כשאלי טביב עשה את החישובים הכלכליים בנוגע לרכישה אפשרית של בית"ר ירושלים וחיפש אפשרויות למזער את הבור הפיננסי שמייצר המועדון כל שנה, האופציה היחידה שהוא ראה לנגד עיניו היא השתתפות קבועה בשלב בתים של מפעל אירופי, מצב אליו הורגל בהפועל תל אביב. למעשה, בהסתמך על אותן הכנסות צפויות מהעפלה לשלב הבתים של הליגה האירופית, טביב הצליח להשלים את המכירה לקבוצת חיים רמון היות והניסיון והדירוג שצברו האדומים באירופה הביא אותם למצב שהם צריכים לעבור רק סיבוב אחד כמדורגים בדרך לכסף הגדול. טביב מבין היטב את המשמעות הכלכלית של אירופה ולכן ההתלבטות שלו בנוגע לרכישת בית"ר קשורה לעובדה שלקבוצה דירוג נמוך מה שיקשה עליה מאוד בשלבי המוקדמות ללא השקעה אדירה מצדו.
אלא שלמעשה הבעיה ממנה חושש טביב נראית אפילו חמורה יותר. בשנתיים האחרונות, במקביל לעזיבה ההמונית של כוכבי הליגה, חלה ירידה חדה בהישגי הישראליות באירופה והקמפיין הלא מרשים בלשון המעטה של הפועל תל אביב ועירוני קרית שמונה (שלוש נקודות יחד בשמונה משחקים) ממחיש זאת. ההופעות בעונה הנוכחית מהוות רק סימפטום לתהליך שעשוי להמשיך ואף להחריף בשנים הבאות. יצאנו לבדוק האם במקביל לנפילה של נבחרת ישראל, אנחנו הולכים אחורה גם ברמת הקבוצות ומה אנחנו עושים לא נכון לעומת הקבוצות הקפריסאיות, האוסטריות והשוויצריות, לדוגמה. האם יש סיבה אמיתית לדאגה?
עד כמה הקמפיין הנוכחי של הישראליות באירופה מאכזב? כדי לענות על השאלה הזו יש להסביר את ההשפעה של כל הופעה על הכדורגל הישראלי בכללותו בכל הקשור לדירוג אופ"א. הנתון המשפיע הוא דירוג המדינות של אופ"א הכולל סיכום הניקוד שהשיגו הקבוצות בחמש העונות האחרונות. לצורך ההמחשה, דירוג המדינות לשנת 2011, בו מדורגת ישראל במקום ה-17, הוא שזה שהשפיע על רשימת הכניסה למפעלים בעונה הנוכחית. המדינה במקום ה-15 (סקוטלנד) קיבלה נציגה שנייה במוקדמות ליגת האלופות.
איך זה עובד? כל ניצחון בשלב הבתים בליגת האלופות או הליגה האירופית שווה שתי נקודות וכל תיקו מעניק נקודה אחת כאשר בשלבי המוקדמות מקבלים מחצית מהכמות. בעונה שעברה, ארבע הנציגות הישראליות בשני המפעלים (מכבי חיפה, הפועל תל אביב, מכבי תל אביב ובני יהודה) שיחקו יחד 38 משחקים וצברו יחד 24 נקודות. את המספר הזה יש לחלק בכמות הקבוצות שיש למדינה ולפיכך ישראל צברה שש נקודות דירוג. לצורך ההשוואה, עונת השיא של ישראל באירופה הייתה 2009/10 עם 7.25 נקודות.
העונה המצב הרבה פחות טוב. ב-22 המשחקים של ארבע הנציגות (עירוני קרית שמונה, הפועל תל אביב, בני יהודה ומכבי נתניה) הן צברו יחד 11 נקודות, כלומר ישראל תוסיף למאזנה 2.75 נקודות בלבד והבעיה היא, בין היתר, בתוצאות הרעות של הפועל תל אביב וקרית שמונה בשלב הבתים עצמו. כל ניצחון או תיקו של שתיהן עד תום שלב הבתים ישפר במעט את המצב, אך לא ימנע את ההידרדרות לעומת העונה שעברה. מבחינת הישגים, אשתקד ישראל הייתה במקום ה-15 באירופה והעונה 24 בלבד. מדינות כמו הונגריה, סלובניה, קרואטיה ובלארוס להן נציגה חיה אחת, עשו תוצאות טובות בהרבה וצברו יותר ניקוד משתי הישראליות יחד.
דירוג המדינות לשנת 2012 כבר קבוע. שש נקודות הדירוג שצברה ישראל בעונה שעברה ישאירו אותה במקום ה-17 ויתקזזו במדויק עם שש הנקודות שנצברו בעונת 2006/7, אך הפער ממדינות שמקדימות אותנו: שוויץ, אוסטריה וקפריסין גדל במעט. למזלה של ישראל, העונה החלשה יחסית העונה לא תפגע משמעותית בדירוג המדינות לשנת 2013 שכן היא מתקזזת עם עונה רעה מאוד של הישראליות באירופה ב-2007/8. זאת ועוד, ההישגים הדלים יחסית של הישראליות העונה מבטיחים דבר אחד. עד 2015 לישראל אין שום סיכוי להתקדם למקום ה-15 המקנה את הנציגה החמישית באירופה. לעומת ישראל, לבלגיה תהיה בעונה הבאה נציגה אוטומטית בשלב הבתים באלופות, לקפריסין המושמצת תהיה בעונת 2014/15 נציגה חמישית באירופה. למה זה קורה? אך ורק בזכות קמפיינים מוצלחים של קבוצה אחת או יותר באחד המפעלים.
בעוד הצלחה בשלב הבתים של ליגת האלופות נדירה וקשה יותר, הליגה האירופית היא פלטפורמה נהדרת לצבור ניקוד. הקבוצות מהליגות הבכירות ביבשת מזלזלות במפעל ועולות לרוב עם הרכבים משניים ולכן הקטנות מקבלות בו צ'אנס להתבלט. הנה דוגמה: לאוסטריה היו בעונה שעברה שלוש נציגות בשלב הבתים של הליגה האירופית ורק אחת (רד בול זלצבורג) עלתה לשלב הנוקאאוט הראשון שם הודחה. זה יספיק לאוסטריה לעלות מהמקום ה-19 ל-15 בדירוג המדינות ולקבל בעונה הבאה נציגה נוספת באירופה. אז למה זה לא קורה אצלנו?
התשובה הראשונה לשאלה היא חומר השחקנים. במסיבת העיתונאים אחרי משחק הנבחרת נגד בלארוס נשאל אלי גוטמן האם הוא מרגיש שהשחקנים אותם הוא מאמן לא שחקנים מתאימים לרמה שלו כמאמן ולנבחרת. לגוטמן, שהיה מאוכזב מההפסד, התמהמה כחצי דקה עד שסיפק תשובה מאופקת וזהירה, אך הנוכחים קיבלו את התחושה שלצערו הוא מסכים עם הדברים. מאמן בית"ר אלי כהן יודע על מה גוטמן חשב באותו חצי דקה: "הוא חשב את מה שקורה במציאות. רמת השחקן כאן ירדה פלאים. תראו איזה נבחרת יש לנו, אלה שחקנים לנבחרת ישראל? בלי להעליב אף אחד, הרבה מאוד שחקנים שם לא היו שווים הרכב בליגה לפני 10 שנים. הליגה קיבלה מכה עם שחקנים טובים שעזבו והרמה כאן הפכה להיות נמוכה מאוד מהבחינה האישית. פעם היו כישרונות בכל חלק במגרש. היום אנחנו חיים עדיין על יוסי בניון שאם הוא לא משחק הנבחרת מאבדת כיוון".
מבחינת כהן, הנבחרת משקפת גם את מצב הקבוצות: "הנבחרת היא הפלטפורמה לכל מה שקורה כאן. יש כאן ציפיות לא ריאליות להישגים כשאין חומר גלם. אפשר להוציא הרבה משחקנים ויותר ממה שהם נותנים, אבל אנחנו עדיין בשנים קשות גם מבחינת ייצור שחקנים וגם מבחינת השחקנים שאפשר להחזיק כאן במצב הכלכלי הלא טוב, ישראלים וזרים".
מכבי חיפה והפועל תל אביב הביאו לישראל את מרבית ההישגים והניקוד בשנים האחרונות, אבל כמו שכבר הוסבר כל הצלחה היא זמנית מאחר ורק חמש השנים האחרונות נספרות. חיפה למשל לא משתתפת השנה במפעלים האירופיים וספגה נפילה גדולה בדירוג שרק תחמיר אם לא תגיע גם בעונה הבאה לאירופה, אך הפגיעה כאן היא בכדורגל הישראלי בכללותו. אלישע לוי מסביר: "אם הייתי אומר את הדברים כשאימנתי בחיפה זה היה נשמע תירוץ, אך זו המציאות. מדובר בפונקציה של איכות השחקנים. מה שהיה כאן לפני מספר שנים כבר לא קיים היום. במצב הנתון השחקנים איתם יוצאות הקבוצות להתמודדות באירופה לא מספיק טובים כדי להביא הישגים. שחקנים שמתעצבים להיות איכותיים ממהרים לברוח לאירופה כמעט עבור כל הצעה כלכלית טובה. זרים קשה מאוד להביא כאן לאורך השנים. כרגע זה נראה שזה לא הולך להיעצר ואם לא יהיה שינוי בתהליך הזה נאבד ניקוד, ההגרלות יהיה קשות יותר ונמשיך ללכת אחורה".
מבחינת שני המאמנים המנוסים, מדובר בתהליך ברור. מיילו סרלואי, סקאוט הולנדי שהגיע לחזות במספר שחקנים של קרית שמונה, סיפר השבוע: "בעבר עקבתי אחרי לא מעט שחקנים בישראל ובמיוחד הצלחתי לאתר שחקנים זרים שמשחקים אצלכם ואפשר להעביר לאירופה בכסף קטן מאוד. היום קשה מאוד לזהות כישרונות. בסוף שבוע אחד שראיתי שלושה-ארבעה משחקים אצלכם, כולל שני משחקים של קרית שמונה והפועל תל אביב הבכירות שמשחקות באירופה, לא ראיתי כמעט שום דבר מהקבוצות לאורך משחק שלם, שום שחקן יוצא דופן או כזה שאפשר להמליץ עליו אולי רק מספר 12של הפועל תל אביב (טל בן חיים). ישנה ירידה עצומה בכמות הכישרון אצלכם ואתם צריכים לעשות בדק בית כי זו הדרך הבטוחה למטה".
בקיץ האחרון, עת החלה בני יהודה להתאמן, דיבר המנכ"ל משה דמאיו בגאווה על השנים היפות שעושים הזהובים ועל העובדה שהקבוצה השיגה בפעם הרביעית ברציפות כרטיס לאירופה. אלא שאחד משחקניה הבכירים של הקבוצה לא התלהב ואמר: "אירופה זה תיק. אנחנו בני יהודה, יותר מדי כסף השחקנים לא רואים מזה וברור לכולם שהקבוצה לא יכולה להגיע רחוק עד שלב הבתים. כך יוצא שאנחנו משלמים על העומס הזה עם פציעות ועייפות בתחילת עונה. חוץ מכסף, לבני יהודה היום אין אינטרס אמיתי להשתתף באירופה".
הדברים הללו מחזירים אותנו לכך שאין תחליף למסורת. ההצלחות בנויות בעיקר על מכבי חיפה והפועל תל אביב, שצברו ניקוד אישי גבוה שמאפשר להן להיות מדורגות. מכבי תל אביב רק החלה את תהליך בניית המסורת ואילו קרית שמונה עשתה מעל ומעבר לציפיות ממנה (בעיקר בגלל הגרלות סופר נוחות), אבל תצטרך לייצר המשכיות ובכלל יהיה קשה לה לשוב למעמד של הבתים שוב. קבוצות כמו בני יהודה ומכבי נתניה יכולות לספק הפתעה נקודתית, אך נקודת הפתיחה שלהן קשה מלכתחילה ולמעשה, אין להן ציפיות ריאליות להגיע לשלב הבתים, הן לא שמות את זה כמטרה ולא בונות את עצמן בקיץ לקראת ההופעה. הופעה מבישה כמו של נתניה לא רק שלא מוסיפה כבוד לכדורגל הישראלי, היא פוגעת גם בקבוצות אחרות.
אבי נמני מנתח: "רואים את הירידה לאורך השנים בכל פרמטר מכל כיוון. יש בעיה קשה שצריכים לשבת ולחשוב איך פותרים אותה. הקבוצות הגדולות המסורתיות יהיה אלה שימשיכו לנסות בכל שנה, אבל יהיה להן יותר ויותר קשה. הקבוצות האחרות כמו בני יהודה, אשדוד ואפילו קרית שמונה, שמתקשות לשחזר את ההישגים שלהן בליגה, לא בדיוק בונות על הצלחה באירופה ולא מכוונות לשם".
למעשה, הכדורגל הישראלי נמצא כאן בצומת דרכים. ההידרדרות ברמת הקבוצות באה על רקע תהליך הפוך שקורה בקבוצות ממדינות הדרג השני ביבשת שיודעות להשתמש בפלטפורמה האירופית בצורה נכונה. אייל לחמן, שמשמש כפרשן במשחקי הליגה האירופית, מסביר: "לא נכון אפילו להשוות אותנו לקבוצות מקפריסין, הונגריה ואוסטריה כי הן בתהליך מסוים שאנחנו לא עשינו ולכן צריך קצת לחשוב אחרת. להבין שהדרך היא ייצור פס צעיר ומתן הזדמנות לצעירים להשתלב. עם הכסף שלנו קשה יהיה להשאיר כאן ישראלים ולהביא זרים ולכן צריך לבנות אך ורק על קבוצות מאוד צעירות עם זרים בעלי ניסיון. יש למשל הרבה ביקורת על הפועל תל אביב על דג'מבה דג'מבה ופיינטסיל, אך הניסיון כל מה שעברו בקריירה ייתנו להפועל הרבה בהמשך העונה. קצת כבוד ואורך רוח לשחקנים האלה לא יזיק לנו".
ובכל זאת יש סיבה קלה לאופטימיות. השנה הבאה תהיה שנת מפתח. הצלחה של קבוצה אחת או יותר בשלב הבתים של אחד המפעלים, רצוי בתוספת עליית שלב, תסדר לישראל ניקוד יחסית גבוה שיתקזז עם עונת השפל של 2008/9. מצב כזה עשוי לקדם את ישראל בדירוג המדינות לשנת 2014 ולהבטיח עוד נציגה לקראת עונת 2015/16. כך או כך, המשמעות ברורה וכדאי שההתאחדות והקבוצות יבינו זאת. כל נקודה חשובה, כל ניצחון הכרחי וכל משחק קריטי. כל עלייה קלה בדירוג משמעה גם שחלק מהקבוצות יחלו את שלבי המוקדמות מאוחר יותר ולפיכך הדרך לשלבי הבתים תהיה קצרה וקלה יותר. כישלון? עושה נזק לא רק לטווח הקצר, אלא נגרר לחמש השנים הבאות וחשוב להסתכל גם על הרווחים: עלייה לשלב הבתים בליגה האירופית מבטיחה כ-10 מיליון שקל, עלייה לשלב הבתים באלופות בערך פי ארבעה. אין בעלים בליגת העל שיכול להתעלם מסכומים כאלה. סכומים כאלה יכולים להרים את הכדורגל ואין שום סיבה שמה שמבינים באפואל ניקוסיה, וידאוטון או מאריבור, לא יעבוד גם כאן.
