צפו בתקציר באדיבות ערוץ 1
גמר הקרקע נגמר, מעשית, כבר לאחר התרגיל השלישי. תמיד אפשר לקוות ולפנטז על ניסים, אבל אחרי שלושה תרגילים שזכו לפחות לציון של 15.8, הסיכוי שמישהו מהמשתתפים הנוספים יקבל מדליה היה אפסי. זה ציון גבוה במיוחד בתרגיל הקרקע - אף אחד לא קיבל ציון כזה בשתי אליפויות העולם האחרונות, מאז הקשחת הציון על ביצוע, והיחידים שהראו יכולת להגיע אליו היו קוהיי אוצ'ימורה, בזכות רמת הביצוע, וזו קאי, בזכות דרגת הקושי.
היפני והסיני הוגרלו גם להיות השניים שפותחים את גמר הקרקע ושניהם ביצעו תרגיל טוב. אוצ'ימורה עם הסגנון הייחודי שלו - נמוך אבל יציב ומדויק להפליא, זו קאי עם אחד התרגילים הטובים ביותר שלו כמעט ללא תזוזות. זה היה חלק מהתכנון. הייתה תקווה שאחד מהם יפשל או לפחות יקרטע מעט, אבל גם אם שניהם קרובים לשיא, כפי שקרה, זה משאיר קרב פתוח על המקום השלישי.
אלא שלתרגיל השלישי עלה הג'וקר של התחרות - הרוסי דניס אבזילין. לאחר שבמוקדמות הוא השתמש בדרגת קושי של 6.9, בגמר הוא הדהים עם דרגת קושי של 7.1, משהו שהוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לבצע השנה. אני לא זוכר דרגת קושי של 7 ומעלה בתרגיל קרקע בתחרות גדולה. בהחלט יכול להיות שזו הפעם הראשונה אי פעם. התרגיל של אבזילין לא היו נקי במיוחד, אבל גם ללא פספוסים רציניים וזה הוביל לציון כללי גבוה מאוד וזהה לאוצ'ימורה. ה-7.1 הוא הסיפור הגדול של הגמר, זה השלב האבולוציוני הבא של תרגילי הקרקע. כל השאר יצטרכו להתאים את עצמם לסטנדרטים של אבזילין, לאחר שהוא הוכיח שהוא מסוגל לבצע אותו בהצלחה על הבמה הגדולה ביותר.
השקיע ברמת הביצוע, ויתר על הקושי
מכאן והלאה עלו חמישה מתעמלים במצב פסיכולוגי מוזר במיוחד - בידיעה שהטוב ביותר שהם מסוגלים לא יספיק למדליה, הם צריכים משהו חד פעמי, כמעט על-טבעי. כולם התאמנו ארבע שנים כדי להגיע למעמד הזה, חלקם במיוחד עבור תרגיל הקרקע, אחד מהם סחב את תקוות המדליה של מדינה קטנה והיסטרית, ופתאום הסיכוי פחות או יותר חוסל עוד לפני תחילת התרגיל. ניתן היה לראות במבט של כל החמישה ובאופן בו הגיבו אחרי התרגיל שהם מבינים שהם חלק מהפרוטוקול. אף אחד מהם לא הגיב לכך טוב, אולי פרט לצ'ילאני שהראש שלו גם ככה בגמר הקפיצות מחר. אלמלא שלושת הראשונים, אין ספק שהתרגילים של כל החמישה היו נראים אחרת מבחינת אנרגיות ורמת גימור, לכן אין משמעות רבה למיקום הסופי בין 4 ל-8.
אלכס שטילוב היה אחד מהחמישה האלה. הוא עלה לתרגיל בידיעה שהציונים שהביאו לו מדליות בעבר לא יספיקו הפעם. ההחלטה שהוא קיבל הייתה להוריד את דרגת הקושי, לא לבצע את התרגיל הקשה ביותר שלו, לוותר על בורג אחד באחד מהפסים האמצעיים. למה? אולי הוא קיווה לשים את כל הביצים בסל של רמת הביצוע, לנסות לבצע תרגיל מעט פחות קשה אבל קרוב למושלם ולקוות שהשופטים יפרגנו. אבל גם ללא האלמנט הקשה הוא ביצע צעד לא טוב דווקא בפס הזה ודווקא לאחר פתיחה מצוינת. ברגע הזה הוא הבין שהמדליה אבודה וההמשך היה פושר. ההבדל בין מקום רביעי לשביעי לא עניין אותו במיוחד.
אנחנו התעניינו, כמובן, בשטילוב, אבל צריך להודות שמה שקרה לא היה בשליטתו. שני המתעמלים היחידים שבפירוש טובים ממנו ביצעו תרגיל טוב ואליהם הצטרף ילד שכתב מחדש את דברי ימי תרגיל הקרקע דווקא היום. שטילוב הוא מהטובים בעולם בקרקע, אבל לא מספיק טוב כדי לייצר תגובה משמעותית למה שקרה בשלושת התרגילים הראשונים. אפשר להתווכח על עשירית או שתיים בציון, אפשר לתהות על הוויתור על עשירית בירידה בדרגת הקושי, אבל זה לא היה משנה, לא בכל מה שקשור למדליה. תרגיל של 15.8 זה לא משהו ששטילוב מסוגל לייצר כרגע, זה יותר מדי.
בזמן שאנו נעבור להתעניין במזג האוויר בווימות' בעוד יומיים, עם דגש על עוצמת הרוחות באיזור הצהריים, שטילוב יחזור למצב העניינים הטבעי בו הוא ממשיך להתאמן ולהשיג הישגים משמעותיים בלי שכמעט אף אחד מתעניין בכך. אך כדי להיאבק ברצינות על תארים בקרקע, עם מבט כללי אל ריו, שטילוב יהיה חייב להפנים את הסטנדרטים שאבזילין הציב. למרות שהוא מבצע תרגיל בדרגת קושי שרק בודדים מסוגלים לה, הוא כנראה יהיה חייב למתוח את קצה גבול היכולת שלו עוד קצת ולהוסיף עוד אלמנט קשה לתרגיל שלו. יכול להיות שהגובה שלו יקשה על הוספת אלמנטים, אך זו עשויה להיות הדרך היחידה להישאר בצמרת הגבוהה, בהנחה שבעקבות אבזילין יגיעו מתעמלים נוספים שיקפיצו את דרגות הקושי של התרגילים.
