אני רואה אנשים מתים: הסיפור המוטרף של מנטאי תיאו

ביום שבת, ה-16 בספטמבר 2012, מנטאי תיאו הפתיע את ארצות הברית כולה. יומיים וחצי חלפו מאז שאיבד את סבתו, יומיים וחצי חלפו מאז איבד את חברתו למחלת הסרטן, ואחד מכוכבי הפוטבול הגדולים ביותר במכללות בחר לשוב לכר הדשא. במכללת נוטרדאם המעוטרת היללו את האומץ, הכוח והמנהיגות שלו, אך תיאו בסך הכל הסביר שברגעים כאלה הוא מעדיף להיות לצד האנשים הקרובים אליו - ובמגרש הפוטבול, לצד חבריו לקבוצה, המאמנים והקהל, הוא הרגיש הכי בנוח. 12 תאקלים מאוחר יותר, הוא יקדיש את הניצחון המשכנע על מישיגן סטייט - רגע ספורט טהור, מזוקק ונדיר, כזה שבדרך כלל קורה רק באגדות - לשתי הנשים שאיבד. ארבעה חודשים בדיוק אחרי הערב המופלא ההוא, בו תיאו עלה לגדולה כמו היה כוכב של סרט הוליוודי במיוחד, פרסם אתר "דדספין" כתבה שתזעזע את עולם הספורט האמריקאי: החברה של מנטאי תיאו מעולם לא היתה קיימת.

היא לא חלתה בסרטן, היא לא חלמה להחלים, היא לא והיא לא והיא לא.

שבוע חלף מאז, ופרשת מנטאי תיאו לא מתפנה מסדר היום בארצות הברית. מדינה שלמה, כך זה נדמה, מנסה להכריע בשאלת מיליון הדולר: האם מדובר בקורבן של אחת המתיחות האכזריות אי פעם, או שמא בשקרן פתולוגי שבדה מעשיה טראגית, סבוכה ומצמררת כדי שיוכל להפוך בעצמו לאגדה?

את סיפורו של מנטאי תיאו חובה לפתוח עם מילת 'לכאורה' רחבה, משום שמתוך בלילת המידע שנעה על הספקטרום הרחב שבין אמת ושקר, קשה לדעת מה קרה ומה לא. נפתח, אם כך, במעשיה שסופרה בארצות הברית לפני כמה חודשים, לפני פיצוץ הפרשה, לפני שהכל הפך נובלה אחת גדולה.

תיאו, כעת עילוי פוטבול בן 22, הינו מורמוני אדוק ממוצא פולינזי. ב-2009 חוזר על ידי מכללות רבות, אך בחר בזו של נוטרדאם המפוארת – אחת מתכניות הפוטבול הגדולות והמתוקשרות ביותר בתולדות ארצות הברית - גם בשל חיבורה האדוק, יחסית, לדת. האזכור התקשורתי הראשון בנוגע ליחסיהם של כוכב הפוטבול העולה וחברתו הבדיונית, לניי קקואה, נרשם בכתבה של עיתון "סאות' בנד טריביון" מאינדיאנה, שסיפר על הפגישה של השניים אחרי משחק של נוטרדאם מול סטנפורד, הקולג' בו לא באמת למדה קקואה, בשלהי 2009: “המבטים שלהם נפגשו, ואז מנטאי הגיש את ידו עם חיוך חם ועיניים מלאות נשמה". באותה כתבה צוטט אביו של תיאו, שסיפר: “הם התחילו סתם כחברים. מדי פעם היא היתה טסה להוואי בזמן שמנטאי היה בבית, אז הם היו נפגשים. תוך שנה הם הפכו לזוג".

בראיון הראשון שהעניק תיאו מאז התפוצצות הפרשה, ראיון בן שעתיים וחצי שהעניק לרשת ESPN בתחילת השבוע, טען שהוא וקקואה בכלל הכירו לראשונה רק ב-2011, דרך פייסבוק. משם, עברו לטלפון. "לניי גם היתה פולינזית", סיפר. "היא הבינה את הרקע שלי, אני הבנתי את הרקע שלה, היתה בינינו הבנה. היה רובד רוחני ליחסים שלנו, שלקח אותנו לשלב הבא. זה הרגיש כאילו כבר הכרנו אחד את השני. דיברנו המון. הייתי בשבילה כתף לבכות עליה כשאבא שלה נפטר”. מדובר, כמובן, בכתף מטפורית בלבד: תיאו וקקואה מעולם לא נפגשו. כוכב הפוטבול קיבל ממנה תמונות, אך בכל פעם שביקש ליזום שיחת סקייפ או וידאו, נענה בתירוץ כזה או אחר שלא איפשר זאת.

מערכת היחסים הבתולית נכנסה לתוך קומפרסור ב-28 באפריל, 2012, כשאח של קקואה בישר לתיאו כי הבחורה הזו שהיה מדבר איתה מדי פעם בטלפון, היתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית עם נהג שיכור בקליפורניה. קקואה היתה נתונה בתרדמת למשך מספר שבועות. כשהתעוררה, הקשר בין השניים התחזק מאוד, בעיקר בזכות האמונה שחלקו. "היא תמיד היתה אומרת לי – מנטאי, הגבר היחיד שאני אוהבת יותר ממך הוא אלוהים. היינו מתפללים ביחד בלילות, בבקרים", סיפר תיאו בראיון למגזין ספורטס אילוסטרייטד. אלא שאמונה, כך מתברר, לא מצילה אנשים בדיוניים. מספר שבועות לאחר מכן, חלקה קקואה עם חברה את רעידת האדמה החדשה של חייה: היא חולה בסרטן הדם. הקשר, כיאה לעתות משבר, התחזק אפילו יותר. “היא אמרה שאני היחיד שיכול לעזור לה לישון במהלך טיפולי הכימותרפיה", סיפר השבוע תיאו ל-ESPN, ותיאר כיצד היו שניהם נרדמים עם הטלפון באוזן וממשיכים את השיחה בבוקר שלמחרת. “התחלנו לעשות משהו לו קראנו SOAP (ראשי תיבות שבעברית מיתרגמים לכתבי קודש, התבוננות, יישום, תפילה). בכל יום היינו שולחים אחד לשני כתב קודש, מדברים עליו ומנסים להכיל את המסקנות על חיינו". תוך כמה ימים, סיפר תיאו, הוריו הצטרפו והשתתפו גם הם במנהג המיוחד.

בנקודת הזמן הזו, תיאו לא חשד בדבר. גם לא בפעמים הספורות שניסה ליזום עם קקואה פגישה, וכשל. “ידעתי שזה קצת מטורף שאני יוצא עם מישהי שמעולם לא פגשתי", הודה השבוע ל-ESPN, “אז קצת שיניתי את הסיפורים שלי כדי שאנשים יחשבו שכן נפגשנו. לא רציתי שיחשבו שאני משוגע".

ואז המתיחה האכזרית הזו – ביוזמתו, לא ביוזמתו, בהשתתפותו, לא בהשתתפותו – הפכה מצמררת. בבוקר של ה-12 בספטמבר, 2012, התעורר תיאו ושמע מהוריו כי סבתו החולה נפטרה. הטלפון צלצל. קקואה היתה על הקו כדי להביע את תנחומיה. “כעסתי. רציתי קצת זמן לעצמי", סיפר השבוע תיאו ל-ESPN על הבוקר ההוא. “התחלנו להתווכח. היא אמרה שהיא בסך הכל מנסה להיות פה בשבילי, ואני רציתי להיות לבד”. השיחה הסתיימה. קקואה לא ויתרה, ושלחה לתיאו הודעת טקסט אחרונה בהחלט.

"אני אוהבת אותך".

כוכב הפוטבול הלך לאימון. בסיומו, קיבל שיחת טלפון מאחיה של לניי, קואה, שצרח בבכי תמרורים: “היא מתה! היא מתה!” תיאו ניסה להתחבא במסדרונות הארוכים, בחדר ההלבשה, אך לשווא. המאמן ההגנתי של נוטדראם ניגש לנסות להרגיע אותו. “כאן האמונה שלך נמדדת", אמר לו. החברים לקבוצה הצטרפו, וכך גם המאמנים. כולם עטפו את כוכבם הגדול ביותר באהבה ואמונה. בכל הסערה הזו, סיפר תיאו שוב ושוב, הרגע הזה הוא שהחזיק אותו עם הראש מעל המים העכורים.

כשם שלא ביקר את קקואה למשך החודשים הספורים שבין אבחונה כחולת סרטן ומותה, כך גם בחר תיאו שלא להגיע להלווייתה, שהתקיימה במקביל למשחק של מכללתו נגד מישיגן, ב-22 לספטמבר (רק בעולם הספורט, כתבו בימים האחרונים עיתונאים חדים במיוחד בארצות הברית, החלטה שכזו יכולה להיות מקוטלגת כ"אמיצה”). הליינבקר הסביר כי אחת מבקשותיה האחרונות של חברתו המנוחה היתה שלא יחמיץ משחק כדי להגיע להלוויה שלה, ושבמקום זאת ידאג לשלוח שני ורדים לבנים שיונחו על קברה. כך היה. נוטרדאם ניצחה את המשחק ומאמנה, בריאן קלי, העניק את כדור המשחק לתיאו וביקש שיעבירו לקברה של קקואה או למשפחתה. ברחבי הקולג' גייסו למעלה מ-3,000 דולר של תרומות לקרן התומכת במחקר בסרטן הדם. החיבור היה נדיר, כפי שניתן לראות בקליפ הבא, בו מודה הכוכב לאוהדים על תמיכתם:

מאותו רגע, האגדה ששמה מנטאי תיאו התעצמה. זה כמובן לא הזיק שיכולתו על המגרש היתה פשוט פנטסטית, ושמכללתו לא הפסיקה לנצח. עד כדי כך טוב היה, שב-8 לדצמבר הפך לאחד המועמדים הסופיים לפרס ההייזמן – הפרס היוקרתי ביותר בענף. אם היה זוכה, היה הופך תיאו לשחקן ההגנתי השני בלבד שגורף את הפרס, ולנציג נוטרדאם הראשון שמקבל את הכבוד מאז טים בראון ב-1987. בסופו של דבר היה זה ג'וני מאנזיל (הידוע בכינויו "ג'וני פוטבול") שהקדים אותו וזכה בתואר הנכסף, אך הציבור האמריקאי המשיך להתאהב במנטאי תיאו עד מעל הראש.

אז מתי, אם כך, הבין תיאו כי הוא קורבן של מתיחה אכזרית במיוחד? לפי גרסתו זה קרה ב-6 בדצמבר, יומיים לפני טקס ההייזמן, עם שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היתה לניי קקואה.

כן, אהובתו, שמתה מסרטן.

מכאן העסק נהיה הרבה יותר מוזר: הבחורה בצד השני של הקו טענה שהיא לא לניי שהכיר, אלא אחת אחרת, בשם לאה, קרובת משפחה, ובדתה סיפור על סוחרי סמים שמחפשים אותה ואת משפחתה. הטלפונים נמשכו גם בימים הבאים ואיתם תמונות נוספות שניסו להוכיח לכוכב הפוטבול המבולבל והשבור כי האישה שאהב בעצם כן חיה, אולם עוד ועוד סימני שאלה התגלו בעלילה הסבוכה. ב-24 בדצמבר, למעלה משבועיים לאחר שיחת הטלפון ההזויה, שיתף תיאו את הוריו בהתפתחויות. יומיים חלפו, וגם מאמניו חלקו את הסוד. יחד, פצחו כולם בחקירה סודית. באמצע השבוע שעבר הפרשה התפוצצה, ותיאו נאלץ לשחרר הודעה לתקשורת, בה נכתב בין היתר: “להבין שהייתי קורבן למתיחה של מישהו זה כואב ומשפיל. לחשוב שחלקתי עם חברי ומשפחתי את האושר שקיבלתי ממערכת היחסים הזה גורם לי עכשיו לבחילה".

כוכבה של נוטרדאם, שצפוי להיבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NFL הקרוב ולעלות לליגה של הגדולים, מתעקש כי עד סוף השנה האזרחית החולפת, לא חשד בדבר. “חשבתי שזה טבעי", אמר בתחילת השבוע. “שאלתי אנשים שהכירו אותה, וכולם אמרו שהיא אמיתית". אחד מאותם אנשים ששאל היה לייל מוובו, קוורטבק של מכללת אורגון סטייט לשעבר, שסיפר לו: “היא אמיתית, אחי, אני מכיר אותה. היא קצת מוזרה, אבל אמיתית". גם שחקנה של אריזונה קרדינלס טען שפגש את קקואה: “זה היה לפני שהיא הכירה את מנטאי. נהיינו חברים טובים. אני קרוב למשפחה שלה. היא היתה גבוהה, כמו שחקנית כדורעף. אתלטית, יפה, שיער ארוך. היא נראתה כמו דוגמנית".

בארצות הברית יודעים לספר כי המוח מאחורי המתיחה הוא גבר בשם רונאיה טויאסוסופו, מכר של תיאו, ששיתף פעולה עם שתי נשים נוספות. בימים האחרונים יצאו שני אנשים נוספים מהארון וטענו כי היו קורבנות למתיחות דומות שביצע בהם טויאסוסופו. בפעמים ההן, שלח לגברים המסכנים תמונות של דוגמנית הלבשה תחתונה. תיאו, לעומת זאת, קיבל תמונות שנגנבו מפרופיל פייסבוק של בחורה בשם דיאן אומירה, וזה יהיה שלב לא רע לצרף פרצוף לכל המילים שקראתם עד כה:

מסקנות חותכות עדיין קשה לקבל. אפילו לקבוע באופן חד משמעי כי תיאו הוא קורבן או שקרן יהיה פזיז מדי, אפילו בהתחשב בחורים הגדולים שמתגלים מדי יום בסיפוריו השונים. אולי בראיון הטלוויזיוני הראשון שיעניק מחר (חמישי), בצוותא עם הוריו, לקייטי קוריק, יתבהרו חלק מהדברים. עד אז, דומה כאילו בכל רגע מתגלה פרט חדש בפרשה – פה אדם נוסף שטוען כי קקואה בעצם קיימת, שם עדויות אופי על טוב ליבו של תיאו – ולמען האמת, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין מדוע מדינה שלמה כלואה בתוך הטירוף הזה. באמת שיש כאן הכל: סיפור אהבה בלתי אפשרי שחציו פנטזיה וחציו טרגדיה, אחד האתלטים הטובים במדינה עולה לגדולה דווקא באחת מתכניות הקולג' המיתיות ביותר, אמונה, מוסר, מניעים נסתרים (הרצון להתפרסם) ונסתרים הרבה יותר (לאחרונה צצה שמועה שגורסת כי תיאו בכלל הומוסקסואל, והרומן הבדיוני הזה היה בסך הכל תכנית מאוד מסובכת שנועדה להסתיר זאת מסביבתו הדתית והמצ'ואיסטית), והרבה, המון נקודות חיבור שגורמות לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו, להסתכל גם על עצמו – בפרספקטיבה של עצמו מול עולם הספורט, בפרספקטיבה של עצמו בעולם החדש.

סיפור שכזה פשוט לא היה יכול לקרות לפני חמישים שנה, וכנראה שגם לא לפני עשר שנים. אבל לא רק שהמציאות הטכנולוגית החדשה מאפשרת מצבים שכאלה – היא גם מעלה, לפתע, שאלות נוספות: האם מערכת יחסים על גבי האינטרנט והודעות טקסט נחשבת כמו מערכות היחסים הסטנדרטיות אליהן התרגלנו בעבר? מי קובע אם גבר ואישה "חברים" או "ביחד"? האם ניתן לאהוב בלי לגעת, בלי להיפגש? האם אהבה פועלת על וויירלס? האם אותם אנשים שמעמידים כעת ברטרוספקטיבה מלאת ספק את אהבתו של תיאו לקקואה באמת היו מסוגלים לעמוד מולו לפני חצי שנה ולטעון שאינו יכול להרגיש את מה שהרגיש כלפי האישה הזו, שמעולם לא פגש?

אבל זו לא רק הטכנולוגיה. הסיפור הזה התאפשר דווקא בתקופה הזו, של תכניות הריאליטי האינסופיות, של הורים שמזייפים את היעלמות תינוקם בתוך כדור פורח כדי לפתוח מהדורות חדשות, של 15 דקות תהילה אנדי וורהוליות, של נרקיסיזם בולט ותחושות ייחוד גלובליות. לעתים נדמה כאילו סיפורים אישיים החליפו את הכישרון. חיתוך מדויק של ירקות ובשר לא תמיד מספיק במאסטר שף; צריך לחתוך גם ורידים. אנחנו רוצים את המתמודדים שלנו עם פירה עשוי מדם, מוסיקה שקטה בדיוק במידה הנכונה שתאפשר להם לחלוק איתנו את התלאות האנושיות שנאלצו לעבור. דורות שלמים של ילדים מתחנכים על ברכי הטלוויזיה הזו. אז מה עושה מי שאין לו סיפור חיים טראגי, אירוע מכונן ששורט את מיתרי הלב? אולי הוא ממציא כזה. אולי.

אלמנט מרתק נוסף שנבחן בימים האחרונים בארצות הברית הוא טיפולה של התקשורת בכל הפרשה. הרי אותם אנשים שמלגלגים כעת ולא מצליחים להבין איך תיאו לא עלה על המתיחה הגדולה (כלומר, אם הוא אכן תמים ולא שותף לה), נפלו בדיוק לאותו פח. היכן הם היו כשקקואה נפצעה קשה בתאונת דרכים, לקתה בסרטן ולבסוף מתה ממנו? האם הריצו את שמה בגוגל? האם לא הופתעו כשמנוע החיפוש שמכיל את כל העולם כולו לא השיב אף תוצאה לגיטימית? האם חפרו, שאלו עליה בקולג' בו סיפרה כי למדה? האם התקשרו לבית החולים בו סיפרה שהתאשפזה בימיה האחרונים, או בזה בו היתה נתונה בתרדמת אחרי תאונת הדרכים הקשה? האם חיפשו אחר תעודת פטירה? האם לא חשדו כשלא מצאו כזו? ומה לגבי בתי קברות? באופן גורף, התשובות למרבית השאלות הללו שליליות. ב-1 באוקטובר 2012 סיפורו של תיאו – אז עדיין סיפור גבורה נדיר על חוזקה של הנפש האנושית והאמונה המאפשרת להתמודד עם כל מחסום שעומד בדרכה – הגיע עד השער של אחד המגזינים החשובים ביותר בעולם: ספורטס אילוסטרייטד.

מאז, מיותר לציין, מדובר היה בכדור שלג: כל פרסום נוסף בכלי התקשורת התקשורת הגדולים בתבל, תרם וקיבע את האגדה. גם מי שאולי רצה להטיל ספק כבר איחר את הרכבת.

במובן מסוים, קשה להאשים את כלי התקשורת על שנפלו בפח: הרי כולנו סאקרים של סיפורים גדולים מהחיים. “זהו לקח מצוין עבורי ועבור כל מי שרוצה להיות עיתונאי – להיות סקפטי, גם בסיפורים שלא מיד גורמים לך להטיל ספק", אמר לפני מספר ימים פיט ת'יימל, שהיה אמון על כתיבת כתבת השער ההיא על תיאו לספורטס אילוסטרייטד. ג'ין ווז'צ'וסקי, שמכסה מקרוב את הסיפור ל-ESPN, הוסיף לאחרונה: “בדיעבד אפשר לראות שחלק מהדברים לא התחברו, אבל קל להגיד את זה עכשיו. פשוט כל כך רצינו להאמין בזה".

את הכתבה הזו פתחנו במשחק המיתולוגי ההוא, לקראת סוף חודש ספטמבר, 2012, מספר ימים אחרי שמנטאי תיאו איבד את סבתו וחברתו בהפרש של מספר שעות ובכל זאת שם על עצמו את המדים, והצטיין. נסיים אותה, אם כך, באותו מקום. בראיון לרשת ESPN, נשאל אז תיאו כיצד יכול היה לעלות לכר הדשא אחרי הימים המסויטים שעברו עליו.

"אמונה", הוא ינסה להסביר. "אמונה זה להאמין במשהו שסביר להניח שאתה לא יכול לראות, אבל חושב שהוא נכון. אתה מרגיש את זה בלב והנשמה שלך יודעת שזה אמיתי".

לבלוג של נמרוד עופרן

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il