בשנתיים האחרונות, חגיגות לא בדיוק היו מנת חלקם של אוהדי ברק נתניה. הקבוצה של דני פרנקו התרגלה למאבקי תחתית והרגשה של פספוס, אלא שאת עונת 2012/13 היא דווקא פתחה ברגל ימין בליגה עם ניצחון על מכבי אשדוד 73:85. גיבור הניצחון היה לא אחר מאשר ראמל בראדלי, ששיחק במשך עונה וחצי בקבוצה הדרומית, ודווקא נגדה הוא התפוצץ עם 19 נקודות, 10 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, באחד ממשחקיו הטובים בישראל.
"היה חשוב שנבוא ונגן על האולם הביתי שלנו", מספר בראדלי בראיון לוואלה! ספורט, "זה היה מאמץ קבוצתי נהדר, כולם שיחקו ביחד בשני צידי המגרש, ונהנינו באמת. רצינו להשיג את הניצחון הראשון שלנו כקבוצה. באופן אישי זה היה ניצחון מיוחד כי זה היה מול קבוצה לשעבר שלי, אני מכיר את האנשים הללו ויש לי הרבה כבוד ואהבה אליהם. זה היה מיוחד מאוד".
ובכל זאת, לא היה לך משהו להוכיח?
"אני לא מרגיש שהיה לי משהו להוכיח, אני מאמין שקבוצות יודעות שאני יודע לשחק. זה מה שאני צריך לעשות בשביל נתניה, וזה מה שהייתי צריך לעשות במשחק כדי לתרום לניצחון. בכל התקופה שאחרי העונה שחקנים נוסעים הביתה, ואתה רוצה להשתפר בתקופה הזאת. במשחק הראשון של העונה אתה בא להראות את המשחק שלך, וזאת הייתה דרך נהדרת לפתוח את העונה".
אתה נמצא פה כבר 3 שנים. מה אתה חושב על רמת הליגה שלנו נכון לפתיחת העונה הזאת?
"מהרגע הראשון שהגעתי, הליגה הישראלית ממשיכה להשתפר כל הזמן. זאת ליגה חזקה עם שחקנים מוכשרים, השנה הישראלים חזקים יותר, אבל כל משחק בליגה הזאת הוא קרב, והקבוצה שמתכוננת יותר טוב לקרב הזה תנצח אותו. צריכים לקחת את העונה משחק אחרי משחק, לשחק בכל הכוח כדי לנצח".
נתניה הגיעה למשחק לאחר הפסד משפיל להפועל גליל עליון מהלאומית בגביע המדינה, והדחה בסיבוב א'. "צריך לתת קרדיט גדול להפועל גליל עליון שניצחו אותנו, אל תקחו את זה מהם", אמר בראדלי. "הם באו ושיחקו חזק, הגנו על האולם הביתי שלהם, וניצחו. בשבילנו זה היה עוד משחק בתקופת ההכנה, והיינו עם הרבה שחקנים פצועים. זה לא תירוץ, אבל אנחנו עדיין לומדים אחד את השני בתור קבוצה, איפה כל אחד אוהב את הכדור, להתחבר. זה משהו שקורה תוך כדי ההכנה לעונה".
מה היה מאז אותו הפסד שבאתם כל כך שונה למשחק עם אשדוד?
"לא נסענו לגליל עליון כדי להפסיד. זה היה מאכזב מאוד, יש פה שני תארים בישראל: הגביע והאליפות. רצינו לשים את עצמנו במצב כדי לקחת אחד מהם, וההפסד הזה כבר גמר לנו תואר אחד העונה. החיים ממשיכים, ואנחנו לומדים מהמשחק הזה. עשינו טעויות במשחק בגליל, עבדנו עליהם במהלך השבוע, ובאנו מול אשדוד והראינו שאנחנו קבוצה שמסוגלת לנצח משחקים".
למי שהספיק לשכוח, את העונה הנוכחית היה אמור להעביר הגארד מקנטאקי במדי הפועל ירושלים, אחרי שהגיע לשם באמצע העונה שעברה לחוזה לעונה וחצי. האדומים החליטו לוותר על האופציה ובראדלי התגלגל לנתניה, "אני לא הייתי מאוכזב אבל תכננתי לחזור לירושלים. אלו החיים, על הקלפים שחולקו לי לא היה כתוב לחזור לשם לעוד עונה, ואני מאחל לאנשים שם הרבה בהצלחה. כמה חברים שלי לקבוצה משחקים שם עכשיו, אז אני באמת מאחל להם רק טוב. אני רק מקווה שלנו ולהם יהיה עונות טובות, חוץ משנפגוש אחד את השני, אז אני רוצה לנצח".
איך אתה מסכם את התקופה שלך בירושלים? לא הצלחתם להגיע להישג משמעותי.
"באופן כללי של להיות בירושלים ובקבוצה חדשה, אז נהניתי מאוד. נהניתי מהמועדון ומהעיר. כשהגעתי לשם עבדנו קשה, אבל לפני שהגעתי לשם כבר קרו כל כך הרבה דברים. הכימיה בין השחקנים לא הייתה טובה, ומאז שהגעתי הדברים הסתדרו בצורה יותר טובה, הסתכלנו על הדברים בצורה יותר חיובית, אבל זה תפס אותנו ברבע הגמר. אתה יכול לנסות לשנות את הדברים, אבל זה חזר אלינו ברבע הגמר, לא הגיע לנו להגיע לחצי גמר או לגמר של הליגה. בגדול נהניתי בירושלים, עבדתי קשה, אבל למדתי שם שיעור תוך כדי הפסד".
מנגד, הקבוצה שבראדלי עזב, מכבי אשדוד, פרחה בהעדרו, והגיעה עד לגמר הפיינל פור. הרכז האמריקאי לא מכחיש שעזיבתו גרמה לשדרוג למספר שחקנים, "זה בדיוק מה שקרה שם. אי אפשר להכחיש את מה שקרה. אחרי שהלכתי הם התחילו לשחק הרבה יותר טוב, והגיעו עד הגמר. אני חושב שכשהייתי שם האמנו שאנחנו נהיה כל כך טובים, איתי או בלעדיי, וידענו שאנחנו יכולים בתור קבוצה לשחק הרבה יותר טוב. העזיבה שלי גרמה לשחקנים למוטיבציה ולהרים את המשחק שלהם לרמה גבוהה יותר. שמחתי מאוד והייתי גאה בשחקנים האלה, כי הרגשתי שאני חלק מהקבוצה אפילו שהם אלו שהגיעו לגמר".
השנה ברק נתניה בנתה מערך קבוצתי מעניין מאוד שכולל ארבעה שחקנים אמריקאים בעלי ניסיון בישראל, כשאחד מהם, ריימר מורגן, פצוע בשלב הזה. לבראדלי אין ספק שזה הכלי החשוב ביותר של קבוצתו. "זה היתרון שלנו שאנחנו, השחקנים האמריקאים, בעלי ניסיון ומכירים את הליגה בצורה טובה מאוד. אנחנו צריכים להשתמש בניסיון הזה כדי לנצח הרבה יותר משחקים".
לאן אתה חושב שאתם יכולים להגיע מבחינה קבוצתית?
"אני מאמין שאנחנו יכולים להגיע רחוק, כל עוד נמשיך לשחק בתור קבוצה, כמו שעשינו מול אשדוד. אנחנו ממשיכים להתחבר על ומחוץ לפרקט, ומנסים להפוך לאחים, כי הקבוצות המצליחות ביותר הן כמו משפחה. אם נצליח לייצר אווירה כזאת בתוך הקבוצה בכל יום, אז השמיים הם הגבול עבורנו. אני מקווה שנגיע לפיינל פור, אבל זאת ליגה ארוכה, זה בסך הכל המשחק הראשון, אנחנו צריכים להשתפר עוד הרבה, זאת ליגה ארוכה, אבל אני מקווה שנגיע לשם".
מספרי המחזור
5 נקודות ו-4 נקודות מדד כלליות רשמו לזכותם יניב גרין, שמוליק ברנר ואפיק ניסים בבכורות שלהם בליגת העל. השלושה, שהצטרפו לגלבוע/גליל והפועל אילת ימים ספורים לפני הליגה, הם הדוגמא לכך שהמאמנים הישראלים לא מאמינים בהכנות לעונה, בכך ששחקנים שלא עשו הכנה קיבלו דקות רבות, בעוד אלה שהיו שותפים לכך, ישבו עמוק על הספסל.
8 אחוז מהשלוש רשמה עירוני אשקלון במחזור הפתיחה, עם קליעה מוצלחת אחת של ליאור ליפשיץ מ-13 נסיונות קבוצתיים. עדי אזולאי יכול להרגיש מאוכזב, כי הקבוצה הצנועה שלו כמעט והפתיעה באילת, אלא שהבעיה הגדולה של אשקלון היא הקו האחורי שפשוט לא פוגע מחוץ לצבע. בפנים מנגד, אשקלון היא קבוצה לא רעה בכלל.
20 ריבאונדים קטף אלי הולמן בניצחונה של אילת, שניצחה את אשקלון 35:45 בריבאונדים, במדד שהכריע את המשחק. הולמן הוסיף גם 21 נקודות בנתון שנקרא דאבל דאבל פלוס. בעבר לא מעט שחקנים היו קולעים מעל 20 נקודות וקוטפים מעל 20 ריבאונדים כשהגדיל לעשות ג'יימס גאלי מראשון לציון שעשה זאת 3 פעמים בעונה, אך מאז ריבוי מספר הזרים בישראל, שכיחות הנתון ירדה ורק ג'ייסון וואלס, ראשון טרנר, ארווין דאדלי וגארי פורבס הגיעו להישג.
30 משחקים ברציפות קלע סילבן לנדסברג בספרות כפולות בליגת העל עד למחזור הראשון במדי מכבי תל אביב כשהסתפק ב-6 נקודות בלבד. לנדסברג לומד על בשרו את השיעור שכרוך במעבר של שחקן מקבוצה קטנה בתחתית לקבוצה עם סגל רחב ומשמעותי. השחקן עם הרצף הכי ארוך בליגה נכון להיום הוא מרקו קילינגסוורת' שהרצף שלו עומד על 24 משחקים.
141 דקות שיחקו הישראלים של הפועל תל אביב במחזור הראשון. אמנם מדובר במשחק עם הארכה, ועם זר אחד שנפצע, אבל אין ספק שהישראלים קיבלו לא מעט הזדמנויות במחזור הזה. בנוסף להפועל גם בבני הרצליה, גם בהארכה, ובאשדוד ובראשון לציון הישראלים שיחקו מעל המנה שמובטחת להם בחוק הרוסי, גם בלעדיו. אפשר גם אחרת.
900 צופים היו במשחק באילת, כשלאורך כל הדרך דאגו להזכיר במועדון הדרומי את ההיסטוריה של הקבוצה והפוטנציאל שגרם להם לעבור מהבקעה. בפועל האולם לא היה מלא כמו בנתניה, ורחוק מהמצב בגן נר, שם אפילו רבע אולם לא התמלא, למרות 100 אוהדים של מכבי ראשון לציון. מנגד אפשר לציין בגאווה את 9,500 הצופים שהגיעו ליד אליהו, כולל 600 אוהדים אדומים, והאולם המלא בראשון לציון במשחק הבכורה של הפועל תל אביב.
