הנה סיפור שאוהדי מכבי תל אביב צריכים לדעת על חלוץ הרכש שלהם. ראדה פריצה לא ממש אוהב שמציקים לו באמצע הרחוב: "ציפו ממני להרבה, מעל הכל לשערים, ולא תמיד הלך לי", סיפר השחקן על ימיו בהנזה רוסטוק הגרמנית. "היו לי תקופות טובות ורעות, הסתדרתי עם החברים לקבוצה, אבל לא היה לי שקט. כשהייתי מסתובב בעיר, תמיד היה מישהו שרצה לדבר איתי וזה הפריע לי מאוד. סקנדינבים מראים יותר כבוד".
החלוץ השבדי השיג הכל בסקנדינביה. אליפויות, מלך שערים ושם גדול. באלבורג מעריצים אותו, ברוזנבורג התפעלו ממנו ובהלסינגבורג מייחלים לחזרתו. עכשיו, בגיל 32, תקופה בה חושבים בדרך כלל על סוף הקריירה, פריצה מכוון להרפתקה אחרונה - סיבוב שלישי מחוץ לסקנדינביה. הבעיה היא שהשניים הקודמים הסתיימו בכישלון חרוץ. מכבי תל אביב מקבלת שחקן מוכח ובעיקר אחד עם תכונה שחסרה לה מאוד - ווינר שרגיל לניצחונות ותארים. האם מה שעבד בסקנדינביה יצליח גם בארץ הקודש? הכירו את החלוץ החדש של מכבי תל אביב.
פריצה נולד בליונגבי להורים קרואטים וכבר בילדותו נמשך לשלל סוגים של ספורט. הוא שחה, התאמן באתלטיקה, שיחק כדורעף ובאנדי (סוג של הוקי קרח) במקביל לפריצה בקבוצה המקומית. עוד לפני שמלאו לו 15, פריצה ערך בכורה בקבוצה הבוגרת של ליונגבי, בליגה השלישית של שבדיה. למרות גילו הצעיר, הכישרון שלו עשה הדים ובגיל 16 הוא זומן למבחנים בבאיירן מינכן. "הייתי שם שבוע, אבל הרגשתי שאני צעיר מדי בשביל המעבר", סיפר בעבר. פריצה שב לשבדיה וכעבור שנה ביצע קפיצה הדרגתית יותר להלסינגבורג מהליגה הבכירה.
בעונתו השנייה, כשהוא בן 19 בלבד, כבש שישה שערי ליגה וזכה באליפות ראשונה בקריירה. גם ההמשך היה נהדר. החלוץ, שכיכב בנבחרת הצעירה, סיים עוד שתי עונות נפלאות עם 18 שערי ליגה במהלכן גם רשם בכורה בנבחרת הבוגרת. בקיץ 2002, אחרי מעקב ארוך מצד המאמן דאז ארמין פה, פריצה עזב בפעם האחרונה את שבדיה ויצא לקדנציה ראשונה מחוץ לסקנדינביה. הנזה רוסטוק מהבונדסליגה הגישה לו חוזה לארבע שנים וגם שילמה תמורתו 2.2 מיליון יורו, מה שהפך אותו אז לרכש היקר בהיסטוריה של המועדון.
פריצה מצא ברוסטוק עוד חמישה שחקנים שבדים, מתוכם שלושה ששיחקו איתו בהלסינגבורג, אך התקשה להתאקלם. ב-12 מחזורי הפתיחה כבש שער אחד וגם סיפק פליטת פה שחרצה את גורלו בגרמניה: "אני כמו בקבוק קטשופ. בהתחלה לא יוצא כלום, ואז הכל יוצא בבת אחת", אמר באחד הראיונות הראשונים שלו בגרמניה. המשפט הזה, שנאמר בעבר גם על ידי כדורגלנים כמו רוד ואן ניסטלרוי וכריסטיאנו רונאלדו, זיכה את פריצה בכינוי הלא מחמיא: "חלוץ הקטשופ". כינוי שהשחקן לא ממש אהב, בלשון המעטה.
בגרמניה מספרים שפריצה ידע מערכת יחסים בעייתית עם הקהל בגלל הרבה עליות וירידות ביכולת ותדמית של מחמיצן כרוני. הוא ספג המון שריקות בוז ולא אחת צעקו לו לעזוב. "פריצה הוא כדורגלן שנע בין גאונות לאי שפיות, אדם שחי בין אופוריה למנכוליה. לא כולם אהבו אותו, אבל העריצו את רוח הלחימה שלו. תמיד הוא יורד מהאימון עם חולצה מלוכלכת", נכתב עליו. גם המספרים מלמדים על חוסר יציבות. אחרי שבעה שערים בעונת הבכורה, הוא ירד לשלושה ב-2003/4, בה שיחק בעיקר כמחליף, ותרם שישה תחת יורג ברגר המנוח בעונת הירידה ב-2004/5. במהלך עונת 2005/6, האחרונה לחוזה שלו, כבש חמישה שערים בליגה השנייה ושמע כבר באמצע העונה כי חוזהו לא יוארך.
באחד מראיונות הסיכום שלו אמר: "ליורג ברגר וארמין פה היו את הפייבוריטים שלהם ואם אתה לא אחד מהם, זה קשה, ולא הייתה לי בעיה עם זה, אבל אני מעדיף לשכוח את התקופה איתם". בהזדמנות אחרת אמר: "אני מבין שהאוהדים כועסים עליי כשאני מחמיץ. לפעמים אני חושב יותר מדי שאני מקבל את הכדור חופשי מול השוער. אני צריך ללמוד לסדר את הראש במצבים כאלה. אני צריך התחלה חדשה. לא מרוצה ממה שהראיתי בגרמניה ואני יודע שאני יכול לעשות יותר. קשה לי להגיד מה לא עבד בהנזה, אולי באלבורג אעבוד עם מאמן מנטאלי".
אחרי החוויה בגרמניה, פריצה שב לסקנדינביה לשורות אלבורג, שם החל הרומן הארוך שלו עם המאמן השבדי אריק האמרן, כיום מאמן הנבחרת. לתקשורת המקומית סיפר כי הרגיש שהוא חייב לשנות אווירה ואכן החזרה לסקנדינביה עשתה לו טוב. פריצה כבש ללא הפסקה וסיים את עונת 2006/7 כמלך השערים עם 19 כיבושים שעזרו לקבוצה לסיים במקום השלישי. הכושר הפנטסטי נמשך גם שנה לאחר מכן. פריצה כבש תשעה שערים בחצי עונה עד שהגיע הטלפון מאנגליה. אלבורג לא הייתה יכולה לסרב להצעה בגובה שני מיליון ליש"ט מסנדרלנד והחלוץ יצא בפעם השנייה את גבולות סקנדינביה.
רוי קין היה האיש שעמד אז על הקווים באצטדיון האור. האירי היה אז בעיצומו של מסע רכש מפוצץ ואמר: "ראדה הוא חלוץ מנוסה עם רקורד שערים מצוין. הוא רעב לשחק בפרמיירליג וייתן לנו עוד אופציות התקפיות". השבדי חתם לשלוש שנים וחצי והתפייט: "אני מכיר את המנג'ר וכשהוא ירצה שאשחק, אהיה מוכן. זו הזדמנות מצוינת עבורי, לשחק בפרמיירליג זה חלום. אני בן 27 ואני לא מפחד כמו כשיצאתי לבונדסליגה כשהייתי צעיר מאוד".
אלא ששום דבר לא הכין את פריצה לסיוט שחיכה לו במזרח אנגליה. הפתיחה דווקא הייתה חלומית. השבדי נכנס כמחליף במחצית במקום דוויט יורק שנפצע במשחק הביתי נגד בירמינגהאם וכבש את השער השני בניצחון 0:2. ארבעה ימים מאוחר יותר יצאו החתולים השחורים לאנפילד וכבר אחרי שבע דקות פריצה נזרק למערכה להחליף את קירן ריצ'רדסון שנפצע, אלא שהחלוץ נפצע גם הוא, הוחלף בדקה ה-55 וראה את חבריו מובסים 3:0.
מאז אותו משחק ועד סוף העונה, החלוץ רשם עוד ארבע הופעות כמחליף. בקיץ, קין הבהיר לו כי הוא רשאי לעזוב. השמועה נפוצה בסקנדינביה וגדולות היבשת פ.צ קופנהאגן, אלבורג ורוזנבורג ניסו להחזירו, אך המגעים לא צלחו. פריצה נאלץ להישאר בסנדרלנד, לא ראה דקות אפילו במילואים ולא הורשה להתאמן עם חבריו. "יהיה נהדר אם דברים ישתנו עבורי כאן, אבל אם לא, אני מקווה למצוא משהו חדש. יכולתי לזכות באליפות עם אלבורג ולשחק בליגת האלופות אם הייתי נשאר וזה היה נהדר, אבל כל מקצוען רוצה הזדמנות לשחק בליגה הטובה באירופה ואני לא מצטער שהגעתי לסנדרלנד. ברור שקיוויתי ליותר זמן על המגרש, אבל זו הליגה הטובה באירופה ולכן הקשה ביותר להותיר בה את חותמך. מה שלא יקרה איתי, אני יכול להגיד שתמיד נתתי 100 אחוז ועשיתי את הכי טוב".
אחרי פיטוריו של קין, מחליפו ריקי סבראגיה אישר לשבדי לחזור לאימונים, אבל הבהיר לו כי הוא לא בתכניות: "ראדה צריך להתחיל לחשוב על לשחק כדורגל בקרוב. אנחנו מנסים לעשות מה שטוב לו, החזרנו אותו לאימונים עם שאר הקבוצה והוא עושה עבודה טובה, אבל כשמסתכלים מי נמצא לפניו בסגל צריכים להיות ריאליים. הוא מודע לסיטואציה. דברים לא הסתדרו לו כאן, אבל הוא תמיד נשאר מקצוען". פריצה אכן עזב בראשית 2009 ולימים נבחר למקום ה-10 ברשימת 10 השחקנים הגרועים בתולדות סנדרלנד בעידן המודרני. באנגליה כינו אותו לא אחת: "הפלופ של קין".
במרץ 2009 התאחד פריצה עם המאמן האמרן, הפעם ברוזנבורג הנורבגית ושוב החזרה האירה לו פנים. "אני רואה שהוא קצת התקדם בפרמיירליג. הנגיעה הראשונה שלו טובה יותר. הוא התאמן בקביעות והכושר שלו לא נפגע", אמר המאמן. בשלושת מחזורי הפתיחה החלוץ לא כבש, אבל אז התעורר עם ארבעה שערים בארבעה משחקים. "הוא מדהים. כבר באימונים רואים שהוא יודע להבקיע. כבר ראיתי חלוצים שפתחו ככה ואני מקווה שהיריבות יתרכזו בו וזה ייתן לי יותר מקום", אמר חברו לקבוצה, החלוץ האגדי סטפן איברסן. עונת 2009 הסתיימה עבור פריצה עם שלושה תארים: אליפות, מלך השערים (17 כיבושים) ופרס "חלוץ השנה".
כשהאמרן עזב את רוזנבורג לטובת נבחרת שבדיה במהלך העונה בה זכתה הקבוצה באליפות שנייה ברציפות, האמינו בשבדיה כי הדרך של השחקן בן ה-30 חזרה לסגל סלולה. "הוא הבקיע הרבה שערים והוא חשוב לנו. ראדה הוא רוצח ויש לו מקום בנבחרת", אמר חברו לקבוצה השבדי מיקאל דורסין. בפועל, האמרן לא זימן את פריצה, שרשם בקריירה 14 הופעות בינלאומיות, האחרונה שבהן ב-2008.
אלא שגם ללא הזימון, פריצה המשיך ללהוט ולאיים על ההגנות בנורבגיה. "הוא תמיד מהווה איום", אמר עליו מאמן סטאבק יורגן לנארטסון. "הוא החלוץ הכי טוב בנורבגיה". בשנתיים האחרונות רוזנבורג אמנם לא זכתה בתואר, אבל פריצה סיים פעמיים כמלך השערים של הקבוצה ובסך הכל מחזיק במאזן מדהים של 56 שערי ליגה ב-104 הופעות שנמשכות על פני ארבע עונות.
בנורבגיה זוכרים גם שני סיפורים משמעותיים. באוקטובר 2011 אירחה רוזנבורג את בראן ונקלעה לפיגור 6:1. האוהדים המקומיים זעמו וקיללו את השחקנים ואילו פריצה התעצבן והגיב בתנועה לעברם, אבל בסיום, היה היחיד שניגש לקהל, סיפק הסברים והתנצל בפניהם על היכולת ועל התנהגותו. "הגבתי לשריקות הבוז, אבל התגובה שלי הייתה מוטעית. האוהדים שילמו כסף לראות אותנו, יש להם כל סיבה לכעוס עליי". בחודש מאי השנה אחרי 0:0 עם ולרנגה התייצב פריצה לראיון אחרי משחק. שדר הקווים שאל: "נראה שנתפסת ברחבה?", והחלוץ ענה: "היה פנדל ברור. השופט הוא פאקינג פחדן".
במקביל להצלחה, החלו בשנתיים האחרונות שמועות חוזרות ונשנות לגבי עתידו. ברוזנבורג הציעו לחלוץ בשנה האחרונה מספר פעמים להאריך את החוזה, אך הוא התלבט וסירב. בקיץ, הבהיר המנהל הספורטיבי אריק הופטון כי הוא מוכן לשמוע הצעות, אבל פריצה סירב ורצה לסיים את העונה ולעבור כשחקן חופשי. בראשית דצמבר פג חוזהו ולמרות ההערכות לפיהן ישוב לדנמרק או למולדתו שבדיה, פריצה הפתיע את כולם ובחר בהרפתקה אחרונה מחוץ לסקנדינביה.
פריצה מגיע למכבי תל אביב כמחליפו של רוברט ארנשו, עוד סקורר מוכח שלא הצליח להותיר חותם ולא ממש התאים ל-4-3-3 של אוסקר גרסיה. השבדי, לעומתו, מתאים יותר, גם מכיוון שהוא יודע לשחק כחלוץ שני או כשחקן אגף והוא נחשב לשחקן קבוצתי יותר ועם פחות אגו מארנשו. פריצה אמור להוריד את הנטל מאלירן עטר ושוב ליצור בלגן ברוטציה. כשהוא בסגל, הצפי הוא שדקות המשחק של דור מיכה, גאל מרגוליס ורוברטו קולאוטי יירדו משמעותית.
יתרון נוסף של השבדי על פני הוולשי נעוץ ברזומה המרשים שלו בכל הקשור לזכייה בתארים. בסגל של אוסקר גרסיה יש רק ארבעה שחקנים שטעמו טעם של אליפות: וינסנט אניימה, יואב זיו, גל אלברמן ורוברטו קולאוטי. גם יתר הזרים, וביניהם ארנשו, ששיחק רוב הקריירה בליגת המשנה באנגליה, לא חוו מאבק אליפות. פריצה, מנגד, הוא ווינר שיודע היטב מה המשמעות של קבוצת צמרת ובכל מקרה, הוא יוסיף לצהובים עוד אלמנט של שחקן שיודע לכבוש שערים.
השאלה היא: האם בפעם השלישית, ובגיל 32, הוא יצליח להתגבר על הפער המנטאלי שהפריע לו כל כך בגרמניה ואנגליה. הנה דוגמה. באחד מראיונותיו הראשונים בנורבגיה, ניסו העיתונאים לחלץ ממנו ביקורת על רוי קין, אבל פריצה סירב: "מחוץ לסקנדינביה, האווירה שונה לחלוטין והרגשתי את זה גם בגרמניה. שם אם אתה אומר מילה, אתה מוצא את עצמך מחוץ לקבוצה. כשיש לך מאמן כמו אריק האמרן, אתה יכול להגיד מה שאתה חושב. אכפת לו מהשחקנים והוא נותן ביטחון. באלבורג לא כבשתי 12 משחקים ברציפות, אבל הוא המשיך לתת לי לשחק והחזרתי עם 14 שערים ב-12 המשחקים הבאים".
פריצה, נשוי ואב לשני בנים, מגיע לישראל בחוזה לעונה וחצי. המטרה שלו ברורה: חוויה אחרונה לפני סוף הקריירה והוספת עוד תארים לארון. אין לו חלומות קפיצת מדרגה, השם שלו בסקנדינביה גדול דיו וכל מה שנותר לו הוא ליהנות מכדורגל ומעוד חוזה שמן. מכבי תל אביב, ככל הנראה, לא תהיה התחנה האחרונה בקריירה. "יום אחד אחזור להלסינגבורג זה בטוח", אמר בעבר. מעניין כמה מהר היום הזה יגיע.
