הוא השווה את עצמו לאלביס: סיפורו של הקטור קמאצ'ו

בחודש מרץ האחרון, שנתיים אחרי שהפסיד בקרב המקצועני האחרון שלו, הקטור קמאצ'ו עשה צעד נואש לחזור אל מרכז התודעה העולמית: אחד המתאגרפים הייחודיים בחמישים השנים האחרונות בחר להשתתף בתכנית מציאות סטנדרטית למדי, שמראש נועדה אך רק ליו-טיוב ולא לערוצי הטלוויזיה. בעולם מושלם, תכנית מציאות שהיתה עוקבת אחר חייו של הקטור קמאצ'ו היתה, ככל הנראה, תכנית המציאות המרתקת בעולם: אבקה לבנה שנצרכת דרך האף, משקאות שקופים בכוסות גבוהות, נשים מנותחות יותר ופחות שהולכות באותה מהירות בה באו ואגו שלבדו יכול היה למלא שישה ערוצי טלוויזיה שונים.

בפועל, מדובר היה בתכנית מציאות מדומה:

שתי מטרות עיקריות עמדו כנגד עיניו של קמאצ'ו לפני שקיבל את אחת ההחלטות האחרונות בקריירה הבידורית הכושלת שלו: הראשונה, כאמור, היתה לחזור למרכז הבמה; השניה, כפי שכבר הבנתם, היתה למצוא אישה, 11 שנים אחרי שאשתו הראשונה דרשה להתגרש ממנו. אלא שהתכנית לא נחלה הצלחה גדולה, המתאגרף החינני לא מצא בת זוג קבועה, ורק שמונה חודשים לאחר מכן, ב-20 בנובמבר, 2012, הוא יזכה לפתוח את מהדורות החדשות במדינתו, פורטו ריקו. אחד המתאגרפים הגדולים בתולדות הענף, יגידו שם בעצב, נורה בראשו ונמצא בסכנת חיים.

ארבעה ימים יחלפו, ומשפחתו של קמאצ'ו תחליט לנתקו מהמכשירים.

הקטור קמאצ'ו נולד בעיר בה ימות בגיל 50, ביאמון, פורטו ריקו. בגיל שלוש אבא שלו נוטש, ואימו לוקחת אותו מעוני ופשע אחד, לעוני ופשע נוצץ יותר: מזרח הארלם, הידוע גם בכינויו "הארלם הספרדית". לימים, יספר קמאצ'ו כי מעולם לא הפסיד קרב רחוב, ואולי זה מסביר מדוע הפך למתאגרף מקצועני כל כך מצליח: תתחיל לנגן בגיטרה בגיל שבע, ובגיל 18 גם אתה כבר תדע את Stairway To Heaven טוב מכולם. במובן הזה, בניגוד לענפי ספורט קבוצתיים – כדורסל, בעיקר – בהם הצטיינות פירושה יציאה מהגטו, למכות יש אפקט מעט אחר: על כל מתאגרף מפורסם ומצליח שמסוגל להוציא את משפחתו מהשיכונים המתפרקים, יש עשרות שנדקרים בחזה. במקרה הרע הם מתים; בטוב, הם מחפשים לנקום.

בגיל 12 גנב לעצמו קמאצ'ו אוסף צעצועים נכבד למדי. כשאמא שלו ראתה חיילי צעצוע חדישים שבוודאי לא היתה יכולה לרכוש בכספה שלה, היא נזפה בו והחליטה לשרוף את כל הפריטים הגנובים. אז קמאצ'ו עשה את הדבר היחיד שידע לעשות באותה תקופה - הוא חזר לחנות וגנב לעצמו אוסף חדש. בגיל 15 כבר סולק משישה בתי ספר שונים, אך אי אפשר להגיד שעקומת השיפור שלו היתה סטטית: צעצועים היו כל כך 1974, שהחליט להתחיל לגנוב מכוניות. “לקחתי רק את הטובות ביותר", אמר בראיון למגזין 'ספורטס אילוסטרייטד' ב-1982, כשהיה לכוכב העולה של הענף בגיל 20. “גנבתי ב.מ.וו, מרצדסים, קאדילקים. פעם גנבתי קורבט יפהפייה. ושמרתי עליהן טוב מאוד, ניקיתי אותן".

אלא שהמשטרה לא התרשמה מהאסתטיקה. לאחר שנתפס פעם אחת וקיבל עונש מאסר על תנאי לשלוש שנים, נתפס פעם נוספת בגיל 17, כשהוא וחבר היו מעורבים בגניבה של רכב ודקירה של הנהג, ונשלח לכלא לשלושה חודשים. כל זה התרחש פחות משנה לאחר שהפך לאבא להקטור ג'וניור, שלימים יגדל להיות מתאגרף לא מוצלח במיוחד.

כשיצא מהכלא, קמאצ'ו החליט לתעל את הזעם העצור שלו לכותלי הזירה, והחל לחבוט באנשים באופן מקצועני.

אחרי שלוש זכיות ב"כפפת הזהב" הניו יורקית, פרץ קמאצ'ו לזירה המקצועית - תחילה במשקל נוצה ולאחר מכן במשקל קל-נמוך. אחרי שכיסח את ג'וני סאטו הפיליפיני באטלנטיק סיטי ב-1982, עלה למאזן 0:18 והכניס לכיסו חמישים אלף דולר, סיפק את המשפט האלמותי: "זה הרבה כסף. לפני כמה שנים, אם הייתי פוגש אותו בסמטה במזרח הארלם, הייתי עושה את אותו הדבר בחינם".

האגדה מספרת שהרלפקסים של קמאצ'ו היו כל כך טובים בשנות השמונים, עד שהיה מסוגל לשחק שני משחקי וידאו במקביל. אלא שיותר מהסגנון ההתקפי שאפשר לו בנקודה מסוימת להפוך למתאגרף הראשון בכל הזמנים שמנצח בשבע קטגוריות משקל שונות, היה זה הסגנון של קמאצ'ו מחוץ לזירה שהפך אותו לשם דבר בענף. לא פעם, בחר להגיע לקרב לבוש בחיתול, בבגדי גלדיאטור, עטוף בדגלים צבעוניים, תלבושות אינדיאניות שונות, שמלות, וכן הלאה. הוא השווה את עצמו לאלביס, התאהב בכינוי שהוצמד לו בילדותו - הקטור "מאצ'ו" קמאצ'ו - ודאג לבצע שטיק שבוודאי נמאס על יריביו וחובבים אדוקים של הענף בפעם השניה או השלישית. בכל פעם שהיה מוקף במספר מספיק גבוה של צופים, עיתונאים או מצלמות, היה שואל:

"What time is it?"

ואם אלה עדיין לא ידעו להגיב, היה זועק בהנאה: "It's Macho time!"

הפה של קמאצ'ו היה צבעוני כמו בגדיו. טראש טוק היה שפת אם עבורו, כפי שניתן לראות בקטע הזה, נניח, בראיון שאחרי הניצחון שלו על חוסה לואיס ראמירס באוגוסט 1985 (המעוניינים בהחלט רשאים לדלג על 47 השניות הראשונות בקליפ):

לזכותו של קמאצ'ו, חייבים לומר כי בשיאו תמיד ידע לגבות את התנהגותו הנרקיסיסטית עד כדי כאב, השחצנית והראוותנית עם תוצאות בזירה. הוא לא היה גימיק חולף, לא היה גימיק בכלל. ברפרטואר המפואר שלו נצחונות על אלופי עולם כגון ראמירס, רפאל לימון, אדווין רוסאריו, קורנליוס בוזה אדוארדס, הווארד דייויס ג'וניור, גרג האודן, רוברטו דוראן, ריי מאנסיני (שהוזכר במדור זה לפני מספר שבועות) וגם על שוגר ריי לאונרד האגדי, בקרב האחרון בקריירה של אחד הגדולים בתולדות הזירה. בסך הכל, החזיק קמאצ'ו בשלושה תארים עולמיים שונים: אלוף העולם במשקל קל-נמוך (1983-1984), אלוף העולם במשקל קל (1985-1987) ובמשקל מעורב-קל (1989-1991, 1991-1992).

אלא שכמאמר הקלישאה, אפשר להוציא את הילד מספאניש הארלם, אך אי אפשר להוציא את ספאניש הארלם מהילד. קמאצ'ו אמנם הפך לאחד המתאגרפים המפורסמים בארצות הברית, שלשל לכיסיו סכומי כסף עליהם ספק אם חלם, ובכל זאת - כל אלה בסך הכל היוו פלטפורמה ראויה יותר לסגנון חייו הקיצוני. באמצע שנות השמונים - שיאו המקצועי של קמאצ'ו, ללא עוררין - אמר מאמנו לשעבר, בילי גיילס, ל-USA TODAY: "הקטור טובע בסמים. הוא לעולם לא יחזור מזה". במגזין האגרוף Rinktalk אולי מעט הגזימו, ובכל זאת כתבו ב-2008 כי "קוקאין היתה הסיבה העיקרית שהקטור קמאצ'ו לא הפך למוחמד עלי הבא".

לצד חיבה מוגזמת לאבקה הלבנה, לקמאצ'ו היו עוד שני תחביבים בולטים נוספים: אלכוהול ונשים. כשנשאל ב-1995 על פעילות הספורט האהובה עליו, השיב: "סקס". שלוש שנים לאחר מכן עצר אותו שוטר בפלורידה משום שנסע 56 קמ"ש בלבד בכביש מהיר. כשהתקרב לפרארי החדישה של קמאצ'ו, ראה השוטר אישה מפושקת רגליים ישובה על המתאגרף המפורסם במושב הנהג. מיותר לציין שלא היה מדובר באשתו - אותה אחת שבאותם ימים הגישה נגדו תלונה על תקיפה בפעם השניה תוך שלוש שנים. ב-2001 הגירושים היו סופיים, וקמאצ'ו יכול היה לשכב עם נשים אחרות בלי שיקראו לו בוגד ונואף.

ואז, אחרי מספר מעצרים בגין נהיגה בשכרות, אחזקה של מריחואנה וכדורים משלל סוגים וצבעים שונים, קמאצ'ו שבר את השיאים של עצמו.

ב-2 בדצמבר, 2004, הביא קמאצ'ו את סגנון הפעולה הייחודי שלו גם לתחום גניבת מחשבים, הגם שלא ממש בכוונה, לכאורה: באותו לילה נפל, כך על פי סיפורים, דרך תקרת חנות אלקטרוניקה במיסיסיפי, גנב שבעה מחשבים וכסף מהקופה. קמאצ'ו הותיר אחריו כתמי דם ושתן, ומספר שבועות לאחר מכן נעצר על ידי המשטרה המקומית בבית מלון של 35 דולר ללילה, לצד ערימה של כדורי אקסטזי. קמאצ'ו טען כי בסך הכל היה שיכור מטקילה בליל הפריצה, והיה מעוניין לאסוף מתיקון את המחשב אותו הפקיד בחנות המדוברת מספר ימים קודם לכן. ב-2007 נגזרו עליו שבע שנות מאסר, שלבסוף הצטמצמו לשנת מאסר אחת על תנאי. שלושה חודשים לאחר מכן קמאצ'ו הפר את אחד הסעיפים ונשלח לכלא לשבועיים בלבד.

ימיו הגדולים – מקצועית, אישית, ציבורית – היו מאחוריו. מי שספג את ההפסד המקצועי הראשון שלו אחרי לא פחות מ-38 קרבות יתרגל, בוודאי, לתחושת הניצחון, ועל אף גילו המבוגר, קמאצ'ו התעקש להמשיך להתחרות. בניגוד למספר מתאגרפים גדולים אחרים שידעו לרשום נצחונות-ענק גם בדמדומי הקריירה שלהם, קמאצ'ו דשדש מול יריבים עלומי שם עד שלבסוף החליט להודיע על פרישה, שבוע וחצי אחרי יום הולדתו ה-48, לאחר הפסד למתאגרף מקסיקני אלמוני בשם סאול דוראן.

לפתע, אחרי שלושים שנה, הקטור קמאצ'ו היה צריך למצוא זירה חדשה להוציא בה את האגרסיות שלו, ולרוע המזל הוא חיפש חלופות במחוזות בלתי נכונים בעליל. ב-22 במרץ, 2011, נכנס המתאגרף לבית גרושתו, הרים את בנו בן ה-13 מהצוואר, הטיח אותו על הרצפה ודרך עליו. קמאצ'ו טען כי גרושתו איימה עליו בסכין וגנבה את הכסף שלו, אך צאצא נוסף, בן 19, אמר בשימוע שנערך כשנה לאחר מכן כי אחיו בן ה-13 בסך הכל החביא את הכסף המדובר כדי שאבא לא ישתמש בו כדי לקנות סמים. “מר קמאצ'ו", אמר השופט, הביט על המתאגרף החייכן, ואז על אשתו. “יש לך מיליוני מעריצים בעולם. זוהי לא אחת מהם". קמאצ'ו יצא מבית המשפט עם צווי מניעה ואיסור להתקרב לגרושתו ולשניים מבניו, צבעוני כהרגלו, ומיהר לתת את הגרסה שלו למצלמות הטלוויזיה שכל כך אהב.

אם רק היה זוכה לחיות עוד כמה חודשים, אולי היה שומע את העונש הסופי במשפט שלו, שהתנהל עד יום מותו וכעת ככל הנראה ייסגר.

את חודשיו האחרונים בעולם חילק קמאצ'ו בין פלורידה ומולדתו, בה הופיע במספר תכניות טלוויזיה (ביניהן הגרסה הפורטו-ריקנית ל"רוקדים עם כוכבים", ממנה הודח בסיבוב הראשון). ביום שלישי שעבר נכנס לפורד מוסטנג של חבר ילדות, אלברטו מוחיקה מורנו. בשעה 19:00 הם החנו את המכונית מחוץ לחנות אלכוהול מקומית, כשלפתע נפתחה לעברם אש מהרכב הסמוך. מורנו מת במקום. קמאצ'ו הובהל לבית החולים במצב אנוש, עם קליע שנכנס דרך הלסת שלו, פילח את עורקי צווארו ונעצר בכתפו.

כאן יהיה מקום לא רע לעצור לרגע ולציין שני דברים שאולי רלוונטיים ואולי לא רלוונטיים לסיפור שלנו: הראשון הוא שלפני קצת פחות משנתיים, ניסו צמד חמושים לחטוף את רכבו של קמאצ'ו בסן חואן ואף הצליחו לפספס אותו עם שלושה קליעים שונים. השני הוא שבכיסיו של מורנו נמצאו תשע שקיות קוקאין, ובתוך הרכב נמצאה שקית נוספת. פתוחה. המשטרה עדיין לא סיימה לחקור ולפרסם את כלל פרטי המאורע, אך עוד לפני מותו של קמאצ'ו, נטען בתקשורת בארצו ובעיקר בארצות הברית שהפמליה שלו מורכבת מטיפוסים מפוקפקים, סוחרי סמים וצרכנים שלהם.

קמאצ'ו חובר למכשירים ונותר צמוד להם, נתון במצב של מוות מוחי. “אבא שלי הוא לוחם, ועכשיו נאפשר לו להילחם על חייו. הרופאים אומרים הרבה דברים אבל הוא חי, הוא בקרב", אמר הקטור קמאצ'ו ג'וניור לתקשורת שלא נתנה למשפחה רגע של שקט בימים האחרונים. ארבעה ימים חלפו, והקטור קמאצ'ו הפסיד את הקרב האחרון של חייו. המשפחה התייעצה, ובחרה לנתקו מהמכשירים.

"הקטור היה החלום של כל האמרגנים. הוא ריגש אוהדים בכל רחבי העולם עם הסגנון המיוחד שלו", ספד לו האמרגן האגדי דון קינג, בעוד אוסקר דה לה הויה, שניצח את את קמאצ'ו באליפות העולם למשקל מעורב ב-1997, אמר: “היית לוחם, גלדיאטור ובנאדם מיוחד. נתגעגע אליך תמיד". שר הספורט של פורטו ריקו, הנרי נוימן, הוסיף: "הוא אחד מאותם ספורטאים שחצו את גבולות המדינה, לא רק בגלל הכישורים שלו כי אם גם בשל האופי".

עוד לפני שיקבר בימים הקרובים בניו יורק, נערך אמש (שלישי) לקמאצ'ו טקס אשכבה מרגש בפורטו ריקו, באולם כדורסל שלבש שחור לכבוד המאורע. וכך הסתיים לו הסיפור של אחד המתאגרפים הצבעוניים ביותר בתולדות הענף.

אלא שבמקרה של הקטור קמאצ'ו, כל הצבעים שבעולם פשוט לא הצליחו לעזור; בסופו של דבר, השחור ניצח.

לבלוג של נמרוד עופרן

לטוויטר של נמרוד עופרן

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il