כדי שמכבי תל אביב מודל 2012/13 תנצח קבוצה כמו חימקי מוסקבה במשחק חוץ צריכים לקרות מספר דברים. בגדול היא פשוט צריכה להתעלות. חודש ינואר 2013 הוא חודש מאוחר מכדי לשגות באשליות לגבי ההתחברות שעוד תגיע. יכולותיו של הסגל הנוכחי כבר ברורות וברור לא פחות שמכבי פספסה את ההזדמנות להתחזק בין השלב הראשון של היורוליג לבין שלב הטופ 16. יכול להיות שדרקו פלאניניץ' עוד יהפוך לכוח משמעותי באירופה בשנים הקרובות. יכול להיות אבל ממש לא בטוח. מה שכן בטוח זה שפלאניניץ' לא נראה כמו שחקן שמשדרג את סיכוייה של מכבי להשתפר העונה. והמשפט האחרון נכתב בעדינות. אז אם הבנו כבר (מזמן) שהבינוניות של מכבי העונה היא כנראה גזרה שלא ניתן לבטל, חוזרים לתאוריית ההתעלות.
הרבע הראשון דווקא הראה סימנים כאלה. מכבי נכנסה למשחק הערב (שישי) חדה, כשהיא מתקיפה באגרסיביות את הרגליים החלשות יחסית שמרכיבות את הקו הקדמי של חימקי. פיק אנד רולים חוזרים מהצד והאמצע חשפו את חוסר היכולת של ג'יימס אוגוסטין וקרסימיר לונצ'אר להתמודד עם התנועה של ליאור אליהו בגלגול שאחרי החסימה. תגובת הגנה טקטית של רימאס קורטינאיטיס הגבילה למספר התקפות את אליהו, אבל חשפה את הצבע הרוסי לחדירות קלות לצבע. בצד השני נראה היה שחימקי נופלת למלכודות שהציב לה דיוויד בלאט. המיס מאץ' המובנה של ריקי היקמן על זוראן פלאניניץ' הוביל את קורטינאיטיס להוריד את הרכז שלו למצבי פוסט אפ, התקפה אחר התקפה. גם כשהמהלך הצליח, זה אפשר מחד למכבי לצופף את ההגנה ומאידך השאיר את ניהול המשחק בידיים של סרגי מוניה ויבגני ולאיצב. בדיוק מה שבלאט רצה. התאמה ראשונה הגיעה דווקא מהספסל של חימקי, שהלכה להרכב של מוניה בעמדה מספר 4.
ההתאמה השניה הגיעה מהספסל של מכבי. למרות השטף ההתקפי של הרבע הראשון, עבר כובד המשקל בהתקפה המסודרת של מכבי דווקא לתרגילי קליעה. הכחולים הריצו תרגילי חסימות שונים, בעיקר לדווין סמית'. שתי ההתאמות האלה עזרו. לחימקי מוסקבה. הרוסים שיחקו הערב הרבה יותר טוב דווקא בלי הרכז המוביל שלהם. את החצי הראשון שהסתיים ביתרון 12, סיים פלאניניץ' (ה"רוסי") במדד פלוס מינוס של -3. מכבי שיחקו הרבה פחות טוב ברגע שהתחילו להריץ את תרגילי השוטרס פליי השונים. אולי בגלל חוסר תיאום, אולי בגלל טכניקה לקויה של הגבוהים בחסימות (תזמון ועמידה נכונים בחסימות לגארדים זה מקצוע ולא כל גבוה הוא בעל מקצוע טוב) ואולי פשוט בגלל שלרוסים הרבה יותר נוח להתמודד מול התקפות מסודרות שכאלה.
אפשר לדבר על טקטיקה מכאן ועד הודעה חדשה, אבל זה אף פעם לא כל הסיפור. קבוצות כמו מכבי תל אביב לא חוטפות 21 הפרש רק בגלל תרגיל כזה או הגנה אחרת. כשמפסידים ככה, יש גם סיבות מנטליות ברורות. אה, והבדלי רמות. גדולים. ולפעמים הדברים האלה משתלבים האחד עם השני. הריצה המשמעותית הראשונה של חימקי מוסקבה, ברבע השני, התאפיינה בהרבה יותר מדי נקודות קלות במשחק מעבר. והנקודות האלה מגיעות גם מהעמדה בעייתית של שחקני ההתקפה של מכבי שהגדילה את המרחקים בין ההתקפה להגנה, גם מנרפות מנטלית בולטת אל מול הביטחון והשקט הנפשי של המאחרת וגם בגלל רמת הביצוע הנמוכה גם של הקו האחורי וגם הקו הקדמי של מכבי ברמת ביצוע ההתקפות וביכולת קבלת ההחלטות. נקודה מעניינת היא שכל אחת מהקבוצות קלעה הערב 23 סלים ל-2. אבל המארחת קלעה 15 נקודות יותר מהעונשין.
דיברנו על התעלות. חייבים לכתוב עוד דבר. כדי שסגל בינוני כמו של מכבי ינצח במוסקבה הוא צריך להתעלות. ולא מדובר רק על השחקנים, אלא גם על המאמן. לא רק להגנה יש יום חלש, אלא גם למאמן, ונראה שהמשחק הזה לא היה משחק השיא של דיוויד בלאט. דווקא בערב כזה, כשההתקפה של חימקי מוסקבה מביישת את ההגנה שלו ומגיעה לנקודות קלות בצבע התקפה אחר התקפה, ללא כל מאמץ, קפא בלאט על שמריו. נראה היה שבמקום להגיב, היה הספסל של מכבי עסוק בעיקר בלהיעלב מהיכולת של השחקנים ולבכות את מר גורלו. עוד לפני תחילת המשחק, נראתה חימקי מוסקבה כמו מועמדת מתאימה להגנות איזוריות או הגנות מתחלפות. בהמשך לקלות שבה פוררה חימקי את ההגנה של בלאט, התאוריה הזו הפכה לחובה. 6:40 לסוף הרבע הראשון, במצב של הכנסת כדור מהצד של הרוסים, עברה מכבי לסוויצ'ינג דיפנס וייצרה עצירה. ולא חזרה להגנה הזאת משך דקות ארוכות. הקלות שבה ביצעה חימקי בהתקפה, כמו גם חוסר האונים של מכבי בצד השני, חייבו גם מספר פסקי זמן מוקדמים יותר של בלאט.
אבל נראה היה שגם הוא, כמו השחקנים שלו, לא ממש הגיע למשחק היום.
