לפני כחודש תקפה קדחת פיפ"א את ריאל מדריד. מרסלו נפצע באימון נבחרת ברזיל, פאביו קואנטראו נטש בדקה ה-20 את משחקה של נבחרת פורטוגל ברוסיה וגם אלברו ארבלואה סחב פציעה ממפגש המוקדמות של ספרד מול צרפת. ריאל מדריד המפוארת, על תקציב הענק שלה ושלל שחקניה הבינלאומיים, מצאה עצמה לפתע ללא מגן שמאלי לקראת המשחק מול סלטה ויגו. האופציה הטבעית הייתה לפנות לקבוצת המילואים, שם המתין בציפייה דרוכה המגן המבטיח נאצ'ו פרננדס.
האוהדים התלהבו לנוכח האפשרות לראות שחקן בית נוסף בהרכב, התקשורת במדריד שפכה אלפי מילים על הטאלנט החדש ורק ז'וזה מוריניו נותר בשלו. בזמן שכולם חיכו לנאצ'ו, המאמן הפורטוגלי החליט להציב בעמדה הבעייתית דווקא את קשר הרכש מייקל אסיין. הייתה זו הבעת אי אמון בוטה באקדמיה של המועדון ובעיקר בקבוצת המילואים. אותה "סטירה למורשת של ריאל", כפי שתוארה בעיתונים, הציתה מחדש ויכוח עתיק ופתחה את הפצע שלא נותן מנוח לבלאנקוס בעשור האחרון.
במשחק מול לבנטה כבר לא נותרה למוריניו ברירה. קארים בנזמה וגונסאלו היגואין נעדרו בגלל פציעות, הסקורר כריסטיאנו רונאלדו נפגע בעינו והוחלף, ומוריניו נאלץ לשלוח למערכה את החלוץ הטבעי היחיד שנותר לו - אלברו מוראטה. דקה אחת על המגרש הספיקה למי שהיה מלך שערי אליפות אירופה ב-2011, כדי לנצח את המשחק ואולי להציל את חלום האליפות של הבלאנקוס בנגיעה הראשונה שלו בכדור. את שער הבכורה הוא בחר לחגוג קודם כל בחיבוק אמיץ עם אנטוניו אדאן ונאצ'ו, שני בוגרי אקדמיה נוספים שישבו על הספסל.
החיבוק הזה אמר את הכל והיווה את תגובת שחקני הקנטרה לנושא, אך רק הגביר את ההתעסקות של אנשי מדריד בשאלות הבוערות. מה חשוב יותר, מורשת או היסטוריה? מי באמת אחראי לכישלון החרוץ של ריאל מדריד להדביק את קצב ייצור השחקנים של ברצלונה? והאם התקשורת הספרדית משתמשת בסוגיה הטעונה רק "כנשק כנגד מוריניו", כפי שטוען אלברו ארבלואה, או שמא יש דברים בגו?
ריאל מדריד נהגה להתפאר בעבר בהסתמכות שלה על תוצרי מחלקת הנוער. את חמש האליפויות בעידן 'החמישייה של העיט' - שהציגה מסביב לאמיליו בוטרגניו את מנולו סאנצ'יס, מרטין ואסקס, מיצ'ל ומיגל פארדסה - אף אחד לא יכול לשכוח. לאחר מכן היו אלה ראול וגוטי ששמרו על הגחלת, וכיום זהו איקר קסיאס בלבד. אפילו ארבלואה וחוסה קאייחון, שגדלו בקנטרה של ריאל ונחשבים כמובן לשחקני בית, נזרקו מהמועדון וחזרו רק לאחר נדודים מסע נדודים. אסטבן גראנרו, ששב גם הוא לסיבוב שני אחרי תקופה מוצלחת במדי חטאפה, שוחרר בקיץ פעם נוספת (הפעם לק.פ.ר האנגלית) לאחר שמוריניו העדיף לצרף את לוקה מודריץ' ואסיין.
וזה לא שפס הייצור שבת מפעולה בעשור האחרון. רשימת המוחמצים כוללת בין היתר את חואן מאטה, אלברו נגרדו, רוברטו סולדאדו, בורחה ואלרו, חואנפראן, דני פארחו, חוסה מנואל חוראדו, חאבי גרסיה (יפגוש את ריאל במדי מנצ'סטר סיטי), דייגו לופס ואפילו ההונגרי אדם סולואי שעושה חיל במיינץ. כל אלה, ועוד רבים וטובים, צמחו מתוך האקדמיה של ריאל מדריד. חלקם היו שותפים לזכיות של ספרד באליפות אירופה ואליפות העולם. הם מפוזרים בכל מקום כולל בבונדסליגה, לשם נמכרו בסכום כולל של 11 מיליון יורו במהלך הקיץ כוכבי קבוצת המילואים חוסלו (הופנהיים) ודני קרבחאל (לברקוזן). בכל מקום, רק לא באימפריה מהבירה. כעת גם נאצ'ו ואחיו הצעיר אלכס מתדפקים על דלתות הקבוצה הבוגרת, יחד עם הילדון חסה רודריגס וכמובן מוראטה המבטיח. אף אחד לא רוצה לראות אותם מצטרפים לרשימה השחורה.
למעשה, רק ארבע קבוצות לה ליגה מסתדרות העונה ללא בוגר ריאל מדריד בסגל. שתיים מהן מגיעות מקטלוניה. בעוד ברצלונה מספקת באופן אירוני יותר שחקנים לנבחרת, פליטי ריאל הם אלה השולטים לחלוטין בליגה. "גדלתי במועדון מגיל 11 ועברתי בכל קבוצות הנוער, אבל כשאתה כמעט מגיע לטופ הם עוצרים אותך ואומרים שלא תוכל להתקדם", תיאר בורחה ואלרו, שחקן סגל נבחרת ספרד המככב בימים אלה במדי פיורנטינה, בראיון ל'אל פאיס' את תחושת חוסר האונים של בוגר קנטרה שנתקל בתקרה. הקשר רשם רק שתי הופעות במדי הבלאנקוס בתקופתו של פאביו קאפלו, ובצר לו עבר למאיורקה ולוויאריאל. "הם הפכו את המצב לבלתי אפשרי מבחינתי. לא היה לי סיכוי. השחקנים שגדלים במדריד לא מקבלים את הבמה".
כולם האמינו שאצל מוריניו יקודמו שחקני האקדמיה, אבל בשלב מסוים סר חינה של קבוצת המילואים בעיני הבוס הגדול. מעשה שהיה, כך היה. בתחילת העונה שעברה הצטרף לריאל מדריד בלם פורטוגלי בשם פדרו מנדס. השחקן הצעיר הגיע למועדון באמצעות סוכן העל ז'ורז'ה מנדס, חברו הקרוב של מוריניו ומי שמייצג גם את כריסטיאנו רונאלדו וכוכבים רבים באירופה. אותו בלם אמור היה לצבור ניסיון בקבוצת המילואים של המועדון, אך עוד בטרם הספיק להתאמן עם קבוצת קסטייה כבר רשם הופעת בכורה בבוגרים של מוריניו במסגרת גביע ברנבאו. האינטרס לקדמו היה ברור, אבל מאמן קבוצת המילואים, אלברטו טוריל, לא ממש ספר את הטאלנט החדש בתחילת הדרך והשאיר אותו לרוב על הספסל.
האירוע הזה הצטרף למקרה קודם, בו טוריל שיתף את המגן דני קרבחאל בניגוד להוראותיו של מוריניו, שבנה עליו למשחק גביע של ריאל. 'המיוחד' רתח ולא שכח להגיש נקמה. באחד המקרים הגיע טוריל כדי לצפות בשחקניו מתאמנים עם הקבוצה הבוגרת. מוריניו הבחין בו יושב על הספסל, ומיד שלח את עוזרו אייטור קראנקה לסלק אותו לעיני כל. מאז אותה תקרית, מאמן קבוצת המילואים המוערך, שהעלה את קסטייה לליגת המשנה ונבחר למאמן העונה, לא נכח עוד באימון הקבוצה הבוגרת. למרות פגישות אקראיות בין השניים, ושיחות נדירות הנערכות בעיקר בתיווכו של קראנקה, קיים נתק מוחלט בין מאמן ריאל מדריד א' למאמן ריאל מדריד ב'. הנתק הזה מקפח בעיקר את השחקנים הצעירים שנקלעו לקלחת, ואת האוהדים המתוסכלים שלא מקבלים את מבוקשם.
הקרב המביך הזה, שגורם גם נזק תדמיתי למותג מפורסם כמו ריאל מדריד, מצביע על מחסור באג'נדה ברורה. מוריניו הבטיח לטפל בנושא קידום שחקני הבית, אבל למרות הגדרת תפקידו כמנג'ר והיותו האיש החזק במועדון לאחר שהצליח לנטרל כל גורם משפיע אחר במהלך כהונתו (חורחה ולדאנו, זינדין זידאן) הוא לא מתעסק ביום יום בקבוצת המילואים או בענייני האקדמיה. מקטרגיו יעידו כי גם בצ'לסי ובאינטר הוא התעלם משחקני נוער והעדיף לקנות מכל הבא ליד כדי לייצר הצלחות. אולם למוריניו, שבמשחק האחרון נגד אתלטיק בילבאו נענה לתחינות האוהדים בעצם שילובו של מוראטה, יש הפעם לא מעט נסיבות מקלות.
בניגוד לקבוצות הנוער והמילואים של ברצלונה, קבוצת קסטייה משחקת בסגנון שונה מזה של ריאל ומשתפת לעתים שחקנים בני 24-25. מוריניו אף מתח ביקורת חריפה על המאמן טוריל ואמר כי "עליו להחליט מה חשוב יותר - לקדם שחקנים לבוגרים או לסיים במקום הרביעי או החמישי בליגת המשנה. הם לא משחקים בשיטה שלי". טוריל עצמו, אגב, הוא דוגמה חיה לשחקן שלא הצליח לעשות את המעבר. הוא הגיע למחלקת הנוער של ריאל בגיל 15, ורשם שתי הופעות בלבד בבוגרים, בדרך לקריירה אפורה שהפרט הפיקנטי אותו ניתן לדלות ממנה הוא שיתוף הפעולה עם טיטו וילאנובה בסלטה ויגו בעונת 1994/5. ההבדלים המהותיים האלה בין הגישות, הובילו את מוריניו להתמקד אך ורק בקבוצה הבוגרת. הוא כמובן לא עשה זאת מבלי לומר את המילה האחרונה ולטעון: הבעיה היא היסטורית.
היו אלה שער הניצחון של מוראטה מול לבנטה ובעיקר מבול השאלות שהגיע בעקבותיו, שגרמו למוריניו לצאת מכליו ולהאשים את קודמיו בתחלואי העבר. "אני הייתי זה שהעלה את מוראטה לקבוצה הבוגרת", פתח המאמן הפורטוגלי בנאום תוכחה אופייני. "מי זימן אותו למחנה טרום העונה? אני. מי מנע ממנו לעזוב? אני. מי נתן לו חוזה בקבוצה הראשונה? אני. אני זה שעשה את הכל. בזמן שכולכם מחשבים את המשחקים בהם הוא לא שיחק, אני סופר את אלו בהם שיחק: חטאפה, מאיורקה, הגביע, בעונה שעברה. אתם שוכחים את העובדות. אני שחררתי את פדרו לאון, אבל תזכרו: את מאטה? לא אני שחררתי. נגרדו? לא אני".
לאחת ממסיבות העיתונאים מוריניו אף הגיע עם רשימה של מעל 40 שחקני נוער של ריאל שחוו קריירות קצרות ולא מרשימות בעליל מאז עונת 99/00 וציין: "המוצלחים ביותר היו פאקו פאבון וראול בראבו. לא אני שברתי כאן איזושהי דינמיקה. אני הענקתי הופעות בכורה ליותר מ-30 שחקני קנטרה". מוריניו צודק, אם כי לא מדייק. הבעיה היא אכן עתיקת יומין, שכן רק 72 שחקנים בתולדות ריאל רשמו מעל 10 הופעות רשמיות בקבוצה הבוגרת. למרות זאת, הגדרתו כ'אלוף קנטרה' מנותקת מהמציאות. בהצהרתו כי שיתף למעלה מ-30 שחקני בית, מוריניו מחשיב גם את משחקי הידידות. בפועל, הוא העניק הזדמנות ל-15 שחקנים צעירים במהלך הקדנציה שלו, בדרך כלל במשחקי גביע. שניים כבר עזבו, ומלבד קאייחון שחזר מאספניול אף אחד מהם לא נכנס לרוטציה. היחיד ששותף עד כה ביותר מחמישה משחקים הוא מוראטה, עליו בונים במדריד הרים וגבעות כנושא הדגל החדש.
פאקו פאבון, האיש אשר על שמו קרויה מדיניות 'זידאנס ופאבונס' הזכורה מתקופת כהונתו הראשונה של הנשיא פלורנטינו פרס, דווקא גיבה את הגישה בה נוקט מוריניו. פאבון רמז לכך שידיו של המאמן קשורות, שכן פרס החתים אותו על מנת ליטול את ההגמוניה מברצלונה ולהפוך את ריאל לאימפריה זוללת תארים ושווקים. "כולם מדברים לאחרונה על הקנטרה, אבל לדעתי היא תמיד הייתה הטובה ביותר בספרד ואחת הטובות באירופה", טען פאבון, שעזב את ריאל מדריד ב-2007 וכיום נמצא ללא קבוצה. "כרגע ריאל נמצאת במצב בו היא חייבת לזכות בתארים, ולשם כך מוריניו הובא. אפשר להבין אותו. בכלל, כל הוויכוח הזה יצא מפרופורציות".
למרות טענתו של פאבון לבכורה של הקנטרה בדירוג מחלקות הנוער, אוהדי ריאל לא יכולים להתעלם מההשוואה הבלתי פוסקת לברצלונה. היריבה המושבעת מקפיצה ללא הרף שחקנים לקבוצה הבוגרת ומציגה מדיניות ברורה, בעוד ריאל מצהירה בקיץ כי היא מחפשת מגן ימני שיתחרה על התפקיד עם ארבלואה, אך במקביל מוכרת את דני קרבחאל ללברקוזן. יוהאן קרויף, שהתווה את הקו המונהג כיום בברצלונה, סיכם את העניין בפשטות. "לכל אחד מותר לעשות כראות עיניו, אבל כל ההבדל הוא בהתייחסות", הסביר ולא שכח לעקוץ את מוריניו. "לריאל מדריד יש אקדמיה טובה מאוד, היא רק לא מנוצלת כראוי".
