המשחק מול סיינה הסתיים רק במינוס 10, אבל במדד האיכות הובסה מכבי ב-32 נקודות. לוח התוצאות משקר לפעמים. מדד האיכות בדרך כלל לא. הפעם האחרונה שמכבי הובסה בסדר הגודל הזה מבחינה איכותית הייתה במשחק הראשון בסדרת רבע גמר היורוליג מול פנאתינייקוס בעונה שעברה.
זה אמור קצת להלחיץ, כי סיינה רחוקה מלהיות פנאתינייקוס של אובראדוביץ' ואפילו רחוקה מהקבוצה הסולידית והממושמעת שסיינה הייתה תחת סימונה פיאניג'אני. סיינה הנוכחית היא קבוצה של שני שחקנים - בובי בראון ודייויד מוס - שקשה להאמין שמכבי הייתה שוקלת להחתים בימים כתיקונם. הגבוה הבכיר שלה הוא תומאס רס הדהוי. הפילוסופיה ההתקפית המוצהרת שלה היא ראן אנד גאן (למרות הדלילות בצבע של מכבי, סיינה זרקה אתמול 25 שלשות לעומת 29 זריקות מ-2).
ההתקפה של סיינה שכונתית כפילוסופיה, אבל בהגנה הראה לוקה באנקי לדיוויד בלאט שגם הוא עושה שיעורי בית. סיינה הציגה, שוב, מגוון של הגנות - אישיות, אזוריות ומתחלפות - וידעה להגביל את כלי הנשק החשובים ביותר של מכבי, אליהו ולוגאן. היא פירקה את התרגילים שמשחררים את אליהו באותיות, סגרה את התנועה הקלאסית שלו מימין לשמאל והכריחה אותו להוריד כדור לרצפה - אז נוטה אליהו להסתבך והופך הרבה פחות קטלני; את החסימות המדורגות שקיבל לוגן שמרה "מלמעלה" ודאגה בעת הצורך לחילופים אגרסיביים שלא הותירו לו הרבה מבטים פנויים לסל. היא גם שמה דגש מיוחד על דווין סמית' ומנעה ממנו את השלשות הכואבות שנוהג להשחיל באחוזים גבוהים.
סיינה הוציאה את מכבי מהתבנית שלה, בדיוק כפי שעשתה לה בסיבוב הקודם, כשהשתיים נפגשו ביד אליהו. אז מכבי הצליחה לגנוב את המשחק בזכות כמה מהלכי מאני-טיים, ובעיקר בשל אובדן עשתונות איטלקי. הפעם הטוסקנים שמרו על מרחק ביטחון, וממילא למכבי לא היה מי שיושיע.
******
כשקבוצת כדורסל יוצאת מהתבנית שלה היא נדרשת לשני דברים: למצוא מישהו שייקח אחריות, ולאלתר. הבעיה היא שלמכבי אין בעל בית, ולהוציא את אליהו ולוגן אין לה שחקנים שמסוגלים לאלתר.
היקמן הוא רכש חיובי בסך הכל. הוא מעמיד מספרים יפים ומגלה יציבות, וודאי לרוקי יורוליג. אלא שהיקמן הוא לא מנהיג. כשחתם הזכיר בעניינו דיוויד בלאט את אריאל מקדונלד. היקמן ומקדונלד אולי קצת דומים מבחינה חיצונית, אבל בכך מסתיים הקשר. אין להיקמן עשירית מההשפעה שהייתה בזמנו למקדונלד על המשחק של מכבי. מקדונלד ניווט, כיוון וניהל. הוא היה בעל הבית הבלתי-מעורער. היקמן בחור טוב, אבל חסר כריזמת-הפרקט שהייתה למקדונלד. הוא פשוט לא מצליח לרעות את העדר האבוד הזה.
הבעיה האחרת של היקמן היא השחקנים שמשחקים לידו. יוגב אוחיון, בינתיים, לא מצדיק את מלחמת העולם שניהלה מכבי על שירותיו. וזה בלשון המעטה. הוא חלש מאוד בהתקפה (7.7 נקודות ב-43% מהשדה) ואינו מספיק אקטיבי (מגיע לקו רק 1.72 פעמים בממוצע למשחק); יחס האסיסטים-איבודים שלו סביר (3.9 אס' לעומת 1.9 איב'), אבל מדד האיכות שלו בינוני (9.4). אם נברור לרגע את משחקי הגארבג' בשלב המוקדם ונבחן את התרומה הכללית של אוחיון במשחקים שקיימה מכבי מול הקבוצות מסדר הגודל שלה - סיינה ומלאגה - נראה שהתפוקה שלו מסתכמת ב-7.2 נקודות (ב-31% מהשדה), 3.2 אסיסטים ו-6.6 נקודות מדד.
אך אם טביעת האצבע של אוחיון עוד ניכרת על הפרקט, בעיקר בהגנה - לוגן הוא סיפור שונה. האמריקאי נמצא על הפרקט ביורוליג כמעט 26 דקות, אבל במשך חלקים גדולים הוא פשוט מתפוגג במרחב. לא קיים. קצת כמו אשליה אופטית; העין קולטת אותו מתרוצץ מצד לצד, אבל הוא לא מותיר חותם במוח.
לוגן משיג 59% מסך הנקודות שלו בזריקות מבחוץ. מלאגה וסיינה טיפלו בו באופן דומה. במשחקים מולן הוא התרסק ל-29% מ-3 ו-4.6 נקודות מדד בממוצע.
******
כל זה בא לומר, במלים פשוטות, שאולי חטאנו כאשר התמקדנו בקו הפנים של מכבי. קו החוץ שלה רעוע לא פחות. עמדות 1 ו-2 של מכבי הפכו לנקודות תורפה כמו עמדה 5. השילוש אוחיון-היקמן-לוגן לא מספק את הסחורה. מורן רוט בוודאי לא יושיע. וכך נותרת מכבי, לראשונה זה שנים ארוכות, בלי גארד שניתן לומר עליו שנמנה על הטופ של היורוליג. את העונה הקודמת פתחה מכבי עם פארמר, פפאלוקאס ולנגפורד. בעונה שלפניה היו כאן פארגו, פרקינס ואידסון. השלישייה האנמית הנוכחית רחוקה מהחבורות האלה שנות אור.
לעומת עמדות 1-2, בעמדות 3-4 קיים עומס גדול (סמית', לנדסברג, פניני, אליהו, קיינר-מדלי. אגב, גם מלקולם תומאס הוא 4. כבר בתחילת העונה השתמש בו בלאט כסנטר, וזה לא עובד. אתמול עלה איתו בחמישייה ובדקות הראשונות ניסה לנצל את יתרון הזריזות והאתלטיות שלו על פני גבוהי סיינה עם הרבה פיק אנד רולים, אבל תומאס לא שחקן פיק אנד רול גדול). המאבק על עמדה 3 כבר הוכרע; התמיכה הבלתי-מסויגת לה זוכה סמית' מבלאט מותירה ללנדסברג פירורים. ההחלטה המקצועית הגדולה הבאה של בלאט, כך נראה, תהיה קשורה לעמדת הפאוור פורוורד.
בניגוד להצהרות המוקדמות של אנשי הצוות המקצועי, ולאור המשחק אמש והקווים הקדמיים המעובים של יתר יריבות מכבי בטופ-16, ניתן להניח שדרקו פלאניניץ' הולך לראות יותר זמן פרקט מהמצופה. זה לא יבוא על חשבונו של שון ג'יימס. הדקות האלה יגיעו מתומאס. השאלה היא האם תומאס ייקבר בתחתית הרוטציה, או שמא בלאט יחליט להסיט אותו בחזרה לעמדה 4. השילוב פלאניניץ'-תומאס הוא היעיל ביותר שיכולה מכבי להציע, לפחות מבחינה הגנתית, מול הקבוצות הגדולות (פיזית) - בוודאי אם אליהו ימשיך לזייף בהגנה כמו אתמול (ואולם זה לא אמור להיות שילוב נוצץ התקפית. מה יהא על קיינר-מדלי בסיטואציה הזו - זו כבר שאלה אחרת).
******
ההערה האחרונה מתחברת לתובנה שהסגל של מכבי עמוס בשחקנים חד-גוניים. אין למכבי שחקן שמספק את החבילה השלמה - אפילו לא באחד החלקים של המגרש. בקו האחורי לוגן מחזיק ביד נפץ, אבל סולד ממגע וממעט להגיע לטבעת; היקמן צובר נקודות אבל לא מפעיל את החברים סביבו; אוחיון מחפש את החברים, אבל זורק לסל רק תחת איומי נשק. בעמדות הפורוורד אליהו הוא מכונת סלים, אבל ספוג הגנתי; ג'יימס הוא אול-אראונד-פלייר טוב, אבל אין אלמנט ספציפי שהוא מצטיין בו.
זה מחייב את בלאט לשנות, להחליף, להרכיב מחדש את החמישייה עשרות פעמים בערב - בהתאם לליין-אפ של היריבה ולהתרחשויות על הפרקט. מבחוץ זה מתפרש כמו היסטריה. בפועל זה הכרח מקצועי.
העובדה ששלב הטופ-16 החל, מכבי יצאה לקרב ובלאט עדיין לא סומך באמת על אף אחד משחקניו, להוציא את סמית' (ואולי גם ג'יימס) - היא אולי המדאיגה ביותר.
ohad@walla.net.il
