פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הלם קרב

        יריב אחד מת, יריב שני השתגע, השופט התאבד והבן של ההרוג לא ראה את אבא. 30 שנה לקרב האגרוף בין דוק קו-קים לריי מאנסיני שבו מת הראשון, באחת הטרגדיות הקשות בתולדות הספורט. והסיפור רק נעשה עצוב יותר

        היא לא היתה יכולה לבוא איתו לשדה התעופה כדי להיפרד כראוי, ובטח שלא לארצות הברית. בדרום קוריאה של שנות השמונים אסור היה למתאגרפים להחזיק בבנות זוג. זה פוגע ברוח הלחימה, כך נהגו להסביר זאת שם. דוק קו-קים עשה את דרכו לשדה התעופה כדי להמריא לקרב הגדול ביותר בחייו – הפעם השניה בלבד שהוא יוצא את גבולות המדינה, הרגע בו הוא אמור לזנק מהזירה בלאס וגאס אל מרכז התודעה העולמית – וארוסתו, לי יאנג-מי, נותרה בביתה. היא לא תעמוד במתח, תכבה את הטלוויזיה מוקדם מדי, לא תצליח לראות את אהוב ליבה נלחם כמו שלא נלחם מעולם מול אלוף העולם, ריי "בום בום" מאנסיני. רגע לפני האגרוף האחרון שדוק קו-קים יספוג בחייו, ארוסתו, במרחק של עשרות אלפי קילומטרים ממנו, תאכל את עצמה מרוב דאגה.

        והיא בכלל צריכה לנוח; בבטנה עובר בן שמונה שבועות, שלא יזכה להכיר את אביו.

        המתאגרף הדרום קוריאני דוק קו קים (AP)
        הרגע הגדול בחייו היה גם אחד הרגעים האחרונים בחייו. דוק קו-קים (צילום: AP)

        ***

        אמש (שלישי) מלאו שלושים שנה לאחד מקרבות האגרוף הטראגיים והמכוננים בתולדות הענף. מספר חודשים לפני ה-13 בנובמבר, 1982, נבנתה מחוץ לקזינו ובית המלון של 'סיזר'ס פאלאס' זירת אגרוף חדישה המכילה 10,000 מקומות במיוחד עבור הקרב המתוקשר, בו יצפו בין היתר פרנק סינטרה והפמליה שלו, רוברט גולה, ביל קוסבי ואחרים.

        על הנייר, הבדלי הרמות היו ברורים. ריי מאנסיני היה הבייבי החדש של עולם האגרוף, מקרה מושלם של האיש הנכון, בזמן הנכון, בצבע הנכון: פרישתו של שוגר ריי לאונרד פינתה את החלל לכוכב החדש של הענף, ובאותם ימים לא היו הרבה מועמדים עדיפים על הילד בן ה-21, עם הסגנון ההתקפי והמלהיב והסיפור האישי המרגש. אביו, לני מאנסיני, היה מתאגרף מקצוען בעצמו, שנמנע מלהתחרות על תואר אלוף העולם במשקל בינוני רק בשל גיוסו למלחמת העולם השניה. מאנסיני ג'וניור לא ירש רק את הכינוי - “בום בום" מאביו, כי אם גם את החלום המשפחתי על התואר הגדול מכולם. ואכן, במאי 1982 ניצח את ארתורו פריאס כדי לסמן את ה'וי' הכי גדול שיש. מספר חודשים לאחר מכן הכניע אלוף עולם יוצא נוסף, הפעם בדמות ארנסטו אספנה ה-ונצואלי.

        מנגד, אביו של דוק קו-קים היה דייג עני שמת כאשר בנו החמישי והאחרון חגג את יום הולדתו השני בעולם. אימו של קים נישאה ארבע פעמים בסך הכל, אך לא הצליחה לפרנס את עצמה ואת ילדיה. בנה הצעיר עבר מקטטה לקטטה, מעבודה לעבודה, ישן מתחת לגשרים וחלום נעוריו, לדבריו, היה "קערה של אורז חם". כשבגר ועבר לדירה משלו, תלה על אחד הקירות שלט ובו המילים: “העוני הוא המורה שלי". נחישות אינסופית חיפתה על היעדר כישרון מולד, ודוק קו-קים הפך לאחד המתאגרפים הטובים בארצו. מאזן של 17 נצחונות מ-18 קרבות הספיק להתאחדות האגרוף הבינלאומית להציבו ב-1982 בפסגת הדירוג למשקל קל, על אף קולות המבקרים שהדגישו ושוב הדגישו כי הדרום קוריאני הצעיר התחרה פעם אחת בלבד מחוץ למדינתו – ואפילו אז הרחיק בסך הכל עד הפיליפינים.

        לקים האלמוני אין שום סיכוי, קבעו בארצות הברית. מספר ימים לפני הקרב המיתולוגי, עיתונאי אמריקאי שביקר בחדר המלון של האנדרדוג מלוכסן העיניים ראה מספר אותיות בקוריאנית על אחת המנורות. הוא ביקש מהמתרגם שאיתו לפרש לו את הכתוב.

        “כתוב שם", אמר המתרגם, “לחיות או למות".

        המתאגרף האמריקאי ריי מאנסיני מפיל את המתאגרף הדרום קוריאני דוק קו קים (AP , Jeff Scheid)
        הבדלי הרמות היו ברורים. על הנייר. מאנסיני מפיל את קים (צילום: AP)

        ***

        בכלל, בימים שהובילו לקרב פיזר דוק קו-קים הצהרות מלחמתיות במקרה הטוב ונבואיות במקרה הרע, בעיקרן הנחה בסיסית אחת: מזירה הזו רק אדם אחד ייצא בחיים. הפתיחה היתה צמודה. ב-12 הסיבובים הראשונים הוכיח קים כי הוא מסוגל להוות יריב שקול ואפילו יותר לאלוף העולם המכהן. “קים היה תמונת מראה של ריי. זה היה נראה כמו קרב של מאנסיני נגד מאנסיני", אמר לפני מספר שנים מארגן הקרבות וחברו של אלוף העולם דאז, ברוס טרמפלר.

        אלא שדבר אחד שקים לא זכה לעשות עד כה בקריירה הקצרה שלו היה להשתתף בקרב אגרוף שנמשך יותר מ-12 סיבובים. מאנסיני דווקא השתתף בחמישה כאלה, ביניהם נגד אלופי עולם מהסוג של אלכסי ארגואלו וחוסה לואיס רמאירס. קל להביט על קרב אגרוף ממוצע ולקבוע שהמכה הזו סידרה להוא את הניצחון ולאחר את זעזוע המוח, אך לא פעם, הניצחון והזעזוע לא היו מגיעים ללא המכות שלפני כן. מדובר בהטחה של אבני בניין אחד על השני, עד אשר משהו נבנה; עד אשר מישהו מתפרק.

        ובתחילת הסיבוב ה-13, קים החל להתפרק. בסיבוב השלישי חתך ליריבו חלק מאוזן ימין, וגרם לידו השמאלית להתנפח לכפול מגודלה המנופח גם כך. בסיבוב השמיני, עינו השמאלית של מאנסיני החלה להתנפח גם כן, ולהשחיר. אבל באגרוף, הכל יודעים, לא פחות חשוב לדעת לספוג את המכה מלתת אותה. על אף שגופו עבר מייק-אובר אלים, מאנסיני המשיך לשלוט בקרב. ואז, בסיבוב ה-13, הוא ניצל את עייפותו המובנת של יריבו כדי להנחית עליו לא פחות מ-39 אגרופים רצופים תוך חמישים שניות. לסתו של קים נראתה שבורה, ובכוחותיו האחרונים הוא נלחם להישאר בחיים. תרתי משמע, ככל הנראה. “הייתי בטוח שהעייפות תכריע כאן, ופתאום הוא גרם לי לשנות את דעתי", אמר בסיום הסיבוב ה-13 הפרשן של הקרב, אותו שוגר ריי לאונרד שתלה חודשים ספורים קודם לכן את הכפפות. ראלף וויילי, מעיתונאי הספורט הגדולים בתולדות התקשורת האמריקאית, כיסה את הקרב עבור מגזין 'ספורטס אילוסטרייטד' וכינה לאחר מכן את ההתאוששות ההירואית של קים: “אחד ההישגים הפיזיים המדהימים שראיתי בחיי".

        מאנסיני, נוצרי אדוק, הצטלב בפינה שלו ויצא כמו מלוע של תותח בפתיחת הסיבוב ה-14. הוא הסתער על קים, ותוך 19 שניות וסדרת אגרופים שהסתיימה באחד חזק במיוחד, הישר אל ארובת האף, הפיל את יריבו העיקש לקרשים. ראשו של קים נחבט ברצפת הזירה. 6,500 הצופים באולם הפתוח שאגו. ריצ'ארד גרין, ששפט מספר קרבות-ענק, כולל זה בין לארי הולמס ומוחמד עלי, עצר את הקרב והכריז על המנצח. מאנסיני הונף על כתפי חבריו ומשפחתו, נופף לקהל, התחבק עם אביו. הוא עדיין לא הצליח לפתוח את עין שמאל במלואה, אבל זה לא שינה: עין אחת הספיקה כדי לחזות באחד הרגעים הגדולים בחייו, הרגע בו הפך אחד המתאגרפים המפורסמים בעולם.

        מצלמות הטלוויזיה של CBS התמקדו אך ורק בחגיגות הניצחון. על הזירה החל להתבצע טיפול רפואי בקים. גם עם שתי עיניים, ריי מאנסיני בוודאי לא היה שם לב שיריבו מובהל על אלונקה לאמבולנס שבסמוך לאולם, ומשם לבית החולים.

        צפו בשני הסיבובים האחרונים בקרב (האגרוף האחרון ב-3:07)

        ***

        האפטר-פארטי של מאנסיני נמשך בסוויטה שלו. בזמן שקיבל הזמנה אישית מסינטרה לבוא ולצפות בהופעה הקרובה שלו, שישה קילומטרים משם מיטב הרופאים של לאס וגאס נלחמו על חייו של דוק קו-קים. קריש דם ש"יכול היה למלא 3-4 כוסות שוטים", כך על פי הרופאים, נוצר בצד הימני של מוחו. מנתח המוח הבכיר של בית החולים 'דזרט ספרינג' ביצע ניתוח של שעתיים וחצי, ובמהלכו החלו השמועות להתפשט למערב העיר. מאנסיני התבשר כי יריבו נמצא בבית החולים, ומספר שעות לאחר מכן, באולם מפואר בקזינו, שמע את פרנק סינטרה אומר את הדברים הבאים לקהל: “גבירותי ורבותי, אחר הצהריים ראיתי את הקרב הגדול ביותר בחיי... והוא איתנו, חבר שלי, אלוף העולם למשקל קל – ריי "בום בום" מאנסיני"!

        בבוקר שלמחרת הכומר שליווה את מאנסיני מילדותו ביאנגסטאון, אוהיו, דאג לתפילה המונית להצלתו של דוק קו-קים. מאנסיני, משפחתו וחלק מהאוהדים שהגיעו במיוחד לצפות בקרב התפללו, נפולי פנים. לאחר מכן יצא אלוף העולם המכהן מהחדר הגדול במלון טרופיקנה, ואמר לכתב של הניו יורק טיימס: “זה היה קרב מעולה ושמרתי על התואר שלי, אבל מה אני, גיבור? מי אמר שזה לא היה יכול לקרות לי? ואיך אני יכול להגיד עכשיו – טוב שזה קרה לו ולא לי?” לכלי תקשורת אחר אמר: “אני גמור. הסתכלתי במראה הבוקר ותהיתי אם זה שווה את זה. אף סכום כסף בעולם לא שווה את זה. אבל איך אני יכול להתלונן כשקים נמצא על ערש דווי? אני לא מאשים את עצמי, אבל גם לא יכול לנתק את עצמי מהמצב הזה. זה בקלות היה יכול לקרות לי. מי אמר שזה לא יקרה לי בפעם הבאה? כרגע אני פשוט מתפלל. אני סומך על האמונה שלי באלוהים. אני מאמין שהכל קורה מסיבה מסוימת".

        אלוהים אולי נמצא בפרטים הקטנים, אך את קריש הדם שבמוחו של קים אי אפשר היה לקטלג כקטן. דיווחים כוזבים טענו כי כדי לרדת למשקל הנדרש – 61 ק"ג – קים הרעיב את עצמו והיה מיובש כשעלה לקרב, ובשל כך מערכתו החיסונית הגיבה כפי שהגיבה. יותר הגיוני יהיה להניח שהראש – כל ראש – מסוגל לספוג כמות מאוד מסוימת של אגרופים לרקה מאלוף העולם, ואז הוא לא. תהא הסיבה הנקודתית אשר תהא, מקץ ארבעה ימים בתוך תרדמת החליטה אימו של קים, יאנג סון ניו, שמיהרה להגיע מדרום קוריאה כדי לשהות לצד בנה בשעותיו האחרונות, לנתקו מהמכשירים. היא ביקשה לתרום את איבריו בכדי שיוכל לחיות לנצח: “הבן שלי הראה רוח לחימה נגד מאנסיני. אולי דרך האיברים שלו, הרוח הזו תמשיך הלאה". הכליות של קים ימצאו דורש, אך חולה שיסכים לקבל את ליבו של המתאגרף הדרום קוריאני יחזור בו ויצהיר: “אני פשוט לא יכול לעמוד בכל הפרסום הזה".

        אימו של המתאגרף הדרום קוריאני דוק קו קים (AP , Henry)
        הטרגדיות רק החלו. אימו של קים חולפת על פני ארונו הפתוח בלאס וגאס (צילום: AP)

        ***

        בעקבות מותו של קים, החליטו באיגוד האגרוף הבינלאומי להגביל את הקרבות ל-12 סיבובים, מקסימום, מתוך הנחה שהסיבובים האחרונים טומנים בחובם את הסכנה הגבוהה ביותר. אלא שלצד הסקת המסקנות המיידית, ובניגוד ל-23 המיתות האחרות שהתרחשו בזירה לאורך השנים (כך על פי וויקפדיה), המשיך הקרב המיתולוגי להשפיע על כל האנשים שנטלו בו חלק – ישיר, או עקיף. חודשיים אחרי מות בנה, שתתה יאנג סון ניו בת ה-66 בקבוק של חומר הדברה ולא התעוררה יותר; בארצות הברית, מאנסיני חשב ברצינות לתלות את הכפפות. “אחרי הקרב ההוא, הפכתי לנער הפוסטר של כל מה שלא בסדר בענף האגרוף", הוא יספר קרוב לשלושים שנה לאחר מכן לרדיו הציבורי באמריקה; ב-1 ביולי, 1983, התאבד גם ריצ'ארד גרין בן ה-46, ששפט את הקרב המדובר שמונה חודשים קודם לכן.

        אחרי התלבטויות רבות, החליט מאנסיני לשוב לזירה ואפילו הצהיר במסיבת עיתונאים כי "אין לי שום חסמים נפשיים. קברתי את הכל". אך צילו של קים נותר, ובמהרה הפך אלוף העולם המכהן לאלוף העולם לשעבר. ספונסרים הסתובבו אחורנית באותה מהירות בה באו, זכויות השידור הטלוויזיוניות עברו מרשת לרשת. על הזירה עצמה הפסיד מאנסיני ארבעה מתוך שמונת הקרבות הנוספים שקיים בקריירה, וצנח אל תוך עננה של דיכאון ורגשות אשם. הוא ניסה לפתח קריירה בהוליווד, אך כשל. כשניסה להטביע את ייגונו באחד מהברים האפלוליים שהיה ללוס אנג'לס להציע, נתקל בחבורה של שיכורים שתמיד אמרו את הדברים שלא רצה לשמוע: היי, אתה המתאגרף הזה שהרג מישהו בזירה, לא?

        בסרט דוקומנטרי שעשתה עליו רשת ESPN לפני כמה שנים, סיפר מאנסיני כי ה-13 בנובמבר הוא יום אבל עבורו. “ילדים היו מתגרים בבת שלי בבית הספר היסודי. “אבא שלך רוצח, אבא שלך רוצח". אף ילד לא צריך לשלם את מחיר החטאים של אביו", אמר אז.

        בינתיים, בדרום קוריאה, אלמנתו של קים סיפרה לבנה על אביו שלו. עד שהיה בן תשע, שיקרה לי יאנג-מי ואמרה לבנה הראשון כי אבא בסך הכל נמצא בארצות הברית, מרוויח לנו כסף. ואז, ב-2011, קיבלה המשפחה טלפון ממפיק אמריקאי שסיפר כי הוא עושה סרט על אותו קרב מיתולוגי, במהלכו יהיה מעוניין להפגיש בין אלמנתו ובנו של קים, ובין ריי מאנסיני. קים צ'י-וואן, כעת כבר רופא שיניים בוגר, חשב ארוכות ונענה בחיוב. בסיום ארוחת ערב בה הציע לצמד הדרום קוריאניים השתקנים יין ביתי ופסטה, שמע לראשונה מאנסיני מאורחיו כי הם סולחים לו. יותר מזה: אין על מה לסלוח. זו לא אשמתך.

        ובכל זאת, בראיון שהעניק לפני מספר שבועות לניו יורק טיימס, סיפר ריי מאנסיני: “היו כמה פעמים שקים היה מופיע בחלומות שלי. לא תמיד אני מצליח לזכור מה נאמר שם או מה היה. אני לא יודע אם אני מתנצל בפניו או שאנחנו פשוט מסתכלים אחד על השני. באחד החלומות אני זוכר שלחצנו ידיים, התחבקנו, והוא הלך. בלי מילים. אני לא יודע אם אני עשיתי את זה לעצמי – חשבתי על זה כל כך הרבה שבסוף הוא בא... או שבאמת איכשהו הוא הגיע, ושמנו את זה מאחורינו".

        המתאגרף האמריקאי ריי מאנסיני (AP , Scott Henry)
        אם רק היה יודע מה יקרה אחרי הניצחון הזה, אולי לא היה חוגג כל כך. ריי מאנסיני ב-13 בנובמבר, 1982 (צילום: AP)

        צפו בקרב המלא

        לבלוג של נמרוד עופרן

        לטוויטר של נמרוד עופרן

        לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

        לתגובות:
        nimrodofran@walla.co.il