שיקגו בולס: קשורים ברצועה

מאזן בעונה שעברה: 16:50, המאזן הטוב בליגה יחד עם הספרס.

סיימו את העונה: בהפסד 4:2 לפילדלפיה בסיבוב הראשון.

דקה ועשרים שניות לסיום משחק הפלייאוף הראשון של עונת 2011/12, שיקגו הובילה 87:99 על פילדלפיה בדרך לניצחון קל, דרק רוז מבצע מהלך שגרתי של חצי חדירה מפותלת עם הוצאה לקלע, עושה תנועה לא טובה בנחיתה וקורע את הרצועה הצולבת הקדמית, ה-ACL המפורסמת, של ברך שמאל. כל מה שקרה לפני ואחרי כן בעונה שעברה, וכנראה גם בעונה הקרובה, מתגמד מול הרגע הזה.

מה שקרה אחרי זה הפסד של הבולס, כמדורגת הראשונה במזרח, לפילדלפיה המדורגת שמינית. בדרך הייתה גם פציעת קרסול של ג'ואקים נואה, אחריה יצא מעט האוויר שעוד נשאר במפרשים של שיקגו. זו הייתה הפעם החמישית בתולדות ה-NBA שקבוצה מהמקום השמיני מדיחה מוליכת קונפרנס בסיבוב הראשון, אך לעומת ארבעת המקרים הקודמים כאן לא היה שום סיפור סינדרלה, את הסיפור הזה ניצחה המכשפה המפחידה ביותר של עולם הספורט, זו שמצליחה לפגוע בסופרסטארים בשיא הקריירה שלהם.

מה שקרה לפני, זו עוד עונה מרשימה מאוד של המאמן טום תיבודו, השנייה שלו בסך הכל כמאמן ראשי. הוא הוביל את הבולס לראשות המזרח למרות שרוז הפסיד 27 משחקים גם במהלך העונה בגלל פציעות רגליים שונות, ריפ המילטון בקושי שיחק וגם לואל דנג הנהדר החמיץ 12 משחקים. שחקני המשנה סי ג'יי ווטסון, ג'ון לוקאס, רוני ברואר וקייל קורבר נכנסו לנעליים הגדולות עד ענקיות של הפצועים והובילו את שיקגו למאזן 9:18 ללא ה-MVP שלה, מאזן שהיה מספיק למקום השני במזרח והרביעי בליגה.

זה התאפשר, קודם כל, בזכות הגנת הברזל. שיקגו ספגה הכי מעט נקודות כשהיא כופה על היריבות אחוזים רעים מכל הטווחים ובקושי שולחת אותן לקו העונשין. בהתקפה שיקגו הייתה בינונית בכל הקטגוריות פרט לריבאונד התקפה - היכולת לאסוף כמעט שליש מהכדורים שנפלו מתחת לסל של היריבה הפכה את הבולס לקבוצת התקפה טובה למרות המחסור בכישרון.

באו: קירק היינריך (חופשי, מאטלנטה), מרקו בלינלי (חופשי, מניו אורלינס), נייט רובינזון (חופשי, מגולדן סטייט), ולדימיר רדמנוביץ' (חופשי, מאטלנטה), נאזי מוחמד (חופשי, מאוקלהומה סיטי), מרקיז טיג (רוקי, בחירה 29), מרקו יאריץ' (נצפה לאחרונה בסיינה), קירילו פסנקו (חופשי, מאינדיאנה), אנדרה אמט (חופשי, מספורטינג אל-ריאדי ביירות), ראיין אלן (רוקי, לא נבחר).

עזבו: עומר אסיק (חופשי, ליוסטון), קייל קורבר (בטרייד לאטלנטה), רוני ברואר (חופשי, לניקס), סי ג'יי ווטסון (חופשי, לנטס), ג'ון לוקאס (חופשי, לטורונטו), בראיין סקלאבריני (פרש), מייק ג'יימס (עוד לא פרש).

אין טעם להכחיש - כמעט כל מה שהעסיק את הבולס הקיץ היה ה-ACL של דרק רוז, עד לרמה שלרגעים נדמה היה שהם מתכננים לקחת שנה חופש מלהיות קבוצת NBA עד שיקבלו תמונה ברורה יותר לגבי מצבו של הפרנצ'ייז פלייר הצעיר שלהם. אז בואו ניכנס גם אנחנו לעובי הרצועה הזאת:

רוז עבר בחודש מאי ניתוח לשחזור ה-ACL, ניתוח שזמן ההחלמה ממנו נע בין 8-12 חודשים. עד כה, לפי הדיווחים, תהליך ההחלמה עובר חלק, אך אין כרגע אפילו ניסיון לשער מתי רוז יחזור לשחק. מדברים על מרץ, מקווים ינואר, חוששים שהוא יחמיץ את כל העונה. טים הארדווי, שעבר פציעה דומה, דווקא ממליץ לרוז לקחת את כל העונה להחלמה מלאה.

בצד האופטימי, ניתן לציין שחקנים שעברו ניתוח כזה וחזרו לתפקד ביכולת גבוהה, כמו אל הרינגטון ואל ג'פרסון. אבל הם לא דומים לסופרסטאר שגדולתו באקספלוסיביותו כמו רוז, במקרה שלו האטה קלה בצעד הראשון והוא כבר לא אותו שחקן. לכן הדוגמא הרלוונטית העיקרית היא בארון דיוויס שמעטים יודעים שעבר ניתוח דומה בקולג'. ברגעי השיא בארון היה סופרסטאר מהסוג הדרק רוזי, אך חשוב גם להזכיר שהוא החמיץ משחקים רבים מאוד בקריירה שלו.

בצד הפסימי מופיעים השמות האלה שכל כך לא הייתי רוצה להזכיר בהקשר הזה אבל אין ברירה - פני הארדווי, גרנט היל, טרייסי מקגריידי. אף אחד מהשלושה האלה לא התקרב ליכולת של לפני הפציעות שהוא עבר. אצלם זו לא הייתה פציעה בודדת אלא סדרת פציעות, אבל דווקא זו סיבה לדאגה במקרה של רוז, שנפצע כמעט בכל איזור ברגליים במהלך העונה שעברה. עלתה טענה שהתנועה הלא טובה נבעה מחולשת הקרסוליים של רוז והייתה רק שאלה של זמן. התקדמות הרפואה מאז ימי השלישייה מתחילת הפסקה יכולה מעט לעודד.

והיו גם מהלכים לא מעטים שביצעו בקיץ מנהלי הקבוצה, ג'ון פקסון וגאר פורמן. בולטת במיוחד העובדה שהם ויתרו על כל הספסל המוערך של הקבוצה פרט לטאג' גיבסון. השחקן המשמעותי ביותר שהגיע הוא קירק היינריך שחוזר הביתה אחרי שנתיים עם אותן הגנה, חוכמת משחק ומנהיגות שאפיינו אותו. הוא יחליף את רוז עד שיחזור ויכול לשחק גם לידו בהמשך.

פרט אליו, הוחתמו שחקנים רק על חוזים קטנים לשנה אחת, מה שחיזק את התחושה ששיקגו מרגישה בשנת מעבר ולא באמת בונה קבוצה רצינית העונה, אבל בין המצטרפים יש גם שחקנים שמגיעים אחרי עונה די טובה כמו בלינלי ורובינזון, כך שההבדל בין העוזבים למצטרפים לא נראה משמעותי. המהלך החשוב ביותר של הקיץ הגיע ממש לאחרונה - החתמת תיבודו לארבע שנים נוספות. בתוך המערכת שלו שחקנים נוטים להוציא מעצמם את המקסימום, זו לא תהיה הפתעה אם זה יקרה גם הפעם.

בשורה התחתונה, החלפת הספסל לא אמורה לפגוע בשני התחומים בהם שיקגו היא הכי טובה ב-NBA בלי שום קשר לרוז - כפיית זריקות גרועות על היריבה וריבאונד התקפה. שני הנתונים האלה לבד שווים הרבה ניצחונות, וכשמוסיפים אליהם כמות מכובדת של שחקנים שמסוגלים לייצר נקודות מקבלים קבוצה שבעונה הרגילה אסור לזלזל בה.

חמישייה: קירק היינריך (דרק רוז), ריפ המילטון, לואל דנג, קרלוס בוזר, ג'ואקים נואה.

ספסל: נייט רובינזון, מרקיז טיג, מרקו יאריץ', מרקו בלינלי, ראיין אלן, אנדרה אמט, ג'ימי באטלר, ולדימיר רדמנוביץ', טאג' גיבסון, נאזי מומחד, קירילו פסנקו.

מאמן: טום תיבודו (עונה שלישית).

מועמד לפריצה: ריפ המילטון בן ה-34 הפסיד 101 משחקים בשלוש העונות האחרונות. בהנחה שגם השנה הוא יעלה על אזרחי לא מעט, מי שיקבל את הדקות שלו הוא מרקו בלינלי. הקלע האיטלקי אמנם מגיע כבר אחרי שתי עונות עם טור קליעה דו ספרתי בניו אורלינס, אבל השנה תהיה לו הזדמנות ראשונה להיות שחקן חשוב בקבוצה רצינית. תרגילי החסימות לקלע של שיקגו יעילים במיוחד ויסדרו לו זריקות חופשיות רבות, לעומת קורבר הוא גם יודע להגיע לטבעת די באפקטיביות. אם תיבודו יצליח ללמד אותו לשמור, זו יכולה להפוך לשנה החשובה בקריירה שלו.

מועמד לדעיכה: עד כה לא הוזכר כלל שמו של קרלוס בוזר. אם הייתה ציפייה שהוא ייקח יותר עול התקפי עם הפציעות של רוז, מה שקרה זה בדיוק ההפך - התפוקה שלו רק ירדה. את משחק ההדחה מהפלייאוף הוא סיים עם 1 מ-11 מהשדה. אולי השנה יתחילו בשיקגו להרגיש שהנוכחות שלו לא שווה את החוזה הענק ואת המעצור בהתפתחות של טאג' גיבסון וינגסו לו בדקות לקראת שחרור באמנסטי בקיץ.

אקס פקטור: בעוד שאין ספק שתהליך השיקום של רוז חשוב יותר מכל מה שיקרה על הפרקט, הקבוצה עצמה היא עדיין קבוצת פלייאוף ראויה לחלוטין. אך גם בלי רוז, מדובר בקבוצה ששני שחקני המפתח שלה מועדים במיוחד לפציעות. גם ג'ואקים נואה עבר תהליך שיקום הקיץ, אחרי שעבר פציעה משמעותית בכל אחת משלוש השנים האחרונות והרגל עוד נטויה. לואל דנג ויתר על ניתוח בכף היד בקיץ כדי להשתתף באולימפיאדה, ועכשיו בעיקר מקווה שכף היד מספיק חזקה כדי לשרוד עונה. פציעה משמעותית של אחד מהם די תחסל את העונה ואולי תשכנע את רוז לוותר עליה, וגם להפך - עיכוב בשיקום של רוז עשוי לשלוח את שניהם לטפל בעצמם במהלך העונה ואת שיקגו לתחתית.

תסריט אופטימי: שיקגו אוספת ניצחונות בדיוק כפי שעשתה בלי רוז לפני שנה, היינריך ותיבודו זה סיפור אהבה מתבקש, רוז חוזר באמצע ינואר ותוך שבועיים חוזר לעניינים. הבולס שוב זוכים בראשות המזרח ומגיעים לגמר המזרח כאילו כלום לא קרה. רק מול מיאמי מתברר שרוז עדיין קצת חלוד, אבל בשנה הבאה כלום כבר לא יעצור אותו.

תסריט פסימי: השחקנים מלווים את תהליך השיקום של רוז מקרוב, לכן הם הראשונים להבין - הצעד הראשון כבר לא יחזור להיות כשהיה, הקבוצה הזאת כבר לא תיקח אליפות. הייאוש לא מאפשר להם לשמור כמו קבוצה של תיבודו ועם הזמן דנג, נואה והמילטון מחליטים להקדיש את העונה לטיפול בגוף. שיקגו מכוונת לתחתית ולבחירת דראפט גבוהה, אבל יש 6-7 קבוצות שהיא לא מצליחה להיות גרועה כמוהן גם כשהיא מאוד מתאמצת.

תחזית: נו, באמת, איך בדיוק? הנה מה שאני כן מוכן ורוצה לטעון - שיקגו בלי רוז היא קבוצת המאניבול של ה-NBA, היא עושה את הדברים הקטנים והלא סקסיים שמביאים ניצחונות. אם כולם נשארים שם בריאים היא תנצח יותר ממה שנדמה לרבים, ומסוגלת גם להשיג יתרון ביתיות במזרח. אבל הנוכחות של רוז, גם במהלך השיקום וגם כשיתחיל לחזור, יכולה להשפיע בכל כך הרבה אופנים שכל ניסיון לחזות מעבר לכך יהיה מיותר בשלב הזה.

מחממים את הפרקט: הבית האטלנטי

מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי

מחממים את הפרקט: הבית המרכזי

לפורום NBA בוואלה!