קריאה לעזרה

יותר מאשר בני יהודה הקשתה הערב (שבת) על הפועל תל אביב, הפועל הקשתה בעיקר על עצמה. היא לא הצליחה ליצור משחק נכון, משחק האגפים שלה כמעט שלא היה פעיל, והיא ניסתה להפעיל בעיקר את החלוצים דמארי ותמוז דרך המרכז. זה היה מעט יעיל במחצית הראשונה, והפועל הצליחה להגיע להזדמנות או שתיים דרך מרכז השדה, אבל ברוב הזמן הפועל התעקשה להציג משחק שקוף.

הפועל הייתה חסומה באגפים, מאחר ששחקני הקו של בני יהודה חסמו את המגנים שלה. הקבוצה של אבוקסיס לא מצאה פתרון. המאמן החליף את טועמה ואנטבי, וניסה ליצור אפשרות להגיע דרך האגף השמאלי כשהכניס את דנין ושרם, אבל גם החילופים האלו לא עזרו להפועל לתקוף מהקווים. המשחק של הפועל המשיך להיות די מסורבל ומסובך. זה הקשה מאוד על האדומים, וזה עשה חיים קלים לבני יהודה.

הקבוצה המשיכה לשלוח קדימה את טוטו ודמארי עם כדורים ארוכים, ואין ספק, זו לא דרך או סגנון שיכולים להשפיע לטווח ארוך. כשלהפועל יש את טל בן חיים בכנף שמאל ואת גילי ורמוט באגף ימין, זה נותן לקבוצה גיוון. אבל כשאין מי שבא מהקו ותוקף בצורה יצירתית, הפועל מתקשה. היום היא שוב הציגה משחק שקוף, לא מפתיע, לא חכם, לא יצירתי. לאור הפציעות והחיסורים, כנראה שהפועל צריכה להביא חיזוק שירענן מעט את הסגל.

נכון, היא אחת הקבוצות שספגה הכי מעט שערים בליגה, אבל היא עדיין צריכה לחזק גם את ההגנה. כמו כן, אין ספק, עליה להשתפר בהנעת כדור, צמצום רווחים ותנועה על המגרש. היא חייבת לתת מענה למשחק האגפים שלה, היא צריכה תמיכה ויכולות התקפיות מהחלק האחורי שלה.

אבל הבעיות הן לא רק מקצועיות. אם להפועל יש יומרות לרוץ לאליפות ולהישאר לצמרת, היא חייבת להראות יותר בגרות, אופי ונחישות, גם כשהיא בפיגור 2:0. גם במשחק קשה, היא צריכה להאמין שהיא יכולה להשוות ולנצח. היום היא התעוררה מאוחר מדי, הבקיעה שער לקראת הסיום, אבל לא נשאר לה מספיק זמן. זה היה פשוט מאוחר מדי.

ועדיין, למרות החודש האחרון, הפחות טוב שלה, עדיין להפועל יש את הכלים להמשיך להתמודד עד הסוף על התואר. אין ספק שעם ורמוט ובן חיים כשיחזרו, ועם דמארי, תמוז וטועמה, יש לה מספיק כלים כדי להתמודד על האליפות. היא צריכה לארגן את השורות ולהכין את עצמה למאבקים הקשים במהלך העונה. זה ממש לא גמור.

מנגד, בני יהודה הייתה ראויה לניצחון. היא שיחקה בנחישות, סגרה מצוין בהגנה, ידעה ללחוץ ולצאת מהר למתפרצות, הגיעה להרבה מצבים, והייתה מסוכנת מאוד בחלק הקדמי. או בקיצור, כל מה שהפועל רצתה להיות הערב, ולא הצליחה.

ובינתיים, בקרית אליעזר, הייתה הערב רק קבוצה אחת על המגרש. מכבי חיפה פגשה קבוצה שלא היוותה לה יריב. הירוקים לא הציגו יכולת גבוהה או טובה במיוחד, אבל הפועל באר שבע אפשרה לחיפה לנסות שוב ושוב למצוא את הדרך לשער. במחצית הראשונה חיפה החזיקה בכדור, אבל כמעט שלא הגיעה לשער. היא לא איימה, לא הייתה מסוכנת, הנעת הכדור שלה הייתה מסורבלת, וחוסר התיאום בלט.

במחצית השנייה זה מעט השתנה. כשאריק בנאדו ראה שחיפה מתקשה למצוא את הדרך לרשת, הוא שלח את הכלים ההתקפיים שעמדו לרשותו על הספסל. הכנסתם של אזולאי וקטן הייתה מחייבת. פתאום החלק הקדמי נראה סוחף ומאיים, ולחיפה הספיקו עשר דקות ללחוץ על הדוושה ולנצל שתי הזדמנויות.

המסקנה ברורה: מכבי חיפה לא יכולה להגיע להזדמנויות כשהמהלכים שלה נעשים באיטיות ובהחזקת כדור מיותרת. בכל פעם שחיפה לחצה וחטפה את הכדורים, המהלכים ההתקפיים שלה היו מסורבלים. מה שמנע ממנה להבקיע, הייתה החזקת הכדור המיותרת של כל שחקני החלק הקדמי. עם כניסתם של קטן ואזולאי, הפעולות בוצעו מעט מהר יותר, והן הצליחו למצוא את באר שבע פחות מוכנה. ככל שגולסה, ורד ועזרא ישחקו מהר יותר וישחררו מהר יותר את הכדור, חיפה תשתפר גם בחלק הקדמי שלה, ותהיה מסוכנת יותר וחזקה יותר. אז נכון שחיפה עדיין שומרת על רצף של הצלחות ועל מאזן חיובי, אבל היא חייבת לשפר את הסגנון שלה.

בנוגע ליניב קטן, אין ספק שהקפטן הגיב יפה להחלטה של הצוות המקצועי להותיר אותו על הספסל. כך היה גם כשראובן עטר השאיר אותו בחוץ. גם אם הוא מאוכזב מאי הכללתו בהרכב, קטן הגיב כמו מקצוען. בסופו של דבר, אני לא חושב שזה דבר רע. קטן, במנהיגות שלו, חשוב מאוד למכבי חיפה, ובהחלט בחלק מהמשחקים הוא יכול לתרום את חלקו גם כשהוא עולה מהספסל. כשהוא לוקח את זה בצורה הנכונה, זה גם יכול לשפר אותו. בנאדו יכול להרוויח את קטן ולהוציא ממנו את המיטב. יכול להיות שזה החיזוק שמכבי חיפה כל כך צריכה.