מארב כוכב

צפו ב-1:1 של מכבי חיפה עם בני יהודה

אלי טביב עשה הרבה טעויות בהפועל תל אביב. על טיבן והשפעתן האמיתית אפשר להתווכח, אבל כולם כמעט יסכימו על המחדל המרכזי שלו: היחס לאלי גוטמן כסרח עודף.

כיום, עם כניסתו המסתמנת לבית"ר ירושלים, טביב חייב להראות שהוא למד מטעויות העבר. שהתדמית שאוהדי הפועל תל אביב ניסו לצייר לו היא לא יותר מתדמית. שהוא מסוגל לשתף פעולה עם אוהדים (ולא יזיק לו להכניס אותם למסגרת הניהול העתידית שלו בבית"ר), שהוא יכול לתקשר עם אנשים שהם לא יסמנים שלו, או במקרה של הדיון שלנו – שהוא יודע להבחין בין עיקר לתפל בכל הנוגע למאמנים שלו.

אלי כהן, למשל, יכול להיות האלי גוטמן שלו בבית"ר. הציר המקצועי שיעביר את הקבוצה בין שתי תקופות הבעלות. כהן, כמו גוטמן, מכיר את המערכת, מבין את הדרך שבה היא חושבת ופועלת. מדובר במאמן שקדן שיודע לבנות מועדון, וכל מאמן אחר שעלול לבוא במקומו עלול להכניס את בית"ר לסחרור מסוכן.

הדוגמה הכי טובה לרצינות של אלי כהן היא אבי ריקן. ריקן היה כבר מגן שמאלי. אף אחד כבר לא האמין שהוא יותר ממגן. אחר כך הוא נוסה כמגן ימני, הוא עבר מדי פעם לקישור האחורי, אבל כהן לא התייאש ממנו עד שמצא לו את העמדה האידיאלית.

לא הרבה מאמנים מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה ולשכוח את שסיפרו להם קודם. לא הרבה מאמנים היו נותנים את העמדה הנוצצת של פליימייקר בית"ר לאחד כמו אבי ריקן. כהן לא חשש להפסיק לנסות, כי הוא מכיר את ריקן. כי הוא מכיר את בית"ר. זה בדיוק המאמן שבעלים חדש צריך. זה בדיוק המאמן שידע לבנות לו ממה שקיים כרגע במועדון קבוצת צמרת אמיתית.

1. הכישלון המרכזי של ראובן עטר במכבי חיפה, הוא בתחום האנושי. היכן שנמצאת בדיוק נקודת החוזק שלו – הקשר עם השחקנים, החיבור למערכת, הטאץ' האישי. אפשר לנתח מהיום ועד המחזור הבא את הסגל של מכבי חיפה, אבל גם בסגל כזה מכבי חיפה לא צריכה להיראות כך. עטר לא מצליח להתניע את השחקנים האלה. הוא לא נוגע בהם כמנהיג, הוא לא מרשים אותם כמאמן, הוא לא מקסים אותם כפיגורה, ולכן הוא גם לא מצליח להעיר אותם אחרי המפלה התורנית. כשיש נתק כזה בין מאמן לשחקנים, זו בעיה חמורה יותר מכל שחקן רכש מוטעה שהגיע.

קשה לשים את האצבע איפה בדיוק עטר טעה בתחום האנושי. ייתכן שהגיע במחשבה שהוא ראובן עטר, ומותר לו לעשות הכל והוא יכול לעמוד בהכל. שהוא לא צריך לקרב אליו את בכירי המערכת כמו אריק בנאדו, אלא להרחיק אותם ולהתנהל כמו שליט יחיד. ייתכן שחשב שרק השם ראובן עטר מצדיק את היראה שהוא ראוי לחוש מצד השחקנים שלו, ייתכן שלא היה רגיל למשהו אחר אחרי שנים רבות במקום שבו מותר היה לו לעשות הכל כמו מכבי נתניה. אלא שעטר הגיע למכבי חיפה בדיוק בשביל להיכנס לחדרים הנסתרים בנפש של גולסה, ורד, תורג'מן, אזולאי ודומיהם, אבל במקום זאת הוא רק איבד אותם.

עטר הוא מסוג המאמנים שבמצבים כאלה יודע להתעקש על השחקנים שלו ונותן להם ביטחון לרוץ עד שהם משתחררים. אלא שזה לא עטר שהכרנו. זה עטר עצוב, כבוי, לחוץ, הכי רחוק מהשחקן והמאמן הקול שהכרנו. זה עטר שמעביר לשחקנים שלו את הלחץ, גם כשהוא לא מתכוון. לכן, אחת השאלות המרכזיות שצריכה להנחות את מכבי חיפה ועטר לקראת המשך העונה, היא האם אפשר עדיין להציל את הקשר הזה. האם עטר יהיה מסוגל להודות בטעויות שלו ולמצוא את הדרך אל הלב של השחקנים שאותם איבד. את התשובה המדויקת רק האנשים המעורבים המצויים בעומק הדברים בלב המערכת יכולים לתת.

2. אפשר להבין למה עטר לא מתפטר ממכבי חיפה. הקריירה שלו לא יכולה לספוג מכה כזו. יעבור עוד הרבה זמן עד שהוא יקבל הזדמנות בקבוצה גדולה (וחבל, כי עטר הוא מאמן טוב מאוד). הוא צריך בכל דרך לצאת ממכבי חיפה עם טעם טוב. עם תחושה שאפשר היה לעשות את הדברים אחרת, תחושה שבאה בדרך כלל אחרי סדרה של ניצחונות בסיום העונה.

האם זה יקרה בקרוב? זו שאלה שראובן עטר חייב לחשוב עליה בצורה אחרת בשבועות הקרובים, או כבר בשבוע הקרוב. כי מה בעצם סיפור הכישלון של מכבי חיפה העונה? קבוצה בינונית שסוחבת על גבה ציפיות גדולות, כמעט מופרכות. ציפיות שנולדו בעיקר בזכות שם אחד – ראובן עטר. כל משחק של מכבי חיפה הוא אירוע, אדרבה כאשר למאמן קוראים עטר. בכל משחק הציבור נואש לשורה תחתונה: עטר הצליח? עטר נכשל? עטר טוב? עטר רע? כל משחק כך הוא גורלי, קריטי. ככה זה כאשר סמלים ברמתו מגיעים לעמדת המאמן בקבוצה בה גדלו. כל משחק הוא גמר גביע העולם.

וזו בדיוק הבעיה של עטר. קשה לראות איך המתח הענק הזה סביב תפקודו כמאמן מכבי חיפה יסתיים מתישהו. מתי יגיע הרגע שבו שחקני מכבי חיפה ישתחררו מהלחץ הנורא שנובע מהשאלות על הסמל שמאמן אותם. עטר (ושחר) יכולים באמת לעלות לשחק עם הנוער במחזור הבא. הם יכולים באמת להגדיר מחדש את המטרות. לא עוד קבוצה בינונית עם ציפיות גדולות, אלא קבוצה צנועה עם שאיפות בריאות, קבוצה שרוצה לבנות את עצמה מחדש והופכת את העונה הזו לפיננסית. זו היתה המטרה המרכזית של שחר העונה, לפני בואו של עטר. להבריא את הסגל מכל הרכישות המוזרות של השנים האחרונות. להריץ ולגדל שחקנים צעירים שכן יוכלו לעשות בעתיד את הדברים אחרת. ייתכן שהגדרת מטרות כזו תוכל לשנות כעת את צורת החשיבה של מכבי חיפה. לאור המצב בטבלה, זה כבר מתבקש.

אלא שגם אז, ספק אם הלחץ הזה שנקרא ראובן עטר במכבי חיפה יסתיים. הלחץ הזה פוגע במערכת, בשחקנים, באוהדים, בתפקוד של הקודקודים שמתקשים לקבל החלטות רציונליות, וגם בראובן עטר עצמו, ששכח להיות אותו ראובן עטר. הקשר שלו עם השחקנים רופף גם בגלל אותו לחץ שמשפיע עליו. ייתכן מאוד שעדיף לעטר להבין את זה כבר עכשיו, ולוותר. הסיכון שבלהישאר עד הסוף המר עלול לגבות מחיר כבד יותר ממה שקורה כעת. את מה שנעשה לא ניתן כבר להשיב. עדיף כנראה לעטר ללכת לחשוב בשקט על מה שקרה. ללמוד מהטעויות של עצמו ולחזור מאמן טוב יותר ובוגר יותר, מאמן שהיה לו מספיק יושר ללמוד דברים חדשים. כי כמו שאמרנו, עטר הוא עדיין מאמן נהדר. במכבי חיפה הוא יתקשה מאוד כבר להוכיח זאת.

1. העובדה כי מכבי חיפה והפועל חיפה סוגרות את טבלת ליגת העל היא לא רק עלבון עבורן. היא גם תעודת כבוד לתחתית. ליגת ה-14 קבוצות לא שיפרה אמנם את איכות הצמרת, אבל היא יצרה תחתית לוהטת, עם קבוצות סבירות לחלוטין. קבוצות שבליגה של 16 היו מכוונות לשולי מרכז הטבלה. למעט הפועל רמת גן וסכנין, אפשר למצוא שם מועדונים לא שגרתיים: בני יהודה, מכבי נתניה. אפילו הפועל באר שבע בכושר סביר נמצאת לא רחוק מאזור הסכנה, שלא לדבר על מכבי חיפה. בתחתית כזו, בליגה יותר מצומצמת, אפשר לצפות לסיום עונה כואב במיוחד ואפילו קיצוני מהרגיל.

2. רק כאשר מבינים את המצב הזה בתחתית החדשה, אפשר לקלוט את גודל המצוקה של הפועל חיפה. מאוד קל לרדת על מחאות אוהדים, מאוד קל לחבב טיפוס עממי כמו יואב כץ, אבל המחאה נגד בעלי הפועל חיפה היא מהמוצדקות שידענו. במציאות הזו, ערב הכניסה לאצטדיון החדש, הפועל חיפה בסכנת היעלמות. כץ לא מספק תשובה אמיתית למציאות הזו. הוא עדיין בוחר בצורה רעה מאמנים, הוא עדיין מנהל בצורה בעייתית את הסגל ואין לו אופק אמיתי למועדון הזה מלבד הישרדות. את המחאה נגדו צריך לנהל בצורה אחרת, תרבותית יותר מזו שהתנהלה נגד אלי טביב. זו מחאה שצריכה לכבד את התרומה של האיש להפועל חיפה, אבל גם כזו שמתעקשת על תשובות ודורשת שינוי אמיתי. אם בליגה של 14 קבוצות, הפועל חיפה היא לא יותר מקבוצת תחתית שהולמת את המקום האחרון, מה יהיה בליגה של 12?

3. הריצה העיוורת של בית"ר ירושלים לזרועותיו של אלי טביב היא בעייתית משתי סיבות. ראשית, היא מביישת את ההיסטוריה של המועדון, ששכח שהוא בית"ר ירושלים וזה שרוצה לקנות הוא בסך הכל אלי טביב. אבל זה כבר עניין של טעם. הטעות השנייה היא כבר הרבה יותר קריטית.

שלא תתבלבלו. לבית"ר ירושלים אין את הפריבילגיה לומר לא לאלי טביב. אבל היא חייבת לזכור שזו היתה בדיוק ההתנהגות של כל המועדון והאוהדים כלפי ארקדי גאידמק. גם אז בית"ר רצה לזרועות המושיע מבלי לחשוב פעמיים. גם אז היא התבטלה בפני האיש, וקמה כעבור שנתיים וחצי לאחת התקופות הכי חשוכות בתולדות המועדון.

עם הלקחים האלה אוהדי בית"ר צריכים ללכת לישון. לומר כן לאלי טביב, אבל בפיכחון. בהיגיון, לא בחיפזון. תוך עמידה בסיסית על עקרונות המועדון. הדברים תקפים בעיקר לראשי עמותת האוהדים, שלהם באמת חשובה תקומת בית"ר. עליהם להוציא מהארון כל עיקרון שנשכח במו"מ עם גאידמק ולהביא כל לקח אל שולחן המו"מ מהימים בהם הטייקון סגר את הברז. פחות להתעקש על סכום המכירה או ההשקעה בדרך לאליפות, יותר לבקש ביטחונות אמיתיים ודרכי מוצא לימים בהם טביב יחליט להפסיק להשקיע במועדון.

זהו ללא ספק האתגר האמיתי והחשוב ביותר שעומד בפני עמותת האוהדים. ההתכסחויות עם הפועל תל אביב הן רק רעש רקע. בתחילת הקיץ לא היה ברור מדוע הם נכנסו למועדון, הפעם, עם תחילת המו"מ עם טביב, זה מעבר לברור. זה קריטי. עליהם להתערב בחוזה מול טביב ולהוביל את דעת הקהל לדיון בסוגיות שנועדו להציל את בית"ר מיום העזיבה של טביב. אם לא יעשו זאת וימהרו לחגוג את ההזייה הנוכחית, קשה לראות מה יציל את המועדון במקרה של התרסקות נוספת.

יש טעות בסיסית בגישה הבכיינית שבה נקטה הפועל תל אביב בשני הפסדיה האחרונים: היא מסיטה את הדיון שצריך להתקיים במועדון מהעיקר. והעיקר הוא לא טעויות השיפוט שקיפחו את הפועל תל אביב נגד מכבי נתניה ובית"ר ירושלים, אלא איכות המשחק של הקבוצה שהצדיקה שני הפסדים בשני המקרים. קשה לקבוע האם מדובר בכוונת תחילה. האם יש כאן רעיון שנועד להסיט את האש משאלות חשובות יותר על תוכן האימונים ואופן בניית הקבוצה. דבר אחד בטוח – הגישה הזו מזיקה להפועל תל אביב.

מי שחושב שמדובר באג'נדה שמייצרת מנטליות בריאה של כל העולם נגדנו, עלול לגלות מהר מאוד את כל הקנים מופנים אליו במקרה של הפסד בדרבי. בצורה הזו הפועל תל אביב מגדלת רק שחקנים בכיינים, ויעיד על כך אפולה אדל שבסיום המשחק מול נתניה כבר דקלם בעל פה את המנטרות של המנהלים והמאמנים שלו. אם רק היה מתרכז יותר בשאלות חשובות יותר כמו – איך מוצאים נוסחת מאוזנת יותר מבליל הרכש שהובא למועדון, איך מסייעים לקישור האחורי לשפר את הנעת הכדור, איך מפסיקים לסמוך רק על משחק ההתקפה, ייתכן מאוד שהיה סופג פחות שערים באשמתו, וגם חבריו לא היו משחקים כאילו הם מושיטים את הלחי השנייה. כרגע, זה מספק להם לא יותר מתירוץ עלוב.

כמה הזדמנויות עטר עוד יקבל במכבי חיפה?

צפו באוהדי מכבי חיפה תוקפים את גולסה ומשומר

נשיאות בית הדין תדון הערב (שלישי) בסוגיית הכרטיסים לדרבי

הפועל חיפה חושבת לעבור למתחם שיכעיס את אוהדיה

הפועל תל אביב: "חוץ מאדל אין פה זר נורמלי"