פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        סמל ראשון: על הקריירה של ג'ים בוטרייט במכבי תל אביב

        ווינר, צלף, שתקן. עם מנהיגות ייחודית וידית שלא נראתה לפני כן, ג'ים בוטרייט סימל את מכבי תל אביב הרומנטית והתמימה, וייצג את הערכים שבשמם הפכה לקבוצה של המדינה. פרידה מאגדה צהובה

        קיץ 1974. ישראל מוכת ההלם עדיין מנסה לאחות את הקרעים שנפערו בעקבות מלחמת יום כיפור. מסקנותיה של ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פריצתה של המלחמה, מרעידה את אמות הסיפים וגוררת אחריה סערה ציבורית. הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר, פורש מתפקידו. זמן קצר לאחר מכן גם ראש הממשלה גולדה מאיר מודיעה על התפטרותה. דיכאון פוקד את החברה הישראלית.

        הימים הם ימי טרום הקדחת הלאומית, או בשמה המוכר יותר – מכבי תל אביב. הצהובים מתכוננים לפתיחת העונה, ומנחיתים בישראל מספר שחקנים זרים המועמדים לקבוצה, על מנת להיבחן. מנהלה המיתולוגי של מכבי תל אביב, שמלוק מחרובסקי, מקבל את פניהם כרגיל. אלא שגם הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שאחד מהם, ג'ים בוטרייט שמו, יהיה זה שכעבור כמה שנים יוציא רבבות ישראלים מבתיהם, כדי לחגוג זכייה היסטורית בגביע אירופה שתרומם את מצב הרוח הלאומי, ותהפוך את הצהובים למדורת השבט של ישראל.

        "קיבלנו עליו כמה המלצות עוד בתקופה בה הוא שיחק בקולג', ביוטה סטייט", נזכר מחרובסקי. "כמובן שהתקופה הייתה שונה לחלוטין, ולא באמת יכולנו לראות אותו יותר מדי בפעולה. בעיקר שמענו עליו. כשהבאנו אותו, לא ידענו בדיוק מה נקבל. והנה, הוא נחת. עומד לפני ילד שנראה כמו אמריקאי טיפוסי, אפילו קצת היפי. מכנסי ג'ינס, חולצה משובצת, וכובע טמבל בכיס. בחור צנום ושקט. היה אפשר להבחין שמדובר במישהו שמגיע מהמקום הכי שכוח אל בארצות הברית, ושזו פעם ראשונה שלו מחוץ לבית. אבל כל זה נשכח כשהוא עלה למגרש. מיד היה אפשר לראות שיש בו משהו. החלטנו להחתים אותו מיד באותו ערב ולקחנו אותו איתנו לאוסטרליה. השאר היסטוריה".

        רלף קליין מתדרך את ג'ים בוטרייט ושחקני מכבי תל אביב ב1977 (יח"צ , אריה קנפר מתוך הספר "מחצית ראשונה" בעריכת אורי שרצקי וברני ארדוב)
        "נתת לו את הכדור, וזה היה באנקר. יכולת כבר לרדת בחזרה להגנה, זה יהיה סל. והכול חלק, בלי לגעת בטבעת בכלל. אין דברים כאלה היום". בוטרייט (צילום: אריה קנפר מתוך הספר "מחצית ראשונה")

        *****

        7 אליפויות ישראל. 6 גביעים. 2 זכיות בגביע אירופה, וזכייה בגביע הבין יבשתי. זו הייתה מנת חלקו של ג'ימבו, כך נקרא על ידי חבריו במכבי תל אביב, בקריירה שנפרסה על פני 7 עונות בצהוב-כחול והסתיימה עם ממוצע של קרוב ל-16 נקודות למשחק. הילד האמריקאי, זה הכחוש והמבויש בעל הלבוש המרושל, היה לאגדה צהובה עוד בחייו. לקפטן של מכבי תל אביב עת שהייתה במלוא הדרה, בשנים הרומנטיות ביותר שלה.

        בכל תקופה מאוחרת יותר, מכבי תל אביב הייתה יכולה לנבא את יכולותיו הפנומנאליות של בוטרייט הרבה לפני שנחת בישראל, וניסה לשכנע את הצהובים להחתימו הרי בוטרייט לא צמח משום מקום: בתיכון מיניקו, שבמדינת נעוריו אידהו, הפך לקלע השני בטיבו בכל הזמנים, ולאליפות המדינה פעמיים ברציפות. יכולות הקליעה המוכרות נרמזו היטב כבר אז, כשבעונתו האחרונה בתיכון העמיד ממוצע של 37 נקודות למשחק ונבחר לנבחרת שחקני התיכון הטובים בארצות הברית (All-American). לקראת המעבר למכללות, החלט לוותר על גולף ואתלטיקה, הענפים הנוספים בהם הצטיין, ולהיענות להצעת המלגה ממכללת יוטה סטייט. גם ביוטה הפך בוטרייט לסקורר מדופלם, וסיים שנתיים מוצלחות עם 16 נקודות בממוצע.

        "מהר מאוד ראינו שמדובר בקלעי גדול כמו שלא ראינו אף פעם", נזכר מוטי ארואסטי. "הוא היה די חלש בהגנה ובריבאונד, ולא היה מאוד מגוון, אבל אנשים לא מבינים איזה קלעי עצום הוא היה. נתת לו את הכדור, וזה היה באנקר. יכולת כבר לרדת בחזרה להגנה, זה יהיה סל. והכול חלק, בלי לגעת בטבעת בכלל. אין דברים כאלה היום".

        האלגנטיות הייתה הטיקט עליו רכב. עד מהרה, קליעת הניתור תוך כדי סיבוב של 180 מעלות הפכה לסימן ההיכר שלו. גם זריקה מסובכת שכזו, מבחינה פיסית וטכנית כאחד, לא הצליחה לאתגר את מיומנות הקליעה של בוטרייט.

        מיקי ברקוביץ' לצד חואן אנטוניו קורבלאן, מוטי ארואסטי (ברני ארדוב)
        "הוא היה די חלש בהגנה ובריבאונד, ולא היה מאוד מגוון, אבל אנשים לא מבינים איזה קלעי עצום הוא היה". ארואסטי (עם ברקוביץ' וקורבלאן (צילום: ברני ארדוב)

        *****

        מיקי ברקוביץ' היה בן 20 כשפגש את ג'ימבו לראשונה. הקריירה ארוכת השנים של ברקוביץ' במכבי תל אביב הייתה רק בתחילתה, ואילו בוטרייט היה בן 24. את האימונים ראשונים לצידו הוא לא ישכח לעולם. "עד אז, לא ראיתי ידית כמו שהייתה לו. אפילו לא קרוב לזה", הוא אומר. "אני זוכר שפשוט עמדתי משתאה מול הזריקות שלו. הכול נכנס, בלי יוצא מהכלל. במבט לאחור, ועם היכרותי את הכדורסל האירופאי לאורך השנים, היו רק אמריקאי אחד שמשתווה לו מבחינת הקליעה, וזה בוב מורס מווארזה. היום, אפשר רק לדמיין עד כמה ג'ימבו היה יכול קטלני אילולא היה משחק לאחר שנקבע קו השלוש באירופה. לדעתי, אפילו היום הוא היה יכול לקלוע 30 נקודות למשחק בשקט, אם רק היה רוצה".

        השנים הראשונות במדי הצהובים דווקא לא היו קלות. ג'ימבו, שהגיע על תקן זר, שיחק רק במסגרת הליגה האירופית בעקבות חוקי הזרים בליגה הישראלית, ועדיין לא הטביע חותם באופן משמעותי. הצהובים התקרבו להעפלה ראשונה אי פעם לחצי גמר הליגה האירופית, אך סיימו שתי עונות ברציפות במפח נפש, עם הדחה דרמטית. ב-1976 ספג ג'ימבו יחד עם שאר חבריו לקבוצה את אחת התבוסות הקשות בתולדות מכבי תל אביב, 125:78 בידי הנמסיס ריאל מדריד. לקראת עונת 76/77, כאשר הונפקה לו אזרחות ישראלית, שיחק גם בליגה המקומית.

        לגזור ולשמור: ההצגה של בוטרייט בגמר 1977

        לאחר מכן הגיעו גם רגעי השיא שלו בצהוב, והגדול שבהם, כמובן, בגמר 1977 מול וארזה בבלגרד, בו קלע 26 נקודות והוליך את הצהובים לזכייה ראשונה אי פעם בגביע אירופה, תוך שהוא מפגין קור רוח מדהים ברגעי ההכרעה, עם 8 הנקודות האחרונות של הצהובים במשחק.

        זו בוודאי לא הייתה הפעם היחידה שג'ימבו התעלה היכן שרבים היו קופאים: כשהכסף מונח על השולחן. מהזכייה השנייה בגביע אירופה, ב-1981 מול סינודינה בולוניה, זכורה בעיקר התקרית המביכה שמנעה מג'ימבו, קפטן מכבי תל בזמנו, להניף את הגביע, לאחר שקהל אוהדים פרץ לתחומי המגרש. שמוליק זיסמן נבחר באקראי וקיבל את הזכות להניפו. בוטרייט בכלל שהה בצידו האחר של האולם, אך עוד קודם לכן הוא היה זה שדאג להבטיח את הניצחון, לאחר שסחט עבירת תוקף מכוכב בולוניה מרקו בונמיקו, 9 שניות לסיום. היה, במהלך הקטן הזה, משהו סימבולי שחידד את הווינריות העצומה של בוטרייט – גם אם מעולם לא היה עילוי הגנתי, אפילו רחוק מכך, דווקא ברגע אליו התנקזה העונה כולה ביצע בהצלחה את המהלך ההגנתי המושלם.

        ג'ימבו בראיון לאחר הזכייה ב-1981 (7:26 מתחילת הסרטון)

        *****

        מחוץ למגרש, היה בוטרייט מעט נחבא אל הכלים. בעידן שבו שחקני מכבי תל אביב היו גיבורי תרבות, סוג של כוכבי רוק, הוא הצליח לשמור על מידה של אנונימיות. אישיותו וחייו הפרטיים נותרו חסויים, עד כמה שהתאפשר. מעולם לא עטפה אותו ההילה של שאר כוכבי מכבי תל אביב. ברקוביץ' וארואסטי, ובכן, היו מיקי-מוטי. אך ג'ימבו לא היה יכול להתחרות, במרכאות כמובן, גם מול מי שאולי לא נחשב לצבר המושלם, כפי שנתפסו צמד הישראלים. הוא לא טבע אמרות בלתי נשכחות שחדרו ללב התודעה כמו טל ברודי. לא היו לו גינוני הכוכבות והרומנים המתוקשרים של אולסי פרי. אפילו לא היו לא סממן חיצוני בולט כמו השפם האלמותי של לו סילבר.

        כזה היה ג'ים בוטרייט.

        שתקן, ויחד עם זאת כריזמטי. צנוע, אך לא מפחד לקחת את הזריקות הגדולות. שקט, אבל מנהיג.

        כשנדרשו הצהובים לבחור קפטן חדש, בליבו של שמלוק מחרובסקי לא היה ספק. "מרוב שהיה שקט, באימונים לא ידענו מתי הוא בא ומתי הוא הלך", הוא נזכר. "אבל כולם אהבו אותו וכיבדו אותו. הוא היה מענטש. בן אדם מדהים. הוא ייצג את כל הערכים שרצינו להקנות. מקצוען. תמיד מגיע ראשון, כמה דקות לפני האימון, והולך אחרון. דווקא מתוך השקט שלו, הוא היה מבין אלה שחיברו את כולם. הוא היה סמל, ולא בכדי. כמה שחקנים כבר יש שנשארו בקבוצה אחת כל הקריירה? זה יכול לקרות רק עם אישיות מיוחדת כמו של ג'ימבו".

        במקביל למינויו כקפטן, מעמדו המקצועי בקבוצה הורע. בעונת 79/80 הגיע ארל וויליאמס, שתפס כעבור זמן מה את מקומו של ג'ימבו בחמישייה. ב-1981, כשהוא בן 31, פרש מכדורסל. הג'ינס וכובע הטמבל נארזו במזוודה יחד עם כל הזיכרונות, ורק עברו מקום אל מעבר לים. כיאה לאדם שורשי ופשוט כמותו, חזר למחוזות ילדותו ונעוריו ואימן כדורסל ביוטה ובאידהו. בשנים האחרונות שמר על דממת אלחוט, ומיעט להגיע למשחקי הראווה של קבוצת הותיקים של מכבי תל אביב, שמתרחשים מפעם לפעם ומאחדים מחדש את החבורה המגובשת מהימים ההם. הוא היה טרוד מדי בתלאות היומיום, מסנגרים חבריו. בחובותיו כמורה, וכאב לארבעה ילדים בארצות הברית. הסרטן שהתגלה בגופו בחודש דצמבר האחרון גבר גם על ווינר כמוהו.

        "גם אחרי שעזב לארצות הברית שמרנו על קשר הדוק, עד כמה שניתן. עד יומו האחרון היינו חצי משפחה. הכרנו טוב את הילדים שלו. אהבנו וחיבקנו אותו", מספר ארואסטי בהתרגשות. "פשוט בלתי נתפס לדבר עליו בלשון עבר".

        דממה משתררת מהעבר השני של קו הטלפון.

        לפתע, גרון משתנק. גם ארואסטי לא יכול לעצור את הדמעות.

        מכבי תל אביב בסוף שנות השבעים. עומד משמאל – שמעון מזרחי (איגוד הכדורסל)

        ג'ים בוטרייט הלך לעולמו בגיל 61

        ארואסטי: "הוא היה בן אדם ושחקן מדהים"