"לא כיף לראות שחקנים שחוזרים. הכי קל לחזור למקום בטוח. להתפשר"

5.1 קילומטר ב-30 דקות. 5 דגלי ישראל ביציע. טיפולים משמונה בבוקר עד שמונה בערב. כשהוא לא מבין את השגרירים שרוצים לחזור, אלמוג כהן מסכם סיבוב ומסביר למה "זו השנה הכי קשה שלי בגרמניה, בעיקר בגלל נבחרת ישראל"

ענבל מנור
18/12/2012

גם אלמוג כהן בעצמו מתקשה לסכם את הסיבוב הראשון בבונדסליגה: "אני יכול לחלק אותו לשני חצאים", הוא מסביר. "עד המשחק נגד שטוטגרט (במחזור השישי – ע.מ) שפתחתי בהרכב הייתי מאוכזב שלא שיחקתי, אחר כך פתחתי בשני משחקים, נפצעתי במשחק נגד שאלקה, חזרתי, בישלתי שער נגד הופנהיים ושיחקתי טוב נגד דיסלדורף וברמן. אני מרוצה מהחלק השני של הסיבוב גם כי חזרתי מהפציעה הרבה יותר מהר מהצפוי. בגדול, כשאני מסתכל על הכל, אני אופטימי, לא מאוכזב ולא שמח מהמצב".

זו העונה השלישית של אלמוג כהן בנירנברג וגם בה הוא מוצא עצמו בתחרות קשה על מקומו. הקשר בן ה-24 רשם בסיבוב הראשון תשע הופעות בלבד, מתוכן שתיים בהרכב, עבר במהלכו פציעה מתסכלת ואיבד את מקומו בנבחרת לאחר המתקפה של אביו על אלי גוטמן. בראיון לוואלה! ספורט, כהן מדבר על הכל, מהמלחמה היומיומית על מקומו, דרך האהבה של הקהל שמחזיקה אותו בנירנברג ועד גוטמן ומצב השגרירים בכדורגל הישראלי.

קשר נירנברג אלמוג כהן. Marc Eich, GettyImages
"כשאני מסתכל על הכל, אני אופטימי, לא מאוכזב ולא שמח מהמצב". כהן(צילום: GettyImages, Marc Eich)

גם בעונה שעברה התנדנדת בין הספסל להרכב. חשבת לעזוב בקיץ?

"היו מחשבות עזיבה, אבל אם היית רואה את האהדה שאני מקבל מהקהל, היית מבין למה ירדתי מזה. המנהל הספורטיבי מרטין באדר אוהב אותי וגם הקהל, אבל באו קבוצות טובות והציעו הצעות מפתות. קיבלתי הצעה מרד בול זלצבורג ומעוד כמה קבוצות גרמניה, אבל נירנברג ביקשה קרוב לשלושה מיליון יורו. העדפתי לא להתעסק בזה ואמרתי שאני בא להילחם. נלחמתי וקיבלתי הזדמנות, אבל קשה לעשות רצף טוב כשהקבוצה לא מנצחת. גם הפציעה באה במצב שהייתי בהרכב והוציאה אותי מחמישה משחקים".

בוא נדבר על הפציעה.

"סבלתי מאפנדיציט (דלקת בתוספתן) וזו פציעה שמחייבת ניתוח. משמיים הניתוח נדחה ביומיים בגלל חג מקומי ואחרי שלקחתי כדורים, עברתי בדיקות והרופא ראה שאפשר להעלים את הגוש תוך חודש בלי ניתוח. הסכמתי ואחרי שבועיים המצב השתפר. כבר חשבתי: 'כמה רע יכול להיות', אבל ברגע שהניתוח התבטל הייתי מרוצה. הגעתי בשמונה בבוקר וחזרתי בשמונה בערב לטיפולים. חצי שעה בתוך מגבות חמות, אמבטיות חשמל, טיפולים, חדר כושר ושוב חשמל. שבועיים רצוף כל יום. זה היה מתסכל מאוד, ואם זה היה קורה בשנה הראשונה, לא הייתי מתגבר. רק חזרתי להרכב אחרי שחיכיתי שלושה חודשים להזדמנות, המאמן היה מרוצה ואז באה הפציעה. עם השנים למדתי להתגבר ואני חושב שכל שחקן עובר הרבה עליות ומורדות. שחקן שמאמין בעצמו ויש לו אופי חזק לא מוותר, ולי יש את הדברים האלה".

נראה שאתה נמצא במלחמה תמידית על המקום שלך.

"שנתיים וחצי אני נאבק על מקום בהרכב. לפני שנתיים נאבקתי מול אילקאי גונדוגאן, שהיום הוא כוכב דורטמונד ושחקן נבחרת גרמניה. כששחררו אותו, הביאו שחקנים אחרים על אותה משבצת. בסופו של דבר אני לא לגמרי מרוצה. יש מלחמה, הסגל שלנו חבל על הזמן ובסופו של דבר המאמן מוצא את הדקות שלי ואני לא יכול לבוא אליו בטענות. אחרי הפציעה, חזרתי להתאמן ביום רביעי וכבר שיחקתי בשבת. כשהוא נותן לי לשחק, אני נותן הכל. ביום ראשון נגד ברמן רצתי 5.1 קילומטר ב-30 דקות על המגרש. זה לא נתפס".

היו לך עליות וירידות גם ביחסים עם המאמן דיטר הקינג.

"זה נכון, אבל הוא המאמן ואני מכבד אותו ברמות מטורפות. יכול להיות שיש לו דברים אחרים בראש והוא חושב שאולי אני צריך לעלות מחליף וכרגע הוא רוצה יותר ניסיון בעמדת הקשר האחורי. למדתי פה שמה שמאמן אומר זה קדוש, תאכל את הדשא ותראה לו שהוא צריך אותך. בשנה הראשונה נכנסתי לשיחה עם המאמן בכל פעם שלא שיחקתי, השנה לא הייתה לי שיחה אחת איתו".

אולי ההצלחה בעונה הראשונה הגיעה מוקדם מדי?

"יכול להיות שהצלחתי מהר מדי. ציפיתי שאעלה בהדרגתיות, אבל בשנה הראשונה הפתעתי את עצמי. אבל אם אני חוזר אחורה והיית אומר לי שאהיה בקבוצה טובה בבונדסליגה ואשחק כזו כמות של משחקים, לא הייתי מאמין. לפני שהגעתי, הקבוצה נאבקה נגד הירידה ועכשיו יש פה סגל שמוביל את הקבוצה להצלחות, הקהל מרוצה וגם האהדה אליי גדולה. קשה להסביר את הקשר שלי עם האוהדים. בכל משחק יש ביציע ארבעה-חמישה דגלי ישראל, הקהל מוחא לי כפיים ובסוף משחק אני נשאר חצי שעה רק לחלק חתימות. גם כשלא שיחקתי, האוהדים בחרו בי להגיע לצ'אט באתר שלהם. אלו דברים שמחממים את הלב ועושים כיף".

"בשנה הראשונה נכנסתי לשיחה עם המאמן בכל פעם שלא שיחקתי, השנה לא הייתה לי שיחה אחת איתו". הקינג(צילום: GettyImages, Martin Rose)

במקביל לקשיים בגרמניה, מעמדו של כהן נפגע גם בנבחרת. לפני משחק הידידות בהונגריה באוגוסט (1:1) גוטמן זרק אותו מהסגל מאחר ולטענתו ענה לו בחוצפה במהלך אסיפה. הקשר שיחק 45 דקות בתבוסה הביתית לרוסיה, אבל נופה מהסגל לקראת צמד המשחקים מול לוקסמבורג. אז, יצא אביו אשר בהתקפה חריפה נגד המאמן הלאומי ואמר לוואלה! ספורט: "בושה וחרפה שהבן שלי לא זומן... הנבחרת הפכה להיות הפועל תל אביב של ישראל".

זו השנה הכי קשה שלך בגרמניה?

"אני חושב שכן, בעיקר בגלל מה שקרה בנבחרת. עד העונה, הייתי שחקן קבוע בנבחרת, אם לא בהרכב אז בסגל, ועכשיו מערכת היחסים שלי ושל גוטמן לא על הצד הטוב ביותר. הוא עשה הרבה דברים שאני לא מסכים איתם. בחיים לא אדבר נגד מאמן ובסך הכל אמרתי שאני מאוכזב שלא הוזמנתי. כשאני מדבר, אני מדבר בשם עצמי, ואבא שלי מדבר בשם עצמו. אנחנו לא אותו בן אדם. הדברים שהוא אמר נלקחו כאילו אני אמרתי אותם".

הפיצוץ הראשון היה במשחק בהונגריה.

"זה התחיל שם, אבל מבחינתי ומבחינת גוטמן הסיפור היה מאחורינו. אחרי רוסיה, כשהוא החליף אותי במחצית, הוא אמר שעשיתי את העבודה על הצד הטוב ביותר והוא ראה שלנחמתי ורצתי והיה מרוצה ממני. ואז קרה מה שקרה, יכול להיות שלקחו את הדברים כאילו אני אמרתי אותם. זה כואב לי כי נבחרת ישראל היא הדבר הראשון בסדר העדיפויות שלי, אבל עוברים הרבה דברים בחיים. אני מקווה שאחזור לסגל כי מבחינתי הנבחרת מעל הכל ותמיד אני מאחל לה בהצלחה. תמיד ארצה להיות בנבחרת, לא משנה איפה אהיה".

אתה מאמין שתחזור בקמפיין הנוכחי?

"אני מקווה שכן. אני מקווה שאוכל לפתוח דף חדש נקי ואני מאמין שאני יכול לתרום לנבחרת. גם בקמפיין הקודם היו לי משחקים טובים ושיחקתי בתשעה מעשרת המשחקים. בכל רגע שיצטרכו אותי, אבוא, גם לדקה או אפילו לשבת ביציע כי הנבחרת היא של כולנו. גם כשאני יושב בבית מחוץ לסגל, אני אוהד את הנבחרת".

היה ניסיון פיוס מאז הדברים של אבא שלך?

"לא הייתה שום שיחה. לא אני אמרתי את הדברים ואני לא יודע מה להגיד כי לא עשיתי משהו רע. תחשוב על מצב שאבא של שחקן יתלכלך נגד קבוצה, למה לקחת את הדברים כאילו השחקן אמר? על הדבר היחיד שעשיתי לא בסדר, מה שהיה בהונגריה, התנצלתי מיד אחרי ופה זה נגמר. אני מקווה שאוכל לפתוח דף חדש ולתרום לנבחרת ואם לא, אקבל את ההחלטה ואשאר אוהד".

עדיין לא היה ניסיון פיוס. גוטמן(צילום: ברני ארדוב)

בתקופה האחרונה מדברים על לא מעט שחקנים שחוזרים. מה אתה חושב על זה?

"לא כיף לי לראות שחקנים שחוזרים. זה נראה לי טיפה להתפשר. בסופו של דבר, הכי קל לחזור למקום שאתה מרגיש בו הכי בטוח. במקום שאתה לא בטוח, כשאתה לא משחק כל הזמן, יש תחרות והחזק הוא מי שנשאר תקופה ארוכה. אני מעריץ את בניון, אוואט ובן חיים שעשו קריירה בלתי נתפשת בחו"ל. תראה את בניון אחרי שהוא היה בקבוצות כל כך גדולות, הוא עדיין משחק, נכנס כמחליף ומראה מה הוא יודע. רק כשאני שפה, אני יודע כמה זה קשה וכמה המלחמה כל כך קשה. בכל שבוע פה אתה צריך לתת 1,000 אחוז כי אם לא, אתה יושב בחוץ. אני רואה את זה קורה עם איתי שכטר ואני מעריץ את הרצון שלו. היו לו בעיות בגרמניה, אבל הוא אמר: 'אני אלך למקום קשה ואנסה להילחם'. סוונסי לקחה אותו, הוא לא שיחק, המשיך לעבוד קשה ועכשיו הוא מקבל דקות. גם כשאתה משחק 20-30 דקות בכל משחק, זה מראה על שחקן שהמאמן מעריך, הוא ברוטציה ובכל סיטואציה יכול להיות בהרכב. צריך להעריך שחקנים כאלה. בעונה הראשונה הכל הלך לי בקלות. אמרתי למשפחה שלי שזו לא חוכמה כי האופי שלי לא נמדד. העונה האופי שלי נמדד. נראה עוד כמה שנים כמה אוכל להחזיק את עצמי בטופ וכמה אוכל לסבול בשקט ולהמשיך לעבוד קשה ולא ללכת למקום שאדע שיותר קל לי ולוותר לעצמי".

כמה שנים אתה רואה את עצמך באירופה?

"אני מקווה לראות את עצמי בגרמניה, אנגליה, איטליה או ספרד, שזה הטופ. בכדורגל הכל נזיל, אבל אני מקווה שאמשיך פה הרבה שנים במיוחד בגרמניה. אני מרגיש שאני מתאים לליגה ויש לי אהדה בעיר. אסור לסגור שום דלת אף פעם. החלום שלי הוא שאמשיך להיות כמו עכשיו, אמשיך לעבוד קשה וההזדמנויות יגיעו. גם העונה אף אחד לא האמין שאשחק, אבל מצאתי את עצמי בהרכב לפני באה הפציעה ואני מבטיח לך שאם לא הפגרה, תוך שבועיים אני בהרכב. ישראל? מאז שעזבתי שום קבוצה לא דיברה איתי ולא עם אף אחד שקשור אליי".

תישאר בנירנברג?

"יש לי עוד שנה וחצי לחוזה. כרגע אני רוצה להאריך, אבל אני צריך לראות ולחשוב כי זה לא קל. צריך לראות איפה אקבל הכי הרבה דקות. אני רוצה גרמניה ואם לא אמצא משהו יותר טוב, לא אזוז מפה כי יש לי בית חם. לא אעזוב את נירנברג בקלות".

"מעריץ את הרצון שלו". כהן עם שכטר(צילום: ברני ארדוב)
  • אלמוג כהן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully