הבוס המושלם: על הבעלים המנוח של הלייקרס ג'רי באס

ג'רי באס רצה הכול, עכשיו ובגדול, ומאז 1979 הגישה הזו הוכיחה את עצמה שוב ושוב כמנצחת, כשהלייקרס שלו הפכו למותג ה-NBA הכי גדול ומצליח. אסף רביץ על מות הבעלים של לוס אנג'לס, שדווקא בתקופה זו זקוקים לו יותר מתמיד

אסף רביץ

ד"ר ג'רי באס הוא סיפור הצלחה אמריקאי קלאסי. הוא התחיל בלי כלום וטיפס בכוחות עצמו עד לפסגת העולם. הוא מצא נקודה ארכימדית והצליח למצות אותה באופן שהוא כנראה היה היחיד בעולם שהיה מסוגל לדמיין. כך הוא דאג לכך שהסיפור שלו יהיה רק סיפור עלייתו בלי נפילתו, שהמבט שלו תמיד יהיה קדימה, שלמשך 34 שנים הוא ייחשב לדוגמא המובהקת של בעלות מוצלחת על קבוצת ספורט.

בדיעבד, קשה לחשוב על רעיון מוצלח יותר מאשר לרכוש את הלייקרס ב-1979. כמו בכל סיפור הצלחה גדול, היה מעורב בכך המון מזל. זה היה המקום הנכון והזמן הנכון, זו הייתה הקבוצה הנכונה עם מג'יק ג'ונסון שבדיוק נבחר בדראפט וחבר לקארים עבדול ג'באר. הגדולה של באס הייתה ביכולת לחרוג מעבר להצלחה המתבקשת של קבוצה איכותית בליגה שנמצאת בעלייה תדמיתית ובעיר אטרקטיבית. הוא לקח את ההצלחה הזאת וניפח אותה למימדים מפלצתיים בדרך היחידה שניתן לעשות זאת - הוא הפך את הלייקרס למותג.

טוב לדעת (מקודם)

הפתרון הטבעי לכאב הברכיים קרוב מתמיד - עם החזר מקופ"ח

לכתבה המלאה
זיהה הזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים (צילום: GettyImages)

סביב קבוצת השואו-טיים הוא בנה מערכת שלמה שהפכה את משחקי הלייקרס למקום להיות בו בלוס אנג'לס. ככל שהקבוצה הפכה ליותר ויותר אטרקטיבית כך זרמו הסלבריטיז ואחריהם אנשי העסקים המובילים, הם באו לאירוע ובעצם הנוכחות שלהם הפכו אותו לאירוע גדול יותר. ל-NBA היו מותגים נוספים בשנים האלה, היו ד"ר ג'יי ואחריו מייקל ג'ורדן, הייתה היריבה המושבעת מבוסטון, אבל הלייקרס היו המותג המוביל ובפער עצום. בשנים בהן ה-NBA הפכה לליגה גלובלית, קבוצה אחת שימשה כפנים של הליגה. השם שלה הפך לבן בית בכל מקום בעולם, השחקנים שלה היו הכוכבים הכי גדולים, אפילו האולם הפך למותג עולמי. בפורום? תתפלאי.

מה שמדהים זה שבאס לא רק ידע מראש שכל זה הולך לקרות, הוא ידע גם את ההשלכות של שנות ה-80 המופלאות. הוא הבין שהוא בנה קבוצה שמתנהלת בסטנדרטים אחרים לחלוטין מכל שאר ה-NBA, הוא הבין ששמירה על השם של המותג חשובה יותר מכל שיקול כלכלי אחר. הוא בעצם השיג את הצעצוע המושלם, זה שכל בעלים של קבוצת ספורט חולם עליו. בצעצוע של באס, לרצות הכל עכשיו ובגדול זה גם הצעד העסקי הנכון. אין אצלו מקום לאחריות כלכלית או חשיבה לטווח ארוך, כל זמן שהכוכבים וההישגים יזרמו הוא לא יצטרך לדאוג להכנסות.

זה היה נכון גם מבחינה מקצועית. כבעלים של קבוצת NBA, אתה בעיקר צריך לפגוע בול בארבעה אנשים - ג'נרל מנג'ר, מאמן ושני כוכבים. לעומת ענף כמו פוטבול שבנוי לרוחב, בכדורסל אם יש לך את ארבע אבני היסוד האלה כל השאר כבר יבוא יותר בקלות. באס קיבל במתנה את ג'רי ווסט כמנהל ואת מג'יק וקארים ככוכבים (עם בונוס בדמות ג'יימס וורת'י) והימר נכון על פאט ריילי. את הרביעייה הבאה הוא השיג בעיקר תודות למותג של הלייקרס שאפשר לו להביא את המאמן הטוב בליגה (פיל ג'קסון) והכוכב הגדול בליגה (שאקיל אוניל) ולשלם להם בהתאם. שניהם חברו למיץ' קופצ'אק שהיה ממשיך דרכו של ווסט ולקובי בריאנט שעוד כתיכוניסט שנבחר בדראפט רצה להגיע רק למקום אחד.

דוקטור ג'יי? ג'ורדן? קודם כל היה המותג הזה. קרים עולה לסל מול שחקן דאלאס (צילום: AP)

בשביל לנהל בהצלחה עסק מורכב כל כך לא מספיק לזהות הזדמנות ולהשתמש בשניים-שלושה כללי אצבע. באס הצליח לתמרן בין כמויות עצומות של אגו, דאג להישאר בפרופורציות הנכונות גם בעונות הפחות טובות, יצר קשר טוב עם כל האנשים שסביבו, קיבל החלטות קשות כשצריך. בקיצור - הוא מהאנשים שלא היו צריכים למות בשביל שכולם יגידו רק דברים טובים עליהם, לאורך השנים הוא פיתח תדמית של בעל הבית המושלם.

לכן קשה שלא להיות מוטרדים לגבי ההמשך. הלייקרס נכנסים לאחת התקופות המסובכות בתולדותיהם. השנתיים הקרובות יהיו קריטיות לעתיד. בקיץ הקרוב תצטרך להתקבל החלטה לגבי דוויט הווארד - האם לבנות את הקבוצה הבאה סביב שחקן שהגישה שלו הצליחה להרגיז שניים מהשחקנים הגדולים והתחרותיים בליגה בעשור האחרון, שאחד מהם הוא סטיב נאש? האם הוא פרנצ'ייז פלייר? אם ההחלטה תהיה לבנות סביבו, בלייקרס יצטרכו קודם כל לוודא שהוא נשאר. לאחר מכן הם יצטרכו להבין איך לחשוב על העתיד בלי לפגוע בהווה בשנה בה קובי בריאנט ופאו גאסול מסיימים חוזים אסטרונומיים. סוגיית המאמן תעלה מחדש, בטח אם הקבוצה לא תגיע לפלייאוף.

עכשיו, בלי ג'רי באס, הוא הופך לבעיה גדולה יותר. הווארד (צילום: רויטרס)

בקיצור - בלייקרס יצטרכו לבנות קבוצה גדולה פחות או יותר מחדש ולעשות זאת תוך מתן כבוד לשנים האחרונות של קובי. העוגן היחיד שנשאר הוא קופצ'אק וגם מעמדו לא ברור. זו בדיוק אחת מהתקופות בהן קבוצה בסדר גודל כזה זקוקה לבעל הבית הוותיק, זה שכבר ראה הכל ומצא פתרון לכל מצוקה, זה שכשהוא באזור לכולם ברור שבסוף יהיה בסדר.

אבל ג'רי באס כבר לא איתנו. במקומו האיש החזק בקבוצה צפוי להיות הבן ג'ים, כאשר גם הבת ג'ני אמורה להיות שותפה לתהליך קבלת ההחלטות. כדי להבין כמה מסובך המצב, כדאי להזכיר שהעובדה שג'ני מאורסת לפיל ג'קסון היא כנראה אחת הסיבות לכך שג'ים העדיף לא למנות את הזן מאסטר למאמן הלייקרס לאחר פיטורי מייק בראון. עכשיו, כשברור שג'רי באס נאבק במחלת הסרטן כבר תקופה ארוכה, קשה שלא לתהות איך הסאגה הזאת הייתה מתפתחת אם הוא היה כשיר לנהל את המו"מ הזה. וקשה שלא לתהות איך ייראו הסאגות הבאות בלעדיו.

ג'רי באס הלך לעולמו בגיל 80

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully