מי הגיע? מי עזב? מי יפרוץ? מה ההרכב המסתמן? כל מה שאתם צריכים לדעת על קבוצות ליגת העל, רגע לפני שהעונה מתחילה
פטריק קלייברט היה המועמד החם לאימון א.א.ק לרנקה הקיץ. קווין הופלנד, הבלם ההולנדי שפרש ומונה למחליפו של ג'ורדי קרויף, רדף אחריו במשך שבועות, אבל חלוץ העבר האגדי התחמק. פעם אחר פעם הבטיח להחזיר תשובה תוך ימים, התקרב, התרחק ובסופו של דבר הנושא ירד מהפרק. הופלנד פנה לקלאוס אאוגנאלר לאנדריס יונקר ולמועמדים בכירים אחרים ברחבי היבשת וקיבל תשובות שליליות. בסופו של דבר, מי שהונחת לתפקיד הוא דווקא המועמד של קרויף, רן בן שמעון. קרויף לא רצה את מאמן קרית שמונה במכבי תל אביב, אבל הקשרים שלו עזרו לו לסגור את העסקה עם האקסית במהלך חשאי ומהיר. בתקשורת הקפריסאית לגלגו על הופלנד וטענו כי עצם ההתערבות של קרויף היא כישלון ראשון בתפקידו החדש כמנהל ספורטיבי.
הסיפור הזה בא להמחיש את הכוח וההשפעה שיש לדמות הכי מסקרנת שהגיעה הקיץ לישראל. דווקא אחרי עונת שפל מלאה באלימות וכדורגל ירוד, כשרבים כבר קברו והספידו את הכדורגל המקומי, ליגת העל קיבלה זריקת רענון בדמות אנשי כדורגל בווליום גבוה, שגדלו והתחנכו בטופ של היבשת. למרות זאת, התגובה אליהם, כרגיל בארץ הקודש, היא סקפטית. נכון, מאמנים זרים היו פה ונכשלו. נכון, חלקם באו לעשות פה סיבוב, להרוויח כסף ולנסות לחנך אותנו, אבל זו לא סיבה לנעול את השער בפני זרים. קרויף והצוות שלו בראשות אוסקר גרסיה הוכיחו עוד לפני תחילת העונה שיש להם הרבה מה ללמד אותנו על התנהלות, דרכי עבודה וסטנדרטים מקצועיים. האם הצלחה שלהם תשנה סדרי עולם בכדורגל הישראלי?
צמד המילים 'מאמן זר' הפך בישראל, באופן מפתיע, לכינוי גנאי, רמז לכישלון ידוע מראש. היו פה ויטלי סבצ'נ'קו, איבן קטאליניץ', ריצ'רד מולר נילסן (ובהמשך גם בנו טומי), לואיס פרננדז, טון קאנן ולותר מתיאוס. אף אחד מהם לא הותיר רושם מיוחד, חלקם אכן נכשלו, אבל רובם לא קיבלו הזדמנות הוגנת כמו עמיתיהם הישראלים וכולם עמדו תחת ביקורת נוקבת עקב היותם זרים. הסיפור של כל אחד מהם שונה, אבל יש גם מכנה משותף: כל מאמן זר באשר הוא מתקבל בישראל בחשדנות, כל רעיון שלו נבחן תחת זכוכית מגדלת וכל פעולה שחלילה שונה מהתפיסה המקובלת, זוכה לתגובות מזלזלות. לא נעים להודות, אבל בכדורגל הישראלי כמו בחברה הישראלית כולה אין סבלנות כלפי השונה והרבה יותר קל לכתוב/לקטול/לפרק את הזר. הוא גם ככה לא מבין.
הנה דוגמה עדכנית. במהלך שידור משחק הידידות בין הונגריה וישראל (1:1), ביקר הפרשן שלמה שרף את החלטת אלי גוטמן לזמן ולהרכיב את אביחי ידין ואיתן טיבי, למרות שהם אינם משותפים במשחקי קבוצותיהם. "אם אין לו שחקנים שמשחקים ונמצאים בכושר", רטן שרף, "שיחפש בליגה השנייה". בנקודה הזו, התערב השדר יורם ארבל והזכיר לשרף את הביקורת הנוקבת על פרננדז בשל אותם זימונים הזויים לנבחרת.
גם קרויף וגרסיה נאלצו להתמודד עם ביקורת וחשדנות עוד לפני שהעבירו אימון אחד. המקטרגים דיברו על מכשול השפה, הזכירו את כישלונות העבר וטענו כי תפקיד המנהל הספורטיבי לא מתאים לכדורגל הישראלי. בפועל, הדברים נראים אחרת. הגדרת הסמכויות בתוך המערכת היא ברורה וגם השפה לא מהווה מכשול. האימונים מתנהלים ברובם באנגלית ולטובת בודדים שלא מבינים נמצא המתורגמן פטריסיו סייג. "השילוב של קרויף וגרסיה לא מבטיח תוצאות, אבל רואים שיש דרך עבודה ומרגישים רוח של שינוי", אומרים בקבוצה.
יחד עם זאת ולמרות שהם שומרים על קור רוח, קרויף וגרסיה לא אדישים ולא אוהבים את הביקורת ובעיקר את העובדה שהתקשורת שופטת את העבודה שלהם אחרי כל מהלך ומשחק. "הם מרגישים שהם נמצאים במגננה תמידית מול העיתונאים", אומר מקורב למועדון. "מנטאליות זה אחד הדברים שאני רוצה לשנות", ציין גרסיה אחרי ה-2:2 מול בני יהודה בגביע הטוטו, בהתייחסו כמובן למנטאליות של השחקנים. השאלה היא: מה דרוש ממנו כדי לשנות את דעת הקהל כלפי מאמנים זרים?
השוני הגדול בעידן קרויף וגרסיה בא לידי ביטוי בשני מישורים: ראשית, איוש תפקיד המנהל הספורטיבי שנהוג בכל מקום בעולם מלבד ישראל כלומר, הפרדה מוחלטת בין הנושאים המקצועיים נטו כמו העברת אימונים, בחירת הרכב וניהול משחק לבין הדמות הניהולית שמטווה מדיניות ועסוקה בבחירת שחקני רכש. שנית, כל הקשור לסטנדרטים מקצועיים של רמת אימון. מכבי תל אביב השקיעה השנה חלק נכבד מהתקציב כדי להרחיב את הצוות המסייע במאמן הכושר חואן טוריחו, עוזר המאמן ג'רארד אוטט (שאחראי בעיקר על ניתוח היריבות), האנליסט רובן מרטינס (עבד עם גרסיה בקבוצת הנוער של ברצלונה) והסקאוט הראשי דומינגו מארין שהיה צמוד לקרויף גם בקפריסין. האימונים הפכו ארוכים וקשים יותר, כל צעד קטן מצולם, מתועד ומנותח בצורה ממוחשבת והמאמן מקפיד על כל פרט. אין חיפופים ואין קיצורי דרך. לא אחת ניתן לראות את גרסיה כמעט יוצא מכליו למראה ביצוע לקוי של תרגיל הנעת כדור או מסירה לא מדויקת במהלך האימון.
מבחינת השניים, זו דרך העבודה שהם מכירים גם אם היא שונה בתכלית ממה שהיה מקובל כאן. גרסיה מנסה להנחיל שיטת משחק מהיסודות ואילו קרויף הוא האיש שמנהל את העניינים. זאת הסיבה שהמאמן מסרב בתוקף לדבר על מועמדים לחיזוק או שחקני רכש. "קרויף הוא אדם רגוע וקר שכל צעד שלו מחושב", מסביר גורם בהנהלת א.א.ק לרנקה. "הדבר הכי חשוב שהוא שינה כאן זה את תרבות הכדורגל. אין אצלו התערבויות, הוא לא מוכן לשמוע שהנשיא או חבר הנהלה מדבר על העברה של שחקן. רק הוא בוחר שחקנים. תראו ממנו דברים חדשים, יש לו סטנדרטים גבוהים ולפיהם הוא בוחר את אנשי הצוות. הוא לא מתרגש מכלום, גם אחרי הפסד הוא חוזר הביתה לחשוב ורק אחר כך מחליט. אחרי לרנקה, מכבי תל אביב מבחינתו היא הצעד הבא מועדון גדול שרוצה אליפות אחר כך הוא ירצה להמשיך להתקדם לליגות גבוהות ואל תתפלאו אם הוא לוקח את תפקיד המנהל ספורטיבי כצעד בדרך להיות מאמן ראשי".
הדברים הללו רק מחדדים את נקודה שכבר אפשר להתחייב עליה. ללא קשר לתוצאות העתידיות, קרויף וגרסיה הם אנשי עבודה ברמה הגבוהה ביותר שבאו עם רצון אמיתי להצליח ולשנות. הם לא עושים את זה מנקודת מבט מתנשאת (ע"ע מתיאוס), אלא כחלק מהרצון לקדם את הקריירה האישית שלהם ולגדול יחד עם המועדון שהביא אותם. הם באו ללמד דרך עבודה שלא מוכרת, ונתקלו בזוגות עיניים שמביטות אליהם בחשדנות, כאשר דווקא ברחבי אירופה ובמיוחד בספרד, הפרויקט מושך עניין רב. מחנה האימונים בלה מנגה היה מוצף בעיתונאים ספרדים שרצו לראות בפעולה את הצוות בקבוצה הישראלית האלמונית. בנוסף, לא מעט כלי תקשורת כבר ביקשו להתלוות לגרסיה באופן צמוד במשך העונה.
"בישראל יש צורת עבודה וצורת חשיבה קבועה", הסביר ההולנדי בראיון לוואלה! ספורט לקראת פתיחת האימונים. "יש דברים טובים ואנחנו מנסים להוסיף. דברים ממדינות מובילות כדי לקבל את התמהיל הנכון ולהשאיר מורשת, מבנה שגם בעוד חמש שנים יוכלו להסתמך עליו. כדורגל הוא משחק בינלאומי והחוקים שווים לכל אחד. סיכון בצוות מקצועי זר? אני לא חושב שמנצ'סטר סיטי או צ'לסי לקחו סיכון. הכדורגל מתקדם ומי שלא רואה את זה, נשאר מאחור. אולי זו הסיבה שמדינה קטנה כמו קפריסין מקדימה את ישראל בדירוג הקבוצות של אופ"א. הסטטיסטיקה מאוד הפתיעה אותי".
קרויף צודק בדבר אחד: הכדורגל הישראלי לא תמיד פתוח לרעיונות חדשים. לראייה, במשך שנים ליגת העל הייתה אחת הבודדות ביבשת ללא מאמן זר. לצורך ההשוואה, בליגה הבכירה בשוויץ המונה 10 קבוצות יש רק ארבעה מאמנים מקומיים, באוקראינה יש חמישה מאמנים זרים (מתוך 16), בטורקיה ארבעה וביוון שלושה. ומה קורה בליגות הבכירות? בפרמיירליג האנגלית יש רק ארבעה מאמנים אנגלים (ועוד שבעה בריטיים), בלה ליגה יש שמונה מאמנים זרים, בבונדסליגה שלושה ובסריה A שניים. מה שונה בישראל? חשיבה מעוותת וסטיגמה לא ברורה.
האם צוות זר יכול לקדם את הכדורגל? קפריסין היא דוגמה נהדרת, כפי שמסביר העיתונאי אנדראס ונטוריס: "שנים שיש פה מאמנים זרים וברמת הקבוצות זה עשה שינוי גדול. היו פה שמות שהכניסו רעיונות חדשים וידעו למשוך זרים טובים שהעלו את רמת הליגה, הפכו אותה לאטרקטיבית יותר והכניסו לה יותר כסף. טימורי קצבאיה לקח את אנורתוזיס לשלב הבתים של ליגת האלופות, איבן יובאנוביץ' עשה אותו דבר עם אפואל ובזכות קרויף הגיעו לקפריסין שחקנים שלא היו מוכנים לשמוע על הליגה כאן".
דברים כאלה יכולים לקרות בישראל. אין כוונה לזלזל או להמעיט בערכם של המאמנים המקומיים. נהפוך הוא. המאמנים הישראלים עשו התקדמות אדירה מבחינה טקטית ומקצועית, הם מעודכנים בכל צורות האימון המודרניות ועוברים השתלמויות במועדונים הבכירים בעולם. אלא שהשינוי שקרויף וגרסיה יכולים להכניס לכאן הוא תפיסתי. שינוי במחשבה, נכונות אמיתית להיפתח וללמוד דברים חדשים ולא להיות מקובעים על דברים שנעשים כאן שנים ולא בהכרח בהצלחה. אפילו אם מכבי תל אביב תהפוך להצלחה מסחררת ותגרוף תארים, לא בטוח שהליגה כאן צריכה 10 מאמנים זרים, אבל אם הצלחה שכזו תסלול את הדרך לקבלת אנשי מקצוע עם רזומה עשיר, הכדורגל הישראלי ירוויח בטווח הארוך. כי בסופו של דבר, יש גם דרך אחרת וחוץ מזה, מי אנחנו שנזלזל באנשים שגדלו בברצלונה?
השינוי כבר החל. האימונים הצהובים הפכו למוקד עלייה לרגל למאמנים בכירים יותר ופחות. גיא לוזון הגיע לצפות, ניר קלינגר קפץ לביקור וגם אלי כהן, מאמן הפועל עכו בעונה שעברה, שסיפר: "מנהל ספורטיבי זה משהו שנהוג בעולם בהרבה מקומות. זה יכול להיות צעד בריא ומבורך, אבל אלה דברים שתלויים בשיתוף פעולה בין שני האנשים שעובדים יחד. גרסיה הוא מאמן שהגיע מברצלונה, שמעתי שהאימונים ברמה גבוהה ושיש מה ללמוד. אני יודע שמדובר במאמן ברמה גבוהה, לפחות מבחינת הרצינות ורמת האימונים, אבל יש פה עוד אלמנט שזה השחקן הישראלי שצריך להתחבר. עד היום השילוב הזה לא הצליח. אני חושב שצריך לתת לזה צ'אנס כי מדובר באנשי מקצוע רציניים, אבל אין לי ספק שנצטרך סבלנות".
