עולם הכדורגל נפרד בשבוע האחרון משני חלוצים גדולים שהקדישו את שיא הקריירה שלהם לחולצות פסי אדום-שחור של מילאן. לרגל האירוע, להלן רשימה של 10 הסקוררים החשובים ביותר שפיארו את המועדון המילאנזי לאורך ההיסטוריה. מאחר שההשוואה ביניהם כמעט חסרת משמעות, הם מופיעים בסדר כרונולוגי.
לואיס ואן-החה
היתה זו שלישיית הזרים הראשונה של מילאן. ב-1910 החתימו הרוסונרי את חבורת הבלגים המוכשרים מקס טוביאס, רוז'ה פייראר ולואיס ואן-החה. האחרון היה אחד החלוצים האימתניים ביבשת, ואת חמש העונות במילאן סיים עם ממוצע כיבושים שאיש לא הצליח לשבור עד היום 97 שערים ב-88 משחקי ליגה. ואן-החה שינה באיטליה את שמו הפרטי ללואיג'י, וכונה הצלף החיוור בשל צבע עורו הבהיר. במשחק חגיגי שהוקדש לפתיחת האצטדיון של בולוניה, למשל, הוא הבקיע שביעייה בניצחון 0:7. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר ואן-החה למולדתו, שם אירגן משחקי ידידות למטרות צדקה, ולאחר סיום הקרבות היה אחד המצטיינים בנבחרת שזכתה במדליות זהב באולימפיאדה שהתקיימה באנטוורפן ב-1920.
אלדו בופי
בופי נולד בעיירה ג'וסאנו, קילומטרים ספורים ממילאנו, אהד את רוסונרי מילדותו ושמח במיוחד כאשר הנשיא אומברטו טרבאטוני הגיש עבורו הצעה לקבוצת סרניו מהליגה השלישית ב-1936. החלוץ היה אז בן 20, אבל הדיווחים על עוצמת בעיטתו כבר נפוצו ברחבי ארץ המגף, ואגדה סיפרה על שוער אחד שטס לרשת יחד עם הכדור אחרי שקלט את הטיל של בופי. מילאן דשדשה בשנים אלה הרחק ממאבקים על הסקודטו, אך זה לא הפריע לבופי להפוך לסקורר מפואר. ב-1939 וב-1940 הוא הוכתר למלך שערי הליגה, תוך שהוא מבקיע יותר ממחצית משערי קבוצתו. גם בעונת 1941/42 הוא היה הכובש הפורה ביותר באיטליה. בסך הכל סיים בופי שמונה עונות במדים אדומים-שחורים עם 136 שערים ב-196 משחקים בכל המסגרות.
גונאר נורדאל
עם 221 שערי ליגה, השבדי הענק היה ונותר המבקיע המצטיין של מילאן בכל הזמנים. ספק אם שיאו יישבר, וכך גם המאזן המדהים בליגה כולה נורדאל זכה לא פחות מחמש פעמים בתואר מלך השערים באיטליה. כבר אחרי החתימה בינואר 1949 הוא הספיק לסיים במקום השישי בטבלת מלכי השערים, על אף ששותף במשך חצי עונה בלבד. בשש העונות המלאות הראשונות במילאנו, רק פעם אחת חמק ממנו התואר לטובת ג'ון האנסן הדני של יובנטוס, בעונת 1951/52. 1949 היתה העונה המוצלחת ביותר מבחינת רכש בתולדות הרוסונרי. חצי שנה אחרי הגעתו של נורדאל ראו ראשי המועדון כי טוב והביאו שני שבדים נוספים - המאסטרו בקישור נילס לידהולם והחלוץ גונאר גרן. השלישיה, שכונתה GRE-NO-LI הצעידה את מילאן לתקופה המוצלחת המתמשכת הראשונה שלהם, עם אליפויות ב-1951 וב-1954.
ז'וזה אלטאפיני
כאשר ליאו מסי כבש 14 שערים בליגת האלופות בעונה החולפת, הוא "בסך הכל" השווה את השיא המיתולוגי של ז'וזה אלטאפיני. בעוד הארגנטיני נזקק ל-11 משחקים כדי להגיע למאזן, הרי שהסקורר הברזילאי של מילאן עשה זאת בתשעה משחקים בלבד בעונת 1962/63, אם כי לצורך ההגינות חייבים להדגיש כי שמונה כדורים נשלחו לרשת אלופת לוקסמבורג. בגמר בוומבלי, מול בנפיקה הפייבוריטית של אוזביו, הוא הבקיע צמד בניצחון 1:2 והביא לרוסונרי תואר אירופי ראשון. בברזיל החל אלטאפיני את הקריירה בכינוי מאצולה, לזכר גדול שחקני טורינו שנספה באסון סופרגה. הקריירה האיטלקית שלו החלה כאשר פלמייראס יצאה למסע משחקים באירופה ב-1958, והנער בן ה-19 משך את תשומת הלב של מנהלי מילאן. הרוסונרי שילמו תמורתו שיא ברזיל באותה תקופה, 130 מיליון לירטות, ומעולם לא הצטערו. עם 161 שערים ב-246 משחקים בכל המסגרות בשבע עונות פנטסטיות, הוא עדיין הברזילאי הגדול ביותר שלבש את מדי הקבוצה, לפני שעבר לנאפולי ויובנטוס.
פיירינו פראטי
שלושה שחקנים בלבד בהיסטוריה כבשו שלושער בגמר גביע האלופות. שניים מהם מוכרים לכל ילד פרנץ פושקאש (עם רביעייה) ואלפרדו די-סטפאנו עשו זאת ב-1960, ב-3:7 המפורסם על איינטרכט פרנקפורט. שמו של השלישי, פיירינו פראטי, לא אומר הרבה לחובבי הכדורגל בדור הנוכחי, וחבל שכך. מילאן של סוף שנות ה-60' זכורה בעיקר בזכות ג'אני ריברה האגדי, אבל גם פראטי תרם חלק עצום להצלחה. הוא הגיע לקבוצה כילד בן 19, הצליח בתקופת השאלה קצרה בסאבונה, וכבר בעונתו המלאה הראשונה במדי הרוסונרי, 1967/68, הוכתר למלך שערי הליגה והוביל את מילאן לאליפות. בגמר גביע האלופות מול איאקס של ריינוס מיכלס ויוהאן קרויף, באיצטדיון סנטיאגו ברנבאו ב-28 במאי 1969, הפציץ פראטי שלישיה בניצחון 1:4. מאז, העולם עדיין מחכה לשחזור הקסם. את שש עונותיו במילאן סיים פראטי עם 72 שערי ליגה ב-143 משחקים.
דניאלה מסארו
מסארו אולי נחשב לשחקן אפור יחסית, אבל תרומתו להיסטוריה של מילאן והכדורגל האיטלקי כולו כבירה. בהיותו חלוץ צעיר של פיורנטינה, הוא ישב על הספסל במונדיאל 82' וקיבל את מדליית הזהב. למילאן הצטרף מסארו ב-1986, ובילה בה תשע שנים, פרט להפסקה בת עונה להשאלה ברומא. הוא לא תמיד היה בהרכב, ומאזן הכיבושים לא תמיד הרשים, אולם יעילותו היתה רבה, ולשיאו הגיע מסארו בעונת 1993/94. היה זה הסקודטו המכוער והמשמים ביותר אי פעם, כאשר הקבוצה של פאביו קאפלו כבשה 36 שערים בלבד ב-34 משחקים בדרך אל התואר. 11 מהם שייכים למסארו, וכולם ללא יוצא מהכלל הניבו נקודות עשרה ניצחונות ותיקו אחד. את העונה ההיא קינח הסקורר עם צמד בגמר ליגת האלופות, ב-0:4 הבלתי נשכח על ברצלונה.
מרקו ואן-באסטן
לו הקרסול של ההולנדי היה מחזיק מעמד זמן רב יותר, הוא עשוי היה אולי אף לשבור את השיא של נורדאל. הגורל הקציב לאחד הסקוררים הטהורים הטובים בתולדות המשחק בסך הכל ארבע עונות מלאות יחסית במדי הרוסונרי, ועוד שתיים שחלקן הגדול נהרס בשל פציעות. בתקופה זו הוא הספיק לזכות בשלוש אליפויות, כבש 121 פעמים בכל המסגרות, הוכתר פעמיים למלך שערי הליגה והניף שני גביעי אירופה לאלופות. את חלקו בזכייה השלישית של הרוסונרי בתואר האירופי לא ישכחו בסן-סירו לעולם, עם תשעה שערים בתשעה משחקים בעונת 1988/89, כולל צמד ב-0:4 בגמר מול סטיאווה בוקרשט. רוד חוליט, חברו לחוד, הבקיע אז אף הוא פעמיים בקאמפ-נואו. פרנק רייקארד, החבר האחרון בשלישיה ההולנדית המפוארת, כבש את שער הניצחון בגמר מול בנפיקה כעבור שנה.
ג'ורג' וואה
הנציג הראשון מאפריקה שהוכתר לשחקן השנה בעולם מטעם פיפ"א, וואה היה מכונת שערים אמיתית. עם כוח פיזי, מהירות, טכניקה משובחת ובעיטה עוצמתית, הוא היווה מטרד עבור כל הגנה, ומילאן שמחה לשלם תמורתו לפריז סן-ז'רמן 11 מיליארד לירטות בקיץ 1995. כבר בעונתו הראשונה כבש וואה 11 שערים שתרמו רבות לזכיה בסקודטו. רגע השיא של הליברי הגיע ב-8 בספטמבר 1996, בשער עוצר נשימה מול ורונה, כאשר קיבל את הכדור ברחבה שלו ודהר לאורך המגרש כולו מבלי להתחשב באף אחד. מילאן זכתה באליפות נוספת בעידן וואה ב-1999, אבל התואר הזה מזוהה הרבה יותר עם זבונימיר בובאן ואוליבר בירהוף, והכוכב הליברי סיים את דרכו בקבוצה חודשים ספורים לאחר מכן. הוא עזב אותה לצ'לסי עם 58 שערים בכל המסגרות בחולצה האדומה-שחורה.
אנדריי שבצ'נקו
"שבה" הפך לאליל הבלתי מעורער בסן-סירו מיד אחרי הגעתו מדינמו קייב בקיץ 1999, ומספר 7 סיים שבע שנים במועדון, כאשר רק נורדאל לפניו ברשימת הכובשים. האוקראיני זכה בתואר מלך שערי הליגה בעונתו הראשונה בסן-סירו, כבש 24 פעמים גם בעונתו השנייה, ושחזר את המאזן בעונת 2003/04, בה ליקט את הסקודטו היחיד בקריירה. שבצ'נקו הוא מלך השערים של הדרבי המילאנזי בכל הזמנים, עם 14 כיבושים לרשת אינטר, כולל בחצי-גמר ליגת האלופות ב-2003, בדרך לזכיה בתואר האירופי הנכסף. בגמר מול יובנטוס באולד-טראפורד שבה אמנם לא הבריק בתיקו מאופס, אבל הבקיע את הפנדל המכריע בסיום. את השער היפה ביותר מול הגברת הזקנה כבש שבצ'נקו דווקא בליגה, שנתיים קודם לכן. הוא סיים את הקדנציה הראשונה בקבוצה עם 173 שערים ב-293 משחקים בכל המסגרות. את השנייה, אחרי השנתיים הקשות בצ'לסי, יעדיפו כל הצדדים לשכוח.
פיליפו אינזאגי
לגורל יש דרכים משונות. פיפו אינזאגי נהנה לשחק בהדרכתו של קרלו אנצ'לוטי ביובנטוס, אבל בקיץ 2001 המאמן פוטר, והגברת הזקנה העדיפה למכור את החלוץ למילאן שבנתה את עצמה מחדש עם פתיח טרים. הטורקי לא הצליח לשרוד את סיר הלחץ בסן-סירו, ובמקומו מונה כעבור חודשים ספורים אנצ'לוטי בכבודו ובעצמו. פיפו לא יכול היה לקבל מתנה טובה יותר. הוא לא תמיד היה שחקן הרכב, מעולם לא נחשב לאחד הכוכבים הבולטים של הקבוצה, וזכה לביקורת מתמדת על מספר הנבדלים האסטרונומי, אבל את הנתונים אי אפשר לקחת ממנו. אינזאגי הבקיע 126 שערים ב-300 משחקי במדי מילאן במשך יותר מעשור, ולשיאו הגיע ב-23 במאי 2007 עם צמד לרשת ליברפול בגמר ליגת האלופות.
פיליפו אינזאגי פרש, יישאר במילאן כמאמן הנוער
ויודע שהוא מתחיל פרק חדש בחיים
שבצ'נקו, לעומת זאת, עובר למגרש אחר
