האם אנחנו בכלל צריכים לדבר על זה?
סיינפלד, עונה תשיעית, פרק 15:
ג'רי, ג'ורג' ואיליין בבית הקפה. דריל, הבחור החדש של איליין, בדיוק נפרד מהם לשלום.
איליין: "נו, מה אתה חושב?"
ג'רי: "על זה שאת יוצאת עם בחור שחור? מה הביג דיל?"
איליין: "איזה בחור שחור?"
ג'רי: "דריל. הוא שחור, לא?"
איליין: "הוא שחור?"
ג'ורג': "לא, הוא לא".
ג'רי: "הוא לא?"
איליין: "אתה חושב?"
ג'ורג': "חשבתי שהוא נראה אירי".
ג'רי: "מה שם המשפחה שלו?"
איליין: "נלסון".
גורג': "זה לא אירי".
ג'רי: "נראה לי שהוא שחור".
ג'ורג': "האם אנחנו בכלל צריכים לדבר על זה?"
אחרי המשחק מול בני יהודה, אלי כהן קיבל את המיקרופון לפנים, ונדרש לנושא צירוף שחקני הרכש מטרק גרוזני. השריף ענה לעניין. "אני לא מבין את האוהדים", אמר. "יש מיליארד מוסלמים בעולם וצריך לחיות איתם. אני לא חותם עם שחקן לפי תעודת הזהות". מצוין. הבעיה החלה כשכהן הפסיק להיות מאמן כדורגל והתחיל להיות אנתרופולוג. אם רק היה מקשיב לג'ורג' קוסטנזה, ושואל את עצמו: "האם אנחנו בכלל צריכים לדבר על זה?".
התשובה, כמו שגילה ג'ורג' כמה סצנות מאוחר יותר, היא לא.
אנחנו לא צריכים לדבר על זה.
כהן לא היה צריך לומר ש"יש הבדל בין מוסלמים מאירופה לכאלה מהמזרח התיכון", ולא היה צריך לומר שום משפט אחר בנושא. הוא היה חייב לדעת שמכל הנאום שלו, שבכלל כוון נגד הקהל הבית"רי ובעד המהלך של גאידמק, יקחו רק את השטויות. וכך עשו. וכמו בכל מקרה כזה, גזעני, מיד לוקחים את המגיבים הקבועים. אז הפעם היו אלה ג'ימי טורק, שאמר ש"אלי כהן הוא מאמן טיפש, גזען וחשוך", וזוהיר בהלול, שכתב "ממתי הפכת לערביסט?... מה היה קורה, אלי, אם היית תומך בצעד של ארקדי גאידמק?". זו בדיוק הנקודה. השריף כן תמך בצעדו של גאידמק. רק שבגלל השטויות שאמר מסביב, אף אחד לא שם לב.
ככה זה יש דברים שלא אומרים. לפעמים צריך פשוט לצאת חכם יותר, לדעת לא להיכנס לצרות האלה. לא להשוות בין גזעים ובין עדות לעיני אומה שלמה, וגם לא להגיד בשידור חי ברדיו שבחיים לא תיתן לבת שלך להתחתן עם ערבי. ולפעמים, נכון, גם לא צריך לבחון כל מילה בזכוכית מגדלת. לפעמים צריך להסתכל על הכוונה הכללית. לפעמים לא צריך לצאת סתם מפרופורציות.
לפחות לפני השבוע האחרון, אלי כהן אולי יצא קצת ט?מב??ל, אבל הוא ממש לא יצא גזען.
***
מסיבת עיתונאים, סרט בורקס
בסרט הבורקס שצולם אתמול, ושנקרא גם "מסיבת העיתונאים של בית"ר ירושלים", הוצגו שני המסכנים סדאייב וקאדייב. זה כנראה ייזכר כערב חשוב וגורלי בהיסטוריה של המועדון, אבל זה נרשם כעוד ערב שהציג באור מגוחך את דרכי הפעולה החובבניות של אנשיו. חדר צפוף ואפור, יותר מדי אנשים ליד מעט מדי שולחן, ושני צ'צ'נים דחוקים בפינה השמאלית - מאחוריהם קיר ולפניהם מתורגמן בשם ז'אן טלסניקוב.
כדי להמשיך בתצוגת החאפר, חשף המאמן כהן את המו"מ המקצועני והקדחתני שהתבשל בין נציגי הקבוצות: "ראיתי את שני השחקנים האלו כששיחקו נגדנו. היתה אמורה להיות עסקת חילופין, אבל בסוף טרק גרוזני לא רצתה אף שחקן שלנו". לא שלכהן היתה ברירה לא נראה שמישהו שאל אותו, ולא שעלה לו כסף להלביש את סדאייב וקאדייב בחולצות 13 ו-44 בצהוב-שחור, אבל שוב, כפי שאמרנו, המטרה מקדשת. את המקצוענות נבחן בשלב מאוחר יותר.
לאחר שני משפטים הזויים, לוחמניים ולויאליים של סדאייב או קאדייב, איציק קורנפיין החליט שמספיק. "תקלו על השחקנים", ביקש היו"ר, "הם מאוד מתרגשים". וכך, בצמר גפן מוגזם, התנהלה והסתיימה לה מסיבת עיתונאים מופרכת. את השחקנים המסקרנים בקושי שמענו, את כל המשוויצים בהבאתם שמענו יותר מדי. לאחר ההמולה הדוחקת יצאו השניים, וסדאייב, או קאדייב, בטח שאל את עצמו: בשביל זה הבריחו אותי מצ'צ'ניה?
***
הצעת בית"ר לארח את אום אל פאחם לעיני טדי ריק היא מהדברים המטופשים שנשמעו והרמה להנחתה למקרים עתידיים, אבל חוסר האונים של מועדון לגבי מלחמה באוהדיו זה בדיוק העניין כאן. בנקודה זו בית"ר צודקת לחלוטין. מועדון כדורגל לא צריך להילחם באוהדיו, זה לא תפקידו. הוא צריך לגרום להם לבוא, הוא לעולם לא צריך להיות אחראי עליהם. בשביל זה יש משטרה ובתי משפט. לוטנט קורנפיין וספשל אייג'נט ערן לוי לא צריכים לחפש אוהדים בנרות, ולא לקחת בדיקות אצבעות מחשודים פוטנציאלים. הם יכולים לשתף את המשטרה, לא למלא את תפקידה.
בפסק הדין נכתב שאם ילשינו בבית"ר על כ-20 אוהדים שהיו מעורבים בפעילות גזענית, יתקיים דיון חוזר בנושא העונש - סגירת המזרחי לחמישה משחקים. הצעה מהפכנית המשטרה תעשה את זה, והאוהדים יחזרו לשבת במזרחי כבר במשחק הקרוב. נשמע טוב.
***
2,853
2,853 ימים ו-33 משחקים לא הפסידה הפועל תל אביב ב-90 דקות בגביע. שבע שנים, חמישה גביעים ושתי הדחות בפנדלים (בית"ר ירושלים; מכבי חיפה). 2,853 ימים עברו מאז שכפיר אודי, דווקא הוא, הכניע עם מכבי פתח תקוה שלו את הפועל תל אביב ושלח את האדומים הביתה אחרי הפסד.
אותה הפועל יצאה אמש לווסרמיל, והלב של יוסי אבוקסיס בטח דפק חזק. והפועל, אל תטעו, נראתה נורא. אפילו נורא יותר מאשר בקרית אליעזר ומול בית"ר. אבל היה גם שוער. בוריס קליימן נתן אתמול תצוגה שלא רואים בכל יום, ולא בכל עונה. לפחות חמש הצלות של משחק, לשוער הצעיר שרק לאחרונה קיבל את הכפפות והאפודה באופן קבוע. כבר בדקה ה-44 הוא נעל את ההופעה בפנתיאון, וככל שהדקות חלפו, הוא רק הלך והשתפר, ותודה ללוזריות המפחידה של באר שבע. קליימן אמר תודה ומצדו סיפק משחק (כמעט) מושלם.
ואם קליימן הציל את הרצף, מור שושן הציל את אבוקסיס. ימים קשים עברו על הבלם הצעיר, שלקח עליו את האשמה בשואו הפרטי של דקל קינן בתחילת השבוע. המשקוף-בן-שנן-פנימה של הבלם בדקה ה-112 היה השער הראשון שלו במדי קבוצת ליגת על. כדי למצוא את השער הקודם שלו צריך לחזור עד נובמבר 2010, אז עוד שיחק במכבי הרצליה. גם אז זה היה שער ניצחון דרמטי (דקה 90), וגם אז קבוצתו ניצחה 1:2. "הניצחון מוקדש לדרור שמשון, איש המקצוע מספר 1", כתב שושן בפייסבוק לאחר המשחק. לא מעט שחקנים בקבוצה מחמיאים למאמן הכושר ולשיטות האימון שלו. לעומתם, שריר הירך האחורי של יותר מדי שחקנים טוען בדיוק את ההפך.
אז בגביע, כנראה, היכולת באמת לא משחקת תפקיד, והפועל כבר יכולה להוסיף עוד 26 ימים לשיא, עד שמינית הגמר. ואם הרוקי חנן ממן, ששוב בישל ובישל, כותב בטוויטר ש"המסורת שיחקה איתנו היום", כנראה שבאמת אפשר לקרוא להפועל "קבוצת גביע טיפוסית". וזה יהיה אנדרסטייטמנט.
הפועל תל אביב בגביע מאז כפיר אודי
2006: 0:11 בשערים, זכייה
2007: 1:9 בשערים, זכייה
2008: 2:7 בשערים, הדחה בפנדלים בגמר
2009: 1:3 בשערים, הדחה בשמינית בגמר
2010: 2:16 בשערים, זכייה
2011: 1:14 בשערים, זכייה
2012: 2:12 בשערים, זכייה
2013: 1:2 בשערים, ?
סיכום: 33 משחקים,
5 גביעים, 2 הדחות בפנדלים,
10:74 בשערים
***
הספירה לאחור - ההתבטאויות האומללות ביותר בספורט הישראלי
ואם כבר השבוע בסימן התבטאויות אומללות, קבלו את חמש ההתבטאויות האומללות ביותר בספורט הישראלי. זוכרים דברים חמורים יותר? חושבים אחרת? זה המקום להזכיר.
כמעט בפנים: עמית בן שושן שר: "אני שונא אותך סלים טועמה, אני שונא את כל הערבים"; סולובודן דראפיץ' ברדיו לאחר ריב עם שוער מאיר כהן: "תגובה של אירופאי זה תגובה ותגובה של מרוקאי זה תגובה"; לוני הרציקוביץ' בשיחה עם אוהדי מכבי תל אביב: "מצדי תעודדו אפילו את היטלר"; אריק בנאדו מתלהב מההגרלה מול ויסלה קרקוב: "יש, פולניה"; צביקה שרף מברך את אלי סהר: "שסרוסי יזדיין".
5 זוהר רייזמן. מאמן קבוצת הנשים של אליצור נתניה בדיוק ניצח 75:76 את אליצור רמלה. לאחר המשחק התראיין לטלוויזיה ואמר: "אני אוהב להביא שחקניות לבנות, כי הן מחוביות יותר למשחק, מבלי לזלזל בשחקניות הכהות". לאחר שהעניין תפס הד, ניסה להסביר לוואלה! ספורט והסתבך עוד יותר: "מאמנים פוחדים להביא שחקניות לבנות, יש להן סטיגמה שהן פחות פיזיות, פחות טובות. זה נקודתי. אם יש שחקנית שחומה טובה, הצבע עור לא יגביל אותי להביא אותה". חשוך מאוד.
4 גיא לוזון. בעונת 2008/09 חשף דוד בן שימול מידיעות אחרונות הקלטה ובה אומר מאמן בני יהודה דאז: "הם רוצים להתאבד (האשכנזים האלה), נהרוג אותם לאט לאט". בתקשורת פורסם שלוזון התכוון לשני כתבים בעיתון, שביקרו אותו על תקופתו בהפועל תל אביב. לוזון, כך נכתב, טען שהציטוט הוצא מהקשרו ושהוא דורש לשמוע את התמליל המלא של הקלטת. בניגוד לשאר ההתבטאויות האומללות, לזכות לוזון עומדת לפחות העובדה שהוא חשב שהדברים שאמר הם אוף רקורד.
3 אבי לוזון. קרוב המשפחה, לעומת זאת, היה הכי און רקורד שאפשר. מאי שעבר, מכבי פתח תקוה ירדה ליגה, והאוהד מספר 1, שבמקרה הוא גם יו"ר התאחדות לכדורגל בישראל, פלט צרור על אוטומט: "יאני גאה להיות אוהד של מכבי פתח תקוה. יאללה, תרקדו, תדליקו מנגלים ותחגגו. אני לא מאמין בדיינים יותר ולא מאמין בבתי משפט. יש דיין אחד - בורא עולם. הוא יעשה צדק עם כולם. כולם שונאים כוח. כולם שונאים את זה שיש מישהו שלא סופר אף אחד".
2 שלמה שרף. על ההתבטאויות האומללות של המאמן הלאומי לשעבר אפשר לכתוב ספר. היו כמה שכבר עשו זאת. טלקר מוביל ירקות, האמבוש לרפי כהן, הבן טיבוגה ומה לא. אבל הדברים ששרף אמר על זיטו אוגבונה ב-2007 היו מפסיקים קריירה בכל מדינה מתוקנת אחרת. לאחר שחלוץ הפועל תל אביב כבש שער וחגג עם תנועת "שחיטה" (שמעולם לא אמר למי כוונה), פלט שרף: "הייתי שם אותו בכלוב ושולח אותו לניגריה".
1 פיני גרשון. אם היה אפשר, אחד המאמנים הטובים בהיסטוריה היה מקבל את כל חמשת המקומות הראשונים גם יחד. בכל קריאה והקשבה ל"נאום המוקה" מקבלים צמרמורת, ופשוט בלתי אפשרי להאמין שאדם שאמר את הדברים האלה מול אנשי צבא בכירים ומצלמות ובהכרה מלאה, עובד בתקשורת הישראלית. בשום מדינה מתוקנת זה לא היה עובר. גם במדינות לא מתוקנות. להלן הגועל: "גם בין השחורים יש צבעים. יש שחור כהה ויש מוקה. המוקה הם יותר חכמים. בדרך כלל השחורים הכהים הם מהרחוב. אני לא צוחק - אלה שטיפה יותר מעורבים, כמו אנדרו קנדי למשל, אתה רואה את המעמד שלו. את האישיות שלו. הוא בודק אותך והוא חכם. השחורים האחרים הם באמת טמבלים. מה שתגיד להם הם כמו עבדים. תגיד להם לעשות ככה, הם יעשו ככה". איכס.