בובי זאמורה בוודאי לא שיער שהראיון הקצר והתמים שלו בתחילת חודש נובמבר האחרון ירגיז כל כך הרבה אנשים.
חלוץ ק.פ.ר התראיין ל"דיילי מייל" ערב המשחק של קבוצתו נגד רדינג ואמר בין היתר: "במשך כל כך הרבה זמן מהחיים שלי בכל מקום אליו אני מגיע, אנשים רוצים לדבר על כדורגל. אני לא אוהב לדבר על זה, למען האמת אני לא אוהד גדול של הענף. אני לא צופה במשחקים בטלוויזיה או משהו כזה. אין לי תכניות ליום שאחרי הפרישה, אבל אני מניח שאם זה יהיה קשור בלראות כדורגל, זה לא משהו שאני ארצה לעשות".
כדורגלן שלא אוהב כדורגל? הצעקה לא איחרה לבוא.
"בובי זאמורה צריך לתלות את הנעליים", קבע בחריפות כדורגלן העבר והפרשן בהווה, טני קסקארינו, "הוא אומר שהוא בכלל לא אוהב כדורגל ואני מבטיח לכולם שיש מעט מאוד שחקנים כמוהו. אם הלב שלך לא נמצא שם, פשוט תעזוב, בובי".
שחקן העבר של ק.פ.ר, סטיב וויקס, הוסיף: "זו פעולה חסרת שכל. אני מכיר את בובי היטב, הוא שיחק עם הבן שלי בברייטון והוא ילד נהדר, אבל אתה לא יכול לבוא ולהגיד דברים כאלו כשהקבוצה נמצאת במצב בו היא נמצאת בתחתית".
עוד לפני שהעשן התפזר, לא מעט כלי תקשורת באנגליה ניצלו את המהומה הזעירה כדי להיזכר בדברים של כדורגלן בכיר אחר שרץ ובועט בלונדון, מגן טוטנהאם, בנואה אסו אקוטו.
תגידו שהוא יכול להיות קצת חסר טקט, תאמרו שלעתים הוא ישיר וכן מדי, וכנראה שלא תטעו בכל הנוגע לבנואה אסו אקוטו. הצרפתי-קמרוני בן ה-28 הוזכר בימים האחרונים כמי שצ'לסי מתכננת להגיש עליו הצעה ואם אוהדי טוטנהאם מקווים שהסנטימנטים יגרמו לו לבטל מבעוד מועד את השמועות על מעבר ליריבה העירונית, כדאי שהם יקראו את הדברים שאמר בראיון ארוך ל"גרדיאן" ב-2010. הנה חלק מהם:
"כשעזבתי את לאנס לטוטנהאם, הנשיא, ז'רווה מרטל, אמר שאני עושה את זה בשביל הכסף ושלא אכפת לי מהחולצה של לאנס. שאלתי: 'יש כדורגלן אחד בעולם שחותם בקבוצה כי הוא אוהב את הצבע שלה?'. כל האנשים בעולם הולכים לעבודה בשביל הכסף. אני לא מבין למה כשאני אומר שאני משחק כדורגל רק בשביל הכסף, אנשים מופתעים.
"כשאני משחק כדורגל עם חברים בצרפת אני נהנה, אבל למה לי לבוא לשחק באנגליה אם לא בשביל עבודה וכסף? זו רק עבודה. אני לא שונא כדורגל, אבל זו בוודאי לא התשוקה שלי. לא רציתי לשבת שנים במשרד, להרוויח 1,500 יורו לחודש כל החיים ולקנות בית קטן בפרברים. עזבתי את בית הספר בגיל 16 כי איבדתי עניין בלימודים והשקעתי הכל בכדורגל כי זה מה שהיה לי.
"אתה קורא עיתוני ספורט וזה כמו סרט. הסיפורים שמתפרסמים בתקשורת באנגליה מאוד מוזרים. זו הסיבה בגללה אני לא אוהב כדורגל - כל היום אנשים - בחורות - מסתובבים סביבך בגלל שאתה כדורגלן. אני מסתדר טוב עם ארון לנון וג'רמיין דפו, אבל אין לי את מספרי הטלפון שלהם במכשיר הסלולארי שלי. אני לא מתקשר לשחקנים אחרים מהקבוצה, אני לא מאמין בחברות בכדורגל".
את האוהדים הצהרות מהסוג ששיחרר אסו אקוטו מעצבנות ואפשר להבין אותם. אף אחד לא אוהב ששחקן בקבוצה שלו מכריז שהחיבור היחיד שלו למועדון הוא בעצם לפנקס הצ'קים.
דייויד באטי, לעומת המגן של טוטנהאם, מעולם לא נחשד כשחקן חסר אכפתיות שעבורו "כדורגל הוא רק עבודה", אבל בשנים האחרונות האהבה שלו לענף פחתה, דווקא בגלל שהוא כל כך אוהב אותו. הקשר האחורי שהחמיץ את הפנדל האחרון בדו קרב נגד ארגנטינה בשמינית גמר הגביע העולמי ב-1998, נודע במוסר העבודה הגבוה שלו ובאופי הבלתי מתפשר שלו על כר הדשא, אבל אחרי שתלה את הנעליים איבד עניין כמעט כליל.
בראיון שקיים ב-2007, שלוש שנים אחרי שפרש, הסביר שהערכים שהשתנו הם אלו שהרחיקו אותו מהמשחק: "תשאלו כל נער צעיר למה הוא רוצה להיות כדורגלן והוא יגיד לכם שבשביל דברים כמו מכוניות יקרות. אני לא אוהב את זה, זו לא הדרך הנכונה. או שאתה אוהב כדורגל או שלא. אתה צריך לשחק כדורגל כי אתה אוהב את הספורט הזה".
באטי הזכיר את אבדן הערכים כמה שמרחיק אותו מהכדורגל, זאמורה ואסו אקוטו התלוננו על העניין המגוחך בעיניהם של אנשים בחיי הכדורגלנים, אבל אף אחד מהם לא הלך רחוק כמו חאבי פובס הידוע.
בנואה אסו אקוטו וחאבי פובס נמצאים באותו צד של המתרס בהסתייגות שלהם מכדורגל, אבל שחקנים כמו המגן של טוטנהאם אלו שעושים את זה רק בשביל הכסף הגדול וגם דורשים ומרוויחים אותו - הם אלו שגרמו לספרדי האלמוני עד לפני שנה וחצי, להשליך את קריירת המשחק שלו לפח הזבל של ההיסטוריה.
הבלם שהשתייך לספורטינג חיחון ושיחק בקבוצת המילואים שלה, החליט לפרוש בקיץ 2011, בימים בהם המשבר הכלכלי בספרד הרקיע שחקים וצעירים רבים יצאו להפגין ברחובות. "ככל שאתה נמצא יותר בתוך הכדורגל, אתה מבין יותר ויותר שהכל קשור לכסף. העסק הזה רקוב", הסביר, "כולם צריכים להיות שווים. מה הטעם להרוויח משכורות עתק בכדורגל, אם אתה יודע שאתה מקבל אותן על חשבון הסבל של אנשים אחרים?".
אמר ותלה את הנעליים.
הספרדי שפרש בגיל 25 הצהיר ש"אני לא רוצה שיהפכו אותי לסמל, אני רק עוד אדם שנלחם נגד חוסר השוויון", אבל הצעד שלו הפך למתוקשר בכל העולם ועשרות אלפים העריצו אותו על כך שפעל על פי צו מצפונו, גם אם לא הסכימו עם הסיבה.
פובס האידיאליסט לא היה מוכן להיות מתויג כ"כדורגלן" על כל המשתמע מכך, ובמידה מסוימת אפשר לומר דבר דומה על שחקן העבר של אברטון וצ'לסי פאט נווין - כדורגלן מזן נדיר.
הסקוטי שהתעניין במוזיקה ותרבות לא פחות מאשר בכדורגל ושעשה תואר אקדמי באמנות, כתב ספר ביחד עם הפסיכולוג ג'ורג' סיק בימים בהם שיחק בטרנמיר, ושם סיפר: "להיות כדורגלן זה מה שאני עושה, זה לא מי שאני". משפט אחד קטן שאומר הכל.
