לקרית שמונה קרה במחזור הראשון של העונה דבר מאוד מוזר אבל חשוב: היא ניצחה את בית"ר ירושלים הגדולה בבית, עשתה זאת באופן די דרמטי ומשמח, מול יריבה לא רעה בכלל, ובכל זאת איכשהו, יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. על פניו, זה כבר לא מספיק מרשים, פתאום זה כבר לא מספיק מבריק, השיח סביב המשחק הוא יותר לאן קרית שמונה נעלמה אחרי יתרון קליל של 0:2 ופחות על איך היא ידעה לתת את שער הניצחון בדקת הסיום.
שלא תטעו. זו אותה קרית שמונה שעשתה דברים נהדרים הקיץ, שמרה הבסיס המצוין שלה בחוכמה רבה, והשיגה תוצאות מרשימות למדי באירופה. אבל מה שקרה לה מול בית"ר לא צריך להפתיע אף אחד. זו המציאות החדשה של קרית שמונה, מציאות של אלופה. מה שפעם נראה כמו סנסציה, נראה כיום כמו עוד ניצחון. לכן, אם יש משהו שלמדנו מהמשחק של קרית שמונה מול בית"ר, זה הצורך של הקבוצה להתחזק ולהיערך למציאות הזו. הליגה כבר לא רואה את קרית שמונה באותה צורה וכל קבוצה נערכת אליה אחרת, וגם המעמסה של אירופה והליגה הולכת להיות יותר קשה מכל קבוצה אחרת. קרית שמונה חייבת חיזוק כדי לעמוד ברף הזה. למרות השחקנים הטובים שהביאו, למרות השחקנים הנהדרים שנשארו, לקבוצה אין עדיין ספסל מספיק עמוק. הם לא היו ראויים לניצחון מול בית"ר, והם חייבים להבין זאת דווקא עכשיו ולהביא עוד שחקנים.
מי שהפתיע לטובה, למרות הקיץ הנורא, היא דווקא בית"ר. היא זו שהייתה ראויה לניצחון. הצעירים של בית"ר במבחן אופי לא קל והוכיחו שיש על מי לסמוך. גם בית"ר חייבת לקרוא את הכתובת שעל הקיר אחרי המשחק הזה. מצד אחד, יש לה בסיס שעם חיזוק נכון יכול לעשות עונה פחות גרועה ממה שכולם חושבים. תחשבו מה יכול לקרות כאשר יצרפו חלוץ מטרה איכותי לחלק ההתקפי התוסס שלה. ערן לוי אמנם יורד הרבה אחורה, אבל לשטחים שהוא מפנה נכנסים עוד ועוד שחקנים, מה שמלמד על שיטה, דרך וחוצפה חיובית. חלוץ מטרה יכול ללטש את כל זה למשהו הרבה יותר חזק.
אבל מצד שני, המשחק הראשון יכול לשקר. במשחק הראשון יש המון מוטיבציה, אבל הסגל של בית"ר חסר ניסיון לליגה הזו. אסור לבית"ר לומר לעצמה הבוקר שעם זה היא תוכל להסתדר במשחקים פחות קשים מקרית שמונה. במשחקים פחות מאתגרים היא עלולה לגלות דברים אחרים לגמרי.
הימים שקדמו לפתיחת ליגת העל לוו בקדימונים מאוד מרשימים. דיברו על קבוצות האוהדים שישנו את המפה, סיפרו השינויים שעברו הקבוצות הגדולות והקטנות, אבל המחזור הראשון הוכיח שבכל הנוגע לרמת הכדורגל אין חדש תחת השמש. לא כמות השידורים תעשה זאת או האווירה שהתקשורת מנסה לייצר. כל אלו לא יכולים להביא ליכולת טובה יותר בליגה.
אנחנו לא רואים שום העברה שתשנה זאת. אמנם במשחקים הראשונים ישנו חשש לא להפסיד, אבל קשה לראות אצל הקבוצות איזושהי יכולת עתידית שמלמדת איפה כל זה הולך להתרומם. אלו אותם שחקנים מעונה שעברה, עונה שבה הרמה היתה בשפל חסר תקדים. קשה לראות איך אותם שחקנים יוצרים רמה חדשה, וכבר במחזור הראשון אפשר היה לחוש בכך.
אתם בוודאי שואלים מה הפתרון ומה אפשר לעשות כנגד זרימה מואצת של שחקנים ישראלים לליגות בחו"ל. ובכן, הפתרון היה כבר כאן בעבר, וקראו לו זרים. לא יעזור כלום אם לא נשפר את רמת הזרים, לא נשפר את רמת הליגה. זה מאוד פופוליסטי להגיד כל הזמן ישראלים, ישראלים, ישראלים. הורדה של מספר הזרים לשלושה תוכל מצד אחד לשמר את מעמד הישראלים, אבל גם להביא לכאן כמו רמה איכותיות של שחקנים מחו"ל. כאשר היו כאן כאלה בעבר, הם סחבו את הליגה קדימה.
אבי לוזון התארח אתמול בתכנית סיכום המחזור וסיפר על הענישה החדשה כנגד שחקנים שיתפרעו כמו בעונה שעברה. זה רעיון מבורך ונכון, רעיון שאם באמת יעמדו בו יוכל לשנות כאן דברים בתרבות השחקנים, אבל הליגה חייבת גם פתרונות מקצועיים. כל הפתרון של עניין הזרים חייב לבוא מלמעלה. להקטין את הכמות, להיכנס לעובי הקורה בכל הנוגע לעניין הסוכנים בליגה, לקבוע קריטריונים להבאת זרים, להכריח קבוצות להעסיק סקאוטים ואולי גם מנהל מקצוע, גם כדי שהכסף שיחסך מהקטנת כמות הזרים ילך למקומות הנכונים. הכדורגל הישראלי זועק לזרים טובים, ואת זה ראינו אפילו במחזור הראשון