גם העונה יתרוצצו מיטב נציגינו על המגרשים ברחבי היבשת. למעלה מ-40 כדורגלנים ישראלים פתחו או פותחים בימים אלה עונה אירופית, ואנחנו נמשיך לעקוב אחר ביצועיהם. במדור החדש "המראות ונחיתות" נבדוק מדי שבוע איזה שגריר נמצא במגמת עלייה, ומי נמצא במצב מקצועי פחות מעודד. מתחילים בבלגיה, עם שניים שפתחו עונה שנייה באירופה בצורה הפוכה לחלוטין: בעוד ליאור רפאלוב הופך לכוכב של קלאב ברוז', דור מלול, אחת ההפתעות של העונה שעברה, נעלם במעמקי הספסל של בירסחוט.
ממריא: ליאור רפאלוב (קלאב ברוז')
המונח "סינדרום העונה השנייה" נפוץ מאוד בעולם הכדורגל. הכוונה מאחוריו היא שהשנה שבאה אחרי עונת בכורה מוצלחת היא תמיד קשה יותר. כשהציפיות עולות והיחס משתנה, הנפילה מהאולימפוס יכולה להיות כואבת. המונח הזה מתייחס הן לגבי קבוצות והן לגבי שחקנים, בפרט זרים, וכך, למשל, העונה השנייה באירופה של אלמוג כהן ומאור מליקסון אשתקד הייתה פחות מוצלחת מהראשונה. אבל יש כאלה שבועטים בנכונות שלו: ביברס נאתכו הוא כזה, ואם לשפוט לפי פתיחת העונה, גם ליאור רפאלוב.
חמישה מחזורים מפתיחת העונה בבלגיה מוצאת עצמה קלאב ברוז' מוליכה את הטבלה בגאון עם 13 נקודות, 13 שערי זכות וכדורגל התקפי ומשוחרר. אחד הגורמים העיקריים לכך הוא ללא ספק הקשר הישראלי. ברוז' הופכת לאט להיות הקבוצה של רפאלוב. הוא דומיננטי יותר, המשחק עובר דרכו, וחדוות המשחק שלו באה לידי ביטוי בשערים ובישולים. לא פלא שהמאמן ג'ורג' לייקנס אמר בשבוע שעבר: "רפאלוב נראה כמו שחקן שמרחף על ענן".
עונת הבכורה של רפאלוב הייתה טובה, אבל לא מספיק יציבה. הקשר פתח מצוין, אחר כך באה פציעה, ירידה מסוימת ביכולת ופריחה מחודשת תחת המאמן כריסטוף דאום בחודש ינואר. אלא שדווקא ברגעי ההכרעה בפלייאוף רפאלוב שוב סבל מפציעות והיה פחות דומיננטי, וקבוצתו סיימה את העונה במקום השני במרחק ארבע נקודות מהאלופה אנדרלכט.
"הוא הראה הרבה דברים יפים בעונה שעברה, אבל סבל מיותר מדי עליות וירידות", טוען העיתונאי הבלגי גונטר דה ווס, המסקר את קלאב ברוז' עבור העיתון 'ניוזבלאד'. "העונה, לייקנס מצפה ממנו להיות שחקן מכריע ולשמור על יציבות. כלומר, לא לתת משחק טוב ומיד לאחר מכן שלושה רעים. מצפים ממנו לשמור על רמה גבוהה ולהבקיע יותר שערים. בינתיים, הוא הופך לשחקן משמעותי הרבה יותר. הוא שחקן חשוב מאוד במערך ואחד הכוכבים של הקבוצה העונה".
בקיץ דחו רפאלוב וברוז' הצעות אטרקטיביות, ככל הידוע מווסטהאם ואסטון וילה, ובעצת הנשיא, החליט הקשר להישאר במועדון. ההחלטה ממחישה את תהליך ההתבגרות שהשחקן, שהוגדר בעבר כאחד הילדים הרעים של הכדורגל הישראלי, ממשיך לעבור. רפאלוב הבין שהוא צריך לתת עוד עונה טובה, לשפר את המספרים וההשפעה ואולי גם לזכות בתואר לפני שימשיך הלאה. פתיחת העונה מראה שהוא בכיוון הנכון.
התפקיד לא השתנה באופן מהותי. ב-4-3-3 של לייקנס, הישראלי מתופקד באגף השמאלי. ההבדל הוא חופש הפעולה המוחלט שהוא וחברו תומאס מונייה שמשחק באגף הימני מקבלים. השניים פורחים בשיטה החדשה. "ג'ורג' מרוצה שאנחנו מחליפים צדדים כי זה מקשה על היריבה. הוא נותן לנו הרבה יותר חופש מדאום, שדרש מאיתנו גם הרבה עבודה הגנתית", הסביר רפאלוב. "עכשיו אנחנו רעננים יותר. שערים מבקיעים גם בזכות הראש. הצמד במחזור הראשון נתן לי דחיפה ואמונה ועכשיו הכל יותר קל. זה נכון לגבי כל כדורגלן". מונייה הוסיף: "תחת ליקנס אנחנו מקבלים חופש מוחלט כשחקני כנף. הוא מעודד אותנו לעשות פעולות, להיכנס לעומק וגם לחתוך למרכז, לכן אנחנו נכנסים יותר לרחבה ומגיעים למצבי הבקעה. ליאור הוא האיש לפעולות אישיות, אני שחקן של מהירות".
המספרים מדברים בעד עצמם. עד משחק הליגה האחרון מול מונס (1:3), רפאלוב היה אחד השחקנים הבודדים בקבוצה שלא החמיצו ולו דקה בכל המשחקים הרשמיים בליגה ובאירופה. הוא הספיק לכבוש חמישה שערים בכל המסגרות (לעומת שבעה בכל העונה אשתקד), לבשל ארבעה נוספים ולהפוך להיות עמוד התווך של הקבוצה בדיוק כמו שעשה בעונה האחרונה במכבי חיפה. כל המשחק עובר דרכו, הוא האיש אחראי על ביצוע מצבים נייחים והביטחון שהוא מקבל בא לידי ביטוי בכל פעולה שלו במגרש.
רפאלוב הוא שחקן שבנוי על ביטחון ממאמן ומומנטום. בנבחרת זה בהחלט בא לידי ביטוי בעידן לואיס פרננדז, אלא שדווקא תחת אלי גוטמן חל שינוי מסוים. בארבעת משחקי ההכנה האחרונים של הנבחרת רפאלוב פתח פעמיים (והוחלף במחצית) ועלה פעמיים מהספסל. על פניו, נראה שגוטמן מעדיף את מאור מליקסון וגילי ורמוט על פניו, ועוד לא הזכרנו את יוסי בניון. השניים הראשונים פתחו גם כן היטב את העונה בעוד האחרון כלל לא משחק. לאור הנתונים הללו, גוטמן צריך ויכול למצוא את הנוסחה שתיתן במה לשחקנים שנמצאים בכושר הטוב ביותר ותאפשר גם לרפאלוב המוכר והטוב של מכבי חיפה וברוז' להראות את יכולתו במדי הנבחרת.
נוחת: דור מלול (בירסחוט)
ויש גם פן אחר לסינדרום העונה השנייה, כפי שחווה בתחילת העונה דור מלול. למגן הייתה אשתקד עונה חלומית. הוא גרף אצלנו לא מעט מחמאות על הצעד האמיץ לקדם עצמו בבלגיה על חשבון דקות ספסל ארוכות במכבי תל אביב. מלול קיבל צ'אנס ולקח אותו בשתי ידיים. הוא סיים את העונה עם 35 הופעות ליגה, כמעט כולן בהרכב, זימון בכורה לסגל הנבחרת ובסיום תקופת ההשאלה, מימשה בירסחוט את האופציה, רכשה אותו תמורת 400 אלף יורו והעניקה לו חוזה לשלוש שנים.
הכל היה ערוך ומוכן להמשך הפריצה קדימה, אבל כדורגל הוא משחק הפכפך ולא תמיד הוגן. בקיץ החליפה בירסחוט מאמן ומינתה את ההולנדי אדרי קוסטר, האיש שהביא את רפאלוב לברוז'. לקוסטר בן ה-57 יש תוכניות אחרות לגבי עמדת המגן הימני ובחמשת מחזורי הפתיחה של העונה מלול ישב על הספסל ולא שותף ולו לדקת משחק אחת. גם זימון לנבחרת, במיוחד לנוכח היכולת של אלעד גבאי ויובל שפונגין, נראה רחוק.
מי שתפס את מקומו של מלול הוא אלפסלאן אוזטורק, ילד בן 19, בלגי ממוצא טורקי. אוזטורק שיחק בחלק השני של העונה שעברה בחוליית הקישור כאשר מלול היה הבאנקר בעמדת המגן. אלא שקוסטר החליט להחזיר את הילד לתפקידו המקורי והישראלי משלם את המחיר. אוזטורק כבש במחזור הפתיחה ומאז לא יצא מההרכב, ולמרות שבירסחוט השיגה רק ארבע נקודות מ-15 אפשריות, קוסטר לא שינה את סדר העדיפויות שלו בעמדת המגן הימני.
כאן מתחיל המבחן האמיתי של מלול. לראשונה בקריירה האירופית הקצרה שלו, הוא נתקל בקושי מקצועי. האתגר שלו יהיה להילחם על מקומו ולחזור להרכב, ולא להרים ידיים ולחפש מוצא קל בחזרה לישראל. מלול עשה התקדמות אדירה בעונה שעברה, יש לו שם טוב בבלגיה וחוזה ארוך טווח. גם אם הדברים לא ישתנו עד ינואר, מבחינתו עדיף יהיה לצאת שנת השאלה בתוך בלגיה מאשר לחפש לעשות את השיקום בליגת העל.
תאמינו או לא, אבל ישראל היא הספקית השנייה בגודלה של שחקנים זרים לליגה הבלגית אחרי צרפת, עם לא פחות מ-13 נציגים. הסיבה לכך (מעבר לסוכנים טובים) היא השם הטוב שעשו שחקנים כמו מלול ורמי גרשון לצד ההצלחה של הכוכבים בראשות אליניב ברדה ורפאלוב. אסור להקל ראש בנתון הזה, במיוחד לא לאור ההיסטוריה. ב-2007 הטרנד הישראלי שלט בבלגיה עם ההגעה של ברדה, ורמוט, טועמה, גולן, יצחקי ומאוחר יותר סטרול וזיו. אלא שרובם שבו על עקבותיהם מהר מהצפוי.
בכך נוצרה רגיעה מסוימת ביציאה לבלגיה, עד להצפה המחודשת בעונה שעברה ובמיוחד בקיץ הנוכחי. סטיגמת הכדורגלן הישראלי העצלן, שקשה לו בחורף ומחפש לחזור בכל הזדמנות, הופרכה אצל אנשי המקצוע בבלגיה, ושוב השחקנים שלנו הפכו למבוקשים. אלא שכאמור, המבחן האמיתי מגיע ברגעי הקושי, ומתוך 13 הישראלים, כמעט מחצית לא משחקים בקביעות בפתיחת העונה. דווקא על אותם שחקנים, כמו דור מלול, עומדת האחריות לשמור על הגחלת והשם הטוב שיצא לכדורגלן הישראלי בבלגיה.