מרכז העצבים: וואליד באדיר מפרק את הפועל תל אביב

בתקציר: ה-1:2 של בני יהודה על הפועל תל אביב.

ישיבה בתא העיתונאים בבלומפילד גוררת איתה חוויות שונות, הכל תלוי בזהות המארחת. אצל מכבי והפועל תל אביב, למשל, תמצאו את הפנאטים בשערים האחוריים, בעוד במרכזיים יישבו המתונים יותר. לבני יהודה אין הצדקה לפתוח את השערים האחוריים במשחקיה. בשבת היא עשתה זאת ברגע האחרון, רק משום שאוהדי הפועל תל אביב התחילו לגדוש את שער 7. האוהדים שלה תמיד יושבים בין השערים 13 ל-3. השרופים נמצאים בשער 2.

מהסיבה הזו, אבל לא רק, לא נעים לשמוע אותם מגדפים את ההנהלה, AKA משה ומאיה דמאיו. זה קשה כי קרוב לאוזניים קרוב אל הלב, אבל קשה גם משום שבני יהודה היא אחלה, אחלה קבוצה. החמצה? כן, היא הייתה צריכה לקחת יותר נקודות העונה, אבל זה לא סותר. בני יהודה יכלה בקלות להיות במקום של מכבי נתניה, שעובדת עם אותו תקציב. היא לא. סביר להניח שיש בסיס לטענה שלדמאיו היו אפשרויות למסור את המועדון לידיים עשירות יותר והוא התנגד, אבל אתם יודעים, הרבה אנשים יכלו לקנות הרבה קבוצות, הרבה אנשים כבר קנו קבוצות (ושוב – אהלן, נתניה), אצל רובם זה הסתיים במפח נפש.

שאלה אחת היא אם בני יהודה צריכה לשמוח במה שיש לה או לשאוף גבוה יותר. השאלה הגדולה יותר היא האם מוצדק לקלל בצורה כל כך קיצונית, שלא להגיד רווית שנאה, את משפחת דמאיו, שהותירה כחברת קבע בליגת העל קבוצת שכונות שמשחקיה קוטלגו בעבר תחת הכותרת "דרבי הפרברים" עם שמשון ובית"ר תל אביב. אתם כבר יודעים איפה הן היום.

ואז, רגע אחרי הקללות האלה מגיעה דקת הצדעה לאחד מגדולי האנשים שאימנו בכדורגל הישראלי. אצטדיון שלם מוחא כפיים, כולל אותם החבר'ה שזעקו קודם מלוא גרונם. אף אחד לא ניסה להפר את ההקדשה הזו, איש לא נותר אדיש. סביר להניח ש-70 אחוז, אולי אפילו יותר, לא זכו לראות את עמנואל שפר, שאימן גם את בני יהודה, על הקווים, ובכל זאת הם ידעו להעריך. הם שמעו עליו, על מה שעשה בחייו, על המורשת הענפה שלו וזה הספיק להם כדי להגיד לו תודה.

כך קרה שבאופן פרדוקסלי, דווקא דרך גידוף שהתחלף מייד בהוקרה מרגשת, אפשר להבין את חשיבותה של אגדת כדורגל אמיתית. אגדה כמו עמנואל שפר.

במסיבת העיתונאים של יום חמישי אמר אריק בנאדו כי אם לא יגיעו חלוצים טובים למכבי חיפה, הוא יעדיף לעלות עם הנוער. ייתכן שמדובר במס שפתיים, אף אחד לא מאמין שמכבי חיפה לא תנסה להתחזק, אבל האמירה הזו ייצגה, במתכוון או שלא, את הדילמה של בנאדו. הוא שיפץ את מכבי חיפה מהיסוד (שער חובה אחד בשבעה משחקים תחתיו, בהם חמישה משחקים רצופים עם רצף נקייה – פסיכי לגמרי) והקבוצה שלו קורצת לצמרת הגבוהה. אבל גם בנאדו יודע שעדיין מוקדם לדבר על מאבקי אליפות. הוא מבין שלמרות האופוריה מההישגים האחרונים, תפקידה של קבוצתו בליגה העונה עדיין לא ברור. במחזור הבא באשדוד, למשל, הכל יכול להתרסק. מצד שני, אם הוא ינצח ומכבי תל אביב תפסיד בקרית שמונה, תסריט ריאלי ביותר, השמיים הם הגבול.

אבל לא זו הסיבה שבעטיה בנאדו מעומעם. ראובן עטר הכיר את מכבי חיפה כשחקן, אבל נכשל בהבנה שלה כמאמן. בנאדו ניגש למשימה בזהירות של חבלן שמפרק חפץ חשוד (אגב, השבוע נתקעתי פעמיים בפקק בגלל חפץ חשוד. זה עוד קיים, הדבר הזה? כל כך אייטיז). קודם הוא בדק את השטח, אחר כך ניגש למשימה. הוא לא הזיז בעלי תפקידים, לא ביצע מהפכות ולא נכנס לעימות עם יניב קטן. למעשה, הדעה הרווחת הייתה שבנאדו, שנמצא ביחסים טובים עם קטן לא יעז לעשות את הטעות של עטר ולספסל אותו.

ואז הוא הלך ועשה בדיוק את זה.

בנאדו ועטר הגיעו לאותן מסקנות, אבל הביצוע היה שונה. גם נקודת הפתיחה שלהם. כי לעטר, יש להודות, לא היה סיכוי במלחמה מול קטן, גם בשל המטענים הרגשיים שהביאו שניהם וגם מכיוון שהוא היה האיש שהניף את נס המהפכה. בנאדו ידע שנגד ההחלטה שלו קטן לא ייצא. גם קטן הבין שאין טעם, מה עוד שסביר להניח שהפעם המהלך נעשה בצורה חברית יותר, כדרכו של בנאדו. כמה זמן תחזיק החברות הזו, אלוהים יודע, אבל המאמן לקח פה הימור מושכל.

קטן סופסל, נכנס והביא שינוי. עטר בעצמו אמר בקדנציה המאוחרת שלו כשחקן במכבי חיפה כי הגיע להיות התוסף לדלק, אבל לא הצליח להעביר את המסר הזה לקפטן, משום שקטן לא קיבל את התפקיד הזה מלכתחילה. בנאדו פתח בעוד ניסיון וקיבל שלוש נקודות. אם קטן יאמץ הפעם את המשימה החדשה שלו, שהשתלמה לשחקנים גדולים כמו עטר ושלום תקווה, מכבי חיפה תקבל עוד תמורה כזו ממנו. ואז אולי אפשר יהיה לדבר גם על מאבק אליפות.

בדקה ה-89 במשחק בבלומפילד הורחק כפיר אייזנשטיין. כמו פנדלים שנפסקים נגדה, כמו אלה שלא נשרקים לטובתה, כמו טעויות של אפולה אדל (מה נסגר, אדון שוער הכי טוב בארץ?), גם כרטיסים אדומים בדקות הסיום הפכו לאחרונה לריטואל קבוע בהפועל תל אביב. לאדום התורן לא היה רק אייזנשטיין אחראי, אלא וואליד באדיר, שאיבד את הכדור, עוד כדור, והעניק לבני יהודה התקפה מתפרצת מסוכנת.

שחקן ותיק, מנוסה ובעל מעמד יודע להסוות את חולשתו עם טריק פשוט: הוא מגלה אכפתיות, צועק ומאשים חברים לקבוצה, שובר כסא או שניים בחדר ההלבשה. אוהדים אוהבים את זה, אבל במקרה של באדיר של העונה זו לא יותר מגניבת דעת. בשבוע שעבר דיווח עמית גולדשטיין, ולא בפעם הראשונה, על תקרית בין הקפטן לחבר לקבוצה, במקרה הזה סלים טועמה. בכל שבוע שבו הפועל תל אביב לא מנצחת, באדיר עומד במרכז הצעקות והטרוניות. לשופטים הוא רץ אחוז אמוק ובעיניים רצחניות, מול החברים לקבוצה הוא מגלה בריונות. כל עוד היכולת במגרש מגבה זה מותר. גבולי, אבל איכשהו עובר. ברגע שאתה חלש, אולי הכי חלש בשדה, הגיע הזמן לעשות לזה סוף.

באדיר עצמו לא ישים לכך קץ, אבל יוסי אבוקסיס אולי כן. אבוקסיס הבין, סופסוף, שהדיבורים על שופטים מזיקים לו ולקבוצה. הוא יודע ששום דבר, גם שיפוט לא הוגן, לא יטאטא את הבעיות שיש לו בהגנה. מה שהוא אולי צריך לעשות זה להעניק לקפטן שלו שיעור במנהיגות ולהוריד אותו לספסל. צעד כזה ישרת שלוש מטרות: הוא יבהיר לשחקנים שאיש לא בטוח בהרכב, הוא יוציא את החוליה שמייצרת את חוסר השקט והטלטלה במגרש והוא יגלה סופסוף את יכולתם של שחקני ההגנה האחרים בתנאים נוחים יותר.

באדיר רחוק מלהיות השחקן הכי גרוע של הפועל תל אביב, אבל הוא לבטח האיש שהכי מזיק לה היום.

1. לבני סכנין תמיד יש שיטה לשרוד בליגת העל: מאמן פותח את העונה, נכשל, מגיע אחד אחר במקומו ומייצב את הקבוצה. הוא פותח את העונה הבאה, נכשל, מגיע אחד אחר במקומו וחוזר חלילה. המקרה של שלומי דורה שונה. דורה, בוגר בית הספר לאמצעים דלים על שם יואב כץ, עשה עונה נהדרת עם סכנין. כל הסיכויים היו נגדו, גם פתיחת העונה הגרועה. לאחרונה הכל החל להתחבר וסכנין שוב נראית כמו חלק אינטגרלי מליגת העל. לא בטוח שסכנין תישאר בליגה, אבל לפחות כרגע נראה שדורה יסיים שם עונה שנייה ברציפות. על זה אומרים בערבית "סחתן".

2. לפני שבועיים נכתב כאן שמכבי חיפה עשתה טעות כששחררה את ישראל זגורי. גם את סינטאיהו סלליך ראובן עטר לא רצה, אבל במקרה הזה המועדון לא ויתר על הכרטיס. ההחלטה יכולה להיות מאוד משתלמת, מכיוון שהברנש מתפתח לשחקן מצוין. שני הגולים ושני הבישולים אתמול הם רק עוד נדבך במסלול ההתקדמות של סלליך. את השאלה האם הוא מתאים גם למכבי חיפה ניתן לבנאדו לפתור בתחילת העונה הבאה, בהנחה שיהיה שם.

שחקן הפועל תל אביב סלים טועמה אחרי ההפסד 2:1 לבני יהודה: "לא הייתי קורא לזה משבר".

רוצה לומר: שלוש נקודות מ-12 אפשריות זה לא משבר. תראו את הפועל חיפה ומכבי נתניה. זה משבר.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי אחרי ההפסד 2:0 למכבי חיפה: "אי אפשר לנצח את מכבי חיפה אם אתה לא מגיע להזדמנות אחת".

רוצה לומר: האמת, בחצי מהמשחקים שלנו העונה לא הגענו להזדמנות אחת.

מאמן מכבי נתניה טל בנין אחרי ה-4:3 לעירוני קרית שמונה: "ברור שחדר ההלבשה אתי".

רוצה לומר: תאים 2, 4, 6 ו-10 אמרו שיצביעו לי בבחירות הקרובות. אם אני מצליח לשכנע את תאים 5, 9, 14, 24 והשירותים תהיה לי קואליציה רחבה.

מאמן עירוני ניר רמת השרון מנחם קורצקי: "פלייאוף עליון? לא חושבים על זה.

רוצה לומר: ברור שלא. מעדיפים לחשוב על מאבקי ירידה וליגה לאומית.

מאמן בני יהודה דרור קשטן לאחר ה-1:2 על הפועל תל אביב: "אני מרוצה ולא מרוצה".

רוצה לומר: והנה כתבתי את האוטוביוגרפיה שלי בארבע מלים.

ההגנה של מכבי נתניה נראית כמו שהיא נראית.

רגע אחרי משחק מתסכל שמסמן משבר אמיתי, יוסי אבוקסיס לא יגיד 'לא' לילד אוהד הפועל תל אביב שרוצה תמונה משותפת למזכרת. מהדברים הקטנים והחשובים שלא יכתבו לכם במדורי הספורט.

באנגליה יש משחק של שבעה שערים או יותר כמעט בכל מחזור לאחרונה.

עונת ה-NFL הסדירה מסתיימת השבוע (מצטער, לא קשור לכלום. הייתי חייב).

לטוויטר של דוד רוזנטל

davidr@walla.net.il

עוד מליגת העל:

שלום תקווה יודע מה חסר להפועל תל אביב: אופי

אבוקסיס משלים עם היכולות של הפועל תל אביב

יניב קטן מקבל על עצמו את תפקיד המחליף. בינתיים

סלליך וקרית שמונה בתצוגה התקפית מול מכבי נתניה