שחקני הפועל חיפה היו בחדר ההלבשה המבולגן במתחם האימונים בקרית חיים, כשהמאמן החדש טל בנין נכנס להגיד שלום. בנין נדהם מהכאוס, והשחקנים נדהמו לראות את המאמן שלהם פותח לוקר לוקר ונגעל. "עד שכל הלוקרים לא יהיו מסודרים כמו של קאלה", גער בהם בנין, "ועד שחדר ההלבשה לא יהיה מסודר אין אימונים".
צעירי חיפה היו בשוק, אבל בתוך תוכם התלהבו מהדרישות. זה הרגיש מקצועני, זה הרגיש אירופה. והם החזירו לבנין במגרש. האדומים התאוששו מההריסות שהשאירו ניצן שירזי ושביט אלימלך, ונשארו בליגה לעוד עונה. בנין רצה להישאר בבית אבל הרגיש שיואב כץ מושך אותו, והחליט לארוז את הלוקר שלו ולנסוע לנתניה. אז, במאי האחרון, היה ברור איזו קבוצה תפסיד ואיזו תרוויח. במבחן התוצאה של דצמבר 2012, שני הצדדים הפסידו.
השינוי בדימוי של בנין מהגיבור שכל הצעירים הולכים אחריו, לעקשן שנכנס ראש בראש עם הכוכבים שלו קשה להבנה. אבל את האנשים המעורבים זה פחות מפתיע. הם מספרים על ברז התקציבים שנסגר, המעבר לאצטדיון חדש, ההתאקלמות מול מאמן אחר. אבל יותר מכל נראה שהיתרונות של בנין בקרית חיים, הפכו לחסרונות בעיר היהלומים. במקום ילדים שרצו לינוק כל פיסת מידע בחיפה, יש אחמד סבע שמתחפש לג'נרל מנג'ר של מג'ד אל כרום; וקובי דג'אני שמתאגרף עם עומר פרץ; ועלי חטיב שעושה הכל כדי להשכיח שיש בו גם כדורגל.
עוד לפני חודש, אחרי ניצחון על הפועל תל אביב בחניכת הבית החדש, אף אחד לא שם לב למסביב. הרי נתניה הייתה מרחק הפרש שערים מהמקום הרביעי. אבל עבר חודש, ונתניה מרחק נקודה מהמקום שמוביל לליגה הלאומית. ביום חמישי הודיעה הקבוצה שהמאמן יקבל גב עד סוף העונה לפחות, והוא גם קיבל חיזוק מקצועי בצורת מוטל'ה שפיגלר. "כרגע אנחנו לא מצליחים", אומר בנין, "אבל אנחנו לא קבוצה מתה. אנחנו קבוצה מתפקדת שהלכה קצת לאיבוד".
הנה הסיבות.
בנין גדל על קאן ולואיס פרננדס ואנדראה פירלו וברשיה. הוא גדל על בריאות ותזונה ומשמעת וחינוך. "מקצוען, שאפתן, מודרני", מחמיא שחקן שהתאמן אצל בנין בעונה שעברה. "הוא חברמן שיודע להוציא משחקן את הכל. לפעמים השחקנים לא מבינים את הדרישות שלו, ואז זה גורם למתח ולאי הבנה. בלי קשר, חומר השחקנים שהיה בשנה שעברה בהפועל חיפה איכותי יותר מזה של נתניה".
את המשפט האחרון אפשר לנמק. כשבנין הגיע לנתניה הוא החל לבנות קאסט משלים שיקיף את השלד החזק. הוא הביא את עידן שריקי ועלי חטיב, אבל בנה יותר על מוראד אבו ענזה, יובל אבידור וחנן ממן. הוא רצה שהשלישייה הזו, בצירוף דג'אני, סבע ושני זרים חזקים, יהיו המוקד. אבל הכסף הפסיק לנזול ובנין נתקע עם שחקנים משלימים בעמדות מפתח.
כנראה גם שאיפשהו בדרך, בהמרה בין אירופה למזרח התיכון, כמה דברים נאבדים בתרגום. "יש לו ראייה שונה, סוג אימונים שונה", מעיד עאהד עזאם מהפועל חיפה, שהקשר בינו לבין המאמן החל עוד בימי נבחרת נערים א'. גם העונה הם מדברים רבות. עזאם מתקשר לבנין בכל פעם שהוא צריך משהו. "הוא בן אדם טוב, אמין, יודע איך להתחבר לשחקן שלו. כמו אבא, כמו אח, כמו חבר. אני לא אעזוב אותו בחיים. מה שהוא צריך לשפר זה את הגישה עם האנשים החזקים במועדון. לפעמים הוא קצת עקשן, על דבר קטן יכול לנתק בן אדם. כמו דג'אני, למשל, שלדעתי טל נתן לו מעל ומעבר ולא קיבל בחזרה. בנין לא צריך ללכת עם הראש בקיר. בגלל זה, לדעתי, לא הולך לו בינתיים".
בחיפה, לבנין ולעזאם הלך מאוד. "הוא נתן לנו גב", אומר הקשר. "כולנו האמנו שאנחנו יד אחת איתו ועם הדרך שלו. ובדרך שלו היינו הכי טובים. בנתניה זה לא קורה. השחקנים הצעירים נסחפים אחרי הוותיקים, הם לא גברים שאומרים 'עד כאן'". לעזאם יש טיפ לבנין, אבל אם אפשר, שיישם רק לאחר המפגש ביניהם בשבת. "הוא צריך לנסות להתחבר יותר טוב לסבע ולדג'אני".
אנשים שמעורים במצב בנתניה אומרים שהמתיחות שנוצרה בין בנין לוותיקי הקבוצה הגיעה מכך שבתקופת ראובן עטר במועדון השחקנים הללו קיבלו פריבילגיות שנפסקו עם הגעת בנין. "בעבר, אם קובי היה פצוע, הוא אפילו לא היה בא לאימון", אומרים שם. "עכשיו זה לא ככה. בנין לא מקבל את זה, והוא לא אוהב שאחמד מתעסק בדברים מהצד".
בעלי הפועל חיפה, יואב כץ, מנסח את כל התורה במשפט אחד. "מבחינה מקצועית", הוא מחמיא, "בנין מאמן מאוד חזק. לעומת זאת", הוא מנחית, "החלק החלש שלו הוא ביחסי אנוש".
לפי בנין, ההסבר הוא די פשוט ונעוץ בעובדה שהגיע למערכת שהייתה רגילה רק לדבר אחד: ראובן עטר. "בכל מקום יש קשיי הסתגלות", הוא טוען. "לי אין את זה, אבל אולי לכמה אנשים פה יש בעיה להתרגל למישהו אחר, להרגלים שלו, לאהבות שלו, לשיגעונות שלו. תראו את מכבי חיפה אחרי אלישע לוי. הם כל כך רצו את עטר, אבל זה לא הסתדר. צריך לתת זמן. זה כמו שיש לך חברה חמש שנים ופתאום נפרדים ואתה פוגש מישהי אחרת. כיום, לנהל קבוצה זו מערכת יחסים, זה לא רק להעביר אימון. השתנו הזמנים. כשאני שיחקתי אף אחד לא ניסה להבין אותי, פשוט אמרו לי 'תשחק'".
אבל, ובנין מודה בזה, בינתיים חלק ממה שהוא מנסה להטמיע לא נקלט. "מי שקולט את הדברים רוצה להתחקות אחריהם. יצאתי לצרפת, לאיטליה, ראיתי איך חיים מקצוענים, איך הם מקריבים שעה שעה ויום יום רק בשביל המקצוע. את כל מה שספגתי אני מנסה להעביר. אתה יכול לתת כלים, אבל לא מעבר. כמובן שיותר קל להעביר את זה לשחקנים הצעירים שרוצים ללמוד ואין להם יותר מדי הרגלים של שנים. עם הוותיקים זה יותר קשה". במיוחד שסופרים יותר מדי הפסדים, והכל יוצא החוצה. "אין לי בעיה עם הפסדים", הוא אומר, "אבל צריך לדעת איך להפסיד כדי לא לחזור הביתה עם הרגשה מזופתת". מתי? "אחרי המשחק מול אשדוד", הוא נזכר ב-3:0 במחזור החמישי. "לא נראינו מחויבים, לא היה נראה שאכפת לנו בכלל".
בנין טוען שהכל פה רגעי, ומספר שדיבר עם מאמנים שלפני שלושה שבועות פלרטטו עם הקו האדום והיום משוויצים בצמרת. "בואו נעשה סדר", הוא מבקש. "בכדורגל שלנו ובתקשורת שלנו יש גורמים שמנסים לייצר מציאות שלא קיימת. אנשים מאבדים את הכיוון בתפקיד שלהם ומנסים לתפור אווירה או לקדם אינטרס של מאמן אחר. מנסים ליצור מתיחות ביני ובין דג'אני וסבע. אין דבר כזה, וגם הם יגידו שזה לא נכון. פה רואים שחקן שלא חוזר טוב מפציעה והולכים לעניין האישי. מחפשים יותר רכילות ופחות את האמת. לי חשובה האמת שלי עם השחקנים שלי ופחות חשוב מה שכתוב. הבעיה במה שכתוב היא שהקהל קורא את זה וחושב שהתקשורת זו תורה מסיני. ואנחנו אלה שצריכים להתמודד עם זה".
לפחות לגבי סבע, ולפי סבע, הכל בסדר והכל פתיר. "אני שחקן והוא מאמן", אומר חלוץ נתניה. "בנין מקצוען, מאמן מצוין ופשוט לא מתחבר לנו בנתניה בינתיים. אבל טל יודע מה הוא עושה ואנחנו עוד נצליח".
גם בפרשת דג'אני ועומר פרץ בנין זכה לביקורות. המאמן העלה את שני השובבים ליציע במשחק מול מכבי חיפה, והשדר מאיר איינשטיין והפרשן עודד מכנס טענו שבמצב הקבוצה היה צריך למצוא עונש אחר שלא יפגע בצד המקצועי. "במקרים אחרים, איינשטיין ומכנס ביקרו אלימות ודרשו יד קשה", בנין מעלה טונים. "יכולתי לקבל כיסא בכל אחד מכלי התקשורת אבל אני בוחר בעשייה ולא בלשבת ולדבר. יש דברים שלא עוברים עליהם לסדר היום".
בגלל דברים כמו אלו, בנין הוגדר רבות כמחנך, כראש קשה, כאחד שרוצה את המילה האחרונה. מספרים שבהפועל חיפה, בנסיעה לאחד המשחקים, הוא לא אישר לאדם שהיה אמור להצטרף להנהלה לעלות על האוטובוס. גם המעבר למתחם האימונים החדש בנתניה התעכב, כי בנין לא היה מוכן לעבור לשם לפני שהכל עומד פיקס. גם את תדמית העקשן בנין מבקש לשבור. "אני לא בא למקום וחושב שאני השריף שקובע הכל", הוא אומר. "וגם תדמית ה'מחנך' היא לא במקום. אנשים גדלים בבתים שלהם. יש להם הורים. אני יכול לבחור את בני האדם שאצלי, אלא אם הם כבר אצלי בקבוצה. אני מנסה לכוון את השחקנים שלי כדי שימצו את היכולת שלהם, אבל אם הם לא ממצים אותה בעצמם, קשה לי. אם אנשים מבזבזים את הכישרון שלהם ולא מתנהגים כמו מקצוענים, יש לי בעיה".
בשמות בנין לא נוקב, אבל אפשר לחבר אחד ועוד אחד. ואיפה החלק של בנין בכל הסיפור? "גם אני טעיתי", הוא מודה. "קיבלתי העונה כמה החלטות לא נכונות, כמו ששחקן מחליט למסור במקום לבעוט. על התנהלות ומשמעת אני לא מתפשר, אבל אני כן יכול להגיד ששיניתי מחשבה, שאני לא מקובע". על מה, למשל? "על ההרכב והשיטה, למשל".
השבוע, בגביע הטוטו, זה נגמר עם העפלה לחצי הגמר מול מכבי חיפה. את המומנטום בנין מקווה לנתב למפגש הלוהט מול האקסית, בשבת. אקסית שאותה הוא עזב בדמעות בקיץ. "אחרי שהוכחתי את עצמי שם", הוא אומר, "מצאתי לנכון לקבוע עם איזה צוות מקצועי אעבוד. כשראיתי שזה לא ברור מאליו, הבנתי שמפה אי אפשר להתקדם לשום מקום". זה לא גרע מהרגש של בנין כלפי המקום שבו גדל. "זה משחק לא פחות חשוב מכל משחק אחר", הוא טוען, "אבל זו הפועל חיפה. תמיד אהיה מזוהה עם המערכת הזו והיא תמיד תהיה חלק ממני. אבל הפעם זו קבוצה בליגה שאני אמור לשחק נגדה וצריך גם לנצח".
ביום שני האחרון, כשהעלה את החבר'ה לאימון, הוא התחיל לדבר בספונטניות. אסיפה מעכשיו לעכשיו. בנין דיבר, והמבט גלש מעין לעין, משחקן לשחקן. "כשאני מדבר, אני רואה בעיניים של כל אחד אם הוא חושב 'מה הוא מבלבל לנו את השכל עכשיו' או שממש נגעתי בו", הוא מספר. "הפעם ראיתי שזה פגע. אי אפשר להבין את זה אחרת. ואז הבנתי שיש לנו פה קבוצה, ואמרתי להם את זה. כל מאמן מרגיש תמיד את הרגע שבו הוא מאבד את חדר ההלבשה. אני מרגיש את ההפך".
עד כמה הוא מודאג? "כשטוב לי, אני מודאג יותר", הוא אומר. "בקבוצת כדורגל אתה חייב להיות מודאג, כמו אבא. אנחנו חייבים את הנקודות בשבת וזה הרצון הכי גדול שלי. אז אני זורם איתך אני בהחלט מודאג".
