בארי פריי יש רק אחד

כשהיה נער במנצ'סטר יונייטד, בארי פריי נחשב לשחקן מבטיח ואפילו סומן כאחד משחקני הדור הבא של ה"באזבי בייבז" באולד טראפורד. הוא הוזמן לנבחרת בתי הספר של אנגליה, שיחק נגד סקוטלנד לעיני 93 אלף צופים בוומבלי, אבל ההבטחה לבסוף לא קוימה.

בראיון למגזין Four Four Two לפני כמה שנים, פריי סיפר: "אני זוכר שיום אחד הבוס, מאט באזבי, חלף על פניי כשחיכיתי בתחנת האוטובוס. הוא עצר, חזר ושאל אותי: 'בארי, לאן אתה צריך?'. עניתי לו: 'למירוצי הסוסים'. גם הוא נסע לשם, אז עליתי על האוטו".

בדרך למסלול המירוצים, התפתחה בין השניים שיחה.

"אז אתה אוהב להמר בארי?"

"בטח בוס, אני מת על זה. אני הולך למסלולי המירוצים כל יום אחרי האימון"

"ומה אתה עושה אחר כך בארי, אתה הולך הביתה?"

"לא. לפעמים אני הולך לאכול משהו ואז אני הולך למירוצי הכלבים"

"ומה אז? הביתה?"

"לא בוס, אחרי כך אני הולך למועדוני לילה ומשחק ברולטה עד שלוש בלילה"

"ומה עם בירה, בארי?"

"אני אוהב בירה, וויסקי, רום. אני אוהב את כולם"

"ומה עם נשים, בארי?"

"כמי שהגיע ממקום קטן כמו בדפורד לעיר גדולה כמו מנצ'סטר, אני פשוט לא מאמין בוס. אני מזיין מהבוקר עד הלילה"

"בארי, ילדי, בחיים צריך מידתיות בכל דבר"

הזמן עבר ופריי בן ה-19 עמד בפני סיום חוזהו הראשון במנצ'סטר יונייטד. למרות שהוא עדיין לא רשם הופעה במדי הקבוצה הבוגרת, הוא קיווה לקבל חוזה חדש, אבל לבאזבי היו חדשות בשבילו. בשיחת טלפון, המאמן האגדי הודיע לשחקן הסורר: "בארי, אתה מהמר יותר מדי, אתה שותה יותר מדי ואתה מזיין יותר מדי. אתה משוחרר מהקבוצה".

סר מאט באזבי מת לפני יותר מ-18 שנה והוא כבר לא יוכל לאשר את דבר השיחה שהתקיימה ברכבו אי שם בתחילת שנות ה-60, אבל בין אם כך היא התנהלה ובין אם המספר הפריז, זה עדיין סיפור שמעלה חיוך - כיאה לפריי. לא לחינם ב-1997 שידרה רשת הטלוויזיה ITV סרט תיעודי ששמו "There's Only One Barry Fry". בארי פריי כנראה שבאמת יש רק אחד.

את התקף הלב הראשון שלו מבין שניים, חווה בארי פריי ב-1992, אז הוא אימן את בארנט הלונדונית. הקבוצה הייתה בדרך למשחק בגייטסהד בשעה שהאוטובוס התקלקל. המאמן ירד ביחד עם מספר שחקנים והחל לדחוף אותו ואז לקה בליבו. דרך נאותה להתקף לב למי שאחרי קריירת משחק קצרה ונשכחת, פצח בקריירת אימון מלאה בסיפורים וצבע.

הסיפור המפורסם מכולם הוא כנראה זה שאירע כשפריי אימן את בירמינגהאם סיטי. במהלך השנתיים וחצי שלו על הקווים בסט. אנדרוז (1993-1996), פריי העלה את הבלוז לליגת המשנה וזכה איתה ב-Football League Trophy (מפעל גביע לקבוצות מהליגה השלישית והרביעית), אבל לקראת מה שלבסוף התברר כסיום דרכו במועדון, הקבוצה סבלה משלושה חודשים רצופים ללא ניצחון.

פריי אובד העצות, חיפש פתרונות, ואחד מחברי ההנהלה, אלן ג'ונס, ניגש אליו ואמר לו: "אתה יודע שזו לא אשמתך? יש עלינו קללה צוענית". המאמן לא האמין, אבל עדיין היה מוכן לשמוע. ג'ונס הפגיש את פריי עם אדם צועני וזה אמר לו שהדרך הטובה ביותר להסרת הקללה היא להשתין בכל אחת מארבע הפינות של המגרש. "היינו נואשים, אז השתנתי בכל אחת מהפינות. התאפקתי בכל פעם שעברתי מפינה לפינה", הוא סיפר, "האם זה עזר? התחלנו לנצח, אבל אז פיטרו אותי, אז אני מניח שלא".

הסיפור הזה הוא רק אחד מכמה שהפכו את בארי פריי לדמות קאלט בכדורגל האנגלי. במהלך 15 השנים שלו כמאמן בארנט (1978-1993 עם הפסקה של כמה חודשים באמצע), הוא פוטר על ידי הבעלים סטן פלאשמן שמונה פעמים והוחזר לעבודה בצורה מיידית בשבע מהן. בתחילת דרכו כמאמן, אי שם ב-1974 בדאונסטייבל טאון החובבנית, הוא הצליח לשכנע את ג'ורג' בסט ליטול חלק בשני משחקי הכנה של הקבוצה ויצר סביבה הד תקשורתי נרחב. הבוס שלו באותה קבוצה, הארכי נוכל, קית' צ'זמאן, נעצר כעבור שנתיים ונכלא אחרי שהונה אנשים במיליוני ליש"ט. אקשן מעולם לא היה חסר בקריירה של פריי.

את התקף הלב השני שלו, עבר בארי פריי ב-1996, קצת אחרי שמונה למאמן פיטרבורו. מאז הוא שם. הוא הדריך את הקבוצה, היה הבעלים של המועדון במקביל והפך לבעלים-מאמן הראשון בכדורגל האנגלי, ובשנים האחרונות הוא משמש כמנהל הספורטיבי.

פריי רכש את המועדון אחרי הליך מסובך. הוא שילם 650 אלף ליש"ט, אבל אז גילה שלמועדון חובות בסך שלושה מיליון. "אני בסיוט שאני לא יכול להימלט ממנו. עשיתי את הטעות הכי גדולה בחיי. אשתי אמרה לי פעם שהיא תגור איתי גם באוהל. יכול להיות שהיא עוד תקבל את ההזדמנות הזו", הוא אמר, אבל בסופו של דבר נשאר מאז ועד היום, גם אחרי שמכר את המועדון ב-2006 לאיש העסקים דארה מקאנתוני.

ב-16 השנים שלו בפיטרבורו, פריי הסתכסך עם האוהדים והשלים איתם, עלה ליגות וגם ירד. משעמם אף פעם לא היה שם. "כשהגעתי לפיטרבורו הבטחתי בידור. הבטחתי שערים, אבל לא אמרתי באיזה צד הם ייכבשו", אמר פעם בתכנית רדיו מקומית.

כמו בעלים אקסצנטריים אחרים ברחבי העולם, גם תחת פריי עברו מאמנים רבים, שבעצם הוגדרו כעוזרי מאמן. אחדים התפטרו, אחרים פוטרו ומעטים שרדו יותר מכמה חודשים. הגדיל לעשות בובי גולד, שבמשחק נגד בריסטול סיטי במסגרת ה-Football League Trophy (מפעל גביע לקבוצות מהליגות הנמוכות), התפטר במחצית. הסיבה: פריי החליט שבנו אדם יכלל בסגל למשחק, גולד לא חשב שהוא טוב מספיק ואחרי 45 דקות פשוט הודיע לבעלים/מנג'ר: "נמאס לי, אני עוזב".

גולד לא היה היחיד שעזב בצורה כל כך חד צדדית. בתחילת 2006 הציעה רשת SKY לפיטרבורו 100 אלף ליש"ט כדי למנות את רון אטקינסון השנוי במחלוקת לעוזר מאמן בזמן שהיא מצלמת מיני סדרה דוקומנטרית ששמה Big Ron Manager. פריי הסכים ובמשך כמה חודשים צוותי צילום הסתובבו לשחקנים ולצוות המקצועי בין הרגליים, עד שהמאמן סטיב בליסדייל מאס במצב והתפטר כשעה לפני משחק ליגה נגד מקלספילד.

סרט התעודה שנעשה עליו, מלווה את פריי במשך כמה חודשים בעונת 1996/7, בימים בהם הקבוצה שוברת שיאים שליליים של משחקים ללא ניצחון ובשלבים מסוימים של העונה נלחמת נגד ירידה לליגה הרביעית. זה אמנם לא הסרט הפנטסטי "יומני הקפטן" שחושף חלק מהנעשה בחדר ההלבשה של מנצ'סטר יונייטד, אבל זו קלאסיקה בפני עצמה.

הסרט חושף אדם עגלגל, בעל חוש הומור מפותח ואוהב כדורגל אמיתי, שחי בסמטאות הפחות נוצצות של הכדורגל האנגלי. הוא עובר הלוך ושוב מאימונית ניילון זולה לחליפה ועניבה, פעם צוחק עם השחקנים במגרש האימונים ופעם שומר על ארשת רצינית בישיבת הנהלה. איש שאוהב את אשתו וילדיו בכל ליבו, אבל מסכן את כל חסכונות המשפחה לטובת המועדון שנמצא בקשיים כלכליים.

המילה Fuck , על הגיותיה השונות, מופיעה כמעט בכל משפט של פריי בסרט ומדגישה אדם בוטה שמסרב להתחשב בחוקי הפוליטיקלי קורקט הנהוגים בכדורגל המודרני. שיחות המוטיבציה שלו בחדר ההלבשה הפכו למפורסמות, הוא רב עם השחקנים - בשלב מסוים אחד מהם גם מקלל אותו ומשליך עליו כוס - חוגג עם האוהדים, צועק, מקלל, אבל שומר על חיוך ונהנה לאורך כל הדרך.

בטור שנכתב במגזין When Suterday Comes, ושכותרתו "Personality crisis" (משבר אישיות), מתלונן הכותב על השתקתם המתגברת של דמויות צבעוניות מעולם הכדורגל ומציין: "יש בכדורגל עוד הרבה אנשים שיש להם דברים מעניינים לומר, אבל אנחנו בקושי שומעים אותם. למשל בארי פריי". לא כולם שכחו שבארי פריי יש רק אחד.