האליפות הפרטית שלו: סיכום השבת בליגת העל

בתקציר: ה-1:3 של מכבי חיפה על הפועל עכו

במשך יותר מעשור אני מסקר את תחום הספורט האמריקאי בוואלה!, שכולל בעיקר פוטבול ובייסבול. לאורך השנים הייתי עד להתפתחות העצומה של ענף הפוטבול בישראל, בעוד הבייסבול ממשיך לדרוך במקום ולא צובר קהל חדש. לא קשה להבין מדוע. בייסבול, וזאת יטענו גם הגדולים שבתומכי המשחק, הוא ספורט מגושם. הוא מצדיק לא אחת את הסטיגמות שנוצרו עליו, כשאפילו הומר סימפסון, הדמות הכי אמריקאית על המסך כבר רבע מאה, הודה בפעם היחידה שבה צפה בבייסבול כשהוא פיכח : "וואו, אף פעם לא הבנתי כמה המשחק הזה משעמם". כזה הוא בייסבול – אם לא גדלת עליו או לפחות ספגת הרבה ממנו בשלב מסוים של חייך, לא תתחבר אליו לעולם. וגם לאחר שהתחברת, תמשיך לבכות שהוא משעמם.

יש סיבה עיקרית אחת שבגינה האמריקאים אוהבים בייסבול – זהו משחק שמקדש את הסטטיסטיקה. מה שקורה על המגרש הוא רק תירוץ להיסטוריה שתיכתב אחר כך. האמריקאים מתים על היסטוריה. זהו ענף שעובד בשביל מספרים במקום שהמספרים יעבדו בשבילו. מ-1998 אנשים זוכרים הרבה יותר את קרב ההומראנס בין מארק מגווייר לסמי סוסה מאשר את האליפות של ניו יורק יאנקיז. יש בבייסבול דברים שיותר גדולים מאליפות.

את אוהד הכדורגל הישראלי מספרים וסטטיסטיקות פחות מרגשים. מבחינתו, המשחק מתחיל ונגמר על הדשא, ורצוי שיסתיים גם עם איזה תואר. אם עד לאחרונה זה היה נכון במיוחד אצל האוהדים ההישגיים של מכבי חיפה, עכשיו זה כבר לא כל כך נכון. במיוחד אצל האוהדים של מכבי חיפה.

שלושה שערי חובה ושבעה ניצחונות בתשעה משחקים; הקבוצה שספגה כמעט הכי מעט שערים בליגה; 11 משחקים ללא הפסד; שוער שנכנע 0.45 פעמים בממוצע למשחק (כולל הצלה עצומה בשבת) מאז החל לעמוד בין הקורות. חלק מהתהליכים הללו החלו אצל ראובן עטר (שנתן לשראנוב לשחק ועזב לאחר שתי תוצאות תיקו), אבל הקבוצה הזו והקפיצה שעברה הן של אריק בנאדו. היא נמצאת חזק בתמונת האליפות, כמעט בלתי נתפש לאור פתיחת העונה האיומה שלה. הפעם, לא התקשורת כותבת את המעשייה המופלאה הזו, אלה האוהדים שמבינים ומקדשים את התהליך שעובר על המועדון.

כשאוהדי מכבי חיפה הופכים להיות מעריצים של יציבות הגנתית, סוגדים לעבודה קשה שבאה לעתים על חשבון ברק וזוהר ומעודדים את הקבוצה בפיגור, מדובר במהפכה של ממש.

בנאדו חתום על אחד ההישגים הגדולים ביותר של מאמן בכדורגל הישראלי בעשרים השנים האחרונות: הוא הצליח להפנט את הקהל השבע והתובעני שלו לא דרך הכדורגל, אלא בזכות הפילוסופיה שמאחוריו והמספרים שמתלווים אליו. כמו בבייסבול, הוא גרם לאוהדי מכבי חיפה להסתכל במשקפיים בעלי עדשה גדולה יותר, לראות הרבה מעבר למה שהם עדים לו על הדשא. הקהל הזה, שבאמצע הסיבוב הקודם רק ביקש להימלט מהתחתית, מודה היום למאמן שהחזיר לו את הגאווה דווקא דרך האמצעי הפחות אהוב עליו, משחק הגנה משובח.

אין לדעת כמה זמן זה יחזיק, בוודאי כשבעוד שבועיים מגיעה הפועל תל אביב לקרית אליעזר למלחמת עולם. אבל זה לא ממש משנה. אם מכבי חיפה תזכה באליפות, זו תהיה אחת האליפויות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. אם היא לא תזכה באליפות, זו תהיה פשוט אחת העונות המרגשות של מכבי חיפה. כמו שהבנתם, הרבה מה להפסיד אין פה.

לפני שבועיים נראה היה כי הדברים הגיעו אל עברי פי פחת בהפועל תל אביב ומכבי נתניה. האדומים רשמו משחק רביעי ברציפות ללא ניצחון כשהפסידו 2:1 לבני יהודה והיו על סף פרישה ממירוץ האליפות, נתניה ירדה מתחת לקו האדום לאחר עוד הפסד בית, 4:3 לקרית שמונה. התל אביבים הודיעו יום למחרת על הארכת החוזה של יוסי אבוקסיס, נתניה עמדה מאחורי טל בנין וסירבה לדרישת הקהל לפטרו.

ההנהלות של שתי הקבוצות לא נקיות מביקורת לאור השגיאות שנעשו שם העונה, אבל במקרה הזה הן מינפו היטב את נקודת השפל כדי להפוך אותה בדיוק בזמן לגאות. בהפועל תל אביב העסק פשוט יותר. כבר שנים שהקבוצה הזו עוברת משברים ניהוליים וניצבת כמו קנה סוף – מתכופפת אך לא נשברת. הפעם זיהו שם שהעסק מתכופף קצת יותר מדי בעונה שבה יש הזדמנות לאליפות, מיהרו להכריז על הארכת החוזה של אבוקסיס ובכך הפילו את האחריות לתוצאות העתידיות על השחקנים. בנתניה הלכו בדרך עקיפה משהו – מינו את מוטל'ה שפיגלר לתפקיד מנהל מקצועי ובמקביל שלחו מסר דומה לזה ששלחה הפועל תל אביב לשחקניה: בנין נשאר, הכל עליכם.

האם שפיגלר אחראי לשינוי בעיר היהלומים? אל תבנו על זה, אבל נתניה מתנהגת כמו קבוצה שבכל זאת עברה טלטלה, כאילו שכן הוחלף שם מאמן. פיראס מוגרבי חזר וכל הקבוצה, ובראשה שחקני המריבה עלי חטיב, קובי דג'אני ואחמד סבע, הבינה שבנין לא הולך לשום מקום ופתאום החלה לנצח. וזה טוב וחשוב, כי מועדון עתיר היסטוריה שמנוהל בצורה שפויה, במיוחד באופן יחסי למציאות הישראלית, חייב לבוא בסופו של דבר על שכרו.

מהמקרה של הפועל תל אביב ובמיוחד מזה של מכבי נתניה אפשר להוציא מסקנה עיקרית אחת, אופטימית במיוחד: גם בליגת העל שלנו, שחקני כדורגל יודעים לפעמים לקחת אחריות. לפחות בטווח הקצר.

1. סביב עירוני ניר רמת השרון תמיד התנהל קרקס. מחול השדים הזה רק התעצם בשבוע החולף, עם התקרית המוזרה שבה הבהירו בהנהלה למנחם קורצקי מי באמת מקבל את ההחלטות בקבוצה. על פי המשתמע, תגובתו של קורצקי לא בדיוק הייתה מתונה ומנומסת והצדדים החליטו על פרידה הדדית. רמת השרון היא לא בדיוק המודל שצריך לשמש קבוצות בליגת העל, וקורצקי, שנחשב לאיש חזק מאוד במועדון, רחוק מלהיות צדיק.

בסיפור הזה אין טובים אבל יש בו מנצח אחד: בני טבק, ה"מאמן" שישב על ספסל הקבוצה וחסה בצדו של ה"מאמן" השני. סביר להניח שאם קורצקי קיבל תכתיבים מגבוה גם טבק ייאלץ להוריד את הראש, אבל כעת לפחות הוסרו הגרשיים משם התואר שלו. במשחק הראשון שלו כסמכות הבלעדית על הספסל הוא הוכיח שאפשר לסמוך עליו. עכשיו נותר רק לראות מה יהיה הפרק הבא בסאגה הזו.

2. רק לפני קצת יותר משנה חתמו כמעט במקביל וויאם עמאשה ועומר דמארי במכבי חיפה ובהפועל תל אביב. מיד נבנו היסודות ליריבות רבת שנים כשעלתה השאלה מי מהשניים חלוץ טוב יותר. בינתיים, עמאשה נפצע ואיבד גובה בעוד דמארי המשיך לתת את המנה המצופה ממנו. השבועות האחרונים, ובמיוחד הראבונה מלאת הביטחון של עמאשה, מוכיחים שהקרב הזה שוב קורם עור וגידים. אם שניהם ישמרו על הבריאות, צפוי לנו מאבק אישי מרתק ביניהם עד תום העונה והרבה, הרבה מעבר לה.

מאמן הפועל תל אביב יוסי אבוקסיס אחרי ה-0:3 על בני סכנין: "אמרתי שאנחנו צריכים לשפר את עצמנו וגם עכשיו אני אומר את זה".

רוצה לומר: נו, יאללה, ינואר עוד מעט נגמר. מישהו פה יכול להזיז את התחת ולהביא לי איזה חמישה שחקנים?

מאמן הפועל עכו שמעון הדרי אחרי ה-3:1 בחיפה: "אסור להסתכל לאחור".

רוצה לומר: זה לא שאסור. פשוט, אין יותר מדי מה להסתכל לאחור. רק הפועל חיפה נמצאת שם.

מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר אחרי ה-1:1 בקרית שמונה: "לעומת הסיבוב הראשון, קצב צבירת הנקודות שלנו משביע רצון".

רוצה לומר: איזה כיף שיש יחסיות בחיים.

קשר מ.ס. אשדוד דוד רביבו לאחר ה-2:0 בנתניה: "הייתי חולה. מקווה שבשבוע הבא אשחק. כולם יודעים שביקשתי מג'קי בן זקן לעזוב את הקבוצה, אבל הוא לא הסכים ובינתיים אני נשאר".

רוצה לומר: יש לי רופא משהו משהו, נותן גימ"לים כמו כלום.

דני לאופר מהנהלת עירוני ניר רמת השרון לאחר ה-1:2 על בני יהודה: "כשאני הגעתי לכאן החלטתי שהדבר הכי חשוב מבחינתי זה התנהלות תקינה ושקט סביב המועדון".

רוצה לומר: וזה בדיוק, אבל בדיוק מה שקורה פה. התנהלות תקינה ושקט סביב המועדון.

ראדה פריצה, חלוץ הרכש של מכבי תל אביב, כבר פצוע ובספק ליום שני. גם אם הפציעה קלה, על זה בדיוק נאמר "אין הזדמנות שנייה לרושם ראשוני".

ירו בלו שיחק בשבת 90 דקות. אולי בבית הדין של ההתאחדות יעשו מה שלא עשה אלי חכמון ויתנו לו לפחות ארבעה משחקים בחוץ.

למ.ס. אשדוד, אותה קבוצה שפתחה עם חמישה ניצחונות רצופים את העונה, יש כבר שמונה הפסדים.

לאנס ארמסטרונג באמת הולך להודות שהשתמש בסמים.

לטוויטר של דוד רוזנטל

davidr@walla.net.il