בתקציר: ההפסד של בית"ר 1:0 ברמת השרון
1. אין מה להתלהב מהעמדה של שחקני בית"ר ירושלים כנגד מחאת אוהדי הקבוצה. האומץ שגילו היה חלקי. הם לא היו שלמים עם המהלך, הרעיון נכפה עליהם, וגם הדברים שלהם היו מגומגמים ומהוססים, למעט, אולי, שי חדד, שלא יכול היה להשלים עם העוול שנעשה לחבר שלו וקפטן הקבוצה, אריאל הרוש. הלוואי שזה ישתנה. לא יכולה להיות תפנית גדולה יותר לעלילה אם שחקני בית"ר באמת יפתחו חזית רצינית ורציפה נגד האוהדים ששכחו שהם אוהדים ומתנהגים כלפי צ'צ'נים תמימים בגזענות פושעת, שגם אנשים כמו ברוך מרזל לא מבינים אותה. אבל שחקני בית"ר זוכרים גם איציק קורנפיין לא עשה משהו יותר מדי אמיץ כאשר הוא היה שחקן הקבוצה וחזה בדברים הנוראיים שנעשו לאיברהים נדאללה הניגרי. אומץ, גם אם הוא ממש חשוב, צריך לבוא ממקום אמיתי. ככה גם תהיה לו השפעה אמיתית.
אלא שהדברים האלה לא בדיוק נוגעים לאריאל הרוש. הסיפור של הרוש הוא אחר. הקללות שספג הקפטן במשחק מול רמת השרון מביאות אותו למקום שונה. מקום בו הוא צריך לנקוט עמדה כנגד האוהדים שחצו קו אדום, מקום בו הוא צריך להגיב. זה לא הופך אותו לפחות בית"רי, אלא להרבה יותר. לאדם שהרבה יותר אכפת לו. הרוש צריך לראות את המקרים של אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן, מקרים בהם הם נכנעו לא אחת לגזענות הזו, ולהחליט שהוא פועל אחרת. שהוא לא מתקפל. שהוא רוצה להיות שחקן קצת יותר גדול מהם. אין דבר שהאישיות של הרוש זקוקה לו יותר מאותה תעודת בגרות. עמדה עקבית כזו מנומסת, מנומקת, לא מתלהמת, אבל מאוד ברורה תעזור לו גם לגדול ככדורגלן. כדמות. האירועים האלה יכולים לקחת את הקריירה שלו צעד קדימה. זו עמדה שרוב אוהדי בית"ר תומכים בה. עמדה שזקוקה לשגריר אמיתי. אירועי המשחק מול רמת השרון דחפו את הרוש לעמדה הזו. הקבוצה לא צריכה להשתיק אותו. צריך לעזור לו לקפוץ בשמחה לתוך התפקיד הזה ולא לחשוש ממנו כמו שאר השחקנים.
2. עדי הרשליקוביץ', שחתום בדרך כלל על כתבות הספורט הכי איכותיות בטלוויזיה, ניפק עוד מסמך נפלא במהדורת חדשות הספורט מאמש (שני). הרשליקוביץ' ליווה את אוהדי בית"ר במשחק מול רמת השרון, לא חשש להביא מקרוב את עמדתם הלא פופולארית לצד תמונות קשות מהיציע, והשאיר את הצופים פסימיים ועצובים, במיוחד כאשר ראיין אישה נורמטיבית שפשוט לא מסוגלת להגיד את המילה מוסלמים. זה היה קשה, זה היה מזעזע, אבל בין השורות ניכרת הבעיה האמיתית: לא באמת הובעה שם עמדה מנומקת, הגם שהיא גזענית, כנגד הבאת שחקנים צ'צ'נים. עיקר הזעם הוא על הבעלים והיו"ר שלא דיברו איתם לפני. שלא הרגיעו אותם. אולי לא ביקשו את רשותם. ברור שיש גם הרבה גזענות במחאה שלהם. ברור שזה עלוב ורק בישראל אוהדים חושבים שצריך לעדכן אותם, אבל זה הרבה פחות חמור מעמדה מנומקת של תורת גזע נגד דת מסוימת.
את האנשים האלה לא רק צריך לעצור כאשר הם חוצים קו אדום במעשים שלהם. עם האנשים האלה צריך כרגע גם לדבר. אם יש כאלה שחושבים שצריך לדבר עם ארגון טרור, אז אין סיבה לסמן איקס מוחלט על ארגון אוהדי כדורגל, בעייתי ככל שיהיה. בעולם אידיאלי שהוא לא ישראל, משטרת ישראל היתה מטפלת ביד קשה בפורעים, אבל בית"ר ירושלים חייבת לרסן את השפה שלה כלפיהם. אייל ארד, היועץ של בית"ר בנושא, קרא להם בכתבה בחדשות הספורט מנוולים. אלי כהן כינה אותה פוגרומיסטים. איציק קורנפיין נוקט בעמדה לא פחות חריפה. למה? מדובר בבני אדם. בני אדם בעייתיים, אבל בני אדם. השפה הזו רק מחממת את האווירה. היא מיותרת ומוגזמת.
אם קורנפיין יורה לאנשי המועדון לרסן את שפתם וינקוט גם הוא בצעד דומה, לניסוי שלו יש סיכוי הרבה יותר גדול להצליח. אפשר להידבר עם האנשים האלה, למען המטרה הגדולה יותר. למען העונה המופלאה הזו שעוד שנייה מתה לכולם בין הידיים. עמותת האוהדים חייבת להיות זו שתתווך בסיפור. למערכת היחסים הקרועה בין יו"ר המועדון לאותו "קומץ" יש משקל לא קטן בשיח החירשים הזה. לו היה קשר ראוי בין הצדדים, אפשר אולי היה לסגור את זה בחדרי חדרים. עמותת בית"ר ירושלים צריכה לעשות את העבודה בשביל קורנפיין.
אפשר למשל להביא את אותו ברוך מרזל שיסביר לאותו קומץ שהקיצוניות שלהם מיותרת ומנוגדת לכל מה שהם חושבים שהם מאמינים בו. מה יש להפסיד. רצוי מאוד שגם אותו קורנפיין יאמר שנעשו טעויות בהבאת השחקנים הצ'צ'נים. שהטיימינג היה מוטעה, שהדרך היתה בעייתית, שאפשר היה לעשות דברים אחרים, אבל הם כבר נעשו, וצריך כרגע להשלים עם זה. הודאה כזו לא תעשה לו בעיות עם הבוס שיצר את הגימיק הזה ותקל על הבעיות עם האוהדים שלא מוכנים להשלים עם הגימיק הזה, גם מתוך גזענות אבל גם מתוך גזענות במסווה של שתלטנות. אם קורנפיין מצפה מהאוהדים להתקפל, גם הוא יכול לעשות מעשה. אם הגימיק של הבוס ייגמר בניצחון מוחץ של לה פמיליה, בית"ר תוכל לקרוס להרבה מאוד שנים.
3. גם לה פמיליה יכולים לוותר. מדובר כבר באירגון מוכר שחייב גם לחשוב על התדמית שלו. אם הם יחליטו לרכז את המחאה שלהם רק בבעלים וביו"ר, להניח לצ'צ'נים, הם יחזירו לארקדי גאידמק את אותה פצצת מתקתקת שהוא גלגל לעברם.
בלה פמיליה החליטו: לא מקללים יותר את שחקני בית"ר
שחקני בית"ר זועמים על הקהל: "הם היו בושה ברמת השרון"