השיטה
רוח טובה של תחילת סתיו שורה עלינו, והרי ראוי לה לעונה חדשה שתפתח עם קריצה; נאמר, אם כך, שמכבי תל אביב נראתה לא רע במלאגה. בהתחשב ביכולת המדכדכת בגביע ווינר, שצף האנרגיה והרצון - ומשחק ההתקפה השוטף לפרקים - אכן הפתיעו. לאורך רוב שלבי המשחק הייתה מכבי טובה בדרגה או שתיים מהאנדלוסים של רפשה; פלחו"ד בלאט שיבש את תוכנית המשחק של מלאגה, שלח אותה להפגזות נואשות מחוץ לקשת, ולהוציא כמה דקות 'זון' של ארל קאלוואי מעולם לא עמד בסכנה.
ואולם חשוב לציין כמה עניינים דווקא לאחר הופעת הבכורה ביורוליג.
ראשית, נדגיש כי העובדה שהיה זה המשחק הראשון אליו הופיעה מכבי בסגלה הסופי מקשה עלינו בחילוץ מסקנות גורפות באשר לשיטה ולרוטציה העתידית. מה שברור כעת הוא שצירופו של מלקולם תומאס טרף את הקלפים בקו הקדמי: אם קודם לכן התחלקו 80 הדקות הפוטנציאליות של שחקני עמדות 4-5 בין ארבעה עד שישה חברים (שרמדיני, ג'יימס, אליהו וקיינר-מדלי, ובהרכבים מסוימים גם פניני ולנדסברג), כעת הצטרפה יד נוספת לשולחן. ולצערם של חלק מהנ"ל, תומאס מסתמן כאחד מחביביו של דיוויד בלאט.
ולא רק משיקולים פוליטיים - בלאט, בכל זאת, צריך להוכיח לבוסים שלו מדוע התעקש על ההחתמה של הבחור האלמוני במקומו של מנסה-בונסו, ואף ביטל את טרייד קרייג סמית' בעבורו - אלא כי תומאס מתאים יותר מכולם לסגנון האתלטי שמתווה בלאט. הוא עושה כמעט כל דבר שהמאמן שלו מעריך: הגנה חזקה ו'האסל'; יכולת חסימה; ריבאונד; זריזות חתולית בפאסט-ברייק. מעבר לכך, תומאס לא עושה דברים שהוא לא יודע לעשות; הוא שקט ויעיל (8 ריבאונדים, 3 חסימות ו-9 נקודות מדד ב-18 דקות), ומזכיר קצת את ריצ'י הנדריקס בתחילת דרכו במועדון.
אנקדוטה חיובית אחרת היא ההקלה הפסיכולוגית שהביאה עמה ההגרלה הקלה יחסית במפעל, והעובדה שלאור שינוי שיטת המשחקים הופך השלב הראשון אפילו לפחות חסר משמעות מכפי שהיה בעבר. לא רק שבשלב הבא, כתמיד, המאזנים יתאפסו - אלא שגם צמצום בתי הטופ-16 מארבעה לשניים מפחיתה מחשיבות המיקום הסופי בשלב המוקדם.
בשנים עברו, בשל החלוקה לארבעה בתים הבטיח מיקום גבוה הימנעות ממפגש עם יותר מקבוצה גדולה אחת בטופ-16, מה שהעלה את הסיכויים להעפיל בהמשך לרבע הגמר. כעת, עם שני בתים בני שמונה קבוצות, בכל מקרה תפגוש מכבי בשלב הבא מספר יריבות טובות. וכך, החשש מהסתבכות במקום השני או השלישי בבית המוקדם, שתביא בהכרח להגרלה קשה יותר בהמשך, התפוגג. מכבי יודעת שבכל מקרה תפגוש בטופ-16 כמה יריבות חזקות, ואין זה חשוב באמת באיזה מקום בשלב המוקדם תסיים (שכן גם אם תסיים במקום הראשון, תפגוש לפחות קבוצה אחת אחרת שסיימה במקום הראשון באחד הבתים המקבילים בשלב המוקדם, ועוד שתי קבוצות שסיימו במקום השני).
בקיצור: שיטת השיבוצים בהגרלת השלב הבא נפחה את נשמתה. זה אומר שמכבי תוכל לגמגם, אפילו להפסיד שניים או שלושה משחקים (אף שלאור זהות היריבות בבית, אין לכך סיבה), ולא לסחוב גיבנת שתשפיע על גורלה בהמשך העונה.
הגבוהים
חזרתו הצפויה של דווין סמית' תיצור זעזוע בקו האחורי (כפי שיצרה החתמתו של תומאס בקו הקדמי), אך עוד קשה לשער את השלכותיה בפועל. עם זאת, את השפעת החתמתו של הפורוורד-סנטר הצעיר ניתן להעריך כבר כעת.
המפסידים הגדולים, כפי שמסתמן בשלב זה, הם גיורגי שרמדיני וניק קיינר-מדלי. בלאט ניסה אמש מספר שילובים בקו הקדמי, אבל מספר קווים מנחים בלטו לעין: ראשית - שרמדיני, ג'יימס ותומאס מתופקדים בעמדת הסנטר, ולכן לא יצוותו יחד כלל או רק לעתים רחוקות; ג'יימס ימעט לשחק לצדו של קיינר-מדלי; והשילוב הנפיץ ביותר, והמועדף בשלב זה על בלאט, הוא זה של ג'יימס או תומאס בעמדת הסנטר, ולצדם אליהו בעמדה מספר ארבע.
כאמור, שרמדיני וקיינר-מדלי נראים כמו המפסידים הגדולים מצירופו של תומאס. הגיאורגי נחתך אמש ל-14:30 דקות, כאשר תומאס - שמתאמן עם הקבוצה בקושי שבוע ימים - קיבל מבלאט למעלה מ-18 דקות (שותף יותר מכל גבוה אחר, להוציא את אליהו); קיינר-מדלי, שצוות בעיקר עם שרמדיני, נראה עדיין לא מחובר (והשילוב הקצר שלו עם תומאס לא הבריק). הצמד שרמדיני-קיינר-מדלי הניב קו קדמי בלתי-יעיל בהתקפה ומאוד פגיע בהגנה.
הפגיעות ההגנתית היא משמעותית מאוד, כי כשמכבי משחקת ללא עוגן בצבע יכולת צבירת הנקודות שלה נשענת באופן דרמטי על עצירות בהגנה, יציאה זריזה להתקפות מעבר והנעת כדור תכליתית בסט-אופנס. שרמדיני הוא נקודת התורפה ההגנתית הגדולה ביותר של מכבי: בדומה לסופו שחורציאניטיס בשנתיים הקודמות, היריבות מנצלות את רגליו הכבדות, משחקות עליו פיק-אנד-רול ובמהלך פשוט אחד מוציאות מאיזון את ההגנה הקבוצתית של מכבי. אבל אם סופו הצליח להתמודד עם סנטרים גדולים אחרים בקרב חפירות, הרי ששרמדיני הרזה מתקשה לעצור גבוהים פיזיים בפוסט-אפ. וקיינר-מדלי, לצדו, נראה גם כן כבד ולא מספיק פיזי.
וכך, ב-6 הדקות הראשונות למשחק, כשהצמד שרמדיני-קיינר-מדלי שהה על הפרקט, צברה מלאגה 17 נקודות קלות; וכשבלאט החל לבצע חילופים בקו הקדמי ושילב את אליהו, ג'יימס ותומאס, נתקעה מלאגה על 9 נקודות ב-10 הדקות הבאות. מרגע החילופים נראתה ההגנה של מכבי אלסטית יותר, זריזה יותר, הפריעה למלאגה וחטפה כדורים; כל זה בא לידי ביטוי בנקודות קלות במעבר, ובעיקר בהימנעות מהיגררות למשחק עומד, או למשחק חפירות, שבו אין למכבי הזו סיכוי גם מול קבוצות פחות גדולות ממלאגה.
אגב, אנקדוטה חשובה נוספת היא עמדת הסמול-פורוורד: כשבלאט העמיד קו קדמי רזה, עם ג'יימס או תומאס לצד אליהו, הוא מיד זרק למגרש את לנדסברג במקום פניני; לנדסברג מספק גובה (1.98) ושרירים ומסוגל להניח גוף בצבע גם על שחקנים גדולים ממנו - מה שפניני לא יכול לעשות.
הציוות של שרמדיני עם אליהו, או של תומאס עם קיינר-מדלי - שנוסו גם כן לדקות מסוימות - לא הניבו תוצרת יוצאת דופן.
***
שם המשחק במכבי החדשה הוא רוחב וגיוון; אין שם בהכרח עומק, אבל יש הרבה שחקנים בעלי איכויות דומות. וכך מטשטשים ההבדלים בין החמישייה לספסל, או בין סגל הזרים לישראלים. במכבי של העונה כל שחקן משחקני הסגל שווה, באופן תיאורטי, 20 דקות בערב (אולי להוציא את מורן רוט). זה יקשה על הסקאוטינג של היריבות, ויאפשר לבלאט - שלאחרונה מאלתר בהצלחה מרובה - המון אפשרויות.
כך נראתה אמש החלוקה בין החמישייה הראשונה לספסל ובין הזרים לישראלים, מבחינת נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, איבודים, נקודות מדד ודקות משחק:
חמישייה מול ספסל:
נקודות - 43 לחמישייה, 42 לספסל.
ריבאונדים - 13 לחמישייה, 19 לספסל.
אסיסטים - 9 לחמישייה, 7 לספסל.
איבודים: 8 לחמישייה, 4 לספסל.
נקודות מדד: 38 לחמישייה, 51 לספסל (!).
דקות משחק: 101 לחמישייה, 99 לספסל.
זרים מול ישראלים:
נקודות - 47 לזרים, 38 לישראלים.
ריבאונדים: 22 לזרים, 10 לישראלים.
אסיסטים: 7 לזרים, 9 לישראלים.
איבודים: 6 לזרים, 5 לישראלים.
נקודות מדד: 49 לזרים, 40 לישראלים.
דקות משחק: 107 לזרים, 93 לישראלים.
במלים אחרות: אין לי מושג איך תתגלגל העונה הזו, אבל דומני שיהיה מעניין.
ohad@walla.net.il