כלי התקשורת באיטליה וברוסיה עסקו בגעגועיו לעמדת המאמן הראשי, בחוסר חיבתו לפוזיציה של מספר שתיים, אפילו בקשיי הסתגלות לסגנון החופשי, הרגוע, של ה-NBA; אבל אטורה מסינה טוען שמה שהחזיר אותו לאירופה, ולמוסקבה בפרט, הייתה דווקא המשפחה שלו.
"הרגשתי שחזרה תהיה הדבר הנכון ביותר עבור אשתי והילדים", מסביר המאסטרו האיטלקי בראיון לוואלה! ספורט. "לא התגעגעתי לעמדת המאמן הראשי. קיבלתי הצעה לעזור למייק בראון בלייקרס וידעתי מראש שמדובר בתפקיד של עוזר. רציתי לחוות את החוויה הזו אחרי הרבה שנים, ואני יכול לומר שהשנה בלוס אנג'לס ענתה על הציפיות שלי. הייתי מאוד מרוצה מהתפקיד ומההשפעה שלי על הקבוצה. בכלל, הלייקרס זה מועדון מהרמה הגבוהה ביותר, החל מהשחקנים, דרך המאמנים, עבור בצוות הרפואי ועד אנשי המשרד.
"זה גם לא עניין של מנטאליות. בעונה מקוצרת של 60 וכמה משחקים, כל משחק היה חשוב, בטח עבור קבוצה גדולה כמו הלייקרס. בגלל זה לא באמת הרגשתי הבדל בין עונת יורוליג לבין העונה ב-NBA. אבל אולי היה לי מזל שהייתה לי הזדמנות לחוות את הליגה דווקא בעונה מקוצרת שבה כל משחק חשוב.
"ברגע שקיבלתי פנייה מצסק"א, ידעתי שאני צריך לחזור", מוסיף מסינה. "קיבלתי הזדמנות נוספת לחזור למועדון שאני אוהב, לעבוד עם אנשים שאני סומך עליהם ומכבד אותם".
- אם, נאמר, היית מקבל הצעה לשמש כמאמן ראשי בליגה, היית נשאר שם?
"זו שאלה לא נכונה. מההתחלה הבהרתי שאני לא מעוניין בתפקיד של מאמן ראשי ב-NBA. אם הייתי מעוניין בזה, הייתי מתכנן את חיי בצורה אחרת. הייתי נשאר בארה"ב ומגשים את המטרה הזו".
זה לא יהיה הוא, אומר מסינה, אבל הוא משוכנע שבקרוב נראה מאמן אירופאי כלשהו מקבל אחריות מלאה על קבוצה מהליגה הטובה בעולם.
"יש פתיחות מצד שני הצדדים לכזה שידוך מצד המאמנים באירופה ומצד ההנהלות ב-NBA. מתישהו זה יקרה, זה רק עניין של זמן. בקרוב יהיה מאמן אירופאי ראשי ב-NBA".
***
מסינה רעב. אגדת הכדורסל, שהניף בחייו חמישה תארים אירופאים (שלוש אליפויות אירופה, זכייה באליפות היורוליג בעונת הפיצול, זכייה בגביע ספורטה) ואינספור תארים מקומיים (עם וירטוס בולוניה, בנטון טרוויזו וצסק"א מוסקבה) חוזר ליורוליג לאחר שנת הפוגה בארה"ב וקדנציה גרועה במיוחד במדריד, המועדון הראשון בחייו שנאלץ לעזוב במהלך העונה, טרם סיום חוזהו.
כעת הוא שוב ברוסיה, במועדון שתחתיו הפך לדומיננטי ביבשת, כחלק מניסיונה של הקבוצה להתאושש מטראומת העונה שעברה בה נחשבה צסק"א לפייבוריטית מובהקת לזכייה ביורוליג, אבל הפסידה באורח סנסציוני במשחק הגמר לאולימפיאקוס, לאחר שכבר הובילה ב-20 נקודות הפרש בתחילת המחצית השנייה.
ובכך סגר מסינה מעגל: גם בפעם האחרונה הגיע לצסק"א לאחר הכישלון הגדול שלה ביורוליג עם דודה איבקוביץ', בעונת 2004/5, כשלמרות עונה מושלמת הודחה בחצי-גמר הפיינל פור שנערך במוסקבה, פיינל פור אותו ניצחה לבסוף מכבי תל אביב.
- צסק"א של העונה שעברה זכתה באליפות ובגביע הרוסי, באליפות הליגה המזרח-אירופאית, והייתה רחוקה 0.7 שניות מזכייה ביורוליג. אין כמעט מועדון בעולם שיראה עונה כזו ככושלת, אבל השורה התחתונה היא שצסק"א בחרה שלא להעניק הזדמנות נוספת למאמן יונאס קזלאוסקאס והחזירה אותך לתפקיד. זה, והישארותם הצפויה של ננאד קרסטיץ' ואנדריי קירילנקו, אומרים שהמטרה בעונה הבאה ברורה: זכייה ביורוליג. זה לא מכניס אותך ללחץ מסוים? מה גם שקדנציית היורוליג האחרונה שלך, במדריד, לא הייתה מוצלחת, ואנשים החלו לפקפק ב"מגע הזהב" שלך.
"הייתי תחת ציפיות גבוהות כמעט כל הקריירה. הדבר הכי חשוב זה לבנות קבוצה טובה, ורצוי שיהיו בהנהלה שלך אנשים שאתה סומך עליהם ושמאמינים בך", שולח מסינה חץ מרומז אל עבר הנהלת ריאל. "אם יש לך את זה, הכל בסדר. בלי קשר, בצסק"א תמיד יש לחץ וציפיות, אז עדיף שיהיו לחץ וציפיות עם קבוצה טובה שתוכל לעמוד בהן, מאשר עם קבוצה ממוצעת.
"אני לא מרגיש לחץ לעשות משהו מיוחד. כל מקצוען שדורש מעצמו מצוי בלחץ מתמיד, אז במובן הזה אני לא שונה מאף אחד אחר. מעבר לזה, לא חשבתי שיש לי 'מגע זהב'. היו לי בעבר קבוצות מצוינות, אימנתי בצסק"א קבוצות נהדרות וגם בעונה הבאה תהיה כאן קבוצה טובה. אני חושב שזה תלוי בנו. אם נעבוד קשה, נגיע לתוצאות".
רק דבר אחד יכול לעורר בקולו נימה מרוגזת-לחוצה: אזכור אותה פארסה במדריד. אז בנה מסינה קבוצת כוכבים שהתרסקה, ולכן הציפיות ממנו היו כי לקראת העונה הבאה יפיק לקחים, ישחרר כמה מכוכבי צסק"א ויבנה את הקבוצה החדשה בסגנון צסק"א ההיא, של פעם, שהייתה רוויה בשחקנים שאהבו להתאמן, לשמור ולעבוד קשה.
"אני לא חושב שהייתה לי במדריד קבוצת כוכבים", מוחה מסינה. "כשעזבתי אותם, ריאל הייתה במקום השני בליגה ובמקום הראשון בטופ-16, שהקנה לה את יתרון הביתיות בפלייאוף, מה שהביא אותה בסופו של דבר לפיינל פור ראשון אחרי 15 שנה. בתקופה ההיא, השחקנים שקיבלו ממני הכי הרבה דקות היו כולם מתחת לגיל 24: יול, סוארז, טומיץ' ומירוטיץ'. אני זה שעזר לריאל לפתח קבוצה חדשה, ובעונה שעברה הם זכו ב'קופה דל ריי' (הגביע הספרדי) עם שחקנים שאני פיתחתי. כך שאין היגיון בלדבר על קבוצת כוכבים בהקשר של מדריד".
- אתה חוזר ליורוליג אחרי הפוגה של שנה וחצי בלבד, אבל זו יורוליג אחרת: היווניות נחלשו מאוד, הטורקיות מתחזקות, מאמני-על כמו אובראדוביץ' ואיבקוביץ' נטשו.
"אני עוד לא יודע איך תיראה היורוליג בעונה הבאה כי הקבוצות עדיין בבנייה, אבל למרות שהתרחשו כמה שינויים, עדיין תהיה ליגה חזקה. פנרבחצ'ה-אולקר מתחזקת, אפס משקיעה הרבה כסף, מילאנו חזקה, וכמובן ברצלונה, ריאל ומכבי תמיד תחרותיות. לגבי המאמנים שעזבו, אני יכול רק לומר שאם היורוליג שרדה בלי אטורה מסינה, פיני גרשון ואאיטו, היא גם תוכל להתקיים בלי ז'ליקו אובראדוביץ' ודושאן איבקוביץ'. אין מה לדאוג למפעל".
- אנחנו נמצאים בשנה-שנתיים של חילופי דורות: כוכבי-על כמו הולדן, לנגדון ושישקאוסקאס, שהיו חלק מצסק"א הגדולה, פרשו. גם אנתוני פארקר פרש, וניקולה וויצ'יץ' ושרונאס יאסיקביצ'יוס עשויים להודיע בקיץ על פרישה, לכל היותר בקיץ הבא. מה דעתך על דור השחקנים הזה? באיזה אופן הוא השפיע על הכדורסל האירופאי, ומה הסיכוי שנראה אמריקאים ברמה של פארקר ולנגדון מגיעים לאירופה ונשארים כאן במשך שנים?
"היה עבורי תענוג גדול לראות ולאמן את הדור הזה. אהבתי את מוסר העבודה שלהם, והיכולת שלהם על המגרש הציתה את הדמיון של האוהדים. אנחנו חייבים להם הרבה בנוגע להתפתחות היורוליג בעשור האחרון, והם משאירים לנו הרבה זיכרונות. אני משוכנע שנראה עוד שחקנים ברמה הזו מגיעים לאירופה. הכדורסל חייב להתקדם. הוא לא נשאר מאחור".
***
- בהתחשב בשנת הניסיון שלך, מה למדת על הסיכוי שהיורוליג וה-NBA יתאחדו, בסופו של דבר?
"לפני שמדברים על איחוד, יש בעיה גדולה שצריכים לטפל בה: אין לנו באירופה את אותם החוקים בכל המדינות, ואין לנו את הקונספט של הגבלת שכר או דראפט, שהם אבני יסוד ב-NBA. יש הרבה הבדלים מוסדיים בינינו לבינם. הכדורסל באירופה ימשיך להתקדם ואיחוד שכזה יכול להיות מעניין, אבל לדעתי אנחנו רחוקים מזה כרגע".
- מה השיעור העיקרי שלמדת מהחוויה שלך ב-NBA?
"כשאתה מתנסה בחוויות חדשות, ברור שיש דברים שמשתנים אצלך, אפילו בצורת החשיבה. מצד שני, אתה גם יכול לקבל אשרור שדברים מסוימים שאתה עושה ביום-יום הם נכונים, ככה שזה מעורב. אבל למדתי הרבה בנוגע להכנת משחקים, לקבלת החלטות טקטיות, איך לנהל אימון בזמן קצר, איך להגביל את האימון כדי לא להתיש את השחקנים, למדתי הרבה על מערכות יחסים בין צוות אימון לשחקנים. אני חושב שלמדתי הרבה".
- בתור מי שראה ואימן חלק משחקני נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה, מה הסיכוי שנראה באולימפיאדת לונדון סנסציה?
"במשחק אחד גם נבחרת ארה"ב הגדולה יכולה להפסיד, אבל אני לא חושב שזה יקרה. האמריקאים טובים מדי. הם מגיעים מאומנים, מאוזנים, עם הרבה מוטיבציה. אומרים שזה אולי הטורניר האחרון של מייק ששבסקי כמאמן, ולשחקנים יש מוטיבציית-יתר בגלל זה. האמת, אני לא רואה מצב שאיזושהי נבחרת מנצחת אותם בטורניר הזה, גם לא נבחרת ספרד".
ohad@walla.net.il
