דן איינבינדר
היום בו חתם דן איינבינדר בקרית שמונה הגיע לאחר מספר ימים שהיו לאמוציונליים ביותר בחייו. זה קרה ביום ראשון, יממה לאחר משחקי המחזור השני. יום קודם, הקשר ישב ביציע הכבוד בטד יחד עם עמית בן שושן, שי חדד וחן עזריאל וראה את בית"ר מסיימת ב-1:1 עם הפועל באר שבע. הרביעייה לא חתמה ולא הייתה יכולה לחתום על שלא יתפנה כסף. המצב של איינבינדר היה שונה מכולם, הן בשל העובדה שהוא היחיד שזכה באותה עת להצעה משמעותית מקרית שמונה והן בשל העובדה שבית"ר הייתה זכאית לקבל תמורתו דמי השבחה שהיו נחוצים להחתמת שחקנים אחרים. כשאיינבינדר ירד מטדי באותו הערב, הוא ידע שכנראה לא יחזור כשחקן בית"ר בשנים הקרובות.
אבל הסיפור הגדול עם איינבינדר החל עוד באמצע השבוע שקדם לשבת ההיא. איזי שרצקי החליט שהוא מעוניין בקשר ובמשא ומתן זריז סגר את תנאיו עם סוכנו אבי נמני וגם סיכם על דמי ההשבחה של מיליון שקל לבית"ר ירושלים. הקשר שמע את ההודעה , היה די בהלם ועדיין רצה מאוד להישאר בבית"ר. אביו של השחקן נפגש בירושלים עם חברי הדירקטוריון אילן רג'ואן ושמוליק לוי בנסיונות להגיע להבנות ונראה היה שעדיין יש סיכוי להשארת הילד בבית וגן, כשכולם היו בטוחים שיום המחר, יום חמישי, הוא היום המכריע.
ביום חמישי ערכה בית"ר אימון צהריים שלאחריו נקרא איינבינדר לשיחה אצל קורנפיין. היו"ר הגיש לשחקן הצעה משופרת לשנתיים ורצה לקבל אותה חתומה עד חמש בערב על מנת להעבירו בבקרת התקציבים לקראת המשחק בשבת. עד שעות הערב לא הספיקו נמני ועורך הדין של השחקן לסגור את הקצוות וקורנפיין הודיע כי ההצעה שהייתה בצהריים כבר לא תקפה יותר. קורנפיין עצמו לא בדיוק ידע מה להחליט כי השארה של איינבינדר משמעותה שאין כסף לשלושת שחקני הבית האחרים.
ביום ראשון איינבנדר ואביו היו אמורים להיפגש בנחת בצהריים עם אנשי קרית שמונה ולסגור את החוזה לשלוש שנים. בפועל, משעות הבוקר כל חברי הדירקטוריון של בית"ר החלו להפעיל לחץ. אפילו נציגו של ארקדי גאידמק בדירקטוריון, ישראל גולדשמיט, הפעיל כל קצה חוט אפשרי ואף התקשר לשחקן עצמו ואמר לו שעושים אל כל המאמצים להשאירו בבית"ר והוא צפוי לקבל הצעה. איינבינדר אמר להם שהוא רוצה אך ורק בית"ר ומוכן לוותר על כסף, אבל הדברים צריכים לקרות היום אחרת הוא לא יוכל להירשם לליגה האירופית וקרית שמונה עשויה לוותר עליו.
הדרמה ההפכפכה נמשכה. כשאיינבינדר ואביו היו באזור נתב"ג, הם קיבלו טלפון מנמני שהודיע שזה עתה קורנפיין עדכן אותו שבית"ר רוצה להחתים את השחקן. הקשר ואביו כבר בדקו היכן לעשות פרסה חזרה לירושלים, ובינתיים קורנפיין התקשר להתייעצות אחרונה עם אלי כהן, הסביר לו את השתלשלות העניינים והמאמן אמר לו שאם צריך לבחור בין איינבינדר לשלושה או ארבעה שחקנים הוא הולך על השלושה, במיוחד כשהסגל של בית"ר קצר ולא ברור אם בעתיד ניתן יהיה להתחזק. קורנפיין חשב שוב ולקח החלטה - חייבים את הכסף. יש מחויבות לשלושה שחקנים שעברו עם הקבוצה את הקיץ הקשה ונשארו מחוייבים. איינבינדר חתם בקרית שמונה.
מה אומרים על ההתאקלמות שלו: "בסך הכל הוא התאקלם יפה. זה לא שהוא עבר לקבוצה אחרת בארץ, בשבילו זה כמו חו"ל, הוא כמעט ולא רואה את הבית שלו וזה ילד שגר בעבר עם ההורים. חברתית הוא נקלט מצוין, מקצועית הוא עבר תקופה פחות טובה עם כל הקבוצה ונראה טוב מאוד עכשיו יחד עם השיפור של כל הקבוצה. בית"ר זה אבן יסוד בחיים שלו, תמיד הייתה ותמיד תהיה, אבל הוא גם מאוד בוגר ומקצוען ומרוכז באיך להצליח עם קרית שמונה. ההתאקלמות שלו מצוינת ומאוד מרוצים ממנו, במיוחד איזי שנתן לו מלה שהוא ידאג לו באופן אישי".
סיכויים שיחזור לבית"ר: שנה, שנתיים. או שייצא מקרית שמונה לחו"ל או שיחזור לבית"ר אם הדבר יהיה אפשרי.
עידן ורד
ורד לא היה מוכן לשמוע על מעבר למכבי חיפה. גם כשאביו ובני משפחתו הסבירו לו כי אין לו מה לעשות בנדון ובית"ר אומרת שהיא לא תוכל להתקיים ללא הכסף ממכירתו, ורד סירב להירגע: "לא מעניין אותי, מצידי שימכרו ארבעה שחקנים אחרים. פה זה הבית שלי, מפה אני ייצא רק לחו"ל עוד כמה שנים, אף אחד לא יוציא אותי מפה".
כדי להבין מה עבר על ורד באותם ימים צריך לחזור לאותו לילה, יומיים לפני המעבר שלו לחיפה. ורד, שמאוד מחובר למשפחתו, ניתק מגע גם מהם ומכל אדם אפשרי ולא היה מוכן לשמוע על האופציה של לעזוב את בית"ר. באותו הלילה הגיעו אוהדי בית"ר לביתו של ורד ברמת גן. ורד יצא אליהם, נכנס איתם לאוטו והם הודיעו לו: "אתה בידינו, אתה לא הולך לשום מקום". האוהדים נסעו עם ורד לפאב בירושלים, שוחחו ושמחו איתו כל הערב והשחקן המשיך משם לישון אצל אחד האוהדים בגילה. האוהדים אמרו לו שמבחינתם הוא יהיה עכשיו במקום מסתור עד שיודיעו שהוא נשאר ו-ורד ענה להם: "אין בעיה, מבחינתי להישאר פה עד שהכל ייפתר ולא יכריחו אותי ללכת".
למחרת, ההורים של ורד החלו לדאוג והתקשרו לכל מכריו. כשהבין ורד את המתחרש, הרים טלפון לאביו בשיחה בה כבר הבין כי עם כל הרצון הטוב שלו, יש מציאות והוא חייב להכיר בה. ורד נסע חזרה הביתה ואמר לאוהדים: "אל תדאגו, זה עוד לא נגמר". אלא שהמציאות כבר הייתה ברורה לכולם. בית"ר קיבלה 1.2 מיליון דולר והקשר עבר ללבוש ירוק.
מה אומרים על ההתאקלמות שלו: "חברתית הוא נקלט מצוין, לא כמו חן עזריאל. מקצועית הוא אף פעם לא הרגיש כאן כמו שהוא רוצה וצריך להרגיש. תמיד הוא הרגיש צלע שלישית או רביעית או סותם חורים. הוא לא מרגיש שהוא בא לידי ביטוי וכל הביטחון שהוא שיחק איתו בבית"ר נעלם. אם יש משהו שהוא רוצה יותר מהכל זה להרגיש כמו שהוא הרגיש בבית"ר".
סיכוי שיחזור לבית"ר: "אם לא ייצא לחו"ל, באפשרות הראשונה שתהיה לבית"ר להביא אותו ורד יקפוץ על המציאה וגם יוותר על הרבה כסף בשביל זה".
ברק יצחקי
גם יצחקי עזב את בית"ר בראשית קיץ 2010, אבל במקרה שלו, כבר בינואר היה ברור שלא ימשיך. בבית"ר ידעו שאין להם את היכולת הכלכלית להחזיק את השחקנים החתומים בסגל בעקבות ההתנתקות החד צדדית של גאידמק והשחקן הכי חם שהיה לקבוצה להציע למכירה היה יצחקי. החלוץ כבר לא היה אותו שחקן שמח. הוא עזב חוזה של 450 אלף דולר בגנק לטובת 350 אלף דולר בבית"ר וזה היה נראה אז נורמלי, אך בשל מצבה של בית"ר חוזהו קוצץ ב-50 אחוז ויצחקי הרגיש עם זה רע מאוד. חצי עונה ראשונה לא פשוטה עבר יצחקי עם קללות מהאוהדים והרבה מאוד אי שקט סביבו.
כשהגיע חודש ינואר ואלי גוטמן רצה לחזק את הפועל תל אביב, יצחקי היה השם החם. קורנפיין ידע שאין לו מנדט למכור אותו, אבל גם לו היה ברור שתמורת סכום של כמה מיליוני דולרים לא תהיה לו ברירה אחרת, מה גם שיצחקי יכול לזכות לחוזה שבית"ר לא מסוגלת לשלם לו. בעולם הכדורגל הישראלי שיחת היום הייתה שרונן קצב סגר ליצחקי את כל התנאים בהפועל תל אביב ונשאר רק לסגור מול בית"ר.
אוהדי בית"ר ששמעו על כך התייצבו מתחת לביתו של יצחקי באחד הבניינים בהולילנד. טלפון לאחד השחקנים והם קיבלו גם את הקוד לבניין: "לא ידענו בדיוק באיזו דירה הוא גר כי לא רשום למטה, אבל עברנו קומה קומה וחיפשנו לשמוע קולות של צעירים כי ידענו שהוא בבית עם עוד כמה חברים", סיפרו האוהדים. כשגילו את הדלת, פתח להם אבירם ברוכיאן ונתן להם להיכנס. יצחקי הושיב את האוהדים אצלו בסלון ואמר להם: "לא עברתי פה תקופה קלה, אבל זה הבית שלי ואני לא עוזב, בטח לא עכשיו בינואר ובטח לא להפועל. יש הצעות, אבל אני נותן לכם מילה שעד סוף העונה אני כאן ואז נראה מה יהיה עם בית"ר".
האוהדים קיבלו אל המלה של יצחקי והלכו. בינתיים גם יצחקי וברוכיאן יצאו מהבית והיו אמורים לחזור בתוך שעה. האוהדים לא חיכו יותר מדי, הזעיקו מכוניות עם אוהדים מכל מקום אפשרי וכאשר חזר יצחקי להולילנד חיכו לו ברחוב 100 אוהדים שהרימו אותו על הכתפיים ושרו לו שירי הלל. יצחקי המובך אמר להם אז:"אתם עושים לי מצפון, בסוף יבקשו ממני להישאר בהתנדבות ולא יהיה לי פנים לעזוב". כולם צחקו.
בפועל, בתום אותה עונה בית"ר הייתה צריכה את הכסף, מכבי והפועל תל אביב נלחמו על החלוץ ושני מיליון דולר ששולמו לבית"ר העבירו את החלוץ לצהובים בחוזה של 575 אלף דולר לעונה, סכום שלא יכול היה לחלום עליו בבית"ר.
מה אומרים על ההתאקלמות שלו: "אם כרגע הוא לא במכבי, זה אומר הכל. הסיפור של יצחקי מתחיל עם הפציעה שלו ברצועה במחזור הראשון. זה שיבש לו את כל הקריירה ומה לעשות שאי אפשר להגיד שהוא החלים ממנה לגמרי כי היא השליכה על פציעות קטנות אחרות. בסך הכל הוא היה השחקן הדומיננטי בחדר הלבשה, אבל החתול השחור שעבר כאן בעונה שעברה די שרף אותו נכון לשלב הזה, באשמתו או שלא. הוא לא הצליח להביא למכבי את השמחה והברק שאוהדי בית"ר חיו עליהם".
סיכוי שיחזור לבית"ר: בארץ, תמיד יעדיף את בית"ר אם יוכל, גם במחיר של הפסד כספי. דבר שהיה מוכן לעשות בקיץ האחרון אם בית"ר הייתה מצליחה לגייס איזשהו סכום להביאו.
חן עזריאל
חן עזריאל עצמו עדיין לא יכול להסביר את מה שקרה בקיץ של השנה שעברה. הוא היה בטוח שהוא נשאר בבית"ר ולא ראה את עצמו עובר לקבוצה אחרת בארץ. יתרה מכך, בחשיבה שלו ושל סוכנו דודו דהאן הרעיון היה שהכסף הגדול נמצא בחו"ל וחתימה בקבוצה גדולה בארץ רק תתקע אותו ותביא לכך שידרשו סכום שחרור גבוה עבורו.
אבל כמו כולם, עזריאל קיבל הודעה מבית"ר כי אין ברירה ומבלי למכור אותו הקבוצה לא תוכל להתקיים ועשויה לפנות להקפאת הליכים. דהאן קיבל את המסר והחל לבחון את האופציות. הפועל תל אביב הציעה לשחקן 160 אלף דולר נטו לעונה והמאמן דרור קשטן תכנן לו מקום מאוד משמעותי ברוטציה שלו. מנגד, מכבי חיפה של יענקל'ה שחר הציעה כ-120 אלף דולר לעונה כאשר הרצון לראות אותו בחיפה הוא של הבעלים ובשלב זה לא של המאמן.
כשעושים את השקלול של ההצעה הכספית והמקצועית, אפשר להגיד שהבחירה של עזריאל באדום הייתה צריכה להיות ברורה. אלא שצצו שתי בעיות: קורנפיין חשש למכור אותו להפועל תוך שהוא מודע לתגובת הקהל ומנגד, בתור ירושלמי, עזריאל הבין מה המשמעות של ללבוש אדום.
דהאן נתן לו כמה ימים להחליט. עזריאל התייעץ עם חברים ובני משפחה ושמע מכולם את אותם המונחים: "הפועל תל אביב זה כמו לאכול חזיר", "עדיף שתעבור לסכנין" ו"אל תשרוף את עצמך בירושלים לתמיד". עזריאל שמע, הפנים והבין שאדום הוא כבר לא ילבש והודיע לדהאן לאן פניו מועדות בדרך לירוק.
מה אומרים על ההתאקלמות שלו: "הוא לא היה צריך להגיע לכאן. הוא לא היה בשל לעזוב את בית"ר. הוא היה בתחילת ההתקדמות המקצועית שלו ולא הבשיל להיות דומיננטי כמו שצריך להיות בכדי להגיע לחיפה. הביאו אותו כעוד אחד והוא לא מסוג השחקנים שמשתמשים בהם, אלא כזה שאו שרצים איתו או שלא. גם חברתית הוא נשאר עדיין בירושלים, מהר מאוד הוא כבר ידע שהוא רוצה לעזוב ולחזור הביתה ולא היה לאף אחד כאן ספק. לא משנה כמה טוב הוא יהיה, חיפה צריכה להשאיר אותו בירושלים ואולי להרוויח עליו כשייצא לאירופה. בית"ר זה המקום הטבעי שלו".
סיכוי שיחזור לבית"ר: נו באמת? תרשו לנו להמר שגם אחרי שנת ההשאלה הזאת הוא ימשיך ללבוש צהוב שחור בשנה הבאה.
מה עוד עבר על יוצאי בית"ר בשנים האחרונות?
אבירם ברוכיאן: עבר בינואר 2012 לפולוניה ורשה תמורת 155 אלף יורו דמי העברה. כמעט ולא שיחק בקבוצה הפולנית ובתחילת העונה הנוכחית הצטרף להפועל באר שבע. עד עתה מפגין יכולת סבירה בבירת הנגב.
טוטו תמוז: רצה להישאר בבית"ר כדי לסיים את השנה האחרונה בחוזהו ולהיות שחקן חופשי. קורנפייין רצה להרוויח משהו והפועל תל אביב רכשה את השחקן תמורת חצי מיליון דולר. אחרי שנים של דשדוש בבית"ר, חזר לחיים באדום והפך לחלוץ מוביל בכדורגל הישראלי.
יואב זיו: בתקופה בה שחררו בבית"ר את מי שרצה ללכת, זיו עזב ללוקרן הבלגית ולאחר שנה וחצי בבלגיה חזר לארץ למכבי תל אביב. מתקשה לשחזר את אותה היכולת מהעבר.
אלירן דנין: סיים חוזהו בבית"ר לפני שלוש שנים, אך עקב המצב הכלכלי לא יכולה הייתה בית"ר לחדש אותו והשחקן המשיך למכבי פתח תקוה, הפועל עכו והיום הפועל תל אביב. מתקשה להתרומם בקריירה.
תומר בן יוסף: אחרי שבע עונות בבית"ר נאלץ לעזוב הקיץ בשל המצב הכלכלי הקשה. חתם בהפועל תל אביב, אך עדיין לא שיחק דקה אחת העונה.
אריק בנאדו: עזב את בית"ר עקב המצב הכלכלי לפני שלוש שנים, חתם במכבי חיפה, היה גורם משמעותי באליפות שלה ופרש לאחר מכן.
סטיבן כהן: עזב בקיץ האחרון לבוורן הבלגית אך מהר מאוד החליט שזה לא מתאים לו, סיכם על שחרור וחזר לישראל ולבית"ר.
טבטרקו קאלה: המצב הכלכלי גרם לבית"ר לוותר עליו אחרי שנתיים, במהלך שהתברר כמצוין ואיפשר העברת המפתחות לאריאל הרוש. קאלה עבר להפועל באר שבע ולאחר מכן להפועל חיפה ומפגין חוסר יציבות.
גל אלברמן: עזב את בית"ר לטובת בורוסיה מנשנגלאדבך. לא שיחק יותר מדי וחזר אחרי שנתיים לארץ למכבי תל אביב שם בימים אלה מתחיל להפגין משהו ממה שהיו רגילים לראות ממנו.
מיכאל זנדברג: אחרי שלוש שנים בבית"ר עזב להפועל תל אביב ולאחר מכן נדד לבני יהודה, מכבי פתח תקוה, הפועל חיפה וכעת הפועל רמת גן, אבל שום דבר לא דומה למה שהיה.
