מי הגיע? מי עזב? מי יפרוץ? מה ההרכב המסתמן? כל מה שאתם צריכים לדעת על קבוצות ליגת העל, רגע לפני שהעונה מתחילה
"אסור שתהיה עוד עונה כזו, צריך להחתים את ראובן עטר והוא יחזיר את האוהדים למגרש", כך התבטא אור שחר, בנו של יענקל'ה, נשיא מכבי חיפה, בתחילת חודש אפריל כשההנהלה הירוקה התכנסה לבחור את המאמן החדש. באותה תקופה, שררה מחלוקת ברורה בהנהלה. בעוד שחר הבן לחץ להחתים את הסמל עם התלתלים שיחזיר את הטירוף לקבוצה, דווקא המנכ"ל איתמר צ'יזיק וסגן הנשיא עוזי מור היו נגד. השניים טענו בזמנו כי עדיף אולי להשאיר את אלישע לוי לעונה נוספת או אולי אפילו להביא מאמן כמו ריימונדס ז'וטאוטאס או אלי כהן מהפועל עכו לעונה אחת, כשהרעיון היה להחתים את עטר לקראת עונת 2013/14 שהיא עונת ה-100 למועדון הירוק. יחד עם פתיחת האצטדיון החדש, המטרה הייתה להגביר את הבאזז ולנפץ את שיא המינויים של כל הזמנים. מעין חגיגה עם הצהרת כוונות מבוהקת. בסופו של דבר, דווקא השכנועים של שחר הבן הם אלה שהכריעו. הירוקים הבינו כי עוד עונה אומללה תביא לשפל חסר תקדים והחליטו למנות את עטר כבר העונה, כשהם בטוחים שאת החגיגה המתוכננת והטירוף ביציע למשמע חזרתו של הסמל הביתה, אפשר להקדים בשנה ועדיין לייצר את אותו טירוף מבוקש סביב הקבוצה.
על פניו, כל התסריטים של ראשי חיפה ריאליים ומובנים. בואו נעצום לרגע עיניים ונתחיל לדמיין. נחזור אחורה בזמן לימי הקסם של ראשית שנות ה-90. עטר הוא האיש שעבור חיפאים רבים היה האחראי על הכדורגל היצירתי והמלהיב באחת מתקופות הזוהר של המועדון. הילד האובד. אחד הסמלים הגדולים ביותר של המועדון, אם לא הגדול מכולם. עטר חוזר הביתה, עושה תיאבון לא? מרגש עבור כל אוהד ירוק, רומנטי ונוסטלגי מספיק גם כדי לגעת באוהדי קבוצות אחרות שהפכו בשנים האחרות ציניים ומרים. התלהבות כזאת יכולה להחזיר למגרשים אוהדים ששנים נמנעו מלהגיע. הרצון לראות שוב את הקוסם המתולתל בירוק אמור להשיב את ההתרגשות מכדורגל גם לכאלה שאיבדו אותה.
עד כאן שלב הפנטזיות. המציאות היא שמכבי חיפה של העונה יכולה להיות חלומו הרטוב של כל אוהד ירוק, אך גם בועה שיכולה להתפוצץ. פוטנציאל לאצטדיון מלא, כדורגל טוב ועתיד ורוד, לצד חששות כבדים. אותם אוהדים נרגשים גם מצפים לתמורה, הם חיים בחלום ורמת הציפייה שלהם מהקבוצה גבוהה מאי פעם. עטר הוא לא סתם שחקן עבר שקיבל את המושכות, הוא לא עוד מאמן. ממנו לא מצפים רק לתארים, אלא גם לכדורגל מיוחד. לפיכך, החשש שהוא מרף ציפיות לא הגיוני, שהקסם יחזיק רק מספר מחזורים ואז, כשההתלהבות תרד, תישאר רק קבוצה מפוכחת ומאוכזבת. אבל אם זה יצליח - התרופה העטרית יכולה לחלחל להמון חלקים בגוף החולה שנקרא כדורגל ישראלי, לא רק במכבי חיפה.
כדי להסביר את החשיבות של עטר למכבי חיפה, צריך קודם כל להבין את המיתוס העטרי, מיתוס שלא נוצר בין לילה. בשנות ה-90 מכבי חיפה הלכה והתייצבה כסמל של הכדורגל היצירתי. למרות ששיחקו בה שחקנים גדולים כמו אלון מזרחי לדוגמה, השניים שהציתו את הדמיון והגיעו למעמד של אלילים הם לא אחרים מאיל ברקוביץ' וראובן עטר. הוויכוח ביציע ג' היה ברור ואפילו אפשר להגדיר אותו כאידיאולוגי. בעוד עטר נחשב לסמל השכונות והדובדבן שבקפצת, בחור צנוע שנתן דוגמה איך אפשר להגיע לגדולה גם מהשכונות הקשות ביותר, ברקוביץ' שקיבל את התואר ה"קוסם" היה נחשב לאליטיסט ולמרות אינספור רגעים בלתי נשכחים על המגרש, אופיו המעט שחצני, הכריע את הכף לטובת עטר במרוץ לתואר יקיר האוהדים.
למרבה ההפתעה, המיתוס רק טפח עם עזיבתו של הקשר ליריבה העירונית הפועל חיפה. במלחמה בין שני הסמלים הגדולים, עטר נבעט החוצה מהמועדון ולמרות חציית הכביש, העובדה שחיפה לא הצליחה לזכות באליפות עם ברקוביץ' וחיים רביבו שהגיע במקום המתולתל, למעשה הגדילה את הערצה אליו. מאז עטר חזר, עזב לבית"ר, חזר ושוב עזב, אבל מעמדו המשיך להיות חזק והוא נחשב לסמל גדול יותר משחקנים ששיחקו בירוק כל הקריירה. ברקוביץ' הצליח להסתכסך עם הירוקים, חתם במכבי תל אביב היריבה השנואה והפך לסוג של פרסונה נון גרטה בקרית אליעזר, אבל עטר נשאר בלבבות האוהדים והתמונה שלו נתלתה במשך שנים ביציע ג'. אחרי שכבר הפך להיות מאמן מצליח, רבים מאוהדי חיפה רק חיכו שהסמל ישוב לקבוצה כמאמן. בכל פעם שהירוקים קרטעו בשנים האחרונות, שמו של המתולתל נצעק מגרונם של היושבים ביציע.
מאז התקבלה ההחלטה להחזירו באפריל האחרון, כל מה שעניין את אוהדי חיפה היה לראות כבר את עטר עומד על הקווים. אתרי האינטרנט הירוקים התפוצצו בברכות על מנוי הסמל והציפיות לבשורה היו בשמיים. לקבוצה עוד נותרו מאבקים בליגה ובגביע המדינה, אבל האוהדים היו עסוקים רק בעטר ובמועדון עצמו היו בטוחים כי הקיץ הקבוצה תשבור את שיאי המנויים שלה. בחיפה אפילו ציפו שלאימון הראשון של העונה יגיעו כ-5,000 אוהדים והעבירו אותו לקרית אליעזר, אך "רק" כ-1,500 הגיעו לאצטדיון. הכוכב האמיתי היה כמובן המאמן ולא אף אחד מהשחקנים שעמדו מהצד כניצבים.
בכדי להבין עד כמה ההערצה לעטר גדולה מספיק היה רק להציץ לאירוע חגיגות העשור לארגון "הקופים הירוקים", שנערך לפני כחודש. עטר נקרא לבמה ובמשך דקות ארוכות עמד כל הקהל ועודד את המאמן החדש. עטר נראה מובך, עצר את החגיגה למספר שניות ורק ביקש מהקהל: "את העידוד תשמרו לשחקנים על המגרש ולא לי. אם דברים לא ילכו לנו כמו שצריך אז תבואו בטענות אליי".
אין עוררין על כך שהחזרה של עטר לקבוצת נעוריו היא הרבה יותר מסתם גימיק שנועד למכור מינויים, אבל בכל זאת עולה השאלה האם הנהלת הירוקים הייתה צריכה לרכב על הגל ולהגביר את הבאזז עם החתמה גדולה או מהלך שיווקי אחר. רפאל קבסה, מנהל אתר האוהדים, מסביר: "הקהל באמת היה בטירוף מההחתמה. אנשים לא הפסיקו לדבר על זה חודשים. כל יום היו עשרות פניות וכולנו הרגשנו שיש פה משהו מיוחד. אני, כמו הרבה אוהדים, גדלנו על עטר וזה סוג של סגירת מעגל, אבל אני חושב שהקבוצה הייתה יכולה להרוויח מזה יותר. אנשים ששנים לא היו בכדורגל חזרו לדבר על הקבוצה כמו בימים הטובים שלה וההרגשה הייתה שהולך להיות משהו גדול. הבעיה שבמכבי לא ממש שיווקו את המהלך נכון וכרגע במקום שתהיה התרגשות, יש המון דאגה כי לא רואים הבדל כזה מהעונה שעברה".
בחיפה באמת פנטזו על עונה חלומית. בניגוד לעונות של אלישע לוי בקבוצה, כששחר לא ממש מיהר לפתוח את הכיס, המסר לעטר היה ברור שהבוס מוכן להשקיע והרבה. המחשבה מאחורי העניין למעשה פשוטה. הקבוצה של העונה לא תהיה באירופה ולמרות שלכאורה קשה יותר למשוך שחקנים למועדון, סמכו שם על אפקט עטר שימשוך לא רק את הקהל אלא גם כוכבים למועדון. אולם נדמה כי את אופיו של המאמן קשה לשנות והרכש הגדול שכולם ציפו לו לא ממש הגיע, בעיקר בגלל שעטר לא ממש רצה. עטר, טיפוס חשדן מטבעו, לא משתגע על נוכחותם של כוכבים ואגו בקבוצות שלו. למעשה, עטר המאמן לא אוהב טיפוסים כמו עטר השחקן. זאת ועוד. השחקנים שהצליחו תחתיו בנתניה הם יותר פועלים שחורים שקיבלו ממנו ביטחון. הוא לא הצטיין בבחירת זרים והכישלונות שלו בנושא הזה הפכו אותו זהיר. הזהירות הזו באה לידי ביטוי בבניית הקבוצה הנוכחית.
הביקורת במועדון היא בעיקר על כך שעטר לא הצליח לקבוצה קשר אחורי ברמה גבוהה, תפקיד שהיווה נקודת תורפה משמעותית בעונה שעברה. יתרה מכך, הקהל רצה שמות גדולים ולא ממש מסתפק בהגעתו של חן עזרא. "הבשורה שעטר הגיע הביאה גם את אלו הפסימיים ביותר להיות אופטימיים, אבל יש תחושה כי עטר בונה מכבי נתניה 2", אומר גורם המקורב מאוד למועדון. "בראש שלו, הוא לא עשה את המעבר ואולי לא מבין את הציפיות ממנו. ההחלטות המקצועיות שלו הוציאו לאוהדים את האוויר. הוא לא הביא שום רכש ממש אטרקטיבי והבעיה שגם בגביע הטוטו לא ראינו בשורה ויש הרבה דאגה במועדון".
הדברים הללו ממחישים את הנקודה, שאולי עטר עצמו עדיין לא הפנים. הדרך המחושבת, העקשנית והמעט זהירה שעזרה לו לבנות לאט את שמו במכבי נתניה, לא מספיקה לאוהדים. הם רוצים לראות את מכבי חיפה יצירתית, הרפתקנית ונוצצת כמו בימי עטר השחקן ולא את הקבוצה הטקטית כמו נתניה בימי עטר המאמן. למעשה, אוהדי מכבי חיפה תמיד רוצים לראות קודם כל התקפה וכדורגל גם על חשבון תוצאות. להזכירכם, רוני לוי ואלישע לוי ספגו קללות וביקורות על צורת משחק גם בעונות אליפות. מה יהיה אורח הרוח במקרה של עטר? בינתיים, איכות המשחק הלא גבוהה בגביע הטוטו הביאה גם את אותם האוהדים שהיו בשמיים עם הגעת עטר, להתבטא בדאגה באתרי האינטרנט של הקבוצה והאוהדים. גם מכירת המנויים, בניגוד לציפיות, נמוכה לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
"זו התגשמות חלום גם לאוהדים וגם לשחקן שהוא מקבל לאמן את הקבוצה בה הוא שיחק", אומר ברוך ממן הסמל הירוק של שנות ה-80 . "זה מחמם את הלב לראות שבמכבי חיפה, לא כפי שהיה בעבר, סמלים כן חוזרים ונותנים להם את הבמה. ברור שכולנו רוצים לפנטז על הצלחה ושעטר יביא את אותו כדורגל שהוא שיחק למגרש. זה יכול חלום עבור כל האוהדים, אבל הקהל לא פראייר בכלל. אי אפשר לעבוד עליו רק עם ההגעה של ראובן. אני לא זוכר הרבה שנים שמאמן קיבל יד חופשית בהבאת שחקנים ולכן חובת ההוכחה היא עליו. ברור לי שלקהל יהיה הרבה יותר סבלנות אליו וגם אם הקבוצה לא תצליח בהתחלה, הקהל יתמוך, אבל עד גבול מסוים. זה הסיכון שהוא לקח כשהגיע למכבי חיפה".
מה שעוד מגביר את החשש הוא ההיסטוריה הלא מוצלחת של סמלים כמאמנים בקבוצות שלהם. אפשר לקחת כדוגמה את משה סיני בהפועל תל אביב, אלי אוחנה ואורי מלמיליאן בבית"ר ואבי נמני במכבי תל אביב. האחרון נחשב לקונצנזוס הגדול בקרב האוהדים הצהובים, אבל חוסר ההצלחה כמאמן גרם לפיצוץ הבועה סביבו. נמני עדיין נחשב לסמל הגדול בצהוב, אבל תופעת הסגידה לו פחתה משמעותית. התסריט הפסימי הוא שזה מה שיקרה לעטר.
אבל יש גם תסריט אופטימי, התסריט עליו חולמים האוהדים וראשי מכבי חיפה. תסריט בו עטר, השם, הסמל, המותג, מחבר סביבו מחדש את הקהל הירוק, את אלה שסגדו לו בתור שחקן ואת הצעירים ששמעו על המיתוס רק מסיפורים. ובכלל, חייבים להודות שהענף שהפכנו ציני אליו, שהתרגלנו ממנו בשנים האחרונות לאכזבות ולסטנדרטים הנמוכים ביותר, משווע לסיפורי הצלחה מהולים ברגש, שיגרמו לקהל לצאת מהאדישות ולהתאהב מחדש. עטר יכול לעשות את זה. בשבילו ובשביל כל אותם סמלים שלא קיבלו צ'אנס בבית שלהם. בינתיים לירוקים נותר רק לחלום. על עונה מצליחה וקבוצה מלהיבה שתיתן פריביו לטירוף הגדול באמת של שנת ה-100 באצטדיון החדש. "ניצחון מול מכבי תל אביב ויהיו לפחות עוד 1,500 מנויים", מסכם קבסה. "כולנו רוצים שעטר יצליח להחזיר את הכדורגל שהיה כשהוא שיחק".
