מכבי חיפה ממשיכה לנצח. למרות המשחק הלא משכנע שלה, למרות שזה המשחק הכי פחות טוב שלה בעידן אריק בנאדו, היא עדיין הצליחה לאסוף היום (שבת) שלוש נקודות חשובות ושמרה על רצף הניצחונות בליגה. הירוקים התקשו להביא את אותה נחישות שהייתה להם בשני המשחקים הקודמים, מול בית"ר ירושלים ובדרבי, אבל הם ממשיכים לטפס למעלה.
מכבי חיפה התחילה את המשחק היום, כמו מתחילת העונה, כשהיא שולטת בשדה, מכתיבה את הקצב, ובמהלך אחד הצליחה לעלות ליתרון מפנדל. לא ראינו הרבה מחיפה, אבל היא ירדה להפסקה ביתרון, בידיעה שבחצי השני יש לה הרבה מקום להשתפר. אחרי ההרחקה של צ'ראן היא גם הייתה ביתרון מספרי, ונראה היה שחיפה הולכת לעשות את זה בצורה יפה וחלקה, אבל גם הפעם זה הלך קשה.
בהפסקה בנאדו עשה שינוי טקטי פנימי, כשהציב את דלה ימפולסקי באגף ימין והעביר את יניב קטן למרכז השדה. חיפה הייתה אמורה לקבל קצת יותר מהירות בקו. משום מה יניב קטן בחר ללכת אחורה ולשחק הרחק מהאזור המסוכן. זה הותיר את חיפה באותה יכולת של החצי הראשון, עם חוסר יעילות בחלק ההתקפי.
לטעמי, אחרי ההרחקה התבקש לעשות שינוי על מנת להגביר את הלחץ על ההגנה של נתניה. עם כניסתו של ויאם עמאשה כחלוץ מהיר, היה נכון להשאיר דווקא את חן עזרא על המגרש, ולוותר על הנעת הכדור שיניב קטן ביצע במרכז השדה. את הנעת הכדור הזאת יכלו לעשות גם ידין וגולסה. היה נכון יותר לשחק את ה-2:4:4 שהיה מביא מן הסתם הרבה יותר לחץ בחלק ההתקפי.
לשמחתו של בנאדו, הפעם זה הספיק. הניצחון הדחוק הוציא את חיפה סופית מהתחתית, והמשמעות היא ברורה: אם עד עכשיו הצוות המקצועי קיבל את הקרדיט, כשהמטרה הייתה לצאת מהתחתית, מהיום אף אחד כבר לא יסתפק בשלוש נקודות. אין יותר הנחות. יעקב שחר לא הביא את בנאדו כדי להשאיר את הקבוצה בליגה, אלא כדי לראות משהו אחר. ההיחלצות מהתחתית אולי קרתה מהר מדי, ועכשיו בנאדו יהיה חייב להביא משהו אחר, לשנות את הסגנון, לשנות מערכים, וליצור מצב שבו הקבוצה תמשיך לנצח, אבל גם תשתפר. זה יפה, המטרה הושגה לעת עתה, אבל מהיום הקרדיט יהיה שונה.
מכבי נתניה: בדידותו של סבע
מנגד, למכבי נתניה, למרות ההפסד, מגיעות גם מחמאות. היא הגיעה אחרי הפסד ופגשה את מכבי חיפה במומנטום, אבל היוותה יריב עיקש. גם בנחיתות מספרית היא לא אפשרה לחיפה להבקיע שערים, עמדה יפה, ביצעה מהלכים לא רעים, אבל ההרחקה והנחיתות המספרית לא איפשרו לנתניה להיחלץ מהפיגור ולחזור למשחק.
הבעיה של נתניה העונה זו בדידותו של אחמד סבע בחלק ההתקפי. במהלך הקיץ הובאו מספר שחקנים שהיו אמורים לתת מענה לעזיבתם של מוגרבי, עזרא ונחום, אבל עד עכשיו התפוקה שלהם רחוקה מאוד מהתפוקה של השחקנים שעזבו. אין ספק שנתניה נחלשה מאוד העונה בכל הקשור בחלק ההתקפי שלה, היא לא נתנה מענה לעזיבות, והקורבן הכי גדול זה סבע, אבל בעיקר מאזן הכיבושים: לנתניה יש העונה עשרה שערים בלבד ב-13 משחקים, השנייה הכי גרועה בליגה.
בנוסף, אין ספק שהשנה אנחנו גם שומעים יותר מבעבר על תקריות שונות בקבוצה, תקריות שלא היינו רגילים לשמוע עליהן כבר שנים רבות במכבי נתניה. אבל אם אני מנסה לנתח את הדברים מבחוץ מבלי להיות באימונים נראה שהשינוי על הקווים ערער את הקבוצה. ראובן עטר הטביע את חותמו ואת דרכו, עם אותם שחקנים לאורך הרבה שנים. כשאתה מבצע שינוי בתפקיד הדומיננטי הזה, לוקח הרבה זמן לשחקנים ולמאמן ללמוד אחד את השני.
אותן תקריות שמטפל בהן היום טל בנין, הן חלק מרצון של מאמן שמגיע עם דרכו החדשה, עם תכונותיו הייחודיות, בניסיון לבצע מהלכים ששונים מקודמו. לא תמיד אותם שחקנים מבינים את השינוי שחל במערכת, וזה המחיר. זה די טבעי, אלו הן ההשלכות, אבל כדאי מאוד למכבי נתניה להביט בטבלה, ולהבין שהשינוי חייב להגיע, ומהר.