע מתחרה נוסף – ישראל זגורי. כישרון גדול, רצון עז להשתפר ותקווה שיורו הצעירות ישיט אותו למקום טוב יותר. הפנדל שהחמיץ מול ברק לוי כנראה סובב איזה בורג, כי בשבוע האחרון, כשלא קיבל את ההזדמנות לבעוט, סימן בידיים שהוא רוצה חילוף. הבעיה: רמת גן סיימה את מכסת החילופים. הבעיה הגדולה יותר: גיא לוזון ניפה אותו מהנבחרת.

החלון - ראדה פריצה

איזה רכש מצוין למכבי תל אביב. השפעה כמו של דויד סולארי בקרית שמונה בעונת האליפות. מקצוען, ווינר, עם כל התכונות שצריך. כל כך מוכן לכל משחק, שנראה שהוא עולה על הדשא עם חגורה וארגז כלים. ארבעה שערי ליגה כבר באמתחתו, ויש הרגשה שנראה עוד כמה עד תום העונה.

למה דווקא עכשיו? – ארקדי גאידמק

כל מה שקרה מאז הגעת זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב היה צריך לקרות. החורבן, וממנו התקומה. הפסד הגזענות וההתקדמות של בית"ר כמועדון כדורגל שיש לו זכות קיום. הרשתות הזרות, הבלגאן, ההרחקות והשער הנהדר של סדאייב. הכל היה צריך לקרות. אבל לא ככה. לא באמצע העונה, לא משום מקום, לא כשהמאמן והשחקנים לומדים על כך מהתקשורת. בית"ר ירושלים עשתה עונה נהדרת מבחינה מקצועית, והבוס שלה הרס אותה.

ההתרסקות – הפועל תל אביב

בטבלת הסיבוב הראשון, הפועל תל אביב ראשונה ביחד עם מכבי תל אביב. 28 נקודות מ-39. בטבלת הסיבוב השני, הפועל תל אביב במקום ה-11. 13 נקודות מ-36. ואיזו סריית משחקים לתפארת הריקבון - 2:0 לבית"ר, 3:0 למכבי חיפה, 3:0 למכבי נתניה, 4:0 בדרבי. יוסי אבוקסיס פוטר, פרדי דוד בא. סיבוב מלא ארס והרס במתחם חודורוב, עד כדי כך, שאחד הסגלים הנוצצים והיקרים בארץ מסתפק בהצהרות על כרטיס לליגה האירופית.

ציון לשבח - עירוני קרית שמונה

בעירוני קרית שמונה התאוששו לחלוטין מהמפלה בתחילת העונה. ברק בכר מצעיד את הצפונים לשבועות שקטים, דרקו טאסבסקי מנהל את העסק על הדשא וההתקדמות בהתאם. גם הקבוצה של ניר קלינגר יכולה להיות גאה בחלק השני של העונה. 17 נקודות אחרי סיבוב עלוב של 8 זה לא עניין של מה בכך. במשחקים האחרונים האדומים נראים הרבה יותר טוב. יספיק להישארות? לא בטוח. אבל החיפאים הפכו פתיחת עונה משפילה למסע הישרדות עם סיכויים טובים.

ציון לגנאי - מ.ס. אשדוד

הביזיון הכללי פוקד את עיר הנמל כבר עונה שנייה ברציפות. הסגל טוב, ואפילו יותר מכך. פותחים חזק, ואז סוגרים את הבאסטה. הקבוצה של ג'קי בן זקן ויוסי מזרחי צוללת בלי שנורקל, נראית נורא, משחקת נורא ומדברת נורא. ניצחון אחד מרשים ומטעה על מכבי תל אביב, מתוך סיבוב שלם של דיכאון. שמישהו יצעק הצילו.

הקאמבק - ויאם עמאשה

מכל מני סיבות, פתיחת העונה היתה צולעת. רק שער אחד בסיבוב הראשון, והיה ברור שהסיבוב השני הוא מבחן. ועמאשה עמד במבחן, גם עמד. שמונה שערי ליגה יישרו את הסטטיסטיקה, ובקצב הזה, כנראה שרק אלירן עטר יסיים מעליו במניין הכיבושים. הנחה לא מופרכת: בנבחרת העונה, תמצאו אותו ב-11.

1 מכבי חיפה 29

2 מכבי תל אביב 28

3 עירוני קרית שמונה 19

4 בני יהודה 19

5 עירוני רמת השרון 19

6 הפועל חיפה 17

7 מכבי נתניה 15

8 בני סכנין 15

9 בית"ר ירושלים 14

10 הפועל רמת גן 14

11 הפועל תל אביב 13

12 הפועל באר שבע 11

13 הפועל עכו 9

14 מ.ס. אשדוד 7

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il

נתונים: אתר דריבליסט