סבסטיאן לסארו ואסקס מעולם לא הרגיש מבוקש כמו במרץ 2004 - גם לא כשהמשטרה חיפשה אחריו בחשד לגניבת מערכת סטריאו מרכב. לשמחתו או לצערו, כמי שזה עתה השתחרר מבית הכלא סנגונרה שבדרום ספרד, ואסקס הפך מטרה לכמה כלי תקשורת גדולים בבריטניה, שהיו רעבים למוצא פיו. הסיבה: אותו בית סוהר אירח באותם ימים שלושה כדורגלנים מלסטר סיטי.
לפני שנעלם בחזרה לאנונימיות ואולי להמשך חייו כפושע קטן, ואסקס הרווה את צימאונם של העיתונאים וסיפר ל"דיילי מייל":
"קצת אחרי שהם הגיעו לבית הכלא, שלושת הכדורגלנים כמעט הותקפו על ידי 150 אסירים זועמים שחלקם החזיקו סכיני גילוח בידיהם. האסירים האחרים ידעו שהם עומדים להגיע וההתקפה הייתה מתוכננת. היה להם מזל שהסוהרים הגיעו וחילצו אותם כי אני חושב שבעוד 10 דקות הם כבר היו מפונים לבית החולים".
***
פול דיקוב עלה לכותרות הראשיות כמה פעמים לאורך הקריירה. פעם כשכבש את אחד מהשערים החשובים בתולדות מנצ'סטר סיטי (כפי שסופר בכתבה הזו) ופעם אחרת השבוע, כשהוליך את אולדהאם להפתעה גדולה - הדחת ליברפול מהגביע האנגלי. במרץ 2004 הוא כיכב שם על רקע שונה לגמרי, כשננעל מאחורי סורג ובריח בארץ זרה.
לקראת סוף פברואר 2004 יצאה הפרמיירליג האנגלית לפגרה בת שבועיים. בלסטר סיטי, שנאבקה בתחתית, החליטו לנצל את הזמן כדי לנסוע למחנה אימונים מקוצר בלה מנגה שלחופיה הדרום-מזרחיים של ספרד. ארבע שנים לפני כן יצאה הקבוצה לאותו מקום ונזרקה ממנו בבושת פנים אחרי שסטן קולימור השיכור פתח מטף לכיבוי אש והשחית חלקים מבית המלון בו שהתה הקבוצה.
הפעם, קיוו בלסטר, הכל יעבור בשלום, אבל התכניות הללו התנגשו בתכניות של שלוש תיירות גרמניות ילידות אפריקה: רות לורנסו, מרתה ווילברט וביאטריס וונג'ירו. לפני שהשלוש עמדו להמריא מנמל התעופה באלקינטה לזה שבברלין, הן עברו בתחנת המשטרה והגישו תלונה על כך שהן נאנסו. החוקרים שכנעו אותן להישאר זמן נוסף בספרד כדי לבדוק את הסיפור, ורופאים מקומיים שבדקו אותן מצאו סימני אלימות על שלושתן.
על פי הגרסאות של שני הצדדים, רות, ביאטריס ומרתה פגשו בחבורה של שחקני לסטר בבר של בית המלון ריג'נסי הייאט ובילו איתם בשתייה וריקודים. עוד עובדה עליה לא הוטל ספק: אחת מהן זרקה הערה על גובהו של פול דיקוב והכדורגלן הנעלב לא נשאר חייב והשיב בהערה על גודל הישבן שלה. הכדורגלנים סיפרו שהיא ניסתה לתקוף אותו ושרטה אותו בצווארו, היא טענה שהשריטה נעשתה מאוחר יותר, בזמן שהוא אנס אותה.
לדברי הנשים, אחרי שהן נפרדו משחקני לסטר לשלום, נשמעה דפיקה על הדלת של חדרן חדר 301. כשהן פתחו אותה, כמה כדורגלנים פרצו בכוח לחדר ותקפו אותן. רות טענה שדיקוב אנס אותה תוך כדי שגילספי מסייע לו להשתלט עליה, וביאטריס סיפרה שפרנק סינקלייר ניסה לאנוס אותה, אבל שהיא הצליחה להיאבק בו ולהבריח אותו.
המשטרה המקומית זיהתה את תפוח האדמה הלוהט שהתגלגל לפתחה. הסקנדל יצא לדרך.
בבוקר ה-4 במרץ 2004 קיבלו תשעה משחקני לסטר זימון לתחנת המשטרה. הרשימה כללה את סטפן פרוינד, ניקוס דביזאס, ליליאן נאליס, דני קוין, מאט אליוט, ג'יימס סקוקרופט, פרנק סינקלייר, פול דיקוב וקית' גילספי. בעוד ששת הראשונים שוחררו בזה אחר זה בתוך פרקי זמן שונים בימים הבאים, החוקרים התמקדו בשלושת האחרונים: דיקוב, גילספי וסינקלייר.
שופט מקומי שמע את העדויות של המתלוננות ובהחלטה שתתברר כפזיזה, נתן את הסימן להעמיד את השלושה לדין ואת האות לפתיחת הפסטיבל. המשטרה המקומית העלתה הצגה שלמה בפני התקשורת, ובתוך שעות דובר מטעמה כבר סיפר בששון על החשדות המיוחסים לשלושה: פריצה, הטרדה מינית ואונס. התמונות של שחקני לסטר מובלים אזוקים לתוך רכב משטרתי שודרו שוב ושוב ברחבי אירופה. כולם נהנו לספר על הפרחחות האנגלית ששוב הרימה ראש, והפעם זו הייתה הרבה יותר מפרחחות, זה היה פשע חמור.
גם התקשורת האנגלית יצאה מכליה. עיתונאי ספרדי סיפר ש"שלושת הכדורגלנים הוכנסו לתא שמיועד לשני אסירים כדי שהם יוכלו להיות ביחד. בזמן ששניים נמצאים על המיטות, תמיד יש אחד מהם שצריך לעמוד".
ב"סאן" קראה הכותרת: "They Face 14 Years" (הם עומדים להיכנס לכלא ל-14 שנה) וב-"PEOPLE" חשפו בבוקר ה-7 במרץ, שלושה ימים אחרי המעצר, שסינקלייר, גילספי ודיקוב נמצאים תחת השגחה של 24 שעות מחשש שהאסירים האחרים ינסו לפגוע בהם: "למען ביטחונם, הם הועברו לאגף של עברייני המין בכלא סנגונרה".
בנוסף, חברת ביגוד אנגלית ניצלה את הרגע והוציאה חולצות עם הכיתוב: Relax! I'm Not a Premiership Footballer (תירגעו! אני לא שחקן פרמיירליג) והסבירה: "נוסעים לחופשה בספרד? יש לנו בדיוק את מה שאתם צריכים".
הזמן עבר, שלושת הכדורגלנים המשיכו לשהות בבית הכלא, אבל אחרי מספר ימים התמונה החלה להתבהר. שלוש המתלוננות מכרו את הסיפור שלהן לצהובון "ניוז אוף דה וורלד" תמורת כ-90 אלף ליש"ט, ובבדיקות DNA שנעשו להן, לא נמצא שהן היו בכל קשר עם אף אחד מהכדורגלנים. שבוע אחרי שסינקלייר, דיקוב וגילספי נכלאו, בית המשפט בקרטחנה אפשר להם להשתחרר בערבות, ואחרי כחודשיים וחצי הודיע שהוא סוגר את התיק.
ב"ניוז אוף דה וורלד" הבינו שהם נפלו לתרגיל עוקץ של אותן תיירות ושלחו כתב במסווה שפגש אותן ודיווח לקוראי העיתון שהן הציעו לו לבלות לילה עם שלושתן תמורת 700 ליש"ט. על אף שבזמן פיצוץ הפרשה מרתה, ביאטריס ורות הכחישו בתוקף שהן זונות שבדו סיפור כדי לסחוט כסף, הגילוי השנוי במחלוקת של אותו כתב במסווה לא הותיר מקום לשאלות בנוגע למקצוע שלהן.
***
בסיומה של אותה עונה לסטר סיטי ירדה לליגת המשנה, ומאז לא שבה. השועלים נאבקו בתחתית עוד לפני פרשת לה מנגה, אבל זו בוודאי לא עזרה לקבוצה. אחרי שפול דיקוב החמיץ פנדל במשחק תחתית מכריע נגד מנצ'סטר סיטי לקראת סוף אפריל, ג'ון לה כתב ב"טלגרף": "כשהירידה של לסטר תהפוך לרשמית כנראה בשבוע הבא, יכול להיות שיהיו כאלו שיגדירו את החמצת הפנדל של דיקוב כ'רגע המכונן' של העונה. אבל האמת היא שהנזק לא נעשה במגרשי הפרמיירליג, אלא בבית מלון בספרד".
הירידה כאמור הפכה לרשמית כעבור זמן קצר והמאמן דאז, מיקי אדאמס, סיכם: "כשחזרנו מספרד ניסיתי לצחוק על מה שקרה, אמרתי לשחקנים שזה אירוע שצריך לגבש אותנו, אבל אני חושב שזו הפכה להיות טראומה, לפחות למי שהיה מעורב. הם לא אותם שחקנים, הם הפכו להרבה יותר שקטים. משהו בהם - בעיקר אצל אלו שנכלאו - השתנה".