עקפו בסיבוב: סיכום הסיבוב הראשון בליגת העל

ישנם ארבעה מועמדים לגיטימיים לתואר מאמן הסיבוב – כולם נמצאים במקומות 1-4. המשותף לשלושת הראשונים – דיוויד בלאט, עודד קטש ובראד גרינברג הוא התקציב הגבוה - מכבי תל אביב היא הקבוצה עם התקציב הגדול בישראל, מכבי חיפה עם השלישי, ואילת בוודאי בשישייה הראשונה. הימצאותן של כל אחת מהקבוצות הללו בצמרת היא הצלחה של המאמנים, אבל העובדה שברק נתניה של פרנקו נמצאת במקום הרביעי היא בגדר סנסציה. קבוצה עם תקציב לא גדול מזה של הקבוצות הממוקמות במקומות 9-12.

על שמו של פרנקו רשומות שתי הצלחות גדולות העונה. הראשונה בבניית הסגל: בניגוד לשנה הקודמת בה הרכיב את הסגל מאוחר מאוד, הפעם ליקט שורה של שחקנים זרים שכבר שיחקו בליגה, כשהתוספת המפתיעה מכולם, דרון וושינגטון, הייתה הגניבה הגדולה שלו. מספר מאמנים בליגה אמרו שפוטנציאל הצמיחה של נתניה יהיה מוגבל, אבל פתיחת העונה שלהם תהיה נהדרת, וכך גם היה, כשנתניה דהרה בפתיחת העונה למקום הראשון עם חמישה ניצחונות רצופים.

ההצלחה הנוספת של פרנקו הייתה בשני המשחקים האחרונים של הסיבוב - לאחר שנתניה נעצרה והפסידה ארבעה משחקים ברציפות, הסברה הייתה שהיא חזרה לגודלה הטבעי, ותשייט לעוד עונה של בינוניות. אלא שאז השחקנים של פרנקו שוב הוכיחו שהם באמת טובים, ניצחו במשחק חוץ קשה את הפועל תל אביב, לקחו בשיניים משחק ביתי מול הפועל חולון ומסיימים את הסיבוב הראשון הרחק מתחתית הטבלה, כשהמקום השני (שאם להיות ריאליים, הוא המקום הריאלי הגבוה ביותר) נמצא במרחק ניצחון אחד בלבד. בקבוצה שאין בה כוכבים גדולים, כל הקרדיט מגיע למאמן שהרכיב סגל נפלא עם זרים מנוסים וישראלים רעבים.

אחרי שנתיים מאכזבות מאוד של מכבי חיפה, כל שחקן אמריקאי בעל מוניטין גדול שהגיע לקבוצה הירוקה מהכרמל נחשד בצורה די ברורה כשחקן בעל בעיה בולטת כלשהי. כשדונטה סמית' חתם בתחילת הקיץ, אי שם בסוף חודש יוני, הוא קוטלג כשחקן בעייתי. "סוג של קרלוס פאוול, עם יותר יכולות", אמרו אז. מומחים נטו להתעלם מהעובדה שהוא נבחר בסיבוב הראשון של הדראפט ישירות מג'וניור קולג', שיחק שנתיים ב-NBA והצליח מאוד בכל ליגה שבה שיחק. הסיבה לזלזול כאמור, היא הקבוצה שהוא נחת בה וכישורי הסקאוטינג ההזויים שלה לפני כן.

סיבוב אחד עבר, ואפשר להבין למה סמית' הגיע לאן שהגיע בתחילת הקריירה. הפוטנציאל של הפורוורד האמריקאי הוא ברור – יורוליג. אמנם לא בקבוצות הגדולות, אבל בהחלט בליגה טובה באירופה. כמה שחקנים אתם כבר מכירים שבגובה 2.01 מסוגלים לקלוע מחוץ לקשת באחוזים טובים, להוריד כדור לרצפה כמו גארד, ולהטביע כמו שחקן בתחרות ההטבעות באולסטאר של הליגה ההיא מעבר לים. בנוסף ליכולות הנפלאות הללו סמית' לוקח על עצמו את חיפה ברגעים המכריעים של המשחקים, והוא חלק חשוב בהצלחה של הקבוצה.

יוגב אוחיון (מכבי תל אביב)
סטטיסטיקה: 8 נקודות, 5.7 אסיסטים, 2.5 ריבאונדים ו-2.5 חטיפות ב-25.1 דקות

אחרי שבעונה שעברה עשה את קפיצת המדרגה לדרגה של שחקן מוביל במכבי תל אביב, העונה התאים את עצמו אוחיון לדרגה של כוכב בקבוצה, והוא מחלק את הכוח בין משחקי הליגה למשחקי היורוליג. אוחיון אמנם לא רושם את המספרים המרשימים ביותר, אבל מתחילת העונה הוא מפגין יציבות, שיפר בצורה נפלאה את הקליעה שלו מחוץ לקשת עם 44.8 %, וניהול המשחק שלו, בעונה בה למכבי אין רכז שני שמקבל הזדמנות, הוא יוצא מן הכלל.

דמונטז סטיט (הפועל תל אביב)
סטטיסטיקה: 15.7 נקודות, 4.9 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים ב-36 דקות בממוצע

הפועל תל אביב של העונה היא עוד לא סיפור הצלחה, אבל גם לא כישלון. כשמסתכלים על הסגל של הקבוצה לעומת העונה שעברה מגלים שהאדומים רק נחלשו, כשאיבדו את קורי קאר, וצירפו שני גבוהים, שלא מקבלים כל כך הרבה דקות, כמו ג'ף אלן ויוני ניר. העובדה שהפועל השתלבה בצורה טובה בליגת העל, על אף שהיא מציגה את אחד הסגלים היותר חלשים בליגה, קשורה לשדרוג של שני הזרים שבאו איתה מהלאומית, סטיט וקרטיס קלי. הראשון מוזכר אחרי חצי עונה כשחקן שלא יישאר בקבוצה קטנה לעוד הרבה זמן. בלא מעט משחקים היה זה סטיט שסחב את האדומים על הגב, ועזר לסגל חסר הניסיון להתבסס במרכז הטבלה.

סקוטי הופסון (הפועל אילת)
סטטיסטיקה: 18.1 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים ב-33 דקות בממוצע

בעונה שעברה הגיע הפורוורד מטנסי עם הרבה ציפיות לקולוסוס רודוס היוונית והיה אמור להפוך לאחד השחקנים המלהיבים בליגה. במציאות רודוס הצליחה בגדול, הופסון פחות, ובמקום לעשות קפיצת מדרגה לקבוצה גדולה יותר ביבשת, הוא נחת בקבוצה החדשה של עודד קטש בעיר הנופש של אילת, והכדורסל הישראלי הרוויח. הופסון הוא קודם כל אתלט נהדר שעושה הכל על הפרקט, אבל היתרון הגדול שלו הוא במגרש הפתוח וביכולת לגבור על שחקנים באחד על אחד. המספרים הנהדרים, בתוספת ההצלחה הגדולה של קבוצתו, מכניסה אותו בגאון לחמישיית הסיבוב.

דונטה סמית' (מכבי חיפה)
סטטיסטיקה: 15.9 נקודות, 6.3 אסיסטים ו-5.7 ריבאונדים ב-34.7 דקות בממוצע

כפי שפורט בבחירת שחקן הסיבוב

מרקו קילינגסוורת' (ברק נתניה)
סטטיסטיקה: 17.5 נקודות ו-8.4 ריבאונדים ב-32.2 דקות בממוצע

את העונה שעברה סיים הסנטר של אליצור אשקלון בטעם רע מאוד עם תקרית מכוערת עם שמעון אמסלם, המנהל המקצועי דאז. הקיץ הוא חשב לעשות את קפיצת המדרגה לקבוצה ברמה גבוהה יותר באירופה, אך לבסוף נשאר בארץ, ובנתניה בכלל לא מתלוננים. קילינגסוורת' המשיך לעשות העונה את מה שהוא יודע - לקלוע והרבה בהתקפה, לקחת ריבאונדים, ולהטריד כל הזמן את ההגנות. במשך 34 משחקים מאז תחילת העונה שעברה הוא קולע בספרות כפולות, רצף בלתי ייאמן, וברק נתניה ניצבת בחלק העליון של הטבלה, כמו רוב הקבוצות בהן שיחק בישראל. אחרי 4 עונות בארץ, כבר ברור שאף אחד לא יודע איך לעצור אותו, ובנתניה מחייכים על הבחירה המוצלחת.

לאורך כל הסיבוב הראשון לא היו מתחרים לקבוצה של ליאור ליובין בקטגוריה זו, אבל אז הגיעה הפועל חולון והשכיחה מעט את הכישלון הגדול של גלבוע/גליל. קשה להתעלם מהנתונים – הקבוצה עם התקציב הרביעי בישראל, שבעונה שעברה סיימה במקום השני בליגה, שנה לפני כן הגיעה עד לגמר הפיינל פור, ולפני כן לקחה אליפות, פתחה את העונה עם חמישה הפסדים רצופים, ומאז מעט התאוששה, אבל תסיים את הסיבוב צמוד למקום האחרון. הבעיה הגדולה של גלבוע/גליל היא חוסר ההחלטיות של הצוות המקצועי, שפשוט לא מצא שחקנים שישנו את התמונה, ועל הדרך איבדו את דגן יבזורי שנראה כמו הצל של עצמו בתקופה האחרונה. ליגת העל לא יכולה להרשות לעצמה עונה בלי גלבוע/גליל, כך שקשה לראות את השחקנים של חיים אוחיון משחזרים כזאת יכולת גם בסיבוב השני.

ליגת העל בכדורסל בוואלה! ספורט