שתי קבוצות עלו בשני בערב לכר הדשא בבלומפילד, אבל משריקת הפתיחה נראתה עליו רק קבוצה אחת. קבוצה שגילתה נחישות לנצח, לא רק כדי להגדיל את הפער ממכבי חיפה לשמונה נקודות, אלא גם הייתה חייבת לעצמה את היכולת לעמוד מול קבוצות הצמרת, ולעשות זאת בצורה מרשימה בדרך אל הפלייאוף ואל התואר שהיא כל כך רוצה להשיג. מבחינת מכבי תל אביב, לא היה מפגש טוב יותר מהדרבי לשאיבת עוצמות. זה היה מאותם משחקים שנותנים למועדון כוח להמשך הדרך, במאבק הארוך על האליפות. הייתי רוצה לראות את אוסקר גרסיה ממשיך לתת אמון בחלק ההתקפי שלו, משום שבכל פעם שהוא השתמש בכלים הללו, אותם שחקנים החזירו לו ובגדול.
מכבי תל אביב הגיעה מוכנה, מאורגנת וחזקה. היא לא אפשרה להפועל תל אביב להביע את עצמה באופן מינימלי. גרסיה הציב את ההרכב החזק והמאוזן שלו, עם הרבה שחקנים התקפיים במערך. הקרב הזה הוכרע באופן חד משמעי במרכז המגרש, שם הופעל לחץ חזק מאוד על חוליית הקישור של הפועל תל אביב, כשהצהובים ראשונים לכל כדור וגוברים על יריבתם כמעט בכל מאבק פיזי בשדה. כך נעשתה הדרך לחולייה ההתקפית קלה יותר, ומכבי תל אביב הצליחה להביע את עצמה ביכולות שלה.
העליונות הזו מתחילה מהחלק האחורי. אפשר היה לחוש ביכולת הפיזית של הגנת מכבי תל אביב, במהירות מהאגפים, בקישור האינטנסיבי בעל היכולות ההגנתיות וההתקפיות כאחד ובהחזקת הכדור של ראדה פריצה, שמפעיל את הקשרים במשחק הגב המצוין שלו. החלוץ השבדי טכני מאוד ומאזן את החוד. במרכז ההתקפה היה חסר שחקן בדמותו, ובעניין הזה מגיעות מלים של הערכה לצוות המקצועי, שידע לבנות את מכבי תל אביב בצורה סבלנית, גם אם קצת איטית לפעמים, ולהפוך אותה לקבוצה שיש בה כמעט הכל.
גם כשניסתה הפועל תל אביב להפעיל לחץ על שחקני ההגנה של מכבי תל אביב, מוליכת הטבלה הייתה מאורגנת, ידעה לרווח את המשחק והניעה את הכדור בצורה חכמה שכמעט לא אפשרה ללחוץ אותה. יכולנו לראות את מכבי תל אביב משחקת בצורה כמעט מושלמת בהנעת הכדור, בלחץ על היריבה וביציאה להתקפות המתפרצות. אגפים? מכבי תל אביב הייתה טובה גם משם, אבל לאור חולשת האדומים במרכז, היא מצאה את עצמה מגיעה לאין ספור מצבים דווקא דרך לב ההגנה האדומה. זה הסתיים ב-0:4, אבל יכול היה להסתיים בתוצאה עגומה בהרבה מבחינת הפועל תל אביב. בשפת השכונה היו אומרים על משחק כזה "לא כוחות".
ציפינו שמשחק כמו הדרבי יביא מוטיבציה, נחישות ורמת מוכנות גבוהה יותר מהפועל תל אביב, אבל מי שעוקב אחרי הקבוצה יודע שכבר תקופה מאוד ארוכה היא לא מצליחה להשתפר. הרבה מאוד דברים התרחשו במועדון הזה - שחקנים הוחלפו, נעשו לא מעט שינויים וניסיונות, אבל הפועל תל אביב של השנה איבדה את כוחה ואת העוצמות המנטאליות שלה. יכולנו לראות עד כמה השחקנים כקבוצה אינם מחוברים, ניתן היה לזהות איך מכבי תל אביב פורצת ומביכה פעם אחר פעם דרך המרכז. היינו מצפים שגם אם היכולת נעדרת, לפחות הנחישות שכל כך אפיינה בעבר את הקבוצה תופיע לדרבי הזה.
קורה משהו לא טוב בהפועל תל אביב. הבעתם של השחקנים על המגרש מעידה כבר מספר שבועות על חדר הלבשה לא שקט, וכשכל ההכנות שלך מתחילת העונה נעשות בדרך כמו זו שעברה הקבוצה, אין ספק שהמצב שבו היא נמצאת לא מפתיע. תבוסה כה כואבת בדרבי מחלחלת חזק מאוד, מה גם שההפסד הזה הוציא כמעט לחלוטין את האדומים מתמונת הצמרת והשאיר שם את מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
נכון שמי שלא משחק תמיד חסר, אבל יכולנו לחוש בחור שהשאיר היעדרו של אריק דג'מבה דג'מבה. זהו שחקן שלא תורם כמעט התקפית לקבוצה, אבל לפחות יודע לחפות כבלם קדמי שלישי שמונע את חדירת הכדורים ממרכז ההגנה. על אף מוגבלותו של דג'מבה, אי אפשר שלא להעריך את העבודה הקשה שלו. הבלמים של הפועל תל אביב נהנו עד כה מהעמידה שלו כבלם קדמי שלישי, שעיבה את מרכז ההגנה ועזר מאוד בכל הקשור לעצירת היריב.
שחקן אחר שחסר להפועל תל אביב מזה תקופה ארוכה הוא גילי ורמוט. בקבוצה השקיעו מאמצים רבים להחזיר את הקשר מגרמניה, כדי שיהיה החוליה המחברת בין החלק ההגנתי בקישור להתקפה. פציעתו הארוכה של ורמוט יצרה פגיעה קשה במערך. הפועל תל אביב חסרה מאוד שחקן בדמותו, בעל יכולות טכניות גבוהות מאוד. יש לה את שחקני הקישור שיוכלו לתת מענה מבחינה הגנתית, אבל גם הצטרפותו של אלמוג כהן לא תשפיע בצורה דרמטית.
בסופו של דבר חייבים להיות הוגנים עם מכבי תל אביב: כפי שנראו פני הדברים בבלומפילד, היא בהחלט הייתה ראויה לניצחון הזה, ויכלה לקצור אותו עם כל הרכב שיוסי אבוקסיס היה מעלה.
תל אביב צהובה: 0:4 ענק למכבי בדרבי
אוסקר גרסיה עונה למבקרי הסגנון לאחר הדרבי
האם יוסי אבוקסיס בדרך החוצה מהפועל תל אביב?