וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הכדורגלן הכי לא כדורגלן

3.2.2012 / 16:03

הוא נסע לסייע בשיקום ניקרגואה, הוא קרא ספרים של קסטנדה, ישן ברחוב והפגין למען זכויות עובדים. סיפורו הכביר והעצוב של פולקר איפיג, האיש שנכנס למגרש עם הנפת אגרוף

בשנת 1981 פלשו קבוצות של אנרכיסטים, פנקיסטים, מחוסרי בית ופעילי שמאל גרמנים למספר בניינים נטושים ברחוב האפנשטראסה ברובע סט. פאולי שבהמבורג ושינו את פניו לחלוטין. 12 בניינים צמודים ברחוב הפכו למעין קואופרטיב של דייריו שחיו תוך מתן עזרה הדדית ובשיתופיות, ובאי בתי הקפה והפאבים באזור נהגו לשבת במשך שעות ארוכות ולנהל דיונים אידיאולוגים.

פולקר איפיג היה בן 18 בלבד בימים בהם הוא החל לפקוד את אותם בתי קפה ולשמוע רעיונות ודעות שהשפיעו על חייו. החיבור למקום היה טבעי. איפיג שימש אז כשוער המחליף של קבוצת סט. פאולי מהליגה השנייה בגרמניה ואחרי האימונים נהג לעלות על האופניים או על אוטובוס ועשה את הדרך הקצרה לאזור בו פגש את תושבי השכונה לשיחות ארוכות.

בהתאם לשגרת יומו, מאוחר יותר איפיג הצעיר היה חוזר מרובע סט. פאולי לווילה בה הוא התגורר עם נשיא המועדון אוטו פאוליק ומשפחתו, וממשיך לנהל חיים שונים בתכלית מאלו של חבריו לקבוצה. "פתאום נתקלתי בדברים שלא הכרתי. ספרות, מוסיקה, אמנות", הוא סיפר שנים לאחר מכן. בתקופה הזו גם החלו לקנן בו האידיאלים שהפכו את קריירת המשחק שלו לסיפור מרתק ומלא צבע.

שוער העבר של סט. פאולי, פולקר איפיג. Bongarts, GettyImages
נהג לשבת בבתי הקפה והפאבים ברובע סט. פאולי ולהאזין לרעיונות ודעות שהשפיעו על חייו. פולקר איפיג/GettyImages, Bongarts

שלושה חודשים אחרי שהתגלה בקבוצת החובבים של עיירת הולדתו לינזאן וחתם כנער בן 17 בסט. פאולי, פולקר איפיג החליט לשנות כיוון. ההסבר: "נמאס לי לא לעשות כלום חוץ מלשחק כדורגל". הוא עזב את הקבוצה ונסע מערבה, לאולדנבורג, שם התנדב במעון לילדים עם מוגבלויות. את סופי השבוע העביר בקריאת ספריו של קרלוס קסטנדה (סופר אמריקאי ממוצא פרואני שכתב רבות על התנסויות בסמים פסיכדליים - ש.ב) בבקתה באזור הכפרי שבצפון גרמניה. "זה היה מקום רוחני", סיפר, "בכל לילה הייתי מדליק אש, שהיא הגרסה העתיקה ביותר של טלוויזיה, וקורא. הספרים של קסטנדה הופכים אותך לקליל כמו נוצה".

קריירת כדורגל הייתה הדבר הכי רחוק מאיפיג באותה תקופה והגולל על הפרק הזה עמד להיסגר סופית. השוער הצעיר לא הסתפק בהפסקה שלקח כדי לסייע לילדים עם מגבלויות ועכשיו החליט לטוס לניקרגואה על מנת לסייע לתושביה להחיות את מדינתם אחרי השחרור מכבלי השלטון של עריצי משפחת סומוסה, ובזמן שארצות הברית הופכת את אדמתם לקרקע של קרבות סמויים נגד ברית המועצות והקומוניזם.

איפיג בילה שש שנים תמימות במדינה המרכז אמריקאית, במקום הכי רחוק מאירופה הקפואה ומאצטדיוניה הנהדרים, אבל כפי ששנים לפני כן החלו לקנן בו הרצון "לעשות משהו עם חיי", כעת חיידק הכדורגל השתלט על גופו והפנה את רוחו לאתגר חדש: בחזרה למגרשים.

פולקר איפיג קופץ באנג'י. Danny Gohlke, GettyImages
"בכל לילה הייתי מדליק אש, שהיא הגרסה העתיקה ביותר של טלוויזיה, וקורא. הספרים של קסטנדה הופכים אותך לקליל כמו נוצה". איפיג בקפיצת באנג'י לפני כמה שנים/GettyImages, Danny Gohlke

לטיפוס הצבעוני בעל הדעות החברתיות המבוססות לא היה מקום מתאים יותר מאשר רובע סט. פאולי. אם בתקופה בה הוא עזב למשחקי הקבוצה היו מגיעים אז כ-1,600 צופים בממוצע, הרי שעכשיו המספרים היו בעלייה חדה, הרבה בגלל שהמועדון ביסס את עצמו ואת שמו כאנטי ממסדי וכבית חם ובעיקר סמלי לאוהדי כדורגל שהם גם אידיאליסטים שמאלניים.

יחד עם זאת, הכדורגלנים עדיין היו כדורגלנים ורוב שחקני הקבוצה התקשו לעכל את הדמות החדשה שהגיעה למגרש האימונים. הוא דיבר איתם על ספרים ופילוסופיה והם טענו שהוא צריך להתרכז בכדורגל. המאמנים לפעמים התלוננו שהוא לא מחויב מספיק למקצוע, אבל הוא הצטרף להפגנות למען זכויות עובדים ונגד סגירת מסופים בנמל המבורג.

בספר soccer vs. the state ("כדורגל נגד המדינה") שכתב הסופר האוסטרי-שבדי גבריאל קון, מוקדש לשוער העבר פרק שלם ובו נכתב בין היתר: "איפיג היה נון-קונפורמיסט שלא הלם את הקלישאות על הכדורגלן המקצוען". העיתונאי דייויד גולהה הוסיף בכתבה אחרת: "פולקר איפיג לא היה כדורגלן רגיל. הגישה שלו למקצוע הייתה שונה משל שאר השחקנים. הוא לא ראה את עצמו ככוכב ובשבילו הכדורגל הייתה עבודה כמו כל עבודה אחרת. הוא לא לבש מותגים ולא נסע במכוניות נוצצות כמו האחרים".

רחוב האפנשטראסה, המבורג. Jockel Finck, AP
בפרק על איפיג נכתב: "הוא היה נון-קונפורמיסט שלא הלם את הקלישאות על הכדורגלן המקצוען". מפגינים ברחוב האפנשטראסה בהם איפיג תמך/AP, Jockel Finck

בעוד חלק מחבריו השחקנים לא ממש מבינים אותו, איפיג הפך לאחד מאהובי הקהל. כשהשלטונות איימו להרוס בתים בהאפנשטראסה, הוא עבר להתגורר ברחוב כאות הזדהות עם תושביו והאוהדים הכינו חולצות עם דיוקן שלו והכיתוב Volker hort die Signale, שורה שלקוחה מהגרסה הגרמנית ל-'האינטרנציונאל' – השיר שנחשב לאחד מהמנוניהם של הסוציאליסטים, האנרכיסטים ומתנגדי הימין הקיצוני, ושהיה ההמנון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות.

איפיג, שנהג להיכנס למגרש תוך הנפת אגרוף קפוץ והטרפת האוהדים, הצליח גם על הדשא. בעונה השנייה שלו אחרי החזרה מהגלות מרצון בניקרגואה, הוא שיחק במחצית מהמשחקים של הקבוצה שחזרה לליגה הבכירה לראשונה מאז 1978 ובשנתיים הבאות שימש כשוער ראשון בבונדסליגה. בעונה השישית שלו בקבוצה, אז כבר בליגת המשנה, השוער נפצע בגבו אחרי נחיתה לא טובה על המשטח הרעוע ונאלץ לתלות את הנעליים. שש עונות בלבד של פעילות מקצוענית הסתיימו כשלרשותו 65 הופעות בונדסליגה.

איפיג חזר לסט. פאולי כמאמן שוערים ב-1999 בקול תרועה רמה. הוא נשא דברים בפני האוהדים ואמר: "הלב שלי פועם בצד שמאל. אני מוקיר את הערכים הסוציאליים והשיתופיים שהם הגאווה של סט.פאולי עד היום". ארבע שנים הבאות כללו שיטות אימון משונות עם בובות מתנפחות שהוזמנו מעיתוני פורנו, חזרה לבונדסליגה וחגיגות, אבל הסוף המר של הרומן בין איפיג לקבוצתו האהובה היה מעבר לפינה.

אוהדי סט. פאולי. Bongarts, GettyImages
כשאיפיג חזר הוא ריגש את האוהדים כשאמר: "הלב שלי פועם בצד שמאל. אני מוקיר את הערכים הסוציאליים והשיתופיים שהם הגאווה של סט.פאולי", אבל הסוף המר של הרומן כבר היה מעבר לפינה/GettyImages, Bongarts

כשהשוער קארסטן וולמאן עזב את סט. פאולי ליריבה העירונית המבורג ב-2001, האוהדים זעמו. מאמן השוערים איפיג הביע בו תמיכה פומבית והצדיק את המעבר, אבל הואשם בבגידה. בהמשך הוא פוטר בלי קשר לאותו סיפור ובראיון מריר אמר: "פעם היחסים בין האוהדים, השחקנים וההנהלה בסט. פאולי היו מוצלחים ואמיתיים. היום נשארו רק המיתוס והרבה ערפל".

בשנים הבאות שאחרי פיטוריו מסט. פאולי, איפיג שימש כמאמן שוערים בכמה קבוצות קטנות ובקיץ 2007 קיבל משרה חלקית של שלושה ימים בשבוע כמאמן שוערים בוולפסבורג, אבל פוטר בינואר. בשנים האחרונות הוא החל לעבוד בנמל בהמבורג והסביר: "אם אני לא נמצא בתנועה, אני לא מרגיש חי. זה עדיין חיידק הכדורגל שנמצא בתוכי. אם אנוח יותר מדי, אני אחלה".

למרות שהפרידה האחרונה מסט. פאולי נעשתה בטעם רע, איפיג ממשיך לעקוב אחרי הקבוצה ועדיין נחשב לאגדה. יותר בזכות הפעילות שלו מחוץ למגרש, מאשר לזו על כר הדשא. הוא, לעומת זאת, אף פעם לא התרגש: "אני עדיין תומך ברעיונות שעמדו מאחורי הדברים שעשיתי, אבל אף פעם לא הייתי האידיאולוג שעשו ממנו. פשוט הייתי אדם שחושב בצורה חופשית".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully