בתקציר: גארת' בייל מככב ב-2:3 של טוטנהאם על מנצ'סטר יונייטד בסיבוב הראשון
כאשר היה בן 17 והשתייך עדיין לסאות'המפטון, גארת' בייל זכה להצעה קוסמת מצד אלכס פרגוסון, שרצה לצרפו באופן מיידי למנצ'סטר יונייטד. היה זה אך טבעי שהפוטנציאל הוולשי הכי גדול מאז ריאן גיגס, יעשה דרך זהה במנצ'סטר יונייטד ואף יעבור תקופת חניכה אצל אלילו. בייל סירב. "מנצ'סטר יונייטד התעניינה מאוד, אבל אני רק רציתי לקבל דקות משחק", נזכר הקיצוני השמאלי בן ה-23 בראיון שנערך עמו באפריל 2012. "חשבתי שהאופציה הטובה יותר מבחינתי תהיה טוטנהאם. מרטין יול, מאמן הקבוצה דאז, הבטיח לשלב אותי בהרכב. זה היה הדבר העיקרי שמשך אותי למועדון".
חודשיים אחרי אותו ראיון, וכמעט שש שנים מאז הפנייה הראשונה של פרגוסון שהסתיימה בכלל במעבר לטוטנהאם תמורת שבעה מיליון ליש"ט, באנגליה טענו כי מנצ'סטר יונייטד מוכנה לשלם כ-38 מיליון ליש"ט כדי לרכוש את בייל מהתרנגולים. פרגוסון אולי לא זכר את שמו לפני המשחק הקודם בין שתי הקבוצות וקרא לו בכלל כריסטיאן בייל (שחקן הקולנוע שגילם את באטמן), אבל מאז ההצגה האדירה של הקיצוני הוולשי ב-2:3 המהמם של טוטנהאם באולד טראפורד, הוא לא יכול לשכוח אותו.
אותו ניצחון במנצ'סטר שנתן לטוטנהאם את הדחיפה לעונה הזו, הראה לאילו שיאים מסוגל בייל להגיע. משחקים אחרים העונה לימדו את ההפך הגמור, והציגו את בייל באור שלילי - כמתחזה הבריטי הגדול בכל הזמנים וכשחקן שלא מסוגל לשמור על רמה אחידה לאורך זמן. אז מי הוא גארת' בייל האמיתי? כישרון על שאכן שווה 60 מיליון ליש"ט וראוי להיכלל ברשימת הגדולים בעולם, או בסך הכל הוולשי הכי טוב מאז גיגס? פרגוסון יוכל למסור את חוות דעתו המלומדת לאחר המשחק הערב (ראשון, 18:00, ספורט1).
הרבה מים זרמו בתמזה מאז הופעת הבכורה של בייל במדי סאות'המפון באפריל 2006, כשהיה בסך הכל בן 16 ו-275 ימים. לאחר מכן הוא המשיך לעונה מלאה ראשונה וסנסציונית מבחינה אישית, ובקיץ 2007 עזב את הסיינטס לטובת ההבטחה לדקות משחק בקבוצה מהליגה הבכירה שקיבל מטוטנהאם. בייל שיחק בעיקר כמגן שמאלי, התמודד עם פציעות חוזרות והתחרה על מקום בהרכב עם בנואה אסו אקוטו הקמרוני. הוא תרם את חלקו להעפלתה של טוטנהאם לליגת האלופות, אבל עדיין לא היה דומיננטי דיו.
בתחילת עונת 2010/11 הגיע המפנה: הארי רדנאפ החליט להשתמש בו בקביעות כקיצוני שמאלי. שינוי התפקוד הזה העניק לבייל את תואר שחקן העונה מטעם ארגון השחקנים, והפך אותו לוולשי הרביעי אי פעם שזוכה להערכה הזו מעמיתיו למקצוע, אחרי איאן ראש, מארק יוז וכמובן גיגס הענק. "כבוד גדול לקבל כזה פרס, במיוחד שזה בא ממקצוענים", אמר אז בייל, שהבין סופית כי את התהילה האמיתית יוכל למצוא רק בעמדה קדמית.
הוא סיים עם שבעה שערי ליגה ובעיקר היה חתום על ערב אחד בלתי נשכח, בו כבש שלושער ראשון בקריירה וגרם אפילו לפאביו קאפלו לצאת מגדרו ולהפריז בשבחים. "בייל כיום הוא מספר 1 בעולם", טען מי שהיה אז מאמן נבחרת אנגליה. "הוא השחקן היחיד שיכול לעשות את השינוי בתפקוד, מכיוון שיש לו מהירות, טכניקה וכוח - איכויות שקשה למצוא בשחקן שהוא לא חלוץ", אמר קאפלו. "בייל לא מתחיל לשחק מאחור כמו מגן, אבל לוחץ קדימה מהקישור וכשהוא קרוב לשער, הוא נע למרכז ובועט בדיוק מדהים". הוולשי עשה זאת, לא פחות ולא יותר, על הגב של מייקון ולרשת אלופת אירופה אינטר בשלב הבתים של ליגת האלופות (4:3). מאז אותו ערב, משוכנעים במילאנו, מייקון לא חזר לעצמו.
אבל אנחנו מתמקדים בבייל. העונה שעברה הצביעה על עוד קפיצת מדרגה, כשהשחקן כבש תשעה שערי ליגה ובעיקר הפך לשם שגור בפי כל איש הנהלה בריאל מדריד או ברצלונה. שתי האימפריות מספרד החלו להגביר את המעקב ובעיקר חשקו בבייל כמגן שמאלי שיהווה נשק נוסף ויגוון את משחק ההתקפה של הקבוצה. ובכל זאת, יותר מהבעת עניין לא הייתה שם. כעת, כשבייל מתקרב לעונת שיא מבחינה סטטיסטית, מדברים עליו במדריד כמחליף האפשרי היחיד לכריסטיאנו רונאלדו. רק לפני כחודש דווח על סכום של 33 מיליון ליש"ט אותו מוכנה ריאל להשקיע. טוטנהאם הודיעה לאחרונה כי היא דורשת סכום כמעט כפול של 60 מיליון ליש"ט. מבחינת היו"ר דניאל לוי, בייל ניצב בשורה אחת עם ליאונל מסי, רונאלדו ורדאמל פלקאו. האם הוא מקדים את המאוחר?
בייל עשוי - או עלול, תלוי את מי שואלים - להיות הגלקטיקו הבא של ריאל מדריד. הוא כבר הוגדר כאחת המטרות הראשיות לקראת הקיץ. אולם נותרה לו עוד כברת דרך להשלים כדי להגיע באמת לטופ העולמי, למרות מה שאמר עליו אנדרה וילאש בואש. "יש לו איכויות נדירות והוא נמצא שם בין הטובים בעולם. הוא ממשיך ללמוד ועוד יהיה טוב יותר". המחמאות מצד הפורטוגלי הגיעו לאחר השלושער השני של בייל בקריירה, בניצחון החוץ המרשים 0:4 על אסטון וילה. הופעה נפלאה, אם כי לא כזאת שמעידה על עקביות.
מאז הוא כבש גם בגביע מול קובנטרי, ושער הליגה הבא, כאמור, יהווה מבחינתו שבירת שיא אישי. אך לצד התצוגות הפנומנליות יש לא מעט משחקים כמו זה מול ק.פ.ר בשבוע שעבר, בו בייל הסתתר במשך 90 דקות באגף ולא הוביל את טוטנהאם כמתבקש מכוכב אמיתי בקבוצת צמרת. "הוא לא ידע להתמודד עם השמירה האישית הכפולה שהציב עליו רדנאפ ונלכד באגף", נכתב ב'דיילי מייל'. בלעדיו טוטנהאם חסרה את הברק המבדיל בין קונטנדרית לקבוצת מרכז טבלה. התרנגולים תלויים בדהירות של בייל בכנף השמאלית, בטכניקה העילאית כשהוא מבצע את החיתוך לאמצע ומאיים על השער, והעונה נשענים במידה רבה גם על הכיבושים שלו, בעקבות התפוקה המועטה של עמנואל אדבאיור.
אלא שבייל שם לא פעם את טובתו האישית לפני טובת הקבוצה ומתעקש לגלות אנוכיות. הוא בועט לשער 4.1 פעמים בממוצע למשחק (רק לואיס סוארס ודמבה בה בועטים יותר) ועד כה הוסיף לתשעת שעריו רק בישול אחד ב-18 משחקי ליגה. תרומה עלובה ביחס לשחקן אגף עם הגבהות כל כך מדויקות וראיית משחק מרשימה. לשם השוואה, לרובין ואן פרסי יש שישה בישולים לצד 17 שערי ליגה. וכאן מדובר בחלוץ שרואה רק רשת לנגד עיניו. היכולת לבוא לידי ביטוי באופן אישי ובמקביל לשדרג את הקבוצה, היא שמגדירה סופרסטארים.
בזמן שבייל קופץ על סולמות לעבר הצמרת, הוא נאלץ גם להיאבק בנחשים. או כפי שהוא מכנה זאת: "ציד מכשפות". הנפילות התיאטרליות שלו זכו לתשומת לב מיוחדת העונה, ותדמית הצוללן הודבקה לו באופן סופי לאחר הכרטיס הצהוב החמישי שספג העונה, בגין הצגה לאחר גלישה של קרייג גארדנר מסנדרלנד. האוהדים לגלגו, בתקשורת קראו לו "המתחזה הכי גדול בכדורגל הבריטי" וכישוריו ככדורגלן הפכו משניים לעומת כישוריו כשחקן תיאטרון. מבחינת רבים, ההתחזויות של בייל חצו כל גבול. ובכדורגל האנגלי, מדובר בדריסה בוטה של הרוח הספורטיבית המפורסמת. יריקה על המורשת.
סטן קולימור ביטא את רחשי הציבור, מבלי לעשות הנחות לבייל שהגדיש את הסאה. "זה לא טבעי ליפול כך", כתב שחקן העבר של ליברפול ואסטון וילה בטורו ב'מירור'. "הוא למד לצלול ברגע שהוא מרגיש את הנגיעה הכי קלה, והוא פשוט פוגע במשחק. אני מבין שבייל רוצה להיות כמו כריסטיאנו רונאלדו - אבל להתחיל לצלול כמוהו זה צעד אחד רחוק מדי! הוא יכול להישאר על הרגליים ולעבור את המגן שלו, זה יהפוך אותו לשחקן טוב ממה שהוא היום. האם הוא אי פעם יבין את זה? יש מעטים שנהנים מיכולות פיזיות כמו של בייל, הפעולות שלו לא הגיוניות. ציד מכשפות? זה שטויות. תישאר על הרגליים, גארת'".
כעת נמצא בייל בעמדה בעייתית, כאשר כל נפילה שלו נבחנת ומנותחת מכל כיוון. הספק לגביו תמיד קיים. זה כבר לא רק לואיס סוארס, אלא מי שנחשב לאחד הבריטים הטובים שיש כיום. רונאלדו ידע להתנער מהסטיגמה הזו ולעבור את תהליך ההתבגרות בכל המישורים. הוא למד אצל פרגוסון את חשיבות התרומה להצלחת הקבוצה, ובמקביל השתחרר מהצורך התמידי ליפול בכל הזדמנות וכך הפך לשחקן שלם יותר. תוצאות השינוי הורגשו ב-2008, כשהוביל את מנצ'סטר יונייטד בגיל 23 לזכייה בליגת האלופות ובאליפות אנגליה, וגם נבחר לשחקן השנה בעולם. כדי להיות מוזכר בנשימה אחת עם כוכב ריאל מדריד, בייל בן ה-23 חייב לעבור תהליך דומה.
