קיץ 2009 היה חגם הגדול של מקבלי העמלות השונים מעסקאות בכדורגל הספרדי. בעלי עסקים ברחבי מדינה מחצי האי האיברי כבר חשו על בשרם את המשבר הכלכלי הגדול, אבל זה לא מנע מריאל מדריד לקנות את כריסטיאנו רונאלדו ב-94 מיליון יורו, לשלם על קאקה 65 מיליון ולחלק 70 מיליון יורו לליברפול ולליון בעבור צ'אבי אלונסו וקארים בנזמה. ברצלונה לא טמנה ידה בצלחת ושילמה 70 מיליון יורו על זלאטן איברהימוביץ', 25 מיליון על דמיטרו צ'יגרינסקי ו-14 על קייריסון, ובסך הכל הוציאו קבוצות בליגה הספרדית באותו קיץ כ-503 מיליון יורו על רכש.
הזמן חלף, מים רבים עברו בנהר האברו, ושלוש שנים מאוחר יותר הכדורגל הספרדי סופסוף מיישר קו עם המציאות הכלכלית. פחות משלושה שבועות לפני תום מועד ההעברות באירופה, נע סכום ההוצאות של קבוצות הליגה הספרדית הראשונה על רכש סביב 65 מיליון יורו, בדיוק כמו שריאל מדריד שילמה על קאקה לבדו לפני שלוש שנים. גם אם הבלאנקוס יירכשו את לוקה מודריץ' בכ-40 מיליון יורו בזמן שנותר עד ה-1 בספטמבר, הסכום לא יידמה לזה מאותו קיץ 2009, גם לא יתקרב ל-320 המיליון שהוצאו ב-2010 או ל-384 המיליון מהקיץ שעבר.
המשבר הכלכלי בספרד הגיע לקבוצות הכדורגל כבר לפני כמה שנים, אבל עכשיו סופסוף הן מעכלות את המצב. מי זוכר היום שרק לפני שנה אתלטיקו מדריד שילמה כ-77 מיליון יורו על רכש או שמלאגה הוציאה קרוב ל-60 מיליון? מי זוכר שריאל סרגאוסה שילמה לבנפיקה 8.5 מיליון יורו על השוער רוברטו או שוויאריאל רכשה את כריסטיאן ספאטה וג'ונתן דה גוזמן בכ-17 מיליון יורו?
הכדורגל הספרדי ניצב בפני צומת דרכים משמעותית שמקורה במשבר הכלכלי הקשה במדינה. קבוצות עשויות לאבד מכוחן, אחרות נמצאות בסכנה קיומית ורק ברצלונה וריאל מדריד תשארנה ברצלונה וריאל מדריד.
בשבועות האחרונים פרסמו כלי התקשורת בספרד שקבוצות הליגה הראשונה בספרד חייבות לרשויות המס המקומיות 752 מיליון יורו ושסך החובות שלהן מגיע לסכום דמיוני של 3.5 מיליארד יורו. חלק מהקבוצות כבר הגיעו להסדרים של פריסת החובות - מאיורקה למשל תעשה זאת לאורך 10 השנים הקרובות - אבל 20 מ-42 הקבוצות בשתי הליגות הבכירות כבר נמצאות צעד אחד מפשיטת רגל.
המצב הנורא הזה הוא תוצאה של התנהלות פרועה ומשולחת רסן, של נתינת אשראי מוגזם מצד בנקים ושל אי תשלום חובות כנורמה. עכשיו, כשהנושים זקוקים לכסף, רובם כדי לשלם בעצמם חובות, הכדורגל הספרדי סופסוף התעורר למציאות הכואבת. מחיקה של החובות, לפחות בצורה חלקית, תיעשה על ידי הכנסות קבועות וגדולות וצמצום בהוצאות. הקבוצות בלה-ליגה כאמור ביצעו רכש יחסית צנוע העונה על מנת לצמצם בהוצאות, אבל מה לגבי ההכנסות? בספרד מתנהל היום מאבק עיקש בכל הנוגע לזכויות שידור.
בעוד ריאל מדריד וברצלונה מחלקות ביניהן סכום שבדרך כלל נע סביב 300 מיליון יורו מזכויות שידור, 18 הקבוצות האחרות מתחלקות בקצת יותר מ-300 מיליון נוספים. בעונת 2010/11 למשל, בארסה גרפה 163 מיליון יורו מזכויות שידור, ריאל מדריד קיבלה 156, והבאה בתור הייתה ולנסיה, עם כ-42. לאחרות נשארו פירורים ועכשיו נמאס להן.
אתלטיקו מדריד השאפתנית בדרך כלל, מכרה בקיץ הנוכחי שחקנים ב-18 מיליון יורו ולא האריכה חוזים של כמה מרוויחים גדולים ששוחררו ללא תמורה. רשימת הרכש לעומת זאת, צנועה ומסתכמת במיליון יורו עבור הבלם קאטה דיאס והחתמות של אמרה וכריסטיאן רודריגס החופשיים. בוויסנטה קלדרון ויתרו הפעם על החלום להתחרות על האליפות ויסתפקו במקום טוב בצמרת ובהכנסות מההשתתפות בליגה האירופית. יו"ר המועדון, חסוס אנחל חיל מרין (בנו של הנשיא הקונטרברסלי, חסוס חיל המנוח), התלונן לאחרונה: "השיטה הנוכחית של זכויות השידור הופכת שני מועדונים למאוד עשירים ושולח 18 מועדונים אחרים למעגל של חובות".
מי שלפני שנה נראתה בדרך ליציאה מאותו מעגל חובות עליו דיבר נשיא אתלטיקו מדריד, הייתה מלאגה, שנרכשה על ידי השייח הקטארי, עבדאללה בין נאסר א-ת'אני. הקבוצה ביצעה רכש מרשים והאוהדים האובייקטיבים של הכדורגל הספרדי יכולים היו לחלום על כוח חדש שיקרא תיגר על ברצלונה וריאל מדריד, אבל המציאות טפחה על פניהם.
כבר במהלך העונה הקודמת - הטובה בהיסטוריה של המועדון האנדלוסי - דווח שהשחקנים לא קיבלו משכורות. הכסף מהנפט אזל? ממש לא, אבל העניין של אל-ת'אני בצעצוע הלך ופחת. הסבר אחד נגע באותן זכויות שידור והטענה הייתה שהקטארי הבין שהוא לעולם לא יקבל יחס דומה לזה של ברצלונה וריאל המועדפות, ודיווחים אחרים טענו שא-ת'אני לא קיבל ממועצת העיר היתרים לבניית בתי מלון ועסקים שונים בעיר, והתייאש. כך או כך, הקטארי הציב את המועדון למכירה, מלאגה שחלמה על מלוכה, תסתפק באתונות, והרומן הקצר הסב נזק אדיר.
המשבר הכלכלי בספרד גרם לכך שבעלי עסקים שונים לא קיבלו תשלומים בגלל שהחייבים להם לא יכולים לשלם. בעלי אותם עסקים לא מצליחים לשלם בעצמם ונקלעים לחובות וכך נוצרת שרשרת של חייבים, נושים, אי תשלומים ופשיטות רגל. כשא-ת'אני החליט להעניש את הכדורגל הספרדי, הוא הפך אותו לבבואה של המצב. אוסאסונה היא עכשיו אותו עסק שממתין לכסף (בעבור רכישתו של נאצ'ו מונראל) ושזקוק לו כדי לשלם בעצמו חובות, ובשרשרת הזו קשה לראות את הסוף.
בעוד באנגליה עוד ועוד קבוצות נרכשות על ידי בעלי אמצעים מהמפרץ, מהמזרח הרחוק ומצפון אמריקה, החוויה הקצרה והרעה של מלאגה וא-ת'אני גרמה לאכזבה ענקית בספרד ולחשדנות גדולה. בתקשורת המקומית ביקרו את הקטארי בצורה חריפה ואז ביוני פורסם סיפור ההונאה, במסגרתו כנופיית נוכלים הצליחה להפיל בפח את ראשי חטאפה, כשהם הציגו בפניהם "רוכש פוטנציאלי" ממדינות המפרץ (שהתברר להיות ברזילאי) והצליחו לשכנע את הנשיא, אנחל טורס, להעביר לחשבון בנק מסוים פיקדון כספי שיוכיח שהוא באמת מעוניין למכור.
הפרשה האחרונה שנחשפה על ידי המשטרה, ביחד עם סיפור האהבה-שנאה הקצר במלאגה, הבהיר לאוהדי ואנשי הכדורגל בספרד שבניגוד למתרחש בחלק מהמועדונים באנגליה, אותם אף אחד לא יציל מבחינה כלכלית.
בתווך עומדים השחקנים, שעושים את פרנסתם מהכדורגל. בחודשים האחרונים הורו משרד הספורט הספרדי וההתאחדות לכדורגל למספר גדול של קבוצות מהליגה השנייה לפתוח את חוזיהן עם הכדורגלנים ולהציע להם משכורות נמוכות יותר, כאלו אותן הן באמת יכולות לשלם. החיסרון מבחינת השחקנים הייתה ירידה ברמת השכר, אבל היתרון היה בהפיכתם לשחקנים חופשיים. מי שניצלו את המצב היו קבוצות מליגות אחרות, מכבי תל אביב למשל, שפתאום לא היו צריכות לשלם סכומי העברה וגם היו יכולות לפתות שחקנים ספרדים במשכורות שבמולדתם קבוצות כבר מתקשות לשלם.
התוצאה של המצב הכלכלי היא עזיבה יחסית גדולה של שחקנים ספרדים בשנים האחרונות, עזיבה שבקיץ הנוכחי הופכת כמעט לנטישה, ושינוי מפת הרכש בכדורגל האירופאי. שחקני נבחרת ספרד, סנטי קאסורלה, אלברו דומינגס ובורחה ואלרו, עזבו לארסנל, מנשנגלדבך ופיורנטינה בהתאמה. שחקני ליגה מצטיינים כמו מיצ'ו ואיבן ראמיס עזבו לפרמיירליג האנגלית ודויד באראל העדיף את אורדספור הטורקית על פני לא מעט הצעות מהלה-ליגה.
המגמה הזו ממשיכה גם עם שחקנים ברמות הנמוכות יותר. מהספרדים הרבים שחתמו בשנים האחרונות בקפריסין וביוון, ועד הפיכתן של קבוצות שונות ל"ספרדיות" כדרך מחשבה. ריד האוסטרית וגלייביץ הפולנית למשל, מתקשטות בשלושה ספרדים כל אחת, ובדינמו טביליסי הגאורגית משחקים ארבעה כאלו.
ביוון משחקים היום 20 שחקנים ספרדים, בקפריסין 19, בליגת המשנה באנגליה 12, בליגה האוסטרית תשעה, בבלגיה שמונה ובהונגריה שבעה. גם הליגות באזרבייג'אן, צ'כיה, פולין, רומניה, בולגריה ואחרות, מתהדרות היום בזרים מספרד. לאינפלציה בכדורגלנים ספרדים יש בכך חלק, אבל כך גם למצב הכלכלי, שגורם לחלקם להעדיף ליגות אנונימיות על פני מרדף חסר תקווה אחרי צ'ק משכורת בקבוצות מהליגה השנייה בספרד ולעתים אפילו מהלה-ליגה.
הבלוגר מנואל טראקווט כתב לאחרונה: "הכדורגל הספרדי עובר תקופה מוזהבת. הנבחרת הבוגרת זכתה בשלושת הטורנירים הגדולים האחרונים, הנבחרות הצעירות זוכות כמעט בכל תואר אפשרי והפרשנים שופכים מחמאות על פילוסופיית הכדורגל הספרדית. אבל בזמן שכל כך הרבה אנשים מתמוגגים, רבים מהם שכחו את הפיל הגדול שעומד באמצע החדר: הליגה הספרדית".
מלאגה, ראיו וייקאנו, דפורטיבו לה קורוניה, אוסאסונה וריאל ויאדוליד, החתימו בקיץ הנוכחי רק שחקנים חופשיים, בעוד בטיס, אספניול, ריאל סראגוסה ולבנטה, הסתפקו ברכישות של שחקנים בכמה מאות אלפי יורו בלבד.
המשבר הכלכלי פגע במועדונים שמתקשים להתקיים, ואחת מהתוצאות הצפויות היא פגיעה בתחרות, אם כי במצב הנוכחי חשוב יותר פשוט לחיות מאשר לנסות לרוץ בצמרת. שחקנים טובים, חלקם בכירים, נוהרים לכיוון הכסף הגדול של רוסיה, אוקראינה ושתי הליגות הבכירות באנגליה, מועדונים שהתנהלו בהכחשה לומדים להילחם היום על כל יורו והליגה הספרדית נמצאת במצב עדין. לברצלונה וריאל מדריד יחד עם זאת, לא צריך לדאוג. הן תשארנה ברצלונה וריאל מדריד.