קפטן מכבי תל אביב לשעבר ג'ים בוטרייט נפטר הלילה (בין שני לשלישי) בגיל 61 באיידהו אחרי מאבק קצר בסרטן הכבד. הסרטן התגלה בגופו של ג'ימבו, כפי שכונה על ידי חבריו, בחודש דצמבר וכתוצאה מכך החליט לעזוב את קבוצת הכדורסל של תיכון ריבר ווד באיידהו, אותה אימן. הסנטר המתאזרח היה השחקן המצטיין בגמר גביע אירופה ב-1977 מול מובילג'ירג'י וארזה, כשקלע 26 נקודות, והיה הקפטן בגמר ב-81 מול סינודינה בולוניה, כשמכבי שוב ניצחה.
ביום רביעי האחרון הוזמן למשחק של התיכון אותו אימן, לקח את המיקרופון ואמר: "זה כבוד גדול מאוד. כשהולכים אחורה במורד החיים חושבים האם יש חברים עליהם אפשר לסמוך ואני חייב להודות שאלוהים בירך אותי בכאלה. אני מחשיב את עצמי בר מזל, יש לי ארבעה ילדים, אבל האמת היא שיש לי כ-1,000. אני מביט בכם ורואה את העתיד של אמריקה ומרגיש טוב מאוד עם זה".
בוטרייט הוא בוגר מכללת יוטה סטייט מ-1974, והצטרף למכבי תל אביב מיד לאחר מכן ושיחק בשורותיה שבע עונות, בהן זכה בשבע אליפויות, שישה גביעים וכאמור פעמיים בגביע אירופה לאלופות.
בוטרייט, שהתאזרח בישראל, הופיע ב-25 משחקים במדי הנבחרת, והיה חלק מהסגל שהיה אמור להשתתף באולימפיאדת מוסקבה ב-1980, אך המשלחת הישראלית פרשה מהמשחקים בשל החרם האמריקאי. ב-1981 היה חלק מסגל הנבחרת שסיימה שישית באליפות אירופה, כשהוא קולע 9.6 נקודות בממוצע למשחק, ובסיום אותה עונה הוא פרש מכדורסל ושב לארצות הברית לאחר שקלע 2,373 נקודות במשחקי הליגה ו-1,481 נקודות בגביע אירופה.
"מכבי תל אביב משתתפת בצערה העמוק של המשפחה", נמסר מהמועדון הבוקר. "המועדון מרכין את דגלו עם מותו של מנהיג אמיתי, פורוורד עם יד מדהימה, אחד השחקנים האלגנטים והאינטליגנטיים שידענו".
צפו ברגעי השיא של בוטרייט במכבי תל אביב
שמעון מזרחי אמר בתגובה לוואלה! ספורט: "כל אדם שהולך בגיל 61 זה אבדן גדול. בטח שכאן מדובר בספורטאי למופת. ג'ים היה בחור צנוע, עניו, שחקן עם יכולות נהדרות, כושר קליעה לא יתואר, והיה גם הקפטן בשנת 1981. מה שבאמת אפיין אותו זו הצניעות והענווה. אני לא יודע איך לקשר את הסמיכות עם כך שלפני מספר ימים נפטר האווי לאסוף, אבל מביע על כך צער רב ששני ספורטאים הולכים בשבוע אחד מאותה מחלה ארורה שאין לה מרפא, זה נותן ראי אחר בחיים".
גם דורון גמצ'י סיפר לוואלה! ספורט על תחושותיו בעקבות מותו של בוטרייט : "הוא זכור לי היטב מעצם ההיכרות היחסית קצרה שהיתה לי איתו. צפיתי במשחקים שלו כקפטן מכבי, ביכולות שלו, בקור רוח שלו , בזריקה המיוחדת שלו. ההיכרות האישית שלי איתו היתה במסגרת אליפות אירופה הראשונה שלי בצ'כיה שאחריה הוא סיים את הפרק המאוד מכובד שלו גם במסגרת הנבחרת וגם במסגרת מכבי. לדבר על שני שחקנים ברמה כל כך כך גבוהה כמו האווי וג'ימבו במהלך של שבוע אחד זה בהחלט כואב. בגמר הוא סיים עם איזה 26 נקודות, ולי זכור במיוחד מהלך ענק שלו שעזר לקחת אופנסיב פאוול , זה מהלך שניצח את הגמר, וככה אני אוהב לזכור אגדות. מהתגובות מהרחוב הספורטיבי, אנשים בהחלט מעלים זיכרונות ומלאי כבוד והערכה לשני השחקנים האלו, וזה מחמם את הלב שאנשים, מעריכים, זוכרים ולא שוכחים".