"זהו יום גדול למועדון שלנו", הצהיר נשיא וושינגטון וויזארדס ארני גרנפלד ב-13 ביולי 2008, מספר רגעים אחרי שהודיע באופן רשמי לתקשורת כי החתים את השחקן הפופולארי בקבוצה, גילברט ארינאס, על חוזה חדש וארוך טווח. "גילברט הוא שחקן פנומנלי והתרומה שלו למועדון היא הרבה יותר מהדברים שרואים על הפרקט". מספר ימים קודם לכן, הלך ארינאס צעד אחד לכיוון המועדון שכל כך אהב: במקום להסכים לחוזה המקסימום המקורי שהוצע לו - 127 מיליון דולר לשש שנים - הוא העניק לוויזארדס הנחה, וחתם לאותו פרק זמן תמורת 111 מיליון בלבד. "אני לא רוצה להיות אחד מהשחקנים האלה שעוד שלוש שנים תוקע את המועדון, ולמועדון אין שום דבר לעשות בנוגע לזה", הסביר אז את החלטתו הייחודית.
גילברט ארינאס שב באותם ימים ממסע שיווקי בסין, והפך לאחד הספורטאים המפורסמים והעשירים בתבל. הוא דיבר על כוכב נוסף שיצטרף אליו בוושינגטון בשל הכסף שחסך למועדון, פנטז על אליפות וביקור אצל ברק אובמה בבית הלבן, ופיזר חיוכים לכל מקום. לא היתה לו שום דרך לדעת שארבע שנים לאחר מכן הוא ישוב פעם נוספת לסין, וכעת לפן השיווקי לא היה כל קשר לכך; כשאף קבוצת NBA לא מוכנה לגעת בך, גם ליגת הכדורסל הסינית היא משהו.
סיפור נפילתו של גילברט ארינאס מגדולה נופל רק מסיפור עלייתו לפסגת האולימפוס. אחרי שנתיים טובות במכללת אריזונה הוא נבחר במקום ה-30 של דראפט 2001, ואלה חלק מהשמות שנבחרו לפניו: קוואמי בראון, אדי קרי, אדי גריפין, דזגאנה ג'ופ, רודני ווייט, קדריק בראון, ולדימיר רדמאנוביץ', סטיבן האנטר, קירק הסטון, מייקל בראדלי, ג'ייסון קולינס, ג'ו פורטה, ג'ריל סאסר, ברנדון ארמסטרונג, ראול לופז וטרנטון האסל. "זו כנראה היתה הפעם הראשונה שבכיתי מאז שהייתי בן חמש. הלב שלי נשבר", נזכר לפני כמה שנים ארינאס בערב הנורא ההוא, בו הציפיות עלו בכל פעם מחדש השמימה, רק כדי להתרסק בחוזה על רצפת ביתו, שעה שקבוצה אחר קבוצה ויתרה עליו. הוא לא ממש רכז, הוא לא מספיק גדול כדי להיות סקנד גארד, הוא לא ממש שומר, הוא לא ממש מוסר, הוא והוא לא והוא לא. אבל ארינאס לא ויתר. עוד בתור ילד חד הורי - אמו עזבה אותו לטובת הסמים כשהיה בן שלוש - היה נוהג ללכת למגרש הכדורסל הקרוב, ולזרוק עד שהשמש שקעה או זרחה. "גילברט צריך שיגידו לו שהוא לא מסוגל לעשות משהו", הסביר אביו, שגידל אותו לבדו. באותם ימים היה מגרש הבייביסיטר הטוב מכולם.
אחרי דראפט 2001, ליגת ה-NBA כולה פחות או יותר אמרה לארינאס שהוא לא מסוגל לעשות משהו. אז הילד השאפתן נשבע להוכיח שהם טועים. "אני לא מכיר הרבה שחקנים שבאים לאולם ב-2, ב-3 בבוקר, או כאלה שבאים לזרוק 500 זריקות כל יום", אמר אותו גרנפלד מהפסקה הפותחת של הכתבה הזו. "אבל זה גילברט. הוא מכור לכדורסל". המנטליות הזו הביאה לו את תואר השחקן המשתפר של ה-NBA בעונתו השניה בליגה, ובסיומה, עם ממוצעים של 18.3 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים, כל אותן קבוצות שהתמקדו בחסרונותיו שנתיים קודם לכן, כעת החלו לצלצל. ארינאס היה שחקן חופשי, והתלבט האם לקבל את הצעת הווריירס ולהישאר באוקלנד, או שמא להעדיף את הצעות לוס אנג'לס קליפרס או וושינגטון. אז הוא עשה את הדבר ההגיוני היחיד: הוא הטיל מטבע. הקליפרס זכו בשמונה מתוך עשר הטלות, ובכל זאת ארינאס, שתמיד הטיל ספק בכל הנוגע להחלטיות, בחר ללכת נגד הסיכויים. הוא הניח את המטבע בארון, והמיר אותו לחוזה של 60 מיליון דולר ל-6 שנים בוושינגטון.
לא רע עבור ילד מפוקפק שהרוויח 850 אלף דולר בלבד בשתי עונותיו הראשונות בליגה.
תחילת הדרך בוושינגטון היתה לא פחות ממופלאה. כבר בעונתו השניה בוויזארדס הוא הצליח איפה שמייקל ג'ורדן נכשל, והשיב את המועדון לפלייאוף לראשונה מאז 1997. את העונה ההיא הוא סיים עם ממוצע של 25.5 נקודות - השביעי בטיבו בליגה - ובזו שאחריה כבר השתדרג ל-29.3 נקודות פר ערב. האוהדים בעיר הבירה השתגעו עליו והמציאו לו כינוי אותו נטל בשמחה - אייג'נט זירו" (שהצטרף לכינוי שהצמיד לעצמו - היבאצ'י) ובו בזמן גם מבקריו הגדולים ביותר נאלצו להודות שמדובר בתופעה של ממש: קומבו-גארד לא מאוד אתלטי, שבכל זאת מוצא דרך לשים את הכדור בחישוק פעם אחר פעם, בפרט כשהשעון מתקתק למטה והמתח מטפס מעלה.
"אפשר לגלות הכל על שחקנים כמו שמגלים הכל על כלבים", ארינאס סיפר פעם. יש לך להקה של כלבים בחשיכה, בפינה, ואתה מנער את המפתחות שלך. הכלבים שבאים למפתחות הם אלה שאתה רוצה. הם לוחמים. אלה שנשארים בפינה הם פחדנים. אין להם לב. ככה אני מסתכל על אנשים. יש הרבה כוכבים כאלה בליגה, שחקנים שמפחדים להיכשל. לא אני. אני הולך לזרוק את הזריקה הזאת בכל פעם. בכל פעם", ניסה להסביר את שלל סלי הניצחון שקלע באותם שנים זריקות לכאורה קלות לשמירה ולא אידיאליות מבחינה מקצועית, ובכל זאת: הכלב מצא את המפתח פעם אחר פעם.
ואז היה את הערב ההיסטורי ההוא, בסטייפלס סנטר, לא רחוק מבית ילדותו של ארינאס. 75 חברי ילדות הגיעו למגרש הביתי של הלייקרס ב-17 בדצמבר, 2006, מרביתם כדי לצפות דווקא בקובי בריאנט, שהיה בכושר קליעה מטורף. למשחק ההוא הבלאק ממבה הגיע אחרי 53 נקודות מול יוסטון, שבועיים בלבד לאחר שתפר את יוטה עם 52. ובכל זאת, על אף שקובי סיים את אותו משחק עם 45 נקודות, 8 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, הערב ההוא היה כל כולו ארינאס. הרכז של וושינגטון התפוצץ בדרך לשיא אישי מדהים של 60 נקודות (17 מ-32 מהשדה, 5 מ-12 מ-3), 8 ריבאונדים ו-8 אסיסטים, והוליך את הוויזארדס ל-141:147 מטורף אחרי הארכה. בהארכה בלבד, אגב, אייג'נט זירו קבע שיא כל הזמנים, עם 16 נקודות.
"לא נראה שיש לו מצפון. הוא לקח כמה זריקות פשוט מחרידות", פרגן לו קובי בצורה בה הוא נוהג לפרגן: עם בערך שבעים אחוז של זלזול ורצון לנקום. ארינאס שבר באותו לילה את שיא המועדון, והיה הוויזארד הראשון שקולע 60 נקודות במשחק אחד ומדובר כאן במועדון עם תשעה שחקני היכל התהילה, כולל מוזס מאלון, ווס אנסלד, ארל מונרו ואיזה פישר אחד העונה לשם מייקל ג'ורדן. 20 שחקנים בלבד בתולדות הליגה קלעו 60 נקודות או יותר במשחק בודד, ולהוציא את ארינאס, היחיד שזכה לעשות זאת מול הלייקרס היה ווילט צ'מברליין האגדי.
חודשיים וחצי לאחר מכן, ארינאס נבחר למשחק אולסטאר שלישי ברציפות, ששוחק הפעם בלאס וגאס. הפופולריות שלו היתה בשיאה, כפי שניתן ללמוד מהפוסטר הבא שהוצב בבירת ההימורים האמריקאית לא לברון ג'יימס, דווין וויד, וינס קרטר, דוויט הווארד או שאקיל אוניל נמצאים מול טרייסי מגריידי כנציגי המזרח, כי אם, נו, אתם כבר יודעים.
ואז הגיעו הפציעות. זה התחיל עם קרע ברצועה הצולבת לקראת תום עונת 2006/07, נמשך עם פציעה בברך שאילצה אותו לשחק שמונה משחקים בלבד בעונת 2007/08, והגיע לשיא מסוים בעונת 2008/09, עונה אותה פתח עם חוזה ה-111 מיליון דולר המפורסם, וסיים כשהוא מצליח לשחק פעמיים בלבד. בוושינגטון בוודאי הרגישו כאילו רובצת מעליהם הקללה היקרה בתבל, אולם ארינאס לא הרים ידיים. את עונת 2009/10 הוא פתח מצוין ונראה כמו השחקן שפעם היה עם כמה תצוגות קליעה עילאיות, כולל 45 נקודות על האקסית מגולדן סטייט. אלא שהיכולת הטובה לא תורגמה לנצחונות קבוצתיים, והוויזארדס הפכו לאחת הקבוצות הפרועות והמסובכות בליגה, כאשר לצד ארינאס שיחקו שם עוד כמה הד-קייסים בסגנון ג'בייל מגי, ניק יאנג, אנדרי בלאץ', אל ת'ורנטון, דשון סטיבנסון וגם בחור צעיר ומוכשר בשם ג'וואריס קריטנטון.
שבוע וחצי לפני ששנת 2009 הסתיימה לה, הוויזארדס חזרו מעוד מסע משחקי חוץ. בחלק האחורי של המטוס מספר שחקנים שיחקו קלפים, כמו תמיד. לטענת ארינאס, המפסיד העיקרי של אותו משחק היה קריטנטון, שראה 1,100 דולר הולכים לאיבוד בקופה אחת, והחל להתעצבן. כשארינאס ביקש לפרוש באחת הידיים הבאות קריטנטון זעם, טען שהשחקן העשיר במועדון חייב לו כסף, ולפי ארינאס גילה מעט מאוד הבנה אווירו-דינמית כשפלט את המשפט: Let's take it outside. כוכב הוויזארדס לא נותר חייב, ואיים לירות בחברו לקבוצה בפרצוף ולשרוף לו את האוטו. קריטנטון השיב שיירה לו בברך תשובה לא משהו, לכל הדעות. מספר דקות אחרי שהמטוס נחת, קריטנטון איים על ארינאס שיהרוג אותו.
כאן יהיה המקום לעצור לרגע, ולציין שאם יש משהו שגילברט ארינאס אוהב בעולם, זה למתוח אנשים וגבולות. עוד בשנתו הראשונה בליגה הוא נהג להחביא לחבריו לקבוצה את המפתחות והמדים, להזמין אוכל יקר לחדרם במלון, לגנוב להם את המחשבים הניידים ולשלוח מכתבים מביכים בשמם, וזה ממש לא הכל. אחרי שאנדרי בלאץ' זרק את הבגדים של ארינאס לג'קוזי בטענה שזה גזר את החליפה שלו, הרכז השיב לו מנה אחת אפיים כש, ובכן, מילא את נעלו הענקית של בלאץ' בצואת כלבים. "כרוקי, היו מבקשים ממנו להביא לשחקנים הוותיקים דונאטס", נזכר טרוי מרפי, ששיתף איתו פעולה בגולדן סטייט. "הגעתי בבוקר, וראיתי אותו מפזר טלק של תינוקות על הדונאטס, במקום אבקת סוכר, או מלקק אותם ומחזיר לקופסא. הוא היה נקרע מצחוק בכל פעם שמישהו היה אוכל מזה".
בחזרה לתקרית עם קריטנטון, והפעם מהזווית של ארינאס, ביום שאחרי האיום על חייו: יש לי אוסף של 400 או 500 אקדחים. כשהילדים שלי הגיעו החלטתי לאחסן אותם במקום אחר, אבל שמרתי ארבעה אקדחים בלוקר הסמוך לשלי בחדר ההלבשה שלנו. כשראיתי את ג'וואריס מגיע לאימון, שמתי את ארבעת האקדחים בתיק שלי, הצמדתי להם פתק 'תבחר אחד' והנחתי על הכסא שלו. כשהוא ראה אותם אמרתי לו - 'אמרת שאתה הולך לירות לי בברך, אז אני נותן לך את האקדחים. הוא אמר שיש לו אקדח משלו, ואז הוא הוציא אחד וטען אותו". ברגע הזה ככל הנראה קרו שני דברים: שאר שחקני הוויזארדס נזכרו ששכחו משהו על הגז ופסעו בזהירות החוצה, והמצב נרגע לגמרי. על פי כוכב וושינגטון, הוא וקריטנטון אפילו נכנסו יחד לג'קוזי וצחקו. את הקומישנר של הליגה דייויד סטרן זה כמובן לא הצחיק, וכמוהו גם ארצות הברית ממש לא סלחה לארינאס. אפילו אם הוא דובר אמת, ואכן מדובר בעימות שמורכב בחציו מהומור, מה עושה אחד הספורטאים הפופולאריים והעשירים בתבל עם ארבעה אקדחים בחדר ההלבשה שלו?
ב-6 בינואר 2010 השעתה ליגת ה-NBA את ארינאס עד שהחקירה הפדרלית שהתקיימה נגדו תסתיים. שבוע לאחר מכן הוא הואשם בנשיאת אקדח ללא רשיון, והודה באשמה. מספר ימים לאחר מכן, לפני משחק של הוויזארדס נגד פילדלפיה, ארינאס נתפס בעין המצלמה עושה תנועות של אקדחים בדבוקת חבריו לקבוצה. ארצות הברית זעמה: הוא פשוט לא מבין, טענו הפרשנים. בראיון נדיר שהעניק למגזין ספורט אילוסטרייטד לפני כשנה וחצי, ארינאס הוכיח שכן, כנראה שהוא באמת לא הבין: "ה-NBA הוא פנטזיה", אמר אז. "ספורט זה פנטזיה. אתה נוהג במכוניות חדשות, יהלומים וכל זה. זו פנטזיה. ואם אתה לא מצליח לברוח ממנה ולהגיע הביתה, אתה נאבד בתוכה, והקהל והתקשורת כבר לא יודעים להבדיל. הם לא מבינים שמדובר כאן בשני אנשים שונים. כשהסתבכתי עם האקדחים, זה לא כאילו הסתבכתי בעולם האמיתי. הסתבכתי בעולם הפנטזיה".
ב-27 לאותו חודש ארינאס נפגש עם סטרן, שנתן לו סטירת השכמה מצלצלת בדמות השעיה עד תום העונה. במשפט שלו נגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי. שימו לב כיצד הוא הגיב לתקרית הזו, וכמה משקל יש להומור במשוואה הזו.
מאותו רגע העניינים רק הלכו והתדרדרו. החוזה הענק של ארינאס הוכרז כאחד הגרועים בתולדות הספורט המקצועני, כאשר רק קיומו של אחד נוסף, לא פחות גרוע, אפשר לוושינגטון לשלוח את אייג'נט זירו לאורלנדו תמורת רשארד לואיס. ואז החל הדיכאון. "פשוט לא רציתי להיות יותר ליד אנשים. זו גם הסיבה שהתחלתי לגדל זקן. לא רציתי שתראו אותי יותר. לא רציתי להיות כאן", הוא הודה לפני כשנה. "הייתי מסיים לשחק, מתקלח, הלך הביתה ולא יוצא ממנו. חייתי בהכחשה. אני זוכר פעם אחת שהייתי בברביקיו שארגן דוויט הווארד, ואני יושב בפינה, מתחבא מהאוהדים, רואה אותו מדבר אל המיקרופון, וחושב - לעזאזל, פעם זה הייתי אני".
49 משחקים בהם העמיד את המספרים הגרועים בקריירה בכל העמודות הסטטיסטיות (8 נקודות, 34% מהשדה, 27% ל-3) הספיקו לאורלנדו להבין שהיא היתה הפראיירית היחידה שהיתה מוכנה להמר על החוזה של ארינאס, ובלית ברירה, המג'יק החליטו לשחרר את הרכז תחת סעיף האמנסטי. ארינאס עדיין קיבל את משכורתו המלאה, אולם אורלנדו לא שילמה עליו מס. או במילים אחרות: קח את שישים מיליון הדולר שאנחנו חייבים לך בשלוש השנים הקרובות, ולך מכאן הכי רחוק שאתה יכול. "בקיץ ההוא, או אולי בעונה שלפני כן, פשוט איבדתי את החשק לשחק. רציתי להתחבא", ארינאס נזכר. במרץ 2012, קרוב לשנה מאז משחק הכדורסל המקצועני האחרון שלו, ממפיס הציעה לו חוזה עד תום העונה. באחד הראיונות הראשונים שהעניק במדים החדשים, הוא הודה: "כבר איבדתי את כל התחושות לפני הרבה זמן. כדורסל זה כדורסל, זה כבר לא משנה על איזה פרקט אני".
ארינאס מיעט לקבל דקות ב-17 הפעמים שעלה לפרקט, וממש לא הרשים. הגריזליס לא חשבו לרגע להאריך את חוזהו לעונה נוספת.
כיום, אף קבוצת NBA כבר לא מוכנה להמר על גילברט ארינאס. גם הכסף מתחיל לאזול. לפני מספר חודשים העמיד את האחוזה העצומה שלו בוירג'יניה למכירה. 3.5 מיליון דולר, וגם לכם יהיה בית עם שבעה חדרי שינה, עשרה חדרי שירותים, שלושה מטבחים, אקווריום רגיל, אקווריום כרישים, בריכה וכן הלאה. על אף שיש רק שלושה שחקנים שירוויחו יותר ממנו בעונת ה-NBA החדשה, הקבוצה היחידה שהביעה עד כה עניין באחד הסקוררים הגדולים של שנות האלפיים היא גואנדונג, מהליגה הסינית - אותה ליגה אליה עבר לפני מספר שבועות חברו של ארינאס לפוסטר ההוא בלאס וגאס - טרייסי מגריידי. בארצות הברית מדווחים שאייג'נט זירו כבר הסכים להצעה, ובימים הקרובים ייקבע עתידו באופן סופי. הכסף הוא כמובן לא אישיו, בפרט לאחר שטען מספר פעמים כי חוזה הענק שלו - 42.9 מיליון דולר עד עונת 2013/14 - יכול לאפשר לו לפרוש בשקט, ובכל זאת הוא רוצה להמשיך לשחק.
וקשה להאשים אותו. על כל החוזים ושיאי הקליעה המדהימים שקבע לאורך הקריירה שלו, דומה כאילו כעת המספר הכי מטורף בחייו של גילברט ארינאס הוא דווקא גילו הבחור בסך הכל בן שלושים, ואין בכלל ספק שעם כמה חודשים של אימונים, הוא יכול לשוב ולהיות סקורר מצוין ב-NBA. אלא שהניסוי באורלנדו וממפיס לא ממש הוכיח את עצמו: אחרי כל אותן שנים תחת אור הזרקורים, ארינאס התקשה לשמש כשחקן משלים, וספק גדול אם יש לו את הכלים והרצון לבצע את אחת הטרנספורמציות הקשות בספורט המקצועני.
ולא, אין מדובר כאן במקרה של ביצה ותרנגולת: במקרה של ארינאס, איבוד שמחת החיים הוביל לאיבוד יכולתו. החיוך שלו היה המוג'ו שלו, ובימיו הגדולים עבר קו ישיר בין הבדיחות שסיפר לפני המשחק, ושלשת הניצחון שקלע בסופו. ספק אם הליגה הסינית, אם וכאשר יצטרף אליה, תשיב לאייג'נט זירו את שמחת החיים המדוברת, ובמקרה הזה גם 42 מיליון הדולרים שיקבל מאורלנדו בשנתיים הקרובות לא ממש יעזרו; אחד מחוזי הספורט הגדולים בתולדות ה-NBA יכול לקנות לך הרבה מאוד דברים.
חיוך הוא לא אחד מהם.
לבלוג של נמרוד עופרן
לטוויטר של נמרוד עופרן
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il