האם שמתם לב בחודשים האחרונים לליאון בריטון? הבחור בן ה-29, בעונתו הראשונה בקריירה בפרמייר-ליג, הוא המוסר עם אחוזי הדיוק הגבוהים ביותר באירופה. 93 מתוך 100 הניסיונות שלו מגיעים ליעד, והוא מקדים בפרומיל אפילו את צ'אבי. אבל בריטון, שנולד בלונדון, גדל באקדמיה של ארסנל ולא קיבל הזדמנויות בווסטהאם, לא היה מוכר עד כה כמו שצריך אפילו באי הבריטי. הוא עשה כמעט את כל הקריירה במדי סוונסי, אליה הצטרף כאשר המועדון הוולשי היה עדיין בליגה השלישית, ורק עכשיו הגיע סופסוף לכותרות.
לפני ארסנל, טוטנהאם ויונייטד
הסטטיסטיקה עלולה, כמובן, להטעות. יהיה מטופש בלשון המעטה לטעון כי בריטון מתקרב ברמתו לצ'אבי או אנדרס אינייסטה. מבט מעמיק יותר על הנתונים מגלה כי האנגלי כמעט ולא מייצר הזדמנויות הבקעה עבור חבריו לסוונסי, ולא בישל אפילו שער במשך כל העונה. אלא שבמקרה של סוונסי, הסטטיסטיקה חשובה כי היא עוזרת להבין את הקבוצה הקטנה המיוחדת ביותר ששיחקה בליגה הבכירה באנגליה אי פעם. המנג'ר הצעיר ברנדן רוג'רס לא מהסס להכריז בפה מלא כי הוא מיישם בווילס את המודל של ברצלונה, והתוצאות עולות על כל דמיון. מעטים האמינו בברבורים אחרי העלייה הדרמטית שלהם דרך הפלייאוף, ורוג'רס עצמו התבדח: "שמעתי אנשים אומרים שיש סיכוי טוב יותר לראות את אלביס חי או לפגוש חייזרים מאשר לצפות בנו נשארים בליגה". ההישארות הובטחה חודשים ארוכים לפני סיום העונה, וסוונסי עושה זאת בדרכה הייחודית, עם סגנון שלא משתנה מול אף קבוצה.
המוטו המרכזי של רוג'רס זהה לזה של לפפ גוארדיולה לשמור על הכדור בכל מחיר. "זו הפילוסופיה שלנו. אנחנו צריכים לשלוט בקצב המשחק, ומאמינים שהיריב לא יכול להבקיע אם לא יקבל את הכדור", אומר המנג'ר. וכך משחקים שחקנים בריטיים אלמוניים בסגנון טיקי-טאקה אמיתי, עם המון מסירות קצרות במחצית המגרש שלהם, וסבלנות אין קץ בפיתוח התקפות. המוטו השני של סוונסי חופף אף הוא למתכון של בארסה לחץ בלתי פוסק על שחקני היריב, בכל מקום במגרש. "אני יודע שלא עומדים לרשותי השחקנים הטובים ביותר בתבל. לכן אם לא נבצע לחץ כמו שצריך בכל שניה, נספוג שערים. השאיפה היא להיות הקבוצה הכי טובה, וזו העוצמה שלנו. אני מסביר לשחקנים שאם ליאו מסי יכול ללחוץ על היריב כל הזמן, גם הם יכולים" מסביר רוג'רס.
כדי להבין עד כמה שונים הברבורים מכל הקבוצות הקטנות האחרות, חייבים לשוב לסטטיסטיקה. שבע קבוצות בלבד בפרמייר-ליג מחזיקות בכדור יותר מ-50 אחוזים מהזמן לאורך העונה השישייה הגדולה (סיטי, יונייטד, ליברפול, ארסנל, טוטנהאם וצ'לסי), וסוונסי. הוולשים מדורגים במקום השלישי בפרמטר זה, עם 56.5 אחוזים, והנתון כמעט זהה במשחקי הבית והחוץ. גם באחוזי דיוק המסירות מדורגת סוונסי במקום השלישי בפרמייר-ליג, עם 85 אחוזים, כשרק סיטי וצ'לסי מקדימות אותה. ברשימת 20 שחקני פרמייר-ליג עם מספר המסירות הגבוה ביותר למשחק, ניתן למצוא לא פחות משישה נציגי סוונסי. היא מורכבת בעיקר מקשרים, לראיה מובילים אותה יאיא טורה, מיקל ארטטה ולוקה מודריץ'. אלא שסוונסי, שמבססת את משחקה על הנעת כדור בחלק האחורי, שולחת לשם את הבלמים אשלי וויליאמס וסטיבן קולקר ואת המגן הימני אנג'ל ראנג'ל.
גם השוער הוא שחקן שדה
החזקת הכדור הקנאית גורמת לסוונסי להיות קבוצה הוגנת יותר, פשוט כי הכדור נמצא רוב הזמן ברשותה. היא מבצעת הכי מעט עבירות בליגה בממוצע, בפער ניכר מכל היתר. הנאמנות חסרת הפשרות שלה למשחק על הקרקע מביאה לכך שסוונסי מנצחת במספר הנמוך ביותר של קרבות אוויר, וגם כאן הפער משאר הקבוצות עצום. סטוק, הקבוצה שמייצגת את סגנון הרטרו ומובילה את הטבלה בנתון זה, זוכה ב-14.5 כדורים באוויר בממוצע, בעוד סוונסי מסתפקת בשישה בלבד.
רוג'רס מוכן לספוג טעויות של שחקניו כדי לא לוותר על הפילוסופיה, והדוגמא הטובה ביותר לכך התרחשה במשחק הביתי מול מנצ'סטר יונייטד, כאשר אנג'ל ראנג'ל איבד את הכדור ליד הרחבה וגרם לשער של צ'יצ'אריטו ולהפסד 1:0. פרשנים טענו כי המגן הקטלוני היה צריך לבעוט את הכדור ליציע, אבל המנג'ר יצא להגנתו באופן נחרץ: "אני אומר לו לשחק כך. לפעמים שחקנים עושים שגיאות טכניות, וזה בסדר. הם זקוקים לביטחון עצמי כדי להשתפר. תבואו בטעות אך ורק אליי". רוג'רס כעס על שחקניו הרבה יותר כאשר נכנסו לפאניקה בשלהי המשחק מול וולבס באוקטובר, איבדו יתרון 0:2 בדקה ה-83 וסיימו ב-2:2. הוא הסביר להם כי החזרת כדור עיוורת ליריב גרמה לכך, ובמשך ימים ארוכים תרגלה סוונסי באימונים מסירות במחצית המגרש שלה תחת לחץ. שבוע לאחר מכן, כאשר ניסתה בולטון להשוות מול סוונסי, היא פשוט לא הצליחה לגעת בכדור. הלקח נלמד.
גם את השוער בחרו הברבורים בהתאם לפילוסופיה. "רוב הקבוצות משחקות עם 10 שחקנים, לנו יש 11", מכריז רוג'רס שבחן לאורך חודשים את מישל פורם ההולנדי לפני שהחתים אותו מאוטרכט, לא רק בזכות האינסטינקטים הנהדרים שלו על קו השער, אלא גם בגלל משחק הרגל הנהדר שלו. התוצאות מדברות בעד עצמן פורם הוא המוסר המדויק ביותר בפרמייר-ליג מבין השוערים, עם 69 אחוזי דיוק, לפני ווייטק שצ'סני של ארסנל. הוא כמעט ולא שולח כדורים ארוכים ומשתתף בבניית המשחק של קבוצתו עם מסירות קצרות מאחור.
מובן שיש גם סטטיסטיקה אחרת, מחמיאה פחות, שמגלה כי סוונסי עדיין רחוקה שנות אור מברצלונה. השמירה על הכדור חשובה, אבל תכליתיות קריטית לא פחות, ובהיבט זה מצפה לרוג'רס עבודה קשה. בממוצע הבעיטות לשער ובעיטות למסגרת מדורגים הברבורים במקום הלפני האחרון בליגה, כשרק סטוק מפגרת אחריהם. זו הסיבה שסוונסי לא כבשה ב-11 מ-27 משחקי הליגה עד כה, במאזנה 30 שערי זכות בלבד, ומדורגת במקום ה-14. מצד שני, כאשר החלק הקדמי מתחבר, כמו בניצחון 2:3 על ארסנל, הופכת החבורה של רוג'רס להצגה הכי טובה באי. ארסן ונגר יודע לפרגן: "סוונסי ראויה להרבה מאוד כבוד כי היא משחקת ללא פחד. הכדורגל שלה חיובי, והשחקנים הוכיחו כי הם שייכים לפרמייר-ליג בזכות".
ההצלחה של רוג'רס עשתה גלים כה גדולים, שהוא נחשב למועמד טבעי לאמן בעתיד את נבחרת אנגליה. את רעיונותיו שאב המנג'ר הצפון-אירי השאפתני הרחק ממולדתו. אחרי שהבין בגיל 20 שלא יהיה כדורגלן, הוא נדד בספרד, בילה חודשים באימונים של ברצלונה, ולנסיה, סביליה ובטיס, ורשם כל פרט. למרות התנגדות אשתו שהייתה מעדיפה כי יבלה זמן רב יותר עם המשפחה, הוא נסע להשתלמות ארוכה גם בהולנד. את ההזדמנות האמיתית הגדולה קיבל רוג'רס מז'וזה מוריניו שהזמין אותו ב-2006 לאמן באקדמיה של צ'לסי. הוא זוכר את התקופה המשותפת עם "המיוחד" לטובה ומשבח את המורה: "הרגשתי שאני לומד בהרווארד". אלא שמנג'ר סוונסי הבין לעומק גם את החסרונות של הכחולים. בניגוד לאנדרה וילאש-בואש, תלמיד נוסף של מוריניו שהתפתחה לשוב לסטמפורד-ברידג' בהזדמנות הראשונה, היה רוג'רס נחרץ בשבוע שעבר כאשר שמע דיווחים על אפשרות לרשת את הפורטוגלי המפוטר. "אוהדי סוונסי לא צריכים לדאוג. אני מנסה לבנות את הקריירה שלי, ולא להרוס אותה", הסביר בפשטות האיש שהאריך בחודש שעבר את חוזהו בקבוצה עד 2015.
על אף שהפך לאליל של ממש באיצטדיון ליברטי, ולסלבריטי בממלכה כולה, רוג'רס שומר על צניעות. הוא מדבר עם השחקנים בגובה העיניים, קורא להם חברים, ונגיש מאוד לתקשורת. "הוולשים והאירים דומים, ולכן האוהדים קיבלו אותי בזרועות פתוחות", מסביר האיש שאוהב לזמר וחושב שחניכיו צריכים לעשות כמוהו. "כאשר מגיע לקבוצה שחקן חדש, אני מבקש ממנו לשיר משהו. זה שובר את הקרח, עוזר לחבר'ה להכיר זה את זה ומעלה את המורל הקבוצתי" הוא מספר. ולמרות שמשחק המילים המתבקש עומד על קצה הלשון, אצל סוונסי ממש, אבל ממש, לא מדובר בשירת הברבור.
