הרבה יותר משני מייל ו-10 דקות נסיעה הפרידו בין מיין רואד לאולד טראפורד בעונת 1998/9 והפער בין מנצ'סטר יונייטד למנצ'סטר סיטי היה הרבה יותר משתי הנקודות שמפרידות ביניהן היום בפסגת הפרמיירליג האנגלית. אבל בסיומה של אותה עונה אוהדי שתי הקבוצות חלקו רגשות דומים, אם כי בוודאי לא משותפים. גם האדומים וגם התכולים עברו ברגעים ספורים מדיכאון ההפסד לשמחת הניצחון, מיגון וצער לזחיחות ותהילה, גם מנצ'סטר יונייטד וגם מנצ'סטר סיטי יגדירו עוד שנים רבות את אותם ימים בסוף מאי 1999 ככמה מהחשובים בהיסטוריה שלהן.
לא הייתה תכנית ב'
בעוד מנצ'סטר יונייטד מתחרה בהצלחה רבה על שלושת התארים החשובים ביותר, מנצ'סטר סיטי בילתה את 1998/9 במקומות הרבה פחות זוהרים. ירידת הליגה בסיום העונה שעברה, שהגיעה למרות 2:5 על סטוק במחזור האחרון ובסיומו של משחק אלים בעיקר בגזרת אוהדי שתי הקבוצות, הפכה לאחת מנקודות השפל הגדולות בתולדות המועדון, כשהקבוצה נשרה לראשונה אי פעם לליגה השלישית.
נקודת האור של מי מאוהדי או אנשי הקבוצה הייתה שאחרי שנה של הפסדים הם הולכים להוציא קיטור על יורק, רקסהאם, מקלספילד ושאר הקבוצות הצנועות בליגה השלישית, בדרך לעליית ליגה. בפועל התכולים אכן רצו בצמרת לאורך כל העונה, אבל גם היו רחוקים מאוד מהתחזיות האופטימיות לעונה קלילה.
קרוב ל-30 אלף אוהדים, ממוצע חסר תקדים בליגה השלישית, המשיכו לפקוד את מיין רואד מדי משחק בית ובמשחקי החוץ כמעט ולא נותר כסא מיותם ביציע שהוקצה לתכולים, אבל הנאמנות של יושבי היציע לא סייעה לקבוצה שלהם לדרוס את הליגה. מנצ'סטר סיטי הגיעה לליגה השלישית קצת יהירה ומאוד לחוצה. כאן היא הייתה חייבת לנצח כל משחק, עכשיו הציפיות היו לצבור שלוש נקודות בכל מגרש, ללא תירוצים ותנאים. וזה לא קרה.
המאמן ג'ו רויל, שקיבל את הקבוצה באמצע עונת הירידה והופקד על השבתה לליגת המשנה, הצהיר לפני לא מעט משחקים ש"זה כמו גמר גביע בשבילנו" והלחץ על סגל שהורכב בחלקו משחקנים בינוניים שלא נראו גדולים על הליגה השלישית, גבר. "היינו חייבים לנצח ולעלות ליגה כי לא הייתה לנו תכנית ב'", סיפר לימים הקפטן אנדי מוריסון.
בנוסף, סיטי הייתה הקבוצה הגדולה שכולם רוצים לנצח. "זה היה כאילו כל הקבוצות ניסו לעשות לנו אמבוש. במשחקים נגדנו הן שיחקו כל כך הרבה מעל הרמה הרגילה שלהן, זה היה מדהים", סיפר המאמן, שראה את הגב של פולהאם ו-וולסול והסתפק במשחקי הפלייאוף בלבד.
שער שוויון סוריאליסטי
אחרי עונה ארוכה של 46 משחקים, שנגמרה במקום השלישי ונמשכה עם ניצחון על וויגאן במפגש הכפול בחצי גמר הפלייאוף, נקבעה למנצ'סטר סיטי פגישה מכריעה עם ג'ילינגהאם, שסיימה את העונה הסדירה במקום הרביעי. הפרס היה מקום בליגת המשנה, התאריך: ה-30 במאי 1999, ארבעה ימים בלבד אחרי הניצחון המפורסם של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות.
שוער ג'ילינגהאם, וינס ברטראם, עמד בגבורה מול המתקפות של שחקני סיטי (ונבחר לאיש המשחק) ובדקה ה-81 הקבוצה שלו הפתיעה בזכות שער של קארל אסאבה. חמש דקות נוספות חלפו ואסאבה לבש את סינר הטבח ובישל לרוברט טיילור את השני. 0:2 לג'ילינגהאם, מנצ'סטר סיטי ההלומה בדרך לעונה נוספת בליגה השלישית.
"המשחק גמור", הכריז מאמן הקבוצה לשעבר בריאן הורטון, ששימש כפרשן של אחת מתחנות הטלוויזיה והקפטן אנדי מוריסון, ששיחק באותו יום 61 דקות עד שהוחלף, סיפר: "הייתי בטוח שזה גמור, שאנחנו יוצאים לפגרה בידיעה שגם בעונה הבאה נשחק בליגה השלישית". אלא שבאותם ימים אלילות המזל דאגו לסובב את הגלגל בכיוון הקבוצות ממנצ'סטר.
מאמן ג'ילינגהאם, טוני פוליס, ויתר על חלוץ ברגע שקבוצתו כבשה שער שני והתרכז במגננה על היתרון המבטיח. סיטי מצידה, אולי ברוח היריבה העירונית ובטוח ברוח האנגלית של משחקי הפלייאוף, סירבה להיכנע גם כשהמחוג הורה על הדקה ה-90 וקווין הורלוק הצליח לצמק שניות בתוך תוספת הזמן. עכשיו מלבד הגאווה שלא אפשרה לוותר, הייתה שם גם אמונה ואז, בדקה ה-95, פול דיקוב השווה ל-2:2.
"שער השוויון היה סוריאליסטי. זה כאילו קרה בהילוך איטי", סיפר אנדי מוריסון, שבאותו זמן כבר ישב על הספסל. סיטי אמנם לא הצליחה לנצח בהארכה, אבל עשתה זאת בפנדלים וחזרה לליגת המשנה, רק כדי להשלים עלייה שניה ברציפות כעבור 12 חודשים, הפעם לפרמיירליג.
מקום חשוב בהיסטוריה
האוהדים שעשו את הדרך באותו יום ממנצ'סטר ללונדון, עשו את זה תחת רושם החגיגות הבלתי נגמרות של היריבה השנואה, שארבעה ימים לפני כן זכתה בתואר שלישי בתוך פחות משבועיים. אחרי השער השני של ג'ילינגהאם עולמם חרב והם לא ידעו כיצד יראו את הפרצופים שלהם באותם רחובות הצבועים באדום. אלא שכעבור פחות מ-10 דקות הם למדו איך זה מרגיש.
זו לא הייתה באיירן מינכן, אלא ג'ילינגהאם. זה לא היה מאבק על התואר הקבוצתי הגדול מכולם אלא בסך הכל על העלייה לליגת המשנה באנגליה, אבל למנצ'סטר סיטי ואוהדיה זה לא היה משנה. "כשאנחנו עומדים בפני זמנים מלהיבים, כשהשמיים הם הגבול, צריך לזכור שאילולא המאמצים העילאיים של הקבוצה ב-1998/9, היום אפילו לא היינו חולמים", כתב לא מזמן אחד מהאוהדים על הניצחון הכי גדול של הקבוצה בעת החדשה מבחינתם של לא מעט אוהדים.
כנראה שלא משנה איזה כדור קרלוס טבז ישלח לחיבור או איזה דריבל נפלא דויד סילבה יסיים ברשת, השער הזכור ביותר של מנצ'סטר סיטי מבחינת רבים מאוהדיה שעדיין נמצאים בחיים, הוא זה של פול דיקוב. שחקן קצר קומה וקצר בכישרון, אבל שאפתן, עקשן וכל כך קבוצתי.
היו שם גם קווין הורלוק שבמהלך שנות השירות שלו במדים התכולים עלה וירד עם הקבוצה שלוש פעמים בכל כיוון. שון גואטר היה הסקורר הגדול, ג'רארד וויקנס שימש כמעוז ההגנה וטרי קוק היה זה שתרם את הניצוץ. אף אחד מהם לא דמה ברמתו לאדין דז'קו, האחים טורה או גארת בארי, אבל בהיסטוריה של מנצ'סטר סיטי התפקיד שלהם בינתיים היה חשוב בהרבה.
לאלו שעוד לא השתכנעו, הנה תקציר הדרמה ההיא:
ארועים והרכבים
דקה 81: גול! קארל אסאבה מסר לפול סמית, שהחזיר לאסאבה בסיבוב והחלוץ בעט מתוך הרחבה חזק ופנימה. 0:1 לג'ילינגהאם.
דקה 86: גול! ג'ילינגהאם יצאה להתקפה מתפרצת, אסאבה קיבל את הכדור כ-35 מטרים מהשער והעביר מסירת עקב לרוברט טיילור, שהתקדם מעט ומ-18 מטרים בעט כדור שטוח וחזק פנימה. 0:2 לג'ילינגהאם.
דקה 90: גול! גואטר נשלח לאחד-על-אחד מול ברטראם שיצא לעברו, דארן קאר גלש וחילץ ברגע האחרון, אבל הכדור הגיע לקווין הורלוק שמקצה הרחבה שלח כדור שטוח לרשת החשופה. מנצ'סטר סיטי מצמקת ל-2:1.
דקה 90+4: גול! שון גואטר נבלם על סף הרחבה, הכדור הגיע לפול דיקוב שמכ-12 מטרים שלח כדור לרשת העליונה. 2:2 מדהים, המשחק הולך להארכה.
פנדלים:
* קווין הורלוק (סיטי), שמאלה בחצי גובה, פנימה. 0:1 למנצ'סטר סיטי.
* פול סמית (ג'ילינגהאם), שטוח למרכז, וויבר הודף בעזרת הרגל. עדיין 0:1 למנצ'סטר סיטי.
* פול דיקוב (סיטי), ימינה בחצי גובה, לקורה. עדיין 0:1 למנצ'סטר סיטי.
* אדריאן פינוק (ג'ילינגהאם), ימינה גבוה, החוצה. עדיין 0:1 למנצ'סטר סיטי.
* טרי קוק (סיטי), שטוח שמאלה, פנימה. 0:2 למנצ'סטר סיטי.
* ג'ון הודג' (ג'ילינגהאם), לחיבור השמאלי של וויבר, פנימה. 1:2 למנצ'סטר סיטי.
* ריצ'רד אג'היל (סיטי), ימינה גבוה, למשקוף ופנימה. 1:3 למנצ'סטר סיטי.
* גאי באטרס (ג'ילינגהאם), חזק למרכז, וויבר הודף. מנצ'סטר סיטי מנצחת 1:3 בפנדלים וחוזרת לליגת המשנה.
מנצ'סטר סיטי: ניקי וויבר, לי קרוקס (גארת' טיילור, 85), ג'רארד וויקנס, אנדי מוריסון (טוני ווהן, 61), ריצ'רד אג'היל, מייקל בראון (איאן בישופ, 61), ג'ף וויטלי, קווין הורלוק, טרי קוק, פול דיקוב, שון גואטר.
ג'ילינגהאם: וינס ברטראם, ניקי סות'הול, בארי אשבי, גאי באטרס, אדריאן פינוק, מארק פאטרסון (ג'ון הודג', 105), פול סמית, אנדי הסנת'אלר, מיק גאלוואי (מארק סונדרס, 56), קארל אסאבה (דארן קאר, 87), רוברט טיילור
