ההגרלה הקשה שהפגישה בין מכבי נתניה למכבי תל אביב כבר בסיבוב ח' של הגביע, גרמה לכך שלאצטדיון החדש בנתניה הגיעו שתי קבוצות לחוצות. היכולת הייתה הססנית וזהירה והקשתה על השחקנים. במשחקי גביע החשש לטעות גדול, ולכן ראינו הערב בנתניה משחק חלש ואנמי, כמעט ללא הזדמנויות ואיומים על שני השערים. בסופו של דבר, מכבי תל אביב הייתה זו שהעפילה לשמינית הגמר למרות המשחק החלש, גם בזכותו של השופט מנשה משיח, שהחלטתו השנויה במחלוקת העניקה לה בעיטת עונשין מ-11 מטר. האורחים נהנו מההחלטה הזו, וכמו הקלישאה הידועה, בעיקר בגביע, פחות חשובה הדרך אלא המטרה, שבסופו של דבר הושגה.
נתחיל דווקא עם מכבי נתניה. טל בנין ביצע שינוי טקטי במערך, כשהציב את קובי דג'אני בחלק הקדמי של הקישור ואת עומר צלישר כקשר דפנסיבי. מקדימה, עלי חטיב תופקד בכנף שמאל והתקשה להביע את יכולתו, כשרק לקראת הסיום הועבר לימין. מבחינת בנין, יהיה נכון יותר לתפקד את חטיב בימין. כשחקן עם יכולות ברגל שמאל וכניסה מדויקת ונקייה עם הרגל הזו, חטיב יכול להשפיע על המשחק של מכבי נתניה טוב יותר כשהוא מתופקד שם.
בנין ידע שכוחה של מכבי תל אביב יהיה במרכז השדה, לאור היעדרו של יואב זיו, שמרבה לעזור להתקפה מכנף שמאל. עם הבעיות שיש לצהובים-כחולים בחלק ההתקפי גם מימין, מאמן מכבי נתניה לא חשש מהאגפים, אלא רצה לחזק את מערך הקישור שלו. בצורת המשחק הזו, נתניה הפעילה לחץ על גל אלברמן, עושה המשחק של מכבי תל אביב, ובכך מנעה את הנעת הכדור המסודרת ואת היציאה של התל אביבים להתקפות מתפרצות והייתה שוות כוחות בכל המערכים ובכל חלקי המגרש.
ההחלטה להציב את דג'אני מלפנים פגעה ביכולת הנעת הכדור וניהול המשחק שלו, מאחר שיכולתו הגבוהה מובעת טוב יותר כשהוא בא מהקישור האחורי. כך יצא שדג'אני התקשה בחלק הקדמי, אבל בנין ויתר על המשחק האטרקטיבי לטובת עיבוי וחיזוק מרכז השדה. ההימור הזה צלח, עד ההחלטה של משיח לשרוק לכדור עונשין מ-11 מטר, שבעצם די סגרה את הסיפור.
כל קבוצת כדורגל צריכה שחקן רבגוני ובעל יכולות בהרבה תפקידים במגרש כמו שרן ייני, אבל אני בהחלט חושב שלאור התקציב הגדול שיש לאוסקר גרסיה והאפשרויות שניצבות בפניו, מכבי תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה, בהיעדרו של זיו, לא להחזיק בסגל שחקן כנף נוסף. כרגע אין לה מענה - היא יכולה להגיב לכל הרחקה או פציעה של שחקנים בעמדות אחרות, אבל באגף הזה אין למוליכת ליגת העל מחליף. אז אפשר להציב שם את ייני, שמבחינה הגנתית אולי מספק את הסחורה, אבל בכל מה שקשור בהנעת הכדור ועזרה בחלק ההתקפי הוא לא תורם יותר מדי. ראוי שהקבוצה תחזיק, מלבד זיו, מגן נוסף בעל יכולות התקפיות ברגל שמאל. העובדה שייני נפצע לקראת הסיום רק מחייבת את מכבי תל אביב לחשוב לעומק על הבעיה הזו, משום שלו היה נפצע או מורחק במחצית הראשונה, לא היה לה פיתרון ממשי לחור שהשאיר.
מעניין גם לראות את התעקשותו של אוסקר גרסיה להציב במשך דקות רבות את אלירן עטר בכנף ימין. כשעטר נע קדימה משמאל ונכנס פנימה עם רגל ימין, האפשרויות ההתקפיות של הקבוצה טובות יותר. מאוד לא ברור מדוע המאמן תפקד את עטר במשך כל כך הרבה דקות במקום שבו הוא לא משפיע על החלק ההתקפי.
אי אפשר, כמובן, שלא להתייחס לדקות הראשונות של ערן זהבי בקבוצה ולשער הבכורה שהבקיע. עם כניסתו יכולנו לראות מעט שיפור ודיוק בחלק ההתקפי של מכבי תל אביב. זהבי הוא מסוג הקשרים בעלי חשיבה מהירה ויכולות לאיים על השער. ניתן לומר שוויתור על שחקן דפנסיבי והצבתם של מהראן ראדי וזהבי בעמדה קדמית יותר יכולים להפוך את מכבי תל אביב למאיימת יותר. זהבי, כמו זהבי, יודע להיות תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון, והצליח לעשות זאת גם הפעם. ייקח לו קצת זמן להתאקלם לשינויים בין הליגה האיטלקית והישראלית, אבל בכל מה שקשור לחלק ההתקפי, יש לזהבי יכולת להשפיע.
בסופו של דבר, יכולת משחקי החוץ של מכבי תל אביב נותרה דומה, אבל משחק בגביע שונה ממשחקי ליגה. הוויתור על פעולות מיוחדות וכדורגל מהנה ואטרקטיבי שכיח למפעל, ולכן, נקודת האור מבחינת השחקנים של גרסיה היא שלראשונה אחרי חודשיים, הם חוזרים שמחים לקרית שלום עם ניצחון במשחק חוץ.
מכבי תל אביב בשמינית הגמר אחרי 0:2 בנתניה
ערן זהבי מאושר מההגעה למכבי תל אביב: "חזרתי לחייך"
