הברבור הזה עדיין מסרב לשיר

על נאמנות לעקרונותיו שילם מיכאל לאודרופ מחיר אישי כבד מאוד. בתחילת דרכו, התמזל מזלו להיות שותף לנבחרת דנמרק המלהיבה של ספ פיונטק. המאמן הגרמני, שכונה לא פעם "טלה סנטאנה האירופי", סחף את הסקנדינבים לעידן מטריף עם כדורגל התקפי מרתק, ולאודרופ היה בלב העניינים. הדינמיט הדני התפוצץ עד לחצי-גמר יורו 84', וכעבור שנתיים, בהופעת בכורה במונדיאל, הצית את הדמיון, עד שהודח באופן סנסציוני על ידי ספרד בשמינית-הגמר. היו אלה שנים קסומות ללא הגזמה.

לכן, כאשר ירש ריצ'רד מולר נילסן את פיונטק ב-1990, והביא איתו סגנון זהיר ומבוקר, מיכאל לאודרופ פשוט לא יכול היה לסבול זאת. "לא ייתכן שכל השחקנים רק יגלשו לתיקולים. חלק מאיתנו צריכים להישאר על הרגליים ולנהל את המשחק", הוא אמר. שלושה משחקים במוקדמות יורו 92' הספיקו לו כדי לעזוב ולהצהיר שלא ילבש את חולצת דנמרק כל עוד מולר נילסן יישאר בתפקידו. אחיו הצעיר בריאן פרש יחד איתו, אבל חזר בו, והיה שותף לזכייה מהאגדות באליפות אירופה, אליה הוזמנו הדנים במפתיע שבוע לפני תחילת הטורניר. מיכאל נותר איתן בדעתו, וכך חגגו הדנים את ההישג הגדול שלהם בכל הזמנים ללא השחקן הגדול שלהם בכל הזמנים.

ולא רק שלהם. כשרונו של לאודרופ היה נדיר בכל קנה מידה. לא לחינם אמר אנדרס אינייסטה כי מבחינתו במדובר בשחקן הטוב ביותר אי פעם. כמעט כל מי שפגש את הדני במהלך הקריירה מעמיד אותו בטופ העולמי, וזו רשימה ארוכה שכוללת בין היתר את מישל פלאטיני, רומאריו וראול. עם זאת, הצרפתי, ששיחק לצידו ביובנטוס בשנות ה-80', אבחן: "לאודרופ לא תמיד הצליח להביא את יכולתו באימונים למשחקים עצמם. היה לו הכל, פרט לדבר אחד – הוא לא היה אנוכי מספיק". יוהאן קרויף, שהביא אותו לברצלונה והפך אותו לאחד הפליימייקרים הגדולים בדורו, אמר: "לו מיכאל היה נולד בשכונת עוני בברזיל, היו מכתירים אותו לגאון הגדול בהיסטוריה. הפוטנציאל היה שם, אבל חסר לו הדחף הפנימי שיסחוף אותו לגבהים האלה".

מי יודע, אולי זו הסיבה בגללה קרויף הותיר את לאודרופ על הספסל בגמר ליגת האלופות המפורסם באתונהב-1994, אז הגיעו הקטלונים כפייבוריטים עם האף מורם גבוה, והובסו 4:0 בידי מילאן, שחסרה את שני הכוכבים במרכז ההגנה בגלל השעיות. פאביו קאפלו העיד אז: "לאודרופ הוא השחקן ממנו חששתי יותר מכל. זו היתה טעות מצידו של קרויף לא לפתוח איתו". האירוע הוביל לקרע בלתי ניתן לאיחוי ולנטישתו של לאודרופ לשורות ריאל מדריד, בה פיקד על ה-0:5 המופלא בקלאסיקו בברנבאו.

כפי שאפשר לראות, סכסוכים עם מאמנים לא חסרו לדני בקריירה כשחקן, אבל הוא גם למד מהם לא מעט. כוכבי עבר רבים מוצאים את המעבר לכיסא המאמן קשה מהצפוי. אצל חלקם האגו העצום גורם להתנשאות כלפי חניכיהם והורס לחלוטין כל אפשרות ליחסי אנוש תקינים – רוד חוליט הוא דוגמא מפוארת לכך. אחרים פשוט מתוסכלים מעבודה יומיומית עם שחקנים שלא מתקרבים אליהם בכישרונם, ועל כך דיבר בזמנו ג'אנפראנקו זולה. אצל לאודרופ אין זכר לתופעות אלה. הוא נותר אדם נינוח ונעים הליכות, וגם לא מצפה מאיש להיות גאון כמוהו. "אי אפשר לדרוש משחקנים להיות כמו מסי או רונאלדו. כן אפשר לבקש מהם לבצע פעולות פשוטות. לפעמים הדברים האלמנטריים ביותר, כמו מסירות קצרות, הם היעילים ביותר. את זה כל אחד יכול ללמוד" הוא אמר לא מכבר.

עם גישה חיובית ושם נוצץ במיוחד, לא היה מוגזם לצפות מלאודרופ להפוך לאחד המאמנים הבכירים בתבל. זה לא קרה, ואולי גם כאן הדחף הפנימי להצליח בכל מחיר לא קיים אצלו. בעשור האחרון הוא קיבל עשרות הצעות ממועדוני צמרת, ובשלבים מסוימים נפוצו דיווחים על אתלטיקו מדריד ועל צ'לסי, אבל עד עכשיו הרזומה שלו צנוע יחסית. לאודרופ גם נוטה לעזוב כאשר הדברים לא מסתדרים לרוחו. הוא לא רוצה לסבול ולהילחם – המטרה העיקרית שלו היא ליהנות מהעבודה.

את הצעד הראשון כמאמן לא התכוון לעשות לאודרופ במהרה אחרי הפרישה, אבל האפשרות לעבוד כעוזרו של מורטן אולסן, הקפטן של דנמרק בשנות ה-80', הוא לא יכול היה לוותר. כמאמן איאקס, נתן אולסן לחברו עונת פרישה מקסימה. בשנת 2000 הוא שמח להצטרף אליו על הספסל הדני, וכעבור שנתיים, אחרי מונדיאל סביר ביפן ודרום קוריאה, יצא לדרכו כמאמן עצמאי.

התחנה הראשונה היתה ברונדבי, קבוצתו האהובה, בה גדל בנוער, ואותה אימן בזמנו אביו, פין לאודרופ. בארבע השנים בבירת דנמרק זכה לאודרופ באליפות אחת ובשני גביעים, וניסה לבנות המשכיות, אבל מטרות המועדון היו שונות. בעקבות מכירה סיטונאית של שחקנים, ביניהם דניאל אגר לליברפול, האשים לאודרופ את ההנהלה בהיעדר שאפתנות ועזב ב-2006 בטריקת דלת. לאוהדים רבים נותר טעם מר מכך, אבל החיים הוכיחו כי הכוכב צדק. מאז שולטת קופנהאגן לחלוטין בליגה הדנית, בעוד ברונדבי ירדה מנכסיה, לא התקרבה שוב לאליפות, ואף היתה קרובה לירידה בעונה שעברה.

אחרי שנה של שמועות מגוונות, חתם לאודרופ בחטאפה, ותקופתו הראשונה כמאמן בספרד תיזכר בזכות הריצה ההיסטורית בגביע אופ"א, שם הגיעה הקבוצה הקטנה מפרבר דרומי של מדריד לרבע-הגמר, והיתה קרובה מאוד להדיח את באיירן מינכן. הגומלין בחטאפה נכנס לספרי הזהב של הכדורגל האירופי – אחרי 1:1 במינכן, נותרו הספרדים בנחיתות מספרית בפתיחה, אבל בכל זאת הובילו 0:1 על סף 90 הדקות, ו-1:3 לקראת סוף ההארכה, רק כדי לספוג בשני המקרים שערים דרמטיים שהובילו להדחה אכזרית. בסיום העונה, כאשר הבין הדני שהמועדון מתכוון למכור חלק גדול מהשחקנים, הוא העדיף שוב לעזוב, ונשיא חטאפה עוד רדף אחריו בדרישה לפיצויים על הפרת חוזה.

ואז הגיעה ההרפתקה המשונה ברוסיה עם ספרטק מוסקבה. לאודרופ חלם לבנות אימפריה בקבוצה שהתפרסמה עוד בימי ברית המועצות בסגנון טכני והתקפי, אבל גילה מציאות אחרת והתקשה לתקשר עם השחקנים בגלל הבדלים תהומיים במנטליות. כעבור שבעה חודשים בלבד קרא הבעלים לאוניד פדון למנכ"ל ואלרי קרפין והודיע לו חד-משמעית: "אתה הבאת את הלאודרופ הזה, עכשיו אתה גם תפטר אותו". ההודעה על הפסקת עבודתו נמסרה לדני בשיחת טלפון. משעשע לציין שספרטק וקרפין חזרו העונה על טעות כמעט זהה עם אונאי אמרי.

טעות בשיקול דעת הובילה את לאודרופ גם לג'וב הקודם שלו במאיורקה. הוא הגיע לכאורה לקבוצת צמרת שפספסה העפלה סנסציונית לליגת האלופות בנסיבות דרמטיות, אבל כעבור מספר שבועות גילה כי המועדון מצוי בקשיים כלכליים עצומים, ואף נזרק בשל כך מהשתתפות בליגה האירופית. הוא הצליח להציל את הקבוצה מירידה, אולם במקביל הסתכסך עם המנהל הספורטיבי לורנצו סרה-פרר, והחיים הפכו בלתי נסבלים מבחינתו. ג'ונתן דה-גוזמן נמכר לויאריאל מאחורי גבו של המאמן, והקש ששבר את גב הגמל הגיע בדמות פיטוריו של העוזר אריק לארסן שביקר את המועדון.

הדני התפטר ואמר: "אנשים שואלים אותי מדוע אני עוזב ביוזמתי אם אני לא מסתדר עם אדם אחד בלבד. הרי אפשר היה לחכות שהוא יפטר אותי בעצמו ולקבל פיצויים. זו לא דרכי. לא באתי לכאן בשביל כסף. אני לא רוצה לחזור כל יום מתוסכל הביתה. משפחתי חשובה לי מדי בשביל זה". מצבה הנוכחי הקשה של מאיורקה מלמד לא מעט על נכונות החלטתו של לאודרופ.

ואם אתם שואלים מיהו אריק לארסן, שהולך עם לאודרופ מימי חטאפה, הרי שמדובר בסקאוט מוכשר שמגלה עניין רב בכדורגל הישראלי. היתה לו מעורבות בהבאתם של תומר חמד למאיורקה ואיתי שכטר לסוונסי, ובקיץ האחרון הוא אף המליץ על עוז ראלי לאודנסה הדנית, בעסקה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר.

אז כבר עשור נודד לאודרופ בין מדינות שונות, ורק הקיץ קיבל לראשונה ג'וב בו הוא יכול, כך נראה, להגשים את חזונו, כשהוא מקבל אשראי מלא ולא צריך לריב עם איש. "לאודרופ הוא רומנטיקן של כדורגל במובן החיובי של המילה" מספר הפרשן הדני הבכיר קלאוס אגלונד, "יש לו השקפת עולם ברורה שדומה לזו של ברצלונה, אבל הוא דוגל בכדורגל תכליתי יותר, ואחזקת כדור למען אחזקת כדור לא מעניינת אותו. הוא מחפש שחקנים עם יכולות טכניות שיודעים לנצל מרחבים ומבצעים תנועה חכמה ללא כדור".

קשה לחשוב על קבוצה מתאימה יותר ליישום אסטרטגיה זו מאשר סוונסי. הוולשים הניחו את יסודות הכדורגל הטכני עוד בימיו של רוברטו מרטינס הספרדי, שעזב לוויגן ב-2009. ברנדן רוג'רס, שינק את הכדורגל בספרד ובהולנד, המשיך ושיכלל את השיטה, העלה את הברבורים לפרמייר-ליג, וביסס אותה שם. לאודרופ הוא ממשיך דרכו האולטימטיבי. "הסגנון הזה נמצא עמוק ב-DNA של הקבוצה, וזו הסיבה שהשידוך בין סוונסי ללאודרופ הצליח מהרגע הראשון" טוען אגלונד.

וכך פרץ לאודרופ בסערה לכדורגל בממלכה. אלגנטי ואינטליגנטי, כפי שהיה כשחקן, הוא גם קובע כעת את מדיניות הרכש של המועדון, בניגוד מוחלט לקבוצותיו הקודמות. "לראשונה בקריירה לאודרופ הוא זה שבחר את שחקני הרכש בקיץ, ולא המנהלים שמעליו" אומר העיתונאי הדני סבנד פראנדסן. אחרי שנים ארוכות של אכזבות מהבוסים, רואים שלאודרופ נהנה בעבודתו החדשה.

האם הוא יישאר בווילס שנים ארוכות, או אולי זהו קרש קפיצה למשרה בכירה הרבה יותר, שתתאים למידותיו? אין לדעת. בדנמרק יש שמשוכנעים כי הוא יחליף את אולסן על הספסל של דנמרק אחרי המונדיאל, וינסה להצעיד את נבחרתו להישג שהוא עצמו פספס ב-1992. בינתיים הוא כאן, והיום הוא פוגש את אלכס פרגוסון, שניצח בעונה שעברה את סוונסי של רוג'רס פעמיים. האם זה יהיה שונה עבור הברבורים? הסקוטי לא ירצה להיזכר במפגש הראשון שלו עם לאודרופ, במונדיאל במכסיקו. הוא היה אז מנג'ר אברדין בן 44 שהוזעק להחליף את ג'וק סטין המנוח. מיכאל היה כוכב צעיר בן 21. בשנים שחלפו מאז, ידע הסקוטי רק מקום עבודה אחד. תיהנו.