במחזור השני של העונה שעברה הגיעה מ.ס אשדוד לבלומפילד למשחק נגד מכבי תל אביב וחטפה רביעייה. רוב השערים היו באשמתו של אופיר מרציאנו. השוער לקח את המשחק קשה, נראה שבור ובמועדון חששו שיתקשה לצאת מזה. המאמן יוסי מזרחי לקח את מרציאנו לשיחה ואמר לו: "יש שתי אפשרויות: או להוריד את הראש, או לצאת מזה. אם אתה רוצה להיות שוער ברמה גבוהה, אתה חייב לדעת לעבור משחקים כאלה. המבחן האמיתי הוא בשבוע הבא וההתמודדות עם המכה. בכדורגל הזיכרון של האנשים קצר, זוכרים לך רק את המשחק האחרון". בדיעבד, השיחה הזאת השפיעה בצורה דרמטית על השוער. אחריה הוא עשה את הסוויץ' המתבקש בראש, הגיע מוכן יותר מנטאלית גם למשחקים חלשים וגם לנפילות, ובנה את עצמו כשוער יציב יותר. אי אפשר להתעלם ממרציאנו, שנמצא בשנה האחרונה בתהליך התקדמות מרשים. למעט כמה נפילות נקודתיות, הוא שומר על יציבות במרבית המשחקים, ומוכיח שלאשדוד יש על מי לסמוך בשער לעוד הרבה שנים. יש אף שמעריכים שאם ההתקדמות תימשך בקצב הזה, ייתכן שגם אפודת הנבחרת תהפוך לאופציה.
תחרות קשה בנערים ובנוער
כאשר אופיר מרציאנו היה בקבוצת הנוער של אשדוד, הוא עבר פציעה בכתף שהשביתה אותו למספר חודשים. כשהוא חזר, הוא עדיין היה חלק ממערך של שלושה שוערים, אבל העדיפות הייתה לשוערים שהתמודדו איתו. סביר להניח שאם היה צריך לבחור מה עדיף לקבוצת הנוער, סביר להניח שעדיף היה להשקיע במי שהשתייך אז לסגל נבחרת הנוער, רון שבירו. אך מאמן קבוצת הנוער יגאל זריהן, יחד עם הצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת, קיבלו החלטה אחרת. "לטווח הארוך היה לי ברור שאופיר הוא הפוטנציאל האמיתי של המחלקה הזאת", אמר זריהן, "זה חלק ממה שיש באקדמיה של אשדוד, ואין במקומות אחרים. השיקולים הם נטו מקצועיים לבניית שחקנים לקבוצה הבוגרת, ולא שום דבר אחר. אנחנו מסתכלים על אלה שאחרי ליטוש ובנייה נכונה אפשר לחזות שיהיו פקטור בקבוצה הבוגרת. לא את אלה שיכולים להביא נקודות לנערים או לנוער בעונה הקרובה".
לא במקרה מרציאנו מצביע תמיד על זריהן כמאמן שהשפיע עליו יותר מכולם. קרדיט גדול מגיע ללוי חיון, איתן חמיאל ואיתי זליפה, שעבדו ועובדים איתו לאורך השנים, אך מעל כולם זריהן עבר עם מרציאנו את השנים הקשות ביותר. מרציאנו נפל על שנתונים בהם גדלו שוערים טובים באשדוד, שהגיעו לנבחרות השונות. לאחר שבנערים הצליח רק בשנה השנייה לזכות באפודת השוער הראשון, כשהגיע לנוער היה זהו רון שבירו, שוער נבחרת הנוער ונכדו של איצ'ה מנחם, שקיבל את הקרדיט לפניו. גם כאן ההחלטה הייתה פשוטה עבור המאמנים. זריהן העריך את שבירו אבל חשב אחרת: "שבירו היה יותר מעוצב וגם היה לו את הייחוס של הבן של איצ'ה. הוא באמת היה שוער טוב לשנתון ההוא ואחד הטובים בגילאים שלו, אבל בטווח הארוך היה ברור לי שהולכים על מרציאנו. גם הנתונים הפיזיים שלו, חיזוי הגובה (מעל 1.90 מ' היום) והיכולת התפתחות היו ברורים מאוד למועדון שחושב בצורה בריאה".
זריהן אימן את מרציאנו ארבע שנים בנערים ובנוער, ולא תמיד קיבל קרדיט ללכת עם השוער. "היו תקופות שלא האמינו בו וחשבו שבעיות משמעת מסוימות לא מובילות למקום טוב", אמר זריהן, "אבל העבודה של המחלקה עליו באופן אישי עשתה את שלה". המשבר שלו היה כשהזניח את הלימודים. ההורים שלו לא אהבו את זה, וגם בבית הספר לא קיבלו את זה. במקביל, היו לו שתי בעיות מקצועית עיקריות: עבודת הרגליים והקושי לשמור על ריכוז גבוה לאורך 90 דקות. "הריכוז והפוקוס זה אולי הדבר הכי משמעותי שיביא אותו למקסום היכולות שלו", אומר זריהן, "כמו שעבדנו על עבודת רגליים, החיזוק שלהן ויכולת הניתור, עכשיו נעבוד על רמת הריכוז. אם גם בזה הוא יילך וישתפר, במקביל להתפתחות הפיזית, הוא יהפוך לשוער מצוין".
השוער המודרני
את ההזדמנות הראשונה שלו בבוגרים קיבל מרציאנו מג'ון גרגורי במשחקי גביע הטוטו. גרגורי ראה את מרציאנו הצעיר ואמר לאנשי אשדוד: "יש לו הרבה על מה לעבוד, אבל יש לו את כל הנתונים של השוער המודרני. הוא אוהב לעבוד קשה. רק תנסו להחדיר בו ביטחון ואמונה, והוא יוכל להיות השוער הראשון של אשדוד להרבה שנים, גם לצאת לחו"ל. את הפוטנציאל יש לו, השאלה מה יעשו איתו".
גרגורי נזכר בכך היום ואומר: "אני לא עוקב אחרי כל משחק בישראל, אבל אני שומע שהוא השוער הראשון של אשדוד ועושה חיל, וזה לא מפתיע. הוא שוער מצוין ביסודות שלו. הוא גבוה, חזק מאוד, ורוצה לעבוד קשה וללמוד. ברגע שהוא קיבל את המושכות, ויש לידו מאמן שעשה כל כך הרבה בתפקיד הזה וגם יודע להדריך כמו יוסי מזרחי, השילוב מביא אותו רק ללכת להשתפר. הוא רק בן 24, זה גיל שיש ממנו טווח שיפור גדול מאוד עדיין עבור שוער, והוא צריך לנצל את זה".
בכל פינה כששואלים על מרציאנו מקבלים את התשובה הקבועה: יש לו יתרון גדול כשהוא עובד לצד מאמן כמו יוסי מזרחי. "עבור שוער, יוסי זה מצרך שאי אפשר להסביר בכלל", אומר יוסי שקל, לשעבר שוער אשדוד, "הוא למעשה חוסך שלוש או ארבע שנים של אימונים והתקדמות. זה הרבה מעבר לקטע המקצועי וההערות הקטנות, הוא דמות אבהית שעבר הכל בכדורגל ויודע לגעת בנפש, להרגיע אותה ולהביא אותה למצב האופטימלי ששוער צריך להיות בו. אפשר לעבוד בלי הפסקה, אבל מה שיוסי נותן שווה יותר. זה עולם אחר לעבוד עם מאמן רגיל ולעבוד עם מאמן שהיה שוער כמו יוסי, עם אישיות כמו שלו".
יחד עם זאת, עם כל הכבוד לעבודה עם מזרחי, השיחות וההתמודדות, מרציאנו עדיין צריך לעבוד מנטאלית על הרגעים הקשים. בעונה שעברה, לאחר שספג שער באשמתו בדקה ה-90 בנתניה, באשדוד מעידים כי במשך כמה ימים אי אפשר היה לדבר עם מרציאנו: "הוא הבחור הכי טוב בעולם, אבל אחרי נתניה זה היה גרוע יותר ממכבי, הוא היה נראה שבור לחלוטין. היו לו רגשות אשם של אחד שרוצה לפרוש ולא להיות במקצוע יותר. אפילו ג'קי בן זקן ניגש לעודד אותו".
לומד מהגדולים ביותר
באחד האימונים של אשדוד בעונה שעברה ראו שחקנים כי מרציאנו עושה תנועות חדשות ביציאה לכדורים ושאלו אותו לפשר העניין. השוער ענה: "לומד מלוריס". הכוונה של מרציאנו הייתה להוגו לוריס, שוערה הצרפתי של טוטנהאם והשוער החביב עליו. לא רק מלוריס מרציאנו מנסה ללמוד. הוא צופה לפני משחקים בסרטונים של השוערים הגדולים ביותר איקר קסיאס, פטר צ'ך, ג'יאנלואיג'י בופון ועוד. מרציאנו אוהב לצפות בהם לבד, בשקט שלפני המשחק, ולעשות סוג של דמיון מודרך על מנת לנסות לחקות תנועות ולהיות מושפע מהיכולות הפיזיות והמנטליות שלהם. ביציאה לכדורי הגובה מרציאנו עובד המון על פי קלטות של קסיאס: המיקום בעת ההרמה, התזמון ליציאה, ושלב קבלת ההחלטה. "הכל מתחיל ונגמר בשלב קבלת ההחלטה" זה אחד המשפטים הקבועים והחזקים שמרציאנו ושוערים אחרים באשדוד שמעו מיוסי מזרחי במהלך השנים.
זה לא מקרי שמרציאנו מסתכל על הגדולים ביותר. זה לא שהוא מתכנן להיות השוער של ריאל מדריד או צ'לסי בשנים הקרובות, אבל האמונה שלו בעצמו היא תכונה שבאשדוד מאוד מעריכים אצלו. המאמן יוסי מזרחי אמר עליו ש"הוא מסוג השוערים שאתה שמח ללכת איתו גם כשלא טוב, כי אתה יודע כמה הוא רוצה לעבוד, כמה יש לו ביקורת עצמית וכמה הוא פתוח ללמוד ולהשתפר עוד ועוד. בשבילי, ברגע שלשחקן יש את זה, הוא מקבל ממני את כל הקרדיט בטוב וברע".
וכעת, אחרי שמדברים על פרישה צפויה של דודו אוואט בשנה-שנתיים הקרובות, מרציאנו, כמו אריאל הרוש ודני עמוס, מוזכר כיורש אפשרי של אוואט לנבחרת, עם סימן שאלה גדול לגבי היכולת שלו להיכנס לנעליים כל כך גדולות. "יש בור אחרי דודו אוואט וזה לא פשוט", אומר זריהן, "גם לאופיר מרציאנו יש עדיין עליות וירידות, והוא גם צריך לעבוד קשה מאוד ולעשות את עצמו שוער ברמה הגבוהה ביותר ולא להפסיק להשתפר. פוטנציאלית, בעוד מספר שנים, אם ימשיך בקצב ההתקדמות הנוכחי, הוא לדעתי יכול להיות השוער הראשון של הנבחרת. הוא מאמין גדול בעצמו ומוכן לתת הכל בשביל זה, אז למה לא להאמין בו?".
