19 בדצמבר 2012. עולם הספורט בספרד הוכה בתדהמה. הכותרות זעקו: "טיטו וילאנובה חלה שוב בסרטן". המאמן הנערץ, שדרס את יריבותיו על כר הדשא והוליך את ברצלונה לפתיחת העונה הטובה בתולדותיה, נאלץ לנטוש את תפקידו בעיצומה של עונה מוצלחת ולהתפנות למאבק הפרטי שלו. הנשיא סנדרו רוסל נדרש להחליט בסוגיה כבדת משקל. האם למנות מאמן מנוסה במקומו של וילאנובה, או לסמוך שוב על מאמן תוצרת בית שמכיר את המועדון על בוריו. על רוסל הופעל לחץ לנסות ולהחזיר את פפ גווארדיולה או אולי אפילו לתת הזדמנות ללואיס אנריקה, שחקן העבר, אך בסופו של דבר הנשיא החליט לא לזעזע ושוב, בדיוק כמו בקיץ, הלך עם האיש שכבר נמצא שם - העוזר ג'ורדי רואורה.
ייתכן שלולא מאזן מדהים של 15 ניצחונות ותיקו מול ריאל מדריד ב-16 מחזורי הפתיחה, רוסל היה מקבל החלטה אחרת. העובדה שהליגה נסגרה בשלב יחסית מוקדם אפשרה לנשיא להמר על העוזר האפרורי שהוקפץ לצוות האימון כבר על ידי גווארדיולה ב-2009 ושודרג לעמדת העוזר כשווילאנובה לקח את המושכות. אלא שקשה שלא לשים לב להבדל. רואורה חסר את הכריזמה של קודמיו. ברצלונה מנצחת, אבל לא מרשימה. שומרת על היתרון המשמעותי, אבל פתאום נראית פגיעה. לא הקבוצה הבלתי מנוצחת שהורגלנו לראות, לא המכונה המשומנת שלא עוצרת בשום שלב. אולי לא מדובר במשבר או בטראומה, אבל ברצלונה של 2013 נראית פחות מאיימת. זה עלול לעלות לה בליגת האלופות ואולי גם בגביע המלך.
למרות שברצלונה מוליכה בבטחה את הטבלה ביתרון 12 נקודות על פני אתלטיקו מדריד ו-16 על פני ריאל מדריד, בספרד מזהים בעיה בעמדת המאמן. טבילת האש של רואורה בתפקיד הנחשק הסתיימה בהצלחה עם ניצחון חוץ 1:3 על ויאדוליד, בהמשך וילאנובה חזר להדריך את הקבוצה למספר משחקים מוצלחים בחודש ינואר לפני שיצא לטיפולים בארצות הברית. ההמשך היה הרבה פחות מרשים והגיע לשיאו בתצוגה הרעה בסן סירו בשבוע שעבר. משהו בקבוצה כבה. פתאום התפיסה לפיה קבוצה עם השחקנים הטובים בעולם כמו ליאונל מסי, צ'אבי, ואינייסטה לא זקוקה למאמן ודמות על הקווים הוכחה כשטות גמורה ולא עמדה במבחן המציאות.
"ההצלחה של ברצלונה בארבע השנים האחרונות לא נבעה רק בגלל איכות השחקנים שלה. עם גווארדיולה על הקווים ו-וילאנובה כעוזרו, נדמה היה שהכל בשליטה. הם תמיד ידעו לשמור את השחקנים שלהם בדריכות גבוהה בכל משחק ולשלוף הפתעות טקטיות במשחקים הגדולים כדי להתמודד עם המערכים הטקטיים שמציבות בפניה היריבות שעומדות מולה. בנקודת הזמן הזו, אין ספק שהיעדרותו של וילאנובה מורגשת היטב על רקע הפסיביות של רואורה", ביקרה בחריפות חמה הררו, כתבת העיתון 'מארקה'.
גם העיתונאי בן הווארד, שמסקר את ברצלונה, סבור שהנעליים מעט גדולות על רואורה: "וילאנובה עזר מאוד לגווארדיולה במשחקים הגדולים של הקבוצה בליגת האלופות וסייע לו למצוא פתרונות טקטיים במשחקים ספציפיים. וילאנובה השלים את פפ, שהחדיר המון מוטיבציה בשחקנים שלו, ולא נתן להם להרפות ולהוריד הילוך בשום משחק. כעת, לברצלונה חסרה גם המוטיבציה שהחדיר בה גווארדיולה בעונות הקודמות וגם היכולת וההבנה הטקטית של וילאנובה".
מנגד, בתקשורת הקטלאנית גיבו את המהלך של רוסל, מתוך הבנה שמדובר בשמירת אמונים ורצון לא להפקיר את וילאנובה בשעתו הקשה. פרנססק אגייאר, כתב 'אל מונדו דפורטיבו', ביטא את הביקורת הזהירה יותר: "הרבה אנשים טוענים שברצלונה הייתה צריכה להביא מאמן מנוסה אחרי שנודע שוילאנובה לא יחזור לפחות עד אפריל, אבל רואורה צריך לקבל הזדמנות. אותם אנשים שמבקרים אותו שוכחים שברצלונה שיחקה בליגת האלופות מול מועדון ענק עם רזומה של שבע זכיות באליפות אירופה. מינויו של רואורה היה האופציה הטובה ביותר וכעת המבחן שלו יהיה ביכולת להוציא את ברצלונה מהמצב הלא מוכר אליו היא נקלעה".
חוסר הכריזמה של רואורה בא לידי ביטוי יממה לאחר ההפסד במילאנו. "אנחנו בטוחים שברצלונה תעפיל לשלב הבא. עם הקהל שלה ומשטח טוב יותר יש לה סיכוי לעשות זאת", התבטא המאמן במסיבת העיתונאים לאחר המשחק בו נוצחה קבוצתו מול 2:0 מילאן במשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות. רואורה ניסה להחדיר אמונה ומוטיבציה בשחקניו, אך הקבוצה שלו נראתה מול הרוסונרי בדיוק כמו ההתבטאות חסרת המעוף שלו עצמו: חסרת כריזמה, עייפה, וחמור מכל, חסרת מוטיבציה. המשחק הנרפה והעובדה שברצלונה לא הצליחה למצוא פתרון טקטי למערך ההגנתי שהציבו האיטלקים, גרמו להרבה סימני שאלה בספרד סביב תפקודו של המאמן חסר הניסיון והיכולת שלו להיכנס לנעליו של וילאנובה.
אז נכון, ברצלונה נוצחה גם בעידן גווארדיולה על ידי צ'לסי ואינטר בליגת האלופות, אך לא לפני שהיא נתנה פייט אדיר ומלא השראה והגיע לאינספור מצבים להבקעה. בסן סירו ברסה נראתה כבויה ורואורה נראה חסר אונים והובס על ידי המערך של מסימיליאנו אלגרי. למעט ניסיון נואש להציב את ג'רארד פיקה כחלוץ, לא היו לו פתרונות של ממש. מילאן, קבוצה שרחוקה משיאה, נטרלה בקלות מטרידה ומפתיעה את כוכבי ברצלונה.
המשחק במילאנו היה המשך ישיר למה שקורה בליגה. קשה להתעלם משני אלמנטים בולטים במשחקי ברצלונה בשבועות האחרונים. ראשית, חוסר היכולת של הקבוצה לשמור על שער נקי. במחזור הליגה האחרון ניצחה הקבוצה בביתה 1:2 את סביליה. כולם דיברו על משחק הליגה ה-15 ברציפות בו מסי הבקיע המשך ישיר לשיאו האישי, אך שיא נוסף נשבר במשחק הזה. ברצלונה ספגה במשחק ליגה שביעי ברציפות לראשונה מאז אוקטובר 2008. האספקט השני נעוץ בהבדלים הגדולים בין התוצאות במשחקי החוץ למשחקי הבית כאשר המבקרים של ברצלונה בתוך ספרד טוענים שהקבוצה חסרה פיגורה של מאמן על הקווים, ולכן היא מתקשה לייצר את רמת המוטיבציה והמחויבות הדרושה כדי להשיג ניצחונות כשהקהל שלה לא נמצא מאחוריה ודוחף אותה במשך 90 דקות.
בארסה ניצחה בשניים מתוך ששת משחקי החוץ האחרונים שלה בכל המסגרות (כולל ההפסד המפתיע 3:2 לסוסיאדד עם וילאנובה על הקווים). ראוי להדגיש כי רואורה התמודד עם מבחנים קשים בגביע בברנבאו (1:1), במסטאייה (1:1) ובמילאנו. בגרנאדה הוא נזקק לעזרה של מסי (1:2) שהציל ממבוכה, בדיוק כמו שקרה במשחק הביתי עם סביליה בשבת (1:2). למעשה, למעט 1:6 מול חטאפה ו-1:5 מול אוסאסונה, הקטלאנים די התקשו לנצח משחקים גם בבית, כפי שעשו בקלות רבה בעידן וילאנובה. מסי נראה כרגע כחולייה המתפקדת היחידה, אבל הוא לבד לא תמיד מספיק.
"רואורה חייב לבדוק מדוע ברצלונה סופגת כל כך הרבה שערים. זו לא חוכמה גדולה להבקיע חמישיות ושישיות מול חטאפה ואוסאסונה, אבל לא להבקיע שער שדה מול ולנסיה או לראות את מסי מתקשה ולא מוצא את עצמו מול ריאל מדריד ומילאן", כתב העיתונאי רפא מרטינס. הוא מתכוון למחיר שבארסה משלמת על הדומיננטיות המפחידה של מסי העונה (38 מתוך 82 שערי הליגה של הקבוצה), שמתבטאת בירידה של החברים ובקושי להסתדר במשחקים גדולים כשמסי נסגר חזק יותר. למשל, מי שסופג הרבה ביקורות על יכולתו בתקופה האחרונה הוא פדרו. החלוץ הצעיר, שלא מפסיק להבקיע במדי נבחרת ספרד, לא מוצא את עצמו העונה, הבקיע שישה שערי ליגה בלבד ולא מראה את יכולותיו. דויד וייה הבקיע כמות כפולה בפחות הופעות, אבל גם הוא, אחרי שהחלים מפציעות, רחוק משיאו. במקרה שלו יש סיבה לאופטימיות, אחרי שהוקפץ להרכב מול סביליה וגם כבש את השער הראשון. מול ריאל מדריד ומילאן מסי (ורואורה) צריכים אס נוסף. וייה עשוי להיות האיש.
ההערכות בברצלונה מדברות על כך שוילאנובה יחזור רק לקראת סוף אפריל, אחרי שיסיים את הטיפולים האינטנסיביים אותם הוא עובר בניו יורק, אך למחלת הסרטן יש חוקים משלה ולא מן הנמנע שרואורה יאמן את הקבוצה עד תום העונה. חרף הקשיים שצצים והביקורות שנשמעות מדי פעם, הנשיא רוסל לקח החלטה אמיצה מתוך הנחה שמאמן שגדל במועדון יכול להמשיך בדרך שהפכה להיות מודל לחיקוי כמעט לכל מועדון בעולם. אלא שהחלטה אמיצה לא בהכרח מתבררת כנכונה.
יחד עם זאת, רואורה ייבחן במבחן התוצאה והכוונה כמובן לליגת האלופות וגביע המלך. הוא נמצא כעת בפתחם של שבועות גורליים עם צמד המשחקים מול ריאל מדריד הערב בגביע ובליגה ביום שבת, וכמובן משחק הגומלין מול מילאן בליגת האלופות ב-12 במרץ. המשחקים הללו יסירו הרבה מאוד סימני שאלה לגבי היכולת של רואורה לתפקד במצבי לחץ כשהקבוצה עם הגב אל הקיר, ולהשיג תוצאות גם מול יריבות חזקות. המשחקים הללו ייבחנו גם את אותה החלטה של רוסל.
כי אם בארסה תודח מהגביע ותסיים את דרכה בליגת האלופות בשמינית הגמר, הכישלון יהיה כולו של רואורה. האליפות הצפויה, לעומת זאת, תיזקף כולה לזכותו של וילאנובה. כבר הערב, כשברצלונה תארח את היריבה המושבעת שלה למשחק הגומלין בגביע הספרדי לקלאסיקו החמישי של העונה, נקבל פתרון חלקי לשאלה האם היה נכון להעביר את המושכות לרואורה או שלחילופין הגעגועים לקודמיו יתעצמו. מה שבטוח, משעמם לא יהיה בקאמפ נואו.