ספטמבר 2012. דן מורי, הבלם החדש של ויטסה ארנהיים, נחת בהולנד בשעות הלילה של יום רביעי. למחרת, בעוד הקבוצה נהנית מיום חופש, מורי יצא ליום סידורים. הוא קיבל רכב ונשלח למדידות לצורך קבלת החליפה הרשמית של המועדון. רק ביום שישי ערך אימון בכורה עם חבריו החדשים ולמרות זאת החליט המאמן פרד רוטן שהשחקן ייצא וייכלל בסגל למשחק החוץ בכרונינגן ביום ראשון. רק כדי להרגיש את האווירה. אלא שבחיים צריך לפעמים טיפת מזל. בדקה ה-30, במצב של 0:0, הורחק הבלם יאן-ארי ואן דר היידן והמאמן, שנזקק לחילוף הגנתי, שלח את הישראלי למגרש. בסיום, ויטסה חגגה 0:3 ועלתה למקום השני. "בכורה נפלאה", החמיאו עיתוני הולנד. "שיחק כמו שחקן ותיק ומנוסה בליגה".
השיבוץ של מורי במרכז ההגנה מהווה את אחת הבשורות המעניינות בעידן אלי גוטמן. לאור מצוקת הבלמים בכדורגל הישראלי, המאמן הלאומי מנסה להריץ שחקנים בעמדה הבעייתית, לחפש ולייצר אלטרנטיבה ראויה. מורי הוא כרגע המועמד החזק ולראייה, מבין שני הבלמים, הוא היה השחקן הבטוח בהרכב לקראת צמד המשחקים מול לוקסמבורג. לא מדובר בברירת מחדל. התנהלות נכונה, השקעה, גב רחב שקיבל בבני יהודה ולא מעט מזל הביאו את מורי למעמד של בלם מנוסה ומשופשף כשהוא רק בן 24. האם הוא יוכל להמשיך להתפתח ולהיות הבלם המוביל בנבחרת בשנים הבאות?
מורי עשה את צעדיו הראשונים בכדורגל במכבי תל אביב והתפקיד המקורי שלו היה מגן ימני, אך בגיל 12, כשעמד לעלות לקבוצת ילדים א', הודיע מנהל מחלקת הנוער דאז, אלי דריקס, למשפחה כי השחקן לא מתוכנן לקבל דקות משמעותיות. מורי היה שבור ומי שהרים אותו היה מאמן קבוצת הילדים ניסן יחזקאל שהפציר בו לא לוותר ולעבור למועדון שייתן לו את הבמה. יחזקאל השתמש בקשריו והמליץ למשפחה על בני יהודה: "זה בית חם", אמר להם והשאר היסטוריה. מורי הגיע לבני יהודה ונשאר במועדון 11 שנה. "באותה תקופה היו במכבי תל אביב שחקנים מאוד מוכשרים עם יותר פוטנציאל. היה לו מאבק קשה על ההרכב עם שחקנים שקיבלו יותר דקות ממנו. ידעתי שברגע שהוא ישחק ויהיה יותר דומיננטי הוא יוכל לבוא לידי ביטוי", נזכר יחזקאל.
ניצן שירזי צירף את מורי לסגל המורחב של הקבוצה הבוגרת והעניק לו דקות בגביע הטוטו, אבל הבכורה הזכורה הגיעה תחת גיא לוזון במחזור הראשון של עונת 2008/9. המאמן נתקע בלי בלם למשחק החוץ מול מכבי תל אביב מאחר והשחרור הבינלאומי של הקולומביאני איבן גארידו לא הגיע. המנכ"ל משה דמאיו המליץ ללוזון לתת צ'אנס לילד בן ה-19 ומאותה נקודה, מורי לא יצא מההרכב והקריירה שלו החלה לנסוק. הוא הפך לבורג משמעותי בקמפיין הקודם של הנבחרת הצעירה ואף רשם בכורה בנבחרת הבוגרת במשחק הידידות נגד צפון אירלנד (1:1) באוגוסט 2009.
אלא שהקדנציה תחת אותו דרור קשטן בבני יהודה נפתחה ברגל שמאל. במהלך משחק הגומלין מול אוליסס הארמנית (0:1) בסיבוב המוקדמות הראשון של הליגה האירופית, השתעשע מורי עם הכדור ברחבה, איבד אותו וכמעט עלה לקבוצתו בשער חובה. בהפסקה קשטן צרח על השחקן לעיני חבריו: "מי אתה חושב שאתה, פרנץ בקבנאואר? מה אתה מעביר שחקנים ברחבה?". מורי הוחלף, אבל סדרת החינוך ארכה זמן רב. הוא יובש משחקים שלמים על הספסל בסיבוב הראשון ורשם רק חמש הופעות, עד ששוב אלילת המזל ואיבן גארידו נכנסו לתמונה. במחזור ה-15 התארחו הזהובים אצל מכבי פתח תקוה ונקלעו לפיגור מוקדם של 3:0. בדקה ה-40, הקולומביאני נפצע בצורה חמורה. מורי נכנס במקומו ונשאר בהרכב ולא יצא ממנו עד תום העונה. "היה הרבה בכי בבית", נזכר אביו דורון מורי. "זה נגד את כל הציפיות, אבל מדברים כאלה מתחשלים. ברגע ששחקן חושב שמגיע לו הכל, באה הנפילה. הוא למד לקבל מרות".
"מורי הוא סמל למקצוענות ורצינות", טוען יחזקאל. "שחקן שההתמדה והרצון היו יותר גדולים מהכישרון שלו. אם אני לא טועה, מאור בוזגלו והוא הם השחקנים היחידים משנתון 1988 במכבי תל אביב ובני יהודה ששרדו. מעבר ליכולת המקצועית, היה לו דברים גדולים שלא היו לאחרים. הוא לא נשבר, תמיד היה משקיען ומקצוען. הייתה לו סבלנות שלא הייתה לאחרים והוא שרד בליגת העל והגיע לנבחרת".
בסיום העונה שעברה, כשחוזהו פג, החליט מורי כי אין בכוונתו לשחק בישראל. "הוא שידר גבוה ורצה רק ליגה בכירה. מבחינתו, לא היה מה לדבר על בלגיה או רומניה", מספר האב. "הוא אמר לי: 'לא רוצה להידרדר לא לקפריסין ולא ליוון'". מורי ויתר על שלל הצעות והמתין כמעט עד הרגע האחרון. רק באמצע אוגוסט הגיעה ההזמנה לצאת למבחנים בהולנד. שבוע העביר הבלם בוויטסה, אבל לא שמע מילה מהצוות המקצועי או הניהולי. יומיים לאחר ששב לישראל, התקבל הטלפון עם תשובה חיובית והצדדים קבעו מועד לחתימה על חוזה לשלוש שנים.
מורי ייאלץ להיתקל בהולנד בסיטואציה לא מוכרת מבחינתו. מעבר לקשיים הטבעיים של שחקן צעיר שיוצא לבד לראשונה לשחק מחוץ לישראל, מורי לא באמת התמודד אף פעם עם ישיבה ארוכה על הספסל או מלחמה על מקום בהרכב. כשהגיע לוויטסה, אמר לו המאמן פרד רוטן: "אני בונה עליך, אבל ייקח לך כמה חודשים להיכנס להרכב עד שאעשה אותך בלם". מורי האב מוסיף: "הוא לקח את זה בחשבון והלך במטרה ללמוד את העבודה. הוא יודע שארבעה-חמישה חודשים הוא לא יפתח וישחק במילואים. רוטן מחזיק ממנו והוא מאמן ענק. גם השבוע הוא התקשר לברר איך הלך במשחק נגד לוקסמבורג".
בינתיים, הספיק הבלם לרשום שלוש הופעות (אחת בהרכב) בקבוצה ההולנדית, אבל הדרך שלו עדיין ארוכה. העיתונאי אגברט ואן דר ווילד, המסקר את ויטסה עבור "דה חלדרלאנדר", מנתח: "הדעה הכללית עליו היא שהוא שחקן הגנה טוב. הוא עשה עבודה מצוינת בנסיבות קשות במשחק הראשון, אבל אז פתח במשחק נגד הראקלס והיה פחות טוב, במיוחד בהנעת כדור. הוא שחקן טוב שצריך להשתפר, ללמוד את המשחק, להתאקלם לכדורגל ההולנדי ולהשתתף יותר במשחק ולהניע את הכדור. רוטן הוא מאמן שמשנה מדי שבוע את הסגל ואי אפשר לדעת מה יהיה אצלו במשחק הבא. הוא דורש הרבה מהשחקנים ולכן עושה שינויים. התחרות על עמדת הבלם קשה, אבל יש לו סיכוי להפוך לשחקן הרכב".
הבעיה הגדולה של מורי קשורה בקפטן הגאורגי גוראם קאשיה, שנראה כשחקן הבטוח בהרכב. ליד קאשיה (25), שבעבר נבחן במכבי חיפה, רוטן מעדיף שחקן עם רגל שמאל וכאן יש יתרון מסוים לוואן דר היידן, שגדל במחלקת הנוער של אייאקס, ולתומאש קאלאס, הצ'כי המושאל מצ'לסי, שהם שחקנים עם רגל שמאל טבעית. המאמן יחזקאל מסמן עוד נקודה: "רק הקטע המנטאלי מכריע את השחקנים הישראלים באירופה. לא יודע אם הוא יצליח לשרוד לבד, אבל מקצועית הוא מתאים".
אלא שבינתיים, דברים ממשיכים לפעול לטובתו של מורי, הן בגלל המזל והן בגלל התנהלות נכונה. בקיץ, למרות שהיה שחקן חופשי, ביקש דמאיו כטובה אישית שהבלם יתאמן וישחק עם הזהובים באירופה ובגביע הטוטו עד שימצא קבוצה. מורי הסכים וכתוצאה מכך, נסללה דרכו לנבחרת הבוגרת לקראת משחק הידידות בהונגריה והמשחקים בפתיחת הקמפיין. גוטמן, שמנסה להשריש את מדיניות ה-'רק מי שמשחק מוזמן', נתן לו את הבמה וקיבל בחזרה הופעות טובות. גם התבוסה 4:0 לרוסיה בה לא נטל חלק, העובדה שטל בן חיים נטול קבוצה ורמי גרשון פצוע, הפכו את מורי לאופציה המועדפת לקראת לוקסמבורג.
גוטמן נמצא בבעיה מסוימת. בשני העשורים האחרונים היו לנבחרת בלמים יציבים וטובים ששרדו בה לאורך שנים. ניר קלינגר, אלון חרזי, אמיר שלח, אריק בנאדו, גדי ברומר, שמעון גרשון, טל בן חיים וזו רק רשימה חלקית. גוטמן, כמו גם לואיס פרננדז לפניו, צריך לאלתר. הצרפתי עשה שלל ניסויים בעמדה, זימן בלמים לימי אימונים, ניסה את איציק כהן ותמיר כהן, טיפח את רמי גרשון, אבל לא מצא פתרון קבוע. גוטמן עושה אותו דבר עם מורי, איתן טיבי ושיר צדק. הוא מבין שהדרך היחידה לגדל בלם היא לזרוק אותו למים ולתת לו להשתפשף ולצבור ניסיון בינלאומי.
ייתכן שאחת הסיבות להיצע הדליל קשורה בעובדה שקבוצות ליגת העל מעדיפות שחקן זר או שחקן מנוסה בעמדת הבלם. לא כל קבוצה ששה לתת לילד בן 20 לפתוח במרכז ההגנה כמו בעבר. אותם בלמים מיתולוגיים משנות ה-90 וה-2000 הובילו קבוצות בגיל צעיר מאוד וגדלו איתן ועם הנבחרת. בהקשר הזה, למורי יש יתרון קל על מתחריו. למרות שהוא צעיר מאוד, ברזומה שלו 122 הופעות בליגת העל, הרבה יותר מטיבי (87), המבוגר ממנו בשנה, ולמעשה מלא מעט שחקנים ישראלים בני גילו.
למעשה, לא בטוח שהסברה שלישראל אין עתודה בעמדת הבלם לגמרי נכונה. דקל קינן (28), טיבי (25), גרשון (24), צדק (23) וגם בלמי הנבחרת הצעירה סארי פלאח, עידו לוי, עמרי בן הרוש ואחרים, מהווים אופציות ראויות במידה וימשיכו לשחק בקביעות בקבוצותיהם. קינן, למשל, חזר לישראל בשביל הנבחרת וזה מהלך נכון לקריירה של כל שחקן. החורים בהגנה כרגע, גם מול יריבות חלשות כמו לוקסמבורג, הם שכר לימוד וניסיון לקראת העתיד. גם מורי הוא כמובן חלק בלתי נפרד מהדור הבא של נבחרת ישראל. הדור של אחרי יוסי בניון, דודו אוואט ובעיקר טל בן חיים. דור שמתחיל לרוץ בצדק כבר מהקמפיין הנוכחי.
