כמו אז

לרגעים, היה נדמה שזה אותו השחקן. בשלהי המערכה השנייה בניצחון של נובאק דג'וקוביץ' 2:6, 6:7 (3), 4:6 על חואן מרטין דל פוטרו, שוב קיבלנו ובגדול את אותו פנומן שזכה באליפות ארצות הברית בדיוק לפני שנה. אותו שחקן בדיוק שמגיע לכל כדור ומכסה את כל המגרש עם שפגטים והחלקות שאף שחקן אחר לא היה מסוגל לעשות בהיסטוריה של המשחק. אותו שחקן שמחזיק חיוך קטן מתחת לשפם, כי הוא פשוט יודע שבסופו של דבר הוא ינצח. כך נראה איש הברזל הבלתי ניתן להכנעה מהשנה שעברה.

נובאק דג'וקוביץ', שמעט אכזב בחודשים האחרונים, הכל כמובן ביחס לסטנדרטים הבלתי אנושיים שהוא בעצמו הציב, שוב כאן ובענק, והוא שוב השחקן הטוב בעולם והמועמד הברור לזכות בכל טורניר בו ישתתף. השחקן שהובס 6:0 מול רוג'ר פדרר במערכה הראשונה בגמר סינסינטי היה אדם אחר לחלוטין מזה שראינו מפציע בענק בקוליסאום של הטניס העולמי, אצטדיון ארתור אש.

אם במערכה הראשונה היה נראה שנולה שוב לא ייבחן באמת, הגיעה המערכה השנייה ואיתה השיפור האדיר במשחק של דל פוטרו, שהציג טניס ברמה הכי גבוהה שיש. זה הספיק לו כדי להשיג יתרון שבירה, אך הג'וקר הצליח להחזיר את השבירה בדיוק בזמן הנכון, בפיגור 5:4 כמובן, תוך שהוא פשוט מכסה כל מילימטר במגרש ומונע מדלפו את האפשרות התיאורטית אפילו להשיג אייס. זה היה אותו דג'וקוביץ' עם ההחזרות המושלמות, שחובט כל אחת כזו היישר לרגליו של המגיש. בכל הנקודות החשובות הסרבי היה שם ובענק, כדי לגרום לארגנטינאי להבין שבשביל לנצח את המשחק הוא יצטרך להביא משהו חריג לחלוטין. ואת זה הוא לא הצליח לעשות למרות משחק נהדר מבחינתו. דג'וקוביץ' פשוט שלט כמעט בכל החבטות והצליח להתיש את דלפו עם עוד בקהנד ועוד בקהנד, בסגנון המשחק בו בלתי ניתן להכניע את הסרבי, שצבר ביטחון והתחיל לייצר זוויות מדהימות.

הסימן הכי בולט בטניס לגבי הבאות הוא מידת העייפות של השחקנים. בין דג'וקוביץ' לדל פוטרו אפשר היה לראות שהארגנטינאי פשוט סחוט לחלוטין ומשחק עם חולצה שדבוקה לגופו מרוב זיעה, בעוד נולה נראה רענן בהרבה ובקושי הגיר זיעה. אגב, ההצגה של דג'וקוביץ' לא נעצרה רק במגרש עצמו אלא גם ובעיקר בשפת הגוף והטירוף ששידר אחרי כל נקודה וביניהן. בצורה הזו, יהיה קשה לעצור אותו מלזכות בטורניר ואפילו מלחזור בקרוב מאוד אל המקום הראשון בעולם.

נדמה שכבר נכתב הכל על דויד פרר, אבל המדורג חמישי בעולם פשוט מתעלה על עצמו בכל פעם מחדש ומוכיח שוב ושוב איזה ספורטאי עצום שהוא. הספרדי בן ה-30 הוא פשוט מודל לחיקוי לכל ילד שחולם ביום מן הימים להפוך לטניסאי וזה באמת יהיה עוול אם הוא יסיים את הקריירה שלו ביום מן הימים ללא תואר גרנד סלאם. הניצחון הנהדר 3:6, 7:6 (5), 6:2, 3:6, 6:7 (4) מול ינקו טיפסרביץ' (8 בטורניר) הושג אחרי קרב אדיר והדבר הכי קרוב למלחמה שאפשר לקבל בספורט. מצחיק שדווקא רבע הגמר היחיד שלא היה מעורב בו אחד מארבעת הגדולים הוא זה שהיה האיכותי, המותח והמרתק מכולם והוכרע גם בצורה הכי אכזרית שאפשר.

אפשר לנסות לנתח ולהבין, אבל פשוט אין שום הסבר אמיתי לעובדה שפרר סוגר משחק ברבע גמר אליפות ארצות הברית עם לא פחות מ-15 אייסים. משחקן שמתנשא ל-1.75 מטר עם נעליים באמת שאי אפשר לצפות לכזה נתון או ל-40 עליות לרשת וזכייה ב-30 מהנקודות משם. גם הקאמבק המדהים שלו מפיגור מערכה אחרי שהוא כבר נראה בדרך לניצחון נוח במערכה הראשונה והקאמבק השני בפיגור 4:1 במערכה החמישית העצימו את העובדה שמדובר בספורטאי פשוט עצום שמוציא 100 אחוזים ולא פחות מהנתונים הפיזיים שלו והכישרון שיש לו. אפשר לראות את זה כמובן באותם הקאמבקים וכמובן גם ביכולת שלו לשלוט בנקודות, לטרטר יריב עדיף פיזית כמו טיפסרביץ' עם עוד פורהנד לאותה פינה ועוד פורהנד לאותה פינה, ולגרום למי שרוצה לזכות בנקודה מולו להוציא מעצמו את המיטב כי הוא יודע שלא יקבל מתנות.

גם טיפסרביץ' ראוי לכל המחמאות. הסרבי היה שותף להצגת טניס גדולה, הצליח להתמודד עם פציעה במפשעה בפיגור 40:15 במצב של 4:4 במערכה החמישית ובנקודות מסוימות במשחק הצליח לבצע מהלכים שרק פדרר או חברו ובן ארצו דג'וקוביץ' מסוגלים לעשות. אין ספק שטיפסי היה ראוי לניצחון כמעט כמו פרר, אבל זו בדיוק הגדולה של הספרדי. אתה תמיד "ראוי" לניצחון מולו, אבל הוא תמיד זה שיורד מהמגרש מחייך. זה גם מסוג הדברים שנותנים ליריב תחושה שלא משנה מה תעשה, לא משנה כמה תוביל ולא משנה כמה הטניס שלך יהיה טוב יותר באותו היום מזה של פרר, הוא תמיד יחזור וינצח. כי הוא מה שבשכונה היינו מכנים "קרציה" או "נודניק" או "אמסטף", שמזהה מטרה ולא עוזב אותה. בגלל זה בדיוק הוא כזה ספורטאי עצום.

ויקטוריה אזרנקה - מריה שראפובה

אין ספק שמדובר בחצי הגמר המעניין ביותר שהיינו יכולים לקבל בין שתי טניסאיות, שלאחר הטורניר ידורגו במקום הראשון (אזרנקה) ושני בעולם, לא משנה כיצד יסתיים. היריבות בין שראפובה לאזרנקה מתחילה בטורניר מוסקבה 2007, אז הצליחה הבלארוסית לנצח, ונמשכת עד ימינו כשוויקה מחזיקה במאזן של חמישה ניצחונות מול ארבעה הפסדים. שתי הטניסאיות המצוינות הללו נפגשו שלוש פעמים השנה בשלושה משחקי גמר שונים כשבכל אחת מהפעמים זה נגמר בנוקאאוט. באליפות אוסטרליה ובאינדיאן וולס הצליחה אזרנקה לצאת עם ידה על העליונה, בעוד שראפובה החזירה הרבה מכבודה בגמר שטוטגרט.

בסך הכל מדובר בשתי טניסאיות דומות מאוד. שתיהן בעלות נתונים פיזיים נהדרים כששארפובה מתנשאת לגובה של 1.88 מטר על 59 קילוגרם, בעוד אזרנקה קצרה ממנה בחמישה סנטימטר (1.83 מטר) ושוקלת 66 קילוגרם. גם מבחינת סגנון המשחק, שתיהן דומות מאוד עם חבטות אדירות מהקו האחורי וסרב חזק, שנוטה לגמגם ולהפיק שגיאות כפולות ברגעי לחץ, ובעיקר הרבה אומץ ותעוזה לשחק חזק גם בנקודות לחוצות.

קצת קשה לקבוע מי מהשתיים חובטת חזק יותר בכדור, אבל ברור ששתיהן היחידות בעולם שמסוגלות לקרוא תיגר על העוצמות של סרינה וויליאמס. מבחינת משחק הרשת, דומה שלאזרנקה יש יתרון בעקבות שיפור ניכר שעברה בתחום הזה והציגה אותו לראווה במשחק מול סמנתה סטוסור ברבע הגמר. שתי הטניסאיות הנהדרות האלו גם הוכיחו הרבה אופי ברבע הגמר כשהצליחו לנצח משחקים קשים מאוד, בזכות עצבים מברזל וסבלנות רבה. אפילו המאזן השנתי של שתי השחקניות דומה מאוד, כשערב הטורניר שראפובה ניצחה ב-44 משחקים השנה והפסידה בשבעה, בעוד אזרנקה ניצחה ב-48 והפסידה בשבעה.

אין ספק שחצי הגמר הזה, בניגוד לשלושת המפגשים הקודמים בין השתיים השנה, עשוי להיגרר למשחק ארוך ומרתק. אם צריך להסתכן ולהמר, נראה שלאזרנקה יש יתרון מסוים. הבלארוסית מגיעה בכושר באמת מצוין ועם ביטחון עצמי גבוה, אחרי שאיבדה 10 משחקונים בארבעת המשחקים הראשונים שלה בטורניר. בנוסף, ויקה יודעת שזכייה בטורניר תקפיץ אותה לליגה של הגדולות באמת בעולם עם שני תארי גרנד סלאם ואפילו בשנה אחת וזה מוסיף לה מוטיבציה. סביר להניח שהיא תנסה להתנפל על ההגשות של שראפובה, במיוחד על השניה, כדי להלחיץ את הרוסיה ולאלץ אותה ללכת על הגשה שנייה גדולה. אזרנקה גם צפויה לשחק יותר על הבקהנד של שראפובה ותנסה לייצר יום הגשות מושלם כמו שעשתה בחצי גמר ווימבלדון מול סרינה, בעוד מאשה חייבת לקחת שליטה מוקדם מאוד על כל נקודה ובעיקר לשמור על קור רוח ולא להיבהל גם בפיגור מוקדם, מפני שעם כל הכבוד למריון ברטולי, הפעם פיגור 4:0 צפוי להיות בור שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו.

הימור: אזרנקה בשלוש מערכות

אין ספק שהאיטלקיה בת ה-25 היא הטניסאית הכי מפתיעה בשנת 2012. שרה אראני, בסך הכל 1.64 מטר על 60 קילוגרם, תסגור שנה מדהימה בה הגיעה עד לגמר הרולאן גארוס ולפחות עד לחצי הגמר באליפות ארצות הברית הפתוחה, מה שיעלה אותה למקום השמיני בעולם אחרי הטורניר. אראני היא גם טניסאית שבאמת כיף לראות. טניסאית כזו של פעם, בלי הרבה עוצמה אבל עם משחק מגוון מאוד, משחק רשת מושלם, הרבה שכל ופייטרית אמיתית שלא נותנת מתנות ומחפה על היעדר עוצמה באחוזי דיוק מדהימים בהגשה הראשונה (85 ברבע הגמר, 84 בשמינית).

יחד עם זאת ולמרות הכל, נראה שהמפגש מול סרינה בכושרה הנוכחי יהיה המשחק האחרון של אראני בטורניר. הבדלי העוצמות הם פשוט אדירים והאיטלקיה תהיה חייבת להוסיף עוד 20 מייל לשעה לפחות לכל הגשה שלה כדי לשמור איכשהו על משחקוני ההגשה שלה ולא להיות טרף קל לחבטות ההחזרה המושלמות של סרינה. בנוסף, האמריקאית הנהדרת צפויה למרר לאראני את החיים עם ההגשות שלה, במיוחד הראשונות, אבל גם השניות יכולות בהחלט לעשות נזק. מצד שני, לפעמים סרינה עובדת קשה יותר דווקא מול שחקניות לא עוצמתיות במיוחד שגורמות לה לשחק הרבה כדורים מהקו האחורי ולאבד את הסבלנות, כמו אגניישקה רדוואנסקה בגמר ווימבלדון.

בסך הכל, אין ספק שמדובר במפגש שנראה חסר סיכוי לחלוטין מבחינת האנדרדוג וקשה לדמיין כל תוצאה אחרת פרט לניצחון חלק של סרינה, שצפויה להמשיך לפנטז על תואר רביעי בניו יורק ותואר גרנד סלאם 15 בסך הכל בקריירה, בדרך למרדף הבלתי פוסק להכרתה כאחת משתיים-שלוש טניסאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה. אם סרינה תציג את הטניס שלה, ותדע לשמור על קור רוח גם אם אראני תצליח קצת למרר לה את החיים, היא אמורה לנצח ובקלות.

הימור: סרינה וויליאמס בשתי מערכות

דג'וקוביץ' להט מול דל פוטרו, פרר שרד מותחן מול טיפסרביץ'

טניס בוואלה! ספורט