תשכחו מכל מה שחשבנו

ג'יימס הארדן (יוסטון רוקטס)

פינת המניות חוזרת עם אחת ההצדקות הברורות ביותר לקיומה. מי שהשקיע במניה של הארדן רק לפני שבוע עשה רווח של מאות אחוזים ועייף את היד בטפיחה עצמית על השכם. בגלל הטרייד, המניה הזאת הייתה המדוברת ביותר בליגה בימים שלפני פתיחת העונה, לכן כל אחד נאלץ לגבש דעה כלפיה. רבים מאוד טענו שהארדן הוא רק עוד שחקן נחמד, שהוא לא בנוי להוביל קבוצה, שלא מגיע לו חוזה מקסימום. לא זכור לי מקרה בו שני משחקים קיבעו מציאות באופן בוטה כל כך כמו משחק ה-37 נקודות ו-12 אסיסטים ומשחק ה-45 נקודות של הארדן בפתיחת העונה הזאת.

המספרים הפסיכיים הם אפילו לא ממש העניין כאן, כבר ראינו שחקנים תופסים שבוע גדול ומיד חוזרים למציאות. העניין הוא הטבעיות בה הם הושגו. מהשנייה שהארדן נחת ביוסטון, הרוקטס הפכו לקבוצה שלו. כל מה שקווין מקהייל תכנן לקבוצה שלו נזרק לפח ונדמה שבשבוע האחרון הוא משתמש רק במילים "ז?ק?ן", "טורקי גדול", "פיק נ' רול" ו-"בהצלחה". זה מה שיוסטון עושה, וזה כבר אחד הנשקים ההתקפיים הקטלניים בליגה. אז כן, זה רק השבריר הראשוני של ההתחלה, אבל יש עדיין מישהו שחושב שהארדן לא שווה את ההימור כשחקן מוביל?

ג'יי.אר. סמית' (ניו יורק ניקס)

הרי החדשות ועיקרן תחילה - הניקס טובים. הכי טובים ב-NBA בשבוע הראשון. באמת, לגמרי, בשיא הרצינות, לא בגלל השם, העיר או ספות אסייתיות, זאת הייתה המסקנה המתבקשת גם אם היו קוראים להם אליצור שדה ורבורג. המילה המאפיינת את שלושת המשחקים הראשונים של הניקס היא ארגון - זו הקבוצה שהכי ברור מה היא מנסה לעשות ואיך היא מנסה לעשות את זה, אין כמעט סטיות מהתוכנית. בדומה ליוסטון, מדובר בקבוצה שמשחקת תרגילים פשוטים ומתבססת על שחקנים חכמים שיודעים בדיוק מה התפקיד שלהם, ויודעים גם לקרוא סיטואציות.

יש לה את הכוכב שרוב ההתקפות מתחילות בבידוד שלו (כרמלו), את העוגן ההגנתי (צ'נדלר), את הפוינט גארד הסולידי שיודע לנצל הזדמנויות (פלטון), את הפוינט גארד הוותיק שמתפקד כבעל בית ואחראי על הסדר והניקיון (קיד), את הסטופר שמתמחה גם בתנועה בלי כדור (רוני ברואר), את מומחה השלשות שממשיך להיות האמין בליגה בתחומו (נובאק), את הוותיק המתקמבק שעולה לשחק כשהמשחק גמור ומלהיב את הקהל (ראשיד וואלאס) ואת ההוא שלא נעים לאף אחד להודות שעדיף שהוא פצוע ועוד יכול להרוס הכול כשיחזור (אמארה). ארבעת הראשונים היו יכולים להיכנס לרשימה הזאת, קיד הפסיד בפוטו פיניש. JR נכנס לא רק בגלל היכולת הנפלאה מפתיחת העונה ומספרים של 16 נקודות, 6.3 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים ו-61.5 אחוזים מהשלוש, אלא גם בגלל שהוא מתפקד על תקן הג'וקר. הוא זה שמסוגל לעשות דברים בלתי צפויים כאשר המכונה חורקת, לכן החשיבות שלו תגדל דווקא כאשר לא הכול ילך חלק כמו עכשיו. כרגע הוא המועמד המוביל להיות השחקן השישי של העונה.

או.ג'יי. מאיו (דאלאס מאבריקס)

היה קרב קשה על המקום האחרון בכתבה הראשונה. דמיאן לילארד מבהיר שלפעמים כן צריך להאמין להייפ וטים דאנקן נתן שבוע של MVP, אבל התופעה שהכי פחות ניתן להתעלם ממנה היא הקו האחורי של דאלאס נטולת הג'רמנייטור. אמנם עד כה מדובר במשחקים מול קבוצות חלשות כמו שארלוט, פורטלנד וכן, גם הלייקרס, אבל סגל השאריות המחוממות במיקרו שהמאבס קיבצו השנה מפתיע לטובה ביעילות ובתחושת ההיגיון הפנימי שלו.

הבולטים הם שני הגארדים שנאבקים כרגע על תואר השחקן המשתפר של השבוע הראשון. דארן קוליסון ומאיו נראים פתאום כמו השחקנים שלרגע נדמה היה שהם מסוגלים להיות לפני כמה שנים. להלן הנימוקים: קוליסון פתח את העונה עם 16.5 נקודות ב-61.4 אחוזים מהשדה ו-80 אחוזים מהשלוש (במעט זריקות), 8.5 אסיסטים על 1.5 איבודים ו-1.5 חטיפות. OJ הגיב עם 21.5 נקודות, כולל הנתון שמביא לו את הנצחון ואת תואר היד החמה בליגה כרגע- 4.5 שלשות למשחק ב-66.7 אחוזים, 18-27 במצטבר. אחרי שזה יירגע נוכל לבחון יותר ברצינות אם הוא מסוגל להיות הסקורר המוביל של קבוצה ראויה, ואחרי שנוביצקי יחזור נראה איך הוא בתור מספר 2 בקבוצה עם פוטנציאל להיות רצינית.

אנטואן ג'יימיסון (לוס אנג'לס לייקרס)

בשלב הזה של העונה לפשטות יש יתרון מובהק. החלק הקודם עסק בקבוצות שמתבססות בעיקר על תרגיל אחד ברמת ביצוע גבוהה, אצל הלייקרס מדובר בהיפך הגמור. במשחק ממוצע של אסופת הכוכבים יש כ-7 דרכים שונות לשחק התקפה, 4 מהן נגמרות בזריקה קשה של קובי. וההתקפה זה עוד החלק שעובד, כי הגישה ההגנתית הקולקטיבית היא "בגילי אני לא אמור להזיז רגליים, לא הבאנו את דוויט כדי שיחפה עליי?". מזל שהם גילו את התרופה הטובה ביותר לקבוצה במשבר - משחק מול דטרויט.

ג'יימיסון, כמובן, רחוק מלהיות הבעיה המרכזית של הלייקרס. אבל הוא מדגים בהצלחה את החור השחור שספסל הקבוצה הפך להיות בעידן מייק בראון - לא חשוב מי יושב שם, לתפקד הוא לא מסוגל. לכל אורך הקריירה ג'יימיסון מצא דרכים לייצר נקודות בכל סיטואציה, אפילו בעונה האחרונה וחסרת הרלוונטיות של קליבלנד הוא קלע 17 נקודות למשחק. הוא היה אמור להיות הכוח המרכזי מהספסל- הוא מנוסה, מגוון, מכיר את התקפת פרינסטון, יכול לשחק במקום הגבוהים או לידם. למרות זאת, הוא ירד מ-16 זריקות למשחק בקליבלנד ל-3 זריקות ב-16 דקות בלוס אנג'לס בדרך ל-4.2 נקודות. כשבלייקרס קיוו שהם הביאו יורש לאודום, הם לא התכוונו לאודום של השנה האחרונה.

ג'ייסון טרי (בוסטון סלטיקס)

גם ליריבה המיתולוגית יש צרות עם הווטרן שהם הביאו כדי לשדרג את הספסל. בזמן שריי אלן נהנה מכל רגע במיאמי (3 שלשות למשחק ב-60 אחוזים, כולל שלשת ניצחון גדולה אחת), מי שהגיע על תקן המחליף שלו לא מצליח להשתלב בינתיים. טרי לא פוגע בכלום חוץ מבשטף המשחק של בוסטון, בשלושת המשחקים הראשונים הוא זרק הרבה פחות מהרגיל (7 זריקות במקום 13 שהיה זורק בדאלאס), קלע באחוזים איומים והשיג יותר איבודים מאסיסטים.

בכלל, נדמה שעבור זקני בוסטון העונה הרגילה היא בזבוז זמן שצריך לעבור עד שמתחיל הפלייאוף. הם משייטים על אוטומט ומסתמכים על רונדו ועל כך שיש מספיק כשרון התקפי והגנתי סביבו כדי להשיג מספיק ניצחונות. כדאי לעקוב אחרי התפתחות העונה שלהם כי זו גישה מסוכנת שיכולה לסבך אותם בהמשך.

ברנדון נייט (דטרויט פיסטונס)

לא ידענו שלדטרויט יש עוד לאן להתדרדר, אבל השבוע הראשון מרמז שמדובר בקבוצה שיכולה לתת פייט יפה לשארלוט. למרות בחירת טופ 10 כל שנה, ולמרות שמאחת מהבחירות האלה יצא גרג מונרו, הפיסטונס לא מצליחים להשתפר ולתת איזושהי סיבה להאמין שהם מסוגלים לטפס מעל למקום ה-11 הקבוע שלהם. אולי השנה הם יהיו חלשים מספיק כדי לקבל בחירה גבוהה יותר. כצעד בדרך לשם, הם מוזמנים לספק חנינה לטיישון פרינס ולהחזיר אותו למקום בו הוא אמור היה להיות רוב הקריירה - השפעה על מאבקי האליפות.

רודני סטאקי כבר סיכם בראשי פרקים על תואר המניה הקפואה ב-NBA אחרי ה-1 מ-23 המפורסם שלו מהשדה בשלושת המשחקים הראשונים, אך לאחר שקלע 5 זריקות שלמות מ-17 הלילה והעלה את אחוזי השדה ל-15 הוא מנושל לטובת חברו לקו האחורי. ההבדל העיקרי בין השניים הוא שמנייט עדיין יש ציפיות. הוא אמור להיות השחקן השני הכי טוב בקבוצה, אחד מכוכבי המחזור שלו, עוד פוינט גארד איכותי בליגה. אך בזמן ששחקני שנה שנייה אחרים כמו קיירי ארווינג, קנת' פאריד, קאווי לאונרד וקליי תומפסון מתקדמים כל הזמן בדרך לקריירה מבטיחה, נייט התחיל את עונת הסופמור דווקא עם צעד אחורה. בארבעת המשחקים הראשונים הוא קלע 8 נקודות ב-29.3 אחוזים מהשדה כדי להשלים עם סטאקי את אחד השבועות המזוויעים של איזשהו צמד גארדים בתולדות הליגה. הוא אמנם מוסר 7.3 אסיסטים, אבל גם מאבד 3.3 כדורים ולא תורם בשום דרך אחרת.

אזור ה-NBA בוואלה! ספורט

נמרוד עופרן עם הסיפור העצוב של גילברט ארינאס